מחפשים סרטי שמרטפיות טובים. הדרישות: גילטי פלז’ר, דם והומור
כמו הרבה מאוד הורים אחרים, גם אנחנו מתקשים לצאת לבילויים בשעות הערב לבד. בדרך כלל המשפחה עוזרת לשמור על הילדות, וזה קורה רק אחת לכמה חודשים. אחת הסיבות היא שעדיין לא מצאנו בייביסיטר. יכול מאוד להיות שזו אשמתי. כבר יותר מפעם אחת, כשהעלינו את נושא הזמנת הבייביסיטר, הבעתי הסתייגויות. “את לא יכולה לסמוך היום על בייביסיטריות”, אמרתי לאשתי. “מה עם ניפול על איזו מטורפת עם אינטרס זדוני כלשהו? או שהבייביסיטר תהיה עדה לאירועים חריגים בבית, למשל ליצן מפחיד שיוצא דרך הטלוויזיה?”. אשתי לא התרשמה והביטה בי במבט מזלזל. “שוב אתה וסרטי האימה האלו שלך”, היא אמרה בתקיפות. “אוי, תראה. יש מתישהו את ההצגה שרצינו לראות בקאמרי. אבדוק אם אמא שלי יכולה לשמור על הילדות”.
האמת היא שיש לי חיבה בלתי מוסברת לסרטי בייביסיטריות. יש מה בסרטים האלו משהו שהופך אותם למהנים בעיניי, גם אם האיכות שלהם רחוקה מלהיות מושלמת: העובדה שהם נוטים להיות קלילים, האיום הזה שמוצג במקום שאמור להיות בטוח, רגעי המתח והג’אמפ סקיירס, התסריטים הדי מטופשים. זה גילטי פלז’ר עבורי, ולמרבה השמחה בעשורים האחרים יצאו לא מעט סרטי בייביסיטר. רובם מהנים, וחלקם אפילו מוצלחים מאוד.
ליל המסיכות (1978… ועד היום)
לא בטוח שהדבר הראשון שאתם חושבים עליו בהקשר של קלאסיקת האימה “ליל המסיכות”, שהציגה לעולם את מייקל מאיירס, הוא שמדובר בסרט בייביסיטריות. אבל העובדה היא שעלילת הסרט הראשון התמקדה בלורי סטרוד (ג’יימי לי קרטיס) ששומרת על שני ילדים, בליל כל הקדושים, ומגלה שרוצח פסיכופט עם המסכה חסרת הבעה ויכולת יוצאת דופן לעבור ממקום למקום במהירות למרות שהוא הולך איטי מאוד, רודף אחריה.
אחר כך הגיעו עוד משהו כמו 11 סרטים במשהו כמו ארבעה צירי זמן ושלושה דורות, שדי קלקלו ברובם את הרושם הסופי. אבל עדיין, “ליל המסיכות” הראשון הוא יצירת מופת, אחד הסרטים המשפיעים ביותר על קולנוע האימה וסרט שכל חובב אימה חייב להיות לפחות פעם אחת בחייו.
כשזר מתקשר (1979 ו-2006)
ממשיכים לשנת 1979, בה יצא למסכים “כשזר מתקשר”. העלילה כאן תזכיר לכם הרבה מאוד סרטים אחרים, מוצלחים פחות, בהם בייביסיטר נרדפת על ידי אדם מסוים שמתקשר אליה פעם אחר פעם, ובהמשך כמובן מנסה גם לרצוח אותה. הסרט המקורי, עם ההופעה המעולה של קרול קיין בתור הבייביסיטרית, נחשב למשפיע מאוד. הוא כולל את המשפט האלמותי “השיחה מגיעה מתוך הבית” שזכה להרבה מאוד ציטוטים והתייחסויות, והשפיע בין השאר על אותה סצנת פתיחה מפורסמת מ”צעקה” הראשון. הוא משלב בין מותחן אימה לסרט מתח עם אלמנטים בלשיים, והתוצאה מוצלחת מאוד ברובה.
ב-1993 הגיע גם סרט המשך, עם חלק גדול מהקאסט המקורי, בשם “When A Stranger Calls Back”. ב-2006 זכינו לראות רימייק עם קמילה בל הלוהטת, שהיה בינוני מאוד אבל עדיין מהנה במידה מסוימת. הוא נגיש הרבה יותר מאשר הסרט המקורי, אבל מומלץ כן לנסות לראות קודם כל את הסרט שהתחיל את הכול.
דרושה שמרטפית (2008)
גילוי נאות: אני מאוד אוהב את הסרט הקטן ודל התקציב הזה מ-2008. מצד אחד, הוא לא מציג משהו שלא ראינו בסרטים אחרים. גם כאן בייביסיטר צעירה (שרה תומפסון) מגיעה כדי לשמור על ילד, וגם כאן מגלים מהר מאוד שמישהו – או משהו – רודף אותה. הסרט כולל אלמנטים שיהיו לכם מוכרים מסרטים אחרים בז’אנר הזה, כולל כמה שמככבים ברשימה הזו בדיוק. מצד שני, הטוויסט כן הצליח לעבוד עליי ומצאתי לא מעט רגעי מתח ואימה מוצלחים באופן יחסי.
בית השטן (2009)
“בית השטן” (“The House Of The Devil”) הוא אחד הסרטים הראשונים של טיי ווסט, מי שמוכר היום בעיקר בשל הטרילוגיה המצוינת בכיכוכה של מיה גות’: “X”, “פרל” ו”מקסין”, שעוד עתיד להגיע אלינו. ב”בית השטן”, שמהווה הומאז’ ברור לסרטי האימה של שנות ה-70 וה-80, סטודנטית צעירה (ג’וסלין דונהיו, שעשתה תפקידים די קטנים ב”לזמן את הרוע 2″ ו”דוקטור סליפ”) מגיעה לבית מבודד של משפחה ונתקלת בשורה ארוכה של תופעות מוזרות שקשורות – כמו שאפשר אולי להסיק – לשטן ולטקסים פגאניים כלשהם. הסרט משלב בין כמה ז’אנרים, למשל סרטי רוחות וסלאשרים, והוא בהחלט מראה את הפוטנציאל של טיי ווסט, שהתממש בשנים שעברו מאז.
ערב חג כל הקדושים (2013)
האמת היא שכבר כתבנו באתר לא מעט על החיבה שלנו לדמות של ארט הליצן ולסרטי Terrifier המצוינים של דמיאן ליאונה. “ערב חג כל הקדושים”, או בשם המקורי All Hallows’ Eve, הוא המפגש הרציני הראשון שלנו עם הדמות שיכולה מאוד להיות אייקון אימה: אז נכון שכבר ב-2006 יצא סרט קצר בשם “המעגל התשיעי” עם ארט הליצן, אבל סביר להניח שרובכם לא נתקלתם בו.
ב-All Hallows’ Eve, בייביסיטרית (קייטי מגוויר) מוצאת קלטת וידאו מסתורית, שמציגה שלושה סיפורי אימה שמעמידים במרכזם, בין השאר, את ארט הליצן. לא כל הסיפורים האלו מוצלחים – וכן, אנחנו מתכוונים בעיקר לסיפור השני שמה שזכור לנו ממנו הוא חייזר רוקד – אבל שווה לדעתנו לראות במיוחד כדי להיחשף לארט הליצן, שגולם כאן על ידי בחור בשם מייק ג’יאנלי (בסרטים הבאים, הוא הוחלט על ידי דיוויד הווארד תורנטון). אנחנו אהבנו בעיקר את הסצנה האחרונה, שמחברת בין סיפורי המסגרת ומכניסה את האימה לבית בו נמצאת הבייביסיטר האומללה. זו סצנה מעט פסיכית ומאוד מוגזמת, אבל גם מפחידה, שהראתה לאיזה כיוון הסרטים האלו ילכו בהמשך.
אמלי (2015)
אמלי מ-2015 הוא מסרטי ה”יש משהו לא בסדר עם הבייביסיטר החדשה”, וזה בסדר גמור מבחינתנו. אמלי (שרה בולגר המצוינת) מגיעה לשמור על שלושת ילדי משפחה, כשהיא מתחזה לשמרטפית אחרת שהיא חטפה. מהר מאוד הילדים מגלים שאותו “משהו לא בסדר עם הבייביסיטר החדשה” כולל הרג של חיית מחמד, סצנה הגובלת בהטרדה המינית בה היא מכניסה לגופה טמפון לעיני הילדים המשתהים, סצנה נוספת הגובלת בהטרדה מינית בה היא מראה לילדים סרט סקס של הוריהם וכמובן שגם כמה תוכניות זדוניות לגבי בני המשפחה. קשה לומר שהסרט הזה יותר מדי מוצלח או אמין, אבל הוא כן מהנה ועושה את העבודה.
שכונה בטוחה (2016)
טוב, האמת היא שיש לי הרבה מאוד תלונות על התרגום העברי של קומדיית האימה החביבה הזו, שנקרא במקור “Better Watch Out”. אבל האמת היא שאין לי הרבה תלונות אחרות עליו. אשלי (אוליביה דהג’ונג’ המעולה, “הביקור” ו-“Scare Campaign”) היא בייביסיטר צעירה, ששומרת על ברנש בשם לוק (לוי מילר) בערב חג המולד. האמת היא שמעבר לכך מומלץ לא לדעת יותר מדי על הסרט הזה, שמציג כמה טוויסטים די משכנעים לגבי זהות הרודפים והמניעים שלהם. “שכונה בטוחה” (גרר) הוא אחד הסרטים שיותר הפתיעו אותי בתת ז’אנר הזה, ומצאתי אותו מהנה מתחילתו ועד לסופו – ואפילו קצת מפתיע.
הבייביסיטר (2017) והבייביסיטר מכה שנית (2019)
לא באמת חשבתם שנעשה סקירה של סרטי בייביסיטריות ולא נכניס את קומדיית האימה המצליחה הזו של נטפליקס, נכון? זה מתחיל כמו פנטזיה של הרבה מאוד אנשים: קול בן ה-12 (ג’ודה לואיס) מגלה שהשמרטפית שלו היא לא אחרת מאשר סמרה וויבינג (“מי שעומד מאחוריי”). כשהוא עוקב אחריה בלילה ומגלה שהיא לוקחת חלק במשחק “אמת או חובה” לוהט, שכולל גם נשיקה עם בלה ת’ורן, הוא מכריז שהוא מאוהב. אלא שמהר מאוד, אחרי שהשמרטפית הסקסית רוצחת גבר, הסרט הופך למשחק של חתול, עכבר ושמרטפית. גם כאן תמצאו איזה עסקת שקר-כלשהו עם השטן, ולצד זה כמה נגיעות של דם, הומור וסמרה וויבינג.
שנתיים אחר כך, הגיע ההמשך “השמרטפית מכה שנית”. הסרט עוקב אחרי אותו קול, הפעם בחטיבת הביניים, שמנסה להתאושש מאותם אירועים רצחניים, נתקל באירועים רצחניים חדשים ובסיפורי כתות לא ממש הגיוניים. למרות שהתפקיד של סמרה וויבינג כאן הוא די מצומצם, אפשר לומר שאת ההצגה גונבת אחת בשם ג’נה אורטגה. היום אתם מכירים אותה בתור אחת השחקניות הלוהטות בהוליווד וכחביבה במיוחד עבור אוהבי האימה בעקבות התפקידים של ב”וודנסדיי” של טים ברטון, “X” וכמובן שגם שני הסרטים האחרונים בסדרת “צעקה”.
יש לכם המלצות לסרטי בייביסיטריות נוספים? מכירים מישהי שלא פסיכופטית ופנויה לשמור על שתי ילדות חמודות? מוזמנים לפנות אלינו.
