אימה בטלוויזיה: אילו סרטי אימה עולים ב-Yes במאי 2026?

5 במאי 2026 ליאור פרג'

תפריט האימה של Yes בחודש מאי הוא בהחלט מגוון, עם שילוב של שדים מפלצתיים ("לשחרר את השדים"), עוד אגדת ילדים שקיבלה טוויסט מאיים ("סינדרלה – הקללה"), זאבים שיוצאים משליטה ("שעת הזאבים"), זרים שחוזרים פעמיים (הפרקים השני והשלישי בטרילוגיית "הזרים") ואפילו סרט על חד קרן רצחני ("מותו של חד קרן"). "עולם האימה" עם כל מה שצפוי לעלות ב-YES בגזרת האימה, במסגרת ה-VOD או בתשלום נפרד, עם מסקנה חשובה מאוד: בהחלט יש מה לראות החודש.

מפחדים לקרוא הכול? היעזרו בתוכן העניינים

סרטי אימה ב-Yes VOD – מאי 2026

לשחרר את השדים (2024)

כריס סטאקמן הוא שם מוכר לכל מי שצורך ביקורות קולנוע ביוטיוב, לפחות באנגלית, אבל "לשחרר את השדים" (במקור: Shelby Oaks, על שם עיירת הרפאים בה הסיפור מתרחש) הוא הפעם הראשונה שהוא מנסה את עצמו בכיסא הבמאי – עם מייק פלנגן, אחד מגדולי האימה הנוכחיים, כגב תמיכה בתפקיד המפיק הראשי.

העלילה של "לשחרר את השדים" עוקבת אחרי אישה (קמיל סאליבן) שיוצאת לחפש את אחותה (שרה דרן), שנעלמה לפני שנים תוך כדי צילומים של קבוצת חוקרי רוחות בעיירה שלבי אוקס, שמורכבת מהרבה קלישאות אימה. למעשה, סטאקמן מרחיב כאן סדרת רשת מצליחה שיצר פעם, עם השלמות שמנסות ליצור כאן פיצ'ר שלם, ומצליח לעמוד במשימה באופן חלקי.

הבסיס העלילתי של "לשחרר את השדים" נשמע מוכר, וזו גם הבעיה העיקרית של הסרט. סטאקמן מכיר את היסטוריית הז'אנר מכל הכיוונים, ואפשר להרגיש את האהבה שלו אליו כמעט בכל פריים, אבל הידע הזה גם כובל אותו. הסרט מרגיש כמו לוח בינגו של קלישאות אימה: מצלמת פאונד פוטג', נרטיב מוקומנטרי לפרקים, בית כלא נטוש, דמות שנעלמת בנסיבות מסתוריות, חקירה שמעמיקה לכיוונים מסוכנים, וכמובן שגם הקפצות שרובן הן די צפויות. לדעתי ראינו כאן פחות קול עצמאי, אלא יותר אוסף הומאז'ים לסרטים שסטאקמן עצמו אולי ביקר בערוץ שלו. יש כאן רגעים שעובדים, בעיקר כמה סצנות מתח שמצליחות להרים את הדופק, והסרט הוא די מהנה. ועדיין, סרט הביכורים של סטאקמן מראה שהמרחק בין לנתח סרטים לבין לעשות אותם הוא עדיין קצת גדול.

מתי עולה ב-Yes? יום חמישי, 7.5

למבצע ההצטרפות ל-Yes

סינדרלה הקללה (2024)

טרנד "אגדות ילדות הופכות לסרטי אימה" כבר מזמן לא חדש, עם כמה סרטים שהוכיחו שזה יכול להיות צעד כלכלי מאוד, עם מינימום השקעה או כישרון. "סינדרלה הקללה" (Cinderella's Curse) הוא בדיוק מה שנשמע: ניסיון לגזור קופון על רעיון שכבר מוצה על ידי אחרים, ובאופן מוצלח יותר. ציון 3.4 ב-IMDB לא מותיר הרבה מקום לדמיון לגבי רמת הסרט, וכך גם הבמאית – לואיזה וורן – שחתומה על בי מוביז שעוסקים בפיות שיניים, איש לטאה וגרסאות אחרות של "אגדות ילדים" עם טוויסט אימה, כמו בת הים (The Deadly Little Mermaid) או "הקוסם מארץ עוץ" (The Wizard of Oz: The Dead Walk).

בכל זאת, יש ב"סינדרלה הקללה" משהו שיכול לעורר אצלכם יצר מסוים של סקרנות, לפחות אם אתם מתחברים לאגדות ילדים עם טוויסט אלים. במקום סינדרלה שחולמת על נסיך ונשף, הגרסה הזו שמה בפיה בקשה אחרת לגמרי: נקמה. באם החורגת, באחיות, בכל מי שהפך את חייה לגיהנום. הרעיון מחזיק בתוכו זרע של משהו מעניין: האגדה המקורית, אחרי הכול, תמיד הייתה אפלה יותר ממה שדיסני רצה שנזכור, והסרט המצוין "האחות המכוערת" שעלה גם הוא לאחרונה במסכים שלנו, הוא דוגמה מעולה לכיוונים שאפשר ללכת איתם. אם אתם מחפשים אימה כבדה ומתוחכמת, תמשיכו הלאה. אם "פו הדוב: דם ודבש" גרם לכם לחייך, ייתכן שתמצאו משהו כמו 80 דקות של אימה ירודה, שאפשר לראות עם החבר'ה, לצחוק (גם אם על הסרט) ולשכוח.

מתי עולה ב-Yes? יום חמישי, 14.5

הזרים: חלק 2 (2025)

רני הרלין, הבמאי הפיני שאחראי לכמה מסרטי האקשן הגדולים של שנות ה-90, לקח על עצמו משימה לא פשוטה: להחיות את "הזרים" מ-2008 – אחד מסרטי הפלישה הביתית המוצלחים של העשור האחרון – ולהפוך אותו לטרילוגיה. "הזרים: חלק 2" (The Strangers: Chapter 2) ממשיך ישירות מהסיום של הפרק הראשון, ושוב עוקב אחרי מאיה (מדליין פטץ') שנאלצת להיאבק על חייה מול אותם רוצחים מסוכנים במסיכות. הפעם, לעומת זאת, הקרב כבר לא מתנהל רק בתוך כותלי בית, וגם לא בבית החולים בו הסתיים הסרט הקודם. בין השאר, מאיה נסחפת אל היער, רצה ממרדף למרדף, ונתקלת בסכנות נוספות שהטבע מציע (כולל חזיר בר שנכנס לתמונה בנסיבות שנותרות עמומות). אין ספק שריצה ביער או קרב עם חזיר שמנסה להטריד אותה מינית, או מה שזה לא יהיה, הן בהחלט פעולות שיסייעו לה לשמור על הפיגורה.

"הזרים: חלק 2" מנסה להרחיב כביכול את הסאגה, בין השאר עם פתירה של כמה שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו מאז הסרט הראשון ב-2008, כמו מי לעזאזל היא תמרה הזו. יש תשובות, ואנחנו זוכים להכיר את חלק מהזרים, אבל הנרטיבים האלו רחוקים מלהיות משכנעים. חוץ מזה, מה שהפך את הסרט הראשון לכל כך מפחיד היה הצמצום שלו: הכלא הביתי, חוסר ההיגיון של התוקפים, תחושת חוסר האונים המוחלטת. כאן, ברגע שהמרדף יוצא לחוץ ומתפשט, משהו ממנגנון המתח המקורי מאבד את אחיזתו. הסיקוונסים נעשים חוזרים על עצמם, ומה שהיה מחניק ומדויק הופך לתזזיתי יותר, וגם קצת מייגע. קשה לטעון שזה שיפור ביחס לסרט הראשון, שהיה בעייתי מאוד.

למרות כל זה, "הזרים: חלק 2" מצליח לספק לפחות חלק מהסחורה. חלק מהמרדפים וסצנות המחבואים משכנעים, לפחות בתחילת הסרט, וכן קיבלנו לפחות תשובות לשאלות שעומדות ברומו של זיכיון. מדליין פטץ' היא סיבה עיקרית לצפייה בכל הטרילוגיה: בלי קשר לאימון האירובי שהיא עושה שם, שהייתה יכולה בכיף לגרום לה להקפיא לזמן קצר את המנוי בחדר הכושר, היא בהחלט מצליחה לשאת את הסרט על הכתפיים שלה, גם כשהעלילה סביבה מתפוגגת.

לביקורת המלאה שלנו על "הזרים: חלק 2"

מתי עולה ב-Yes? יום חמישי, 7.5

אופוס (2025)

“אופוס" (Opus) הוא מותחן אימה מדובר באופן יחסי, סרטו הראשון של הבמאי והכותב מארק אנתוני גרין, שהתחיל בכלל בתור עיתונאי תרבות. אם לסכם בקצרה את העלילה שלו, אפשר לטען שהוא משתייך לתת הז'אנר של סרטים שמראים אילו דברים נוראים עשירים עלולים לעשות לכל מי שמרוויח פחות מהם, לשם השעשוע. ראינו את זה בכמה וכמה סרטים בשנים האחרונות, כמו "צאי מזה" עוכר השלווה, "התפריט" שמבקר את מסעדות הגורמה, "משחקי ציד" המבדר שעיצבן בזמנו מאוד את טראמפ, ואפילו סרטי "מי שעומד מאחוריי", שמסווה את הביקורת החברתית בסיפור משפחתי.

הגיבורה של "אופוס" היא עיתונאית מוזיקה (איו אדבירי, "הדוב" והקול של קנאה ב"הקול בראש"), שמנסה להשיג את סיפור הפריצה שלה. היא מוזמנת לאחוזתו של מוזיקאי מיתולוגי (ג'ון מלקוביץ, "להיות ג'ון מלקוביץ" כמובן), שם ינגן את מה שאמורה להיות יצירת המופת שלו, אחרי כמה עשורים של היעלמות. באחוזה היא מגלה כמה דברים מוזרים, שקשורים לכת מעריצים מסתורית שמאיימת על חייה.

"אופוס", שכולל בקאסט שלו עוד כמה שמות מוכרים כמו ג'ולייט לואיס ("צהובות") ואמבר מידת'אנדר ("טרף", "חסין כאב") ומורי בארטלט ("הלוטוס הלבן", "תשעה זרים מושלמים"), גרף קצת יותר מ-2 מיליון דולר בהקרנות הקולנועיות שלו בעולם. הוא זכה לביקורות סבירות בינונית, עם ציון של 5.6 ב-IMDB ו-39% ביקורות חיוביות ב-Rottan Tomatoes, ונראה כאילו המדיום הטלוויזיוני מתאים לו בול.

מתי מגיע ל-Yes? יום חמישי, 14.5

שעת הזאבים (2024)

"שעת הזאבים" (Out Come The Wolves) הוא עוד סרט שאולי תזהו מהגיחה הקצרה שלו בבתי הקולנוע בישראל לא מזמן, אבל כמו חלק מהסרטים האחרים בסקירה הזו, כדאי לא לתת לעובדה הזו לבלבל אתכם. זה סרט קטן מאוד, שגרף סכום מאוד מאוד צנוע של כ-18,000 דולר בקופות העולמיות. עכשיו הוא נוחת ב-Yes, במקביל להפצה שלו בפלטפורמות צפייה חוקיות אחרות בישראל, ועולה השאלה מה הוא מציע לחובבי סרטי הזאבים.

הסיפור של "שעת הזאבים" פשוט: שלושה חברים – זוג ארוסים והחבר הכי טוב של האישה המיועדת – מגיעים לבקתה נידחת ביער. המטרה היא ללמד את הארוס צייד, מה שכנראה אמור להכין אותו לחיי הנישואין או משהו בסגנון. שני הגברים יוצאים ללב היער, משהו משתבש וזאבים מחליטים להפוך אותם לארוחת הערב. אלא שאז נכנסת לתמונה הארוסה (מיסי פרגרים, שמוכרת בעיקר מסדרות טלוויזיה כמו "מלאך המוות" ו"רוקי בלו"), שתנסה להציל פעם נוספת את הארוס שלה, בעוד מטאפורה כלשהי לחיי הנישואין.

המבקרים אהבו באופן יחסי את "שעת הזאבים", עם כ-64% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes. הקהל היה קצת פחות נלהב, עם ציון של 4.7 ב-IMDB ותלונות חוזרות ונשנות על קצב איטי מדי וחוסר מתח. האמת כנראה נמצאת איפשהו באמצע: זה לא סרט גרוע, אבל גם לא כזה שידביק אתכם לכיסא. אם יש לכם חיבה לסרטי הישרדות ביער (או לסרטי זאבים) ואתם לא מצפים למשהו מיוחד, אתם יכולים לנסות.

מתי מגיע ל-Yes? יום חמישי, 21.5

האישה בחצר (2025)

בלוהאוס, אחת מחברות הפקת האימה הפוריות בהוליווד, ניסתה השנה לשלב בין סרט אימה עם אלמנטים על טבעיים לבין דרמה עמוקה על אובדן ואשמה. רמונה (דניאל דדוויילר, "נקמה מרה" ו"ראיתי את הטלוויזיה זוהרת", שעלה גם כן ב-Yes לפני כמה חודשים) היא אלמנה צעירה עם שני ילדים, אחרי ששרדה תאונת דרכים שעלתה בחיי בעלה. היא מנסה לאסוף את השברים מחדש, עד שדמות מסתורית עטויה שחור מתחילה לשבת בחצר שלה. הדמות מתקרבת לאט ומעבירה מסרים מאיימים, והמשפחה צריכה לגלות מיהי בדיוק ומה לעזאזל היא רוצה.

אחד השמות המסקרנים ביותר כאן נמצא מאחורי המצלמה – הבמאי הספרדי ז'אומה קולייט-סרה, שהציג כישרון לא מבוטל בעבר עם סרטים כמו הרימייק של "בית השעווה", "היתומה" המעולה וסרט הכרישים המשובח "מים לא שקטים" עם בלייק לייבלי. לפי הביקורות, הפעם הפגיעה שלו היא חלקית, עם ציון של 5.0 ב-IMDB ו-41% ביקורות חיוביות בלבד, בין השאר בשלב העובדה שהסרט מאבד מומנטום ככל שהוא מתקדם ומסתיים בצורה מאכזבת. מצד שני, יש כאן אלמנטים של אימה פסיכולוגית, הסרט מצליח לבנות אווירה ותצוגות המשחק הן בהחלט חיוביות.

מתי מגיע ל-Yes? יום חמישי, 28.5

מותו של חד קרן (2025)

לא מזמן, כתבנו כאן באתר על הצדדים המפחידים של חדי קרן, יצורים קסומים שהמיתולוגיה סביבם היא פחות קסומה ולבבית כמו שהילדים של היום חושבים. בעולם אוטופי, בו חדי קרן צבעוניים היו מסתובבים סביב קשתות בענן ומרפאים חיות אחרות, יכול להיות שהם גם היו מעיפים לאלף עזאזל את ג'נה אורטגה שונאת ישראל. זה לא קורה, לצערי, ובינתיים אנחנו יכולים להסתפק ב"מותו של חד קרן" (Death of a Unicorn) – סרט אימה בו אב וביתו דורסים למוות חד קרן, ונאלצים להתמודד מול נקמה של חדי קרן אחרים, שזועמים גם על העובדה שכמה מיליונרים רוצים לנצל את כוחות הריפוי שלהם למטרות מפוקפקות.

"מותו של חד קרן" הוא סרט הביכורים של אלכס שרפמן, שביים אותו וגם כתב את התסריט. הקאסט כולל את ג'נה אורטגה הבלתי נסבלת (גם בלי קשר להיותה שונאת ישראל), פול ראד החביב דווקא בתור אביה, וכמה שחקני משנה כמו טיאה ליאוני, ויל פורטר וריצ'ארד אי. גרנט. התוצאה היא פנטזיה קומית וביקורתית, שקצת מצליחה לפגוע וקצת מפספסת, שזכתה לביקורות ממוצעות (ציון של 5.8 ב-IMDB ו-52% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes). הסרט, שגרף ברחבי העולם כ-16 מיליון דולר, לא הופץ בבתי הקולנוע בישראל (מעניין למה. הזכרתי כבר שג'נה אורטגה המנוולת משחקת שם?), וזו ההזדמנות לראות אותו על המסך הקטן.

מתי עולה ב-Yes? יום חמישי, 28.5

מודעה

סרטי אימה בתשלום נוסף – Yes Movie Store

צעקה 7 (2026)

אם עקבתם אחרי הסאגה המפרכת שהייתה מאחורי הקלעים של "צעקה 7" (Scream 7) – שחקנית ראשית שפוטרה בשל היותה שונאת ישראל (מליסה בררה), שחקנית משנית שעזבה בעקבותיה (ג'נה אורטגה. חד קרן עוד לא תקף אותה?) שהודיעה על עזיבה, במאי שיצא מהפרויקט ועוד – כבר ידוע לכם שהסרט הזה היה צריך להיות אסון מוחלט, במיוחד על רקע הניסיון להחרים אותו. בפועל? "צעקה 7" שבר שיאים בקופות, הפך לרווחי ביותר בזיכיון, וסייע ל"צעקה" לעבור את רף מיליארד הדולר.

אבל כסף הוא לא איכות, וכאן הדברים מתחילים להתסבך. בצד החיובי, סידני פרסקוט (נב קמפבל) חזרה בתפקיד משמעותי יחסית, גייל ות'רס (קורטני קוקס) חולקת איתה את המסך בכמה סצנות, ויש כאן עוד כמה דמויות שחזרו מסרטים קודמים, כולל דמויות סופר מיתולוגיות שאנחנו לא יודעים אם הן באמת חוזרות. לצד זה, הבמאי קווין וויליאמסון (ידוע יותר בתור התסריטאי המיתולוגי של הזיכיון) והתסריטאי גיא בוסיק ניסו לשלב גם דמויות חדשות מ"הדור החדש", כמו הבת של סידני, טייטום (איזבל מיי החביבה), שאוכלת תסביך על השם שאימה בחרה לה. מי יישאר בחיים, ומי יתברר כרוצח מתחת למסיכה?

מספרים שלאחר השינויים בקאסט ובעמדת הבמאי, היה צורך בשכתוב מאסיבי. למרבה הצער, מרגישים את זה כי הסרט מבולגן מדי, העלילה מתנהלת בחוסר עקביות ויש יותר מדי דמויות. הרציחות הן בינוניות ברובן ולא זכירות, וחשיפת הרוצח, הרוצחת, הרוצחים או הרוצחות היא לא משהו שחובבי גוסטפייס יספרו עליו לחבר'ה.

בכל זאת, קשה להכחיש שהתוצאה כיפית. הדינמיקה בין הדמויות עובדת ברגעים מסוימים, יש כמה סצנות שמצליחות להעלות חיוך, וגם אני, למרות כל הביקורות השליליות שהסרט זכה להן, יצאתי מהסרט עם תחושה סבירה. מי שאוהב את הזיכיון כנראה לא יצא מופסד. ומי שמחכה כבר לחלק השמיני – כן, הוא בדרך.

לביקורת המלאה שלנו על "צעקה 7"

הזרים: חלק 3 (2026)

שני הסרטים האחרונים בטרילוגיה של רני הרלין צולמו במקביל, מה שמסביר למה "חלק 3" הגיע לקטלוג של Yes כל כך מהר אחרי הקודם – גם אם בשלב הזה בתשלום נפרד גם לצופי ה-VOD. הפרק הסוגר מבטיח להיות האכזרי ביותר בסדרה, ולשנות קצת את הכללים. הפעם מאיה (מדליין פטץ', מתאוששת מהריצות הארוכות בסרט הקודם) לא רק בורחת ומתגוננת, אלא גם עוטה מסיכה בעצמה ויוצאת למסע נקמה. זה מהלך שינוי כיוון מעניין על הנייר, כזה שהופך את ניסוחי הסדרה על פניהם: הציידת הופכת לצייד.

הבעיה היא שהסרט לא עושה עם הרעיון הזה מה שהיה אפשר לעשות. הביקורות היו מאכזבות מאוד (ציון 4.1 ב-IMDB), והביצועים שלו בקופות הם הפחות מרשימים בטרילוגיה. כן תקבלו כאן עוד כמה תשובות לגבי סיפור הרקע של הזרים, וכן תוכלו ליהנות לראות בפעם האחרונה את מיה מול גברים ונשים במסיכות. אם כבר צפיתם בשניים הראשונים, סיימו את מה שהתחלתם. אם לא, אולי כדאי להתחיל דווקא מ-2008.

למבצע ההצטרפות ל-Yes

בחזרה לסיילנט היל (2026)

"בחזרה לסיילנט היל" (Return to Silent Hill) הוא הסרט השלישי בטרילוגיית "סיילנט היל", שמבוססת על סדרה של משחקי וידאו פופולארי. הסרט הוא ריבוט (אתחול) לזיכיון, ומציג לנו את הדמות של ג'יימס (ג'רמי אירווין, "סוס מלחמה", "זרה: דם מדמי"), שאיבד את אשתו בנסיבות מסתוריות. הוא מקבל מכתב שמוביל אותו לעיירה מסתורית בשם סיילנט היל, שם הוא ביקר פעם עם אשתו, ומגלה שהאוכלוסייה שלה מורכבת בעיקר ממפלצות.

"בחזרה לסיילנט היל" בוים על ידי כריסטופר גנס, שביים גם את הסרט הראשון והמצוין מ-2008. הוא כולל בקאסט כמה שמות שחובבי האימה יוכלו לזהות, כמו חנה אמילי אנדרסון (סדרת הטלוויזיה של "הטיהור", "המסור 8" ו"מה שמשאיר אותך בחיים") שמגלמת את האישה ועוד כמה מפלצות, ואיווי טמפלטון הצעירה (שגילמה את אגנס דה-מיל בעונה השנייה של "וונסדיי"). הסרט, שהופק בתקציב של כ-23 מיליון דולר, גרף הכנסות של פי שניים בערך. בצד השלילי, הוא קיבל ביקורות איומות (ציון 4.0 ב-IMDB ו-18% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes), ככה שאולי הוא מתאים בעיקר לצפייה בשעת לילה מאוחרת, לחובבי הזיכיון או לאוהדי סרטי המפלצות המטופשים.