“מפחיד 3”: ארט הליצן חוזר, אכזרי וקיצוני יותר אפילו מקודמיו | ביקורת

17 בנובמבר 2024 מערכת האתר

“אנחנו צריכים לדבר על הבן שלך”, אמר אחי הגדול לאמא שלי. אני הייתי אז בתיכון, ובדיוק סיימתי לראות את אחד מסרטי ההמשך המיותרים של “המסור”, שכללו בעיקר עינויים חסרי תועלת. הבנתי שלמען השקט הנפשי שלי, אני צריך להגן על הז’אנר שאני כל כך אוהב. “רגע רגע רגע רגע רגע”, קפצתי מהמקום ופצחתי בנאום אסרטיבי. “בסרטים האלו יש הרבה ערך מוסף. כמו.. אמממ… למשל. וגם הקטע של ה… אממ… זה. וגם.. גם… עוד משהו על היחסים המורכבים בין גברים ונשים. כמו בסרט ההוא. איזה סאדיזם בראש שלכם, משוגעים?”.

אחי ואמא שלי גלגלו עיניים, ומשום מה לא השתכנעו. אז הבטחתי לעשות שיעורי בית ולחזור אליהם עם בירור מקיף ואקדמי, שיראה מה התענוג שאני מקבל מסרטי “טורצ’ר פורן” כאלה, שאין בהם יותר מאשר עינויים פיזיים על דמויות אומללות, לכאורה. אז כדי לספק את התשובות לקרובים שחושבים שהשתגעתי, הלכתי ללמוד קולנוע, לקחתי חלק בקורס על סרטי אימה, עשיתי סמינר על עונג שמקבלים מצפייה בסרטי טורצ’ר פורן, קראתי מאמרים, ראיתי אלפי סרטים ואפילו הקמתי אתר על אימה. אז כן קיבלתי כמה תשובות, גם אם באופן חלקי כי יש עדיין סרטים שאני מרגיש אשמה שאני רואה, ובעיקר נהנה מהם בצורה בלתי מוסברת.

אני לא מספר לכם את זה כי אני חושב שאכפת לכם מחוויותיי בתקופת התיכון, אלא כי “מפחיד 3” (Terrifier 3), בכיכובו של אייקון האימה בהתהוות ארט הליצן, החזיר אותי בדיוק לשיחה הזו (וגם הזכיר לי ששכחתי לחזור לאמא שלי עם תשובות בנושא, אבל עזבו שטויות).

מצד אחד, מדובר בסרט אלים וסופר ברוטאלי, קיצוני אפילו יותר מקודמיו, שכולל סצנות שחורגות בהרבה מהגבולות שהתרגלנו לראות בסרטי אימה, קולנועית ובמידה מסוימת גם מוסרית. מצד שני, בתור מעריץ של הסרטים האלה, תמיד חשבתי שיש בהם פוטנציאל למשהו נוסף, מעבר לדמות מצוינת של נבל והרבה מאוד אלימות. בעיניי הסרט השלישי הלך הרבה יותר לכיוון של “טורצ’ר פורן” מאשר סלאשר ולא ממש תיקן את הכשלים שהן היו בסרטים הקודמים.

אז למה לעזאזל כל כך אהבתי אותו? ומה זה אומר עלינו, חובבי האימה, שהפכו אותו לסרט הלא מדורג (Unrated) המצליח ביותר מאז ומעולם בקולנוע?

ארט מנסה לפרוץ את הגבולות של עצמו

“מפחיד 3” מתחיל בסצנה שמראה את הכיוון הדי מופרע שהסרט הולך אליו. אחרי שמועד ההתרחשות בסרטים הקודמים היה בעיקר ליל כל הקדושים, העלילה הפעם מתרחשת בחג המולד. אם ראיתם את הפוסטר, טריילר או סרטונים של “מפחיד 3” שכבר שוחררו לרשת כחלק ממסע הקידום המוצלח מאוד של הסרט, אתם בטח יודעים שברוב הזמן, נראה את ארט לבוש כסנטה קלאוס. בסצינת הפתיחה הוא מתגנב לבית של משפחה, עם שקית שנראית כמו של מתנות אבל כוללת כמובן כלי נשק, ורוצח אותם באכזריות – כולל כמה סצנות מפורטות של חיתוך איברים, שמראות שאנחנו מדברים כאן על Body Horror ברמות הגבוהות ביותר, כשארט חותך איברים כאילו היו פירות ב-Fruit Ninja, מפרק גפיים כאילו היו של בובות ברבי זולות, ומתעלל בקורבנות כאילו למד באקדמייה של ג’ון קרמר.

בכל אופן, אחרי הרצח ארט מקנח עם פירות וחלב (כי זה מה שהכינו לסנטה) ואפילו שוטף כלים, כי תמיד צריך להיות היגיינים ולחיות בסביבות סטריליות ונטולות דם, וכדי שלא יחשבו חלילה שאוסף האיברים הקטועים והגופות המדממים בכל פינה בבית מעידים אולי שהיה כאן משהו חריג. מה שכן חריג ביחס לרוב סרטי האימה, הוא שהפתיחה כוללת רצח של ילדים, גם אם הוא נעשה מחוץ לפריים: כלומר, אנחנו רואים את התוצאות או מבינים מה הולך לקרות. זה לא הפעם הראשונה שזה קורה בעולם של ארט הליצן (חשבו למשל על סצנת הסיום ב”All Hallow’s Eve” והילדים בסיפור המסגרת), אבל כאן הכול קצת קיצוני יותר.

לאחר מכן, אנחנו חוזרים לסצנת הסיום של “מפחיד 2” המעולה, בה כזכור ויקטוריה (הניצולה מהסרט הראשון, או מה שלעזאזל נשאר ממנה ומהפרצוף המעוות שלה) “הולידה” את הראש של ארט, שנכרת כזכור בעימות מול סיינה (לורן לאברה) והחרב הקסומה שלה. משם אנחנו קופצים חמש שנים קדימה ומגלים שסיינה מתקשה, באופן לא מפתיע, להתמודד עם אירועי הסרט הקודם. היא משתחררת ממוסד לחולי נפש בו הייתה מאושפזת מפעם לפעם, אחרי שאיבדה חלק גדול מהקרובים שלה, ובאופן לא מפתיע סובלת מטראומה, מתסמונת אשמת השורד או מאיך שלא קוראים לזה.

החיים שאחרי ארט. לורן לאברה מתוך מפחיד 3 — לכל מפגש עם ארט, יש את השנים שאחרי. לורן לאברה מתוך “מפחיד 3” (Cineverse)

בהיעדר הורים (מעניין למה), סיינה מגיעה לבית של דודתה ג’ס (מרגרט אן פלורנס), בעלה גרג (ברייס ג’ונסון) והבת גני (אנאבל רוז). במקביל היא מנסה לחדש את הקשר עם אחיה הקטן ג’ונתן (אליוט פולהאם), שהניסיון שלו להתגבר על הטראומה ולהשתחרר מהתדמית של ילד הכאפות הוא להתחיל לימודים בקולג’. שם הוא חולק חדר עם בחור בלונדידי (מייסון מקרטאה) והחברה הבלונדינית הלוהטת שלו (אלכסה בלייר רוברטסון), שמנהלת פודקאט בנושא פשעים אמיתיים, מה שגורם לה להתעניין מאוד במקרה של ארט הליצן וסיינה. כמובן שבסופו של דבר סיינה תבין שארט חזר ושהוא מנסה לחסל את מי שקרוב אליה, עד נקבל לקראת סוף הסרט עימות נוסף בקרב בין השניים.

הנה הטריילר של “מפחיד 3”, וכרגיל: הצפייה בו היא על אחריותכם. לא בגלל שהוא כולל כמה סצנות קיצוניות, אלא כי טריילרים ברמה הכללית עלולים לחרב סרטים:

הנוסחה של מפחיד 3: יותר גופות, הרבה יותר דם

אם רשימת הדמויות האלה נראית לכם ארוכה, זה לא מקרי: “מפחיד 3” הוא הרבה יותר בומבסטי מקודמיו, וזה אומר שרשימת הקורבנות כאן ארוכה מאוד. בטח אתם יכולים להבין שחלק גדול מהקאסט – וזה עוד בלי להזכיר כמה דמויות “מקריות”, כמו פועלי בניין שמגיעים לבית בו ארט ווויקטוריה שוהים, או חבורה של גברים שמחליטים להקניט את ארט בפאב, או אפילו ילדים שרוצים לקבל מתנה מ”סנטה” בקניון – לא יזכו להגיע שלמים לגיל הפנסיה, אם נהיה עדינים. הצמד ארט את ויקטוריה לוקחים את הטירוף למחוזות חדשים, ואנחנו רואים כאן סצנות רצח מפורטות, יצירתיות ועמוסות איברים קטועים, חלקם נראו כאילו יצאו מהמדריך של סרטי הטורצ’ר פורן. אם ב”מפחיד” וב”מפחיד 2″ זכרנו בעיקר סצנה אחת או שתיים שהיו ברוטאליות במיוחד – נניח, החיתוך לשתיים דרך החלק התחתון של הבחורה הבלונדינית, או סצנת חדר השינה מהסרט הקודם – כאן יש בערך 6-5 סצנות “חריגות” כאלה.

כאן גם מתחילה הביקורת המסוימת שלי על הסרט, שבניגוד לשמו – לא מצאתי אותו מפחיד מדי. בערך כמו הפרק הזה של “סאות’פארק” בו קרטמן רואה משהו כל כך מצחיק ופוחד שהוא לא יוכל לצחוק יותר עוד לעולם, כי הכול ייראה לו מצחיק פחות. זה לא שאני מחפש ריאליזם בפאקינג סרטי ארט הליצן, אלא שכשיש יותר מדי דם וגועל, וכשחלק מהרציחות האלה נראות אקראיות מבחינת הנרטיב, אתה הופך לקצת קהה.

גם אם באופן מוזר מצאתי את עצמי “מתענג” על מרחץ הדמים הזה, לעיתים תרתי משמע (ויקטוריה אחוזת השד נהנית לטבול באמבטיה של דם מגופה, ומסתבר שגם מענגת את עצמה בדרך מזעזעת כלשהי שקשורה לדם), הסרט לא יגרום לי לטראומה כי הוא הרגיש פשוט מופרע מדי. אפשר לראות אותו אפילו בתור גרסה מעוותת של סרט מצויר, להבדיל אלפי הבדלות. יש כאן הומור, בעיקר פארודיה סביב מנהגי החג והתפקיד של ארט בתור סנטה, יחד עם בדיחות פנימיות והופעות אורח של שחקנים שחובבי האימה יכולים לזהות. כל אלו הופכים את הסרט למהנה מאוד.

מפחיד 3 תמונות — הומור סביב מסורת חג המולד. מתוך “מפחיד 3” (Cineverse)

סיינה חוזרת, בגדול

עם כל הכבוד למרחץ הדמים ולדמויות המשנה, “מפחיד 3” הוא קודם כל המופע של ארט הליצן. דיוויד הווארד תורנטון מגלם אותו שוב בכישרון, שקצת קשה אולי להעריך כי הכישרון הזה כולל בעיקר מחוות פיזיות, הבעות פנים ותנועות ידיים, כי הרי ארט לא מדבר. את רוב השטיקים של ארט אנחנו כבר מכירים, אבל הרכב מנצח לא מחליפים כל עוד הוא עובד. בשבועות האחרונים ראיתי ביקורות שהתייחסו בזלזול לדמות של ארט והשוו אותו, לדוגמה, לדמויות קומיות כמו מיסטר בין. קשה להתכחש לדימיון הזה, אבל הרושם הוא שזה בדיוק מה שכיוונו כאן (תורנטון עצמו העיד יותר מפעם אחת שהוא לקח השראה מקומיקאים כמו רואן אטקינסון או צ’רלי צ’פלין, ודמויות אימה כמו פרדי קרוגר). זה מה שהופך את הדמות לכל כך בלתי נשכחת בעיניי, כי המראה של ארט הולך בקנה אחד עם ההתנהגות שלו ועם החיבה חסרת התקדים שלו לדם אנושי ולאכזריות.

לורן לאברה הפנטסטית הפכה לשם מוכר בקרב חובבי האימה מאז “מפחיד 2”, ובצדק גמור: הדמות של סיינה וההופעה של לאברה יצרו כאן יופי של בחורה אחרונה. כאן התפקיד של לאברה הוא מורכב יותר, כי יש כאן עומק רגשי, והיא עושה אותו פשוט נהדר. לאברה מצליחה להעביר את המצב המורכב של הדמויות בלי תצוגות היסטריות ובלתי ריאליסטיות, מעוררת אפתיה ומצליחה להיות קשוחה שצריך (וכשנלחמים מול הצמד ארט את ויקטוריה, חיביים להיות קשוחים). נראה שהיא בדרך הבחורה להיות אחת השחקניות הבולטות בז’אנר – בקרוב נראה אותה בכמה סרטי אימה נוספים, “הבאר” (The Well), “העובר” (The Fetus) ו”המפלצת” (The Monster) – ולדעתי עוד בהרבה פרויקטים, כי בהחלט מגיע לה. אז אמנם מבחינה אייקונית הדמות של סיירה כ”גיבורת על” קצת הולכת לאחור, כי תחפושת הכנפיים חסרה כאן, והחרב תופיע אולי לרגע קצר בסצנות הסיום – אבל בתור דמות אנושית, סיינה הופכת כאן לשלמה ולמעניינת הרבה יותר.

לורן לאברה, מתוך מפחיד 3 — בחורה אחרונה נולדת? לורן לאברה מתוך “מפחיד 3” (Cineverse)

אי אפשר שלא להתייחס כאן לוויקטוריה, ש”מחליפה” אולי את הילדה החיוורת מהסרט הקודם בתור הסייד קיק של ארט הליצן. מעבר לעובדה שוויקטוריה נראית קריפית בטירוף, היא אכזרית כמעט כמוהו. מבחינה עלילתית היא משמשת בחלק מהמקרים בתור הקול של ארט (או בעצם של השד), ואנחנו מקבלים קצת הסבר על הנוכחות שלה. מבחינה תסריטאית הרגשתי שהעולם הזה נשאר קצת מאחור מבחינת הפיתוח שלו, גם כי נאלצנו להיפרד מהילדה החיוורת הקטנה מהסרט הקודם.

שוב, יש הרבה מאוד סרטים אחרים שאני אפנה אליהם כדי לקבל תסריט מושלם עם דמויות מתפתחות, שבו הכול מתיישב היטב וללא חורים, אבל עדיין היה מקום לשיפור ברמת העלילה. במיוחד בסרט שכמו קודמו נמשך קצת יותר משעתיים, וכבר אמור לספק יותר תשובות ממה שהוא מספק בפועל לגבי סיפור הרקע של משפחת שואו וכמובן שגם ארט והשד המסתורי.

כשסרט אינדי הופך למיינסטרים

סרטי “Terrifier”, או ליתר דיוק הזיכיון הרחב יותר שהתחיל מכמה סרטים קצרים, הפכו לחלום הרטוב של כל יוצר אימה אינדי. מסרטים שנראו כמו הפקות סטודנטים ראינו שיפור באיכות, ובהתאם לכך בתקציב, כמעט באופן כרונולוגי. “מפחיד 3” לוקח את זה כמה צעדים קדימה. אחרי שהסרטים הקודמים הופכו בתקציב של עשרות או לכל היותר מאות אלפי דולרים, ההצלחה המדהימה של “מפחיד 2” (מעל ל-15 מיליון דולר) איפשרה להגדיל את התקציב, שלפי הדיווחים עומד עכשיו על כ-2 מיליון דולרים. בהחלט רואים את השיפור ברמות התקציב, הלוקיישנים וגם האפקטים, שמצליחים להשתדרג גם בסטנדרטים של היוצר דמיאן ליאונה, שכבר מתחילת הקריירה הראה כישרון חולני להרכיב סיוטים מדממים מול העיניים שלנו. לתת לו תקציב לאפקטים מיוחדים, זה כמו להכניס ילדה בת שבע לחנות ממתקים עם כרטיס אשראי של ההורים.

גם את “מפחיד 3” כתב וביים ליאונה, והבחור החביב הזה מראה שוב שהוא יודע לעשות אימה. בצעד חכם ליאונה החליט להישאר במחוזות האפקטים המעשיים ולא לפנות למחוזות ה-CGI, וחלק מהרציחות הן ארוכות ומפורטות יותר מאי פעם. ארט ווויקטוריה, כאמור, מראים שתמיד אפשר להשתפר ברמת האכזריות. לא רק מבחינת פירוק הגוף האנושי, אלא גם בארסנל כלי הנשק ובשימוש בהם: אקדחים, גרזנים, פטישים, מסורים חשמליים, קרח יבש, ואפילו חולדות ומלכודות שונות.

אין כאן משחקים מתוחכמים נוסח “המסור”, בו דמות צריכה לכרות את הרגל שלה כדי להשתחרר, כי ברור שאין סיכוי מול ארט וחברתו ויקטוריה, שבשלב מסוים גם לובשת את הדמות שלו. אנחנו רואים את ארט נהנה מכל טיפת דם – ויש אינספור כאלה – ונהנים מזה גם, אם לשפוט מהעובדה שהסרט זכה להצלחה יוצאת דופן. הוא גרף נכון לכתיבת שורות אלה למעלה מ-84 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר אי פעם של סרט שמשתייך לקטגוריית ה-Unrated: כלומר, סרטים שהם כל כך אלימים וקיצוניים, עד שלא היה טעם להגיש אותם לוועדות המידרג. הסרט גם קיבל חוות דעת חיוביות בעיקר, וזה לא מובן מאליו.

דיוויד הווארד תורנטון (ארט הליצן) - מתוך מפחיד 3 — מסתבר שהסרט הזה קצת אלים. דיווד הווארד תורנטון בתור ארט הליצן (Cineverse)

האם מפחיד 3 הוא גם מפחיד, או בעיקר מגעיל?

כמיטב המסורת, הופיעו בזמן השקת הסרט סיפורים שתורמים למיתולוגיה שלו בתור סרט קאלט בהתהוות, כזה שצופים מקיאים את נשמתם במהלכו, יוצאים בבהלה באמצע הסרט וכדומה. בין אם התיאורים האלו מוגזמים ובין אם לא, קשה להתעלם מכך שמדובר בסרט חריג אפילו ביחס לסטנדרטים החולניים של סרטי ארט הליצן. באופן אישי אני הצלחתי לשרוד את המראות ואפילו הרגשתי ריחוק מסוים אליהם, מהסיבה הפשטוה שזה כנראה היה קיצוני מדי ותדיר מדי, לרוב מול דמויות שאין לנו דבר אליהן מלבד העובדה שאנחנו רואים אותן מתות. ברור שלראות חיתוך של האיברים האינטימיים של גבר מסוים, או סצנה מחרידה שכוללת חולדות שמוכנסות לגוף של דמות אחרת זה קיצוני ברמות הגועליות ביותר, ואכן במהלך הצפייה סביר להניח שתרגישו גועל, או תשאלו את עצמכם למה לעזאזל אתם רואים סרטים כאלו.

ועדיין, הסרט נשאר כאמור במחוזות ה-Body Horror, עם אפקטים מיוחדים, בובות שמחליפות את השחקנים בשר ודם והרבה הפתעות אחרות, שאמנם מזעזעות במהלך הצפייה אבל לא בטוח שיישארו אצלכם גם לאחר מכן. הסרט לא כלל כמעט הקפצות או סצנות מותחות, וגם מבחינת ה”ערך המוסף” או הפן הרגשי – שיכול לשדרג סרט אימה ולהפוך אותו ליצירת מופת – משהו היה חסר.

בעיניי ליאונה מצליח להתרחק ממה שיכול אולי לגרום לנו לשוק שילווה אותנו גם אחרי שהסרט נגמר גם ברמה הרגשית, כמו רצח מפורט של ילדים או העובדה שהגיבורה מאבדת שוב דמות הקרובה אליה, אבל באופן שנעשה מחוץ לפריים. מצד שני, הקיבה שלי חזקה יותר מרוב חובבי האימה, וסרטים שנעשים מראש כדי לזעזע כמו “התולעת האנושית”, “סרט סרבי” וחלק מסרטי “המסור” פחות עובדים עליי כי אני רואה את חלקם בתור גימיק, סרטים שלא מציעים דבר מלבד הרצון לזעזע. יכול מאוד להיות שחלק מכם ירגישו שהסרט הזה הוא פשוט “יותר מדי” עבורם, וזה מאוד הגיוני אם בוחנים את מה שרואים בפריים.

דיוויד הווארד תורנטון מתוך מפחיד 3 — ספוילר: זה לא באמת סנטה. מתוך “מפחיד 3” (Cineverse)

אוהבים אימה קיצונית? אל תפספסו

במידה רבה, “מפחיד 3” הוא יצירת מופת: של אכזריות, גועל ואלימות, שזורים בקצת הומור שחור. הסרט ממשיך להיות שיפור של קודמיו ברמת העשייה הקולונועית, מציג נבלים שכבר מהווים אייקון אימה בהתהוות וגם הופעות משופרות של חלק מהקאסט (בעיקר תורנטון ולאברה המצויינים), או לפחות פחות מעצבנות של שאר הקאסט (ג’ונתן, לדוגמה).

למרות שהוא שלם יותר מקודמיו, עדיין חסר כאן משהו ברמה העלילתית כדי להפוך אותו להרבה יותר מאשר סרט שלוקח את ה”אסתטיקה של האלימות” לרמות האומנות הגדולות ביותר. גם אם ארט הגעיל אותי ובעיקר גרם לי להנאה במשך שעתיים, הוא לא יחזור אליי בסיוטים, לפחות בינתיים. בשביל שזה יקרה והסרט יהפוך ליצירת מופת שתלווה אותי שנים, דרושים מנקודת המבט שלי קצת יותר אימה עם מידה פסיכולוגית, ריאליזם, תהליך רגשי כלשהי, עלילה קוהרנטית יותר בתוך העולם הפנימי של הסרט, שלא חייב להיות הגיוני כדי שנקבל אותו באהבה (כי ברור שאי אפשר למצוא הסבר לוגי למה שקורה בסרט, למשל סביב הראש הכרות של ארט).

לא בטוח שהסרט הזה, אם נחזור כמה עשרות שנים אחורה, יאפשר לי להסביר לאחרים למה אני כל כך אוהב לראות סרטי אימה גם כשהם אלימים מדי, או יש שיגידו חסרי פואנטה לפרקים. יכול להיות שאני אמור להרגיש מבוכה מסוימת שאני אהבתי אותו, כמו את כל סרטי ארט שלנו. אבל, היי, ליאונה כבר הכריז על סרט רביעי – ואולי אחרון – בזיכיון. אני סופר את הימים.

האם יהיה אפשר לראות את מפחיד 3 בישראל?

נכון לכתיבת שורות אלה, ממש לא ברור אם נזכה לראות את “מפחיד 3” בישראל. מצד אחד, מדובר בסרט אלים שמורכב להעלות בבתי הקולנוע, בטח במדינה כמו ישראל בה אפילו המראות החריגים שמתוארים בסרט יכולים להיות טריגר לחלק מהאנשים, למרבה הזוועה. מצד שני, מדובר בסרט שהצליח מאוד בקולנוע ברחבי העולם, הרבה יותר מאשר למשל “פו הדוב 2: דם ודבש” שכן יוקרן כאן על המסך הגדול בדצמבר. אני מאוד מקווה שכן נזכה לראות את “מפחיד 3” בקולנוע, ולא רק לצפייה ישירה או לקנייה מקוונת.

כמובן שאם נדע על תאריך הפצה בישראל, בין אם בבתי הקולנוע ובין אם בשירותי הסטרימינג הזמינים, נשמח לעדכן אתכם.