ככה כן בונים חומה? הסיפור המרתק והקצת מפחיד של החומה הסינית
ב-1989, כשנבחרת ישראל בכדורגל שיחקה מול נבחרת אוסטרליה, אמר השדר יורם ארבל את אחד המשפטים הזכורים והמצוטטים בתולדות הספורט הישראלי: "ככה לא בונים חומה!". במרחק של כמה אלפי קילומטרים משם, נמצאת חומה שנבנתה לפני למעלה מ-2,000 שנה, שמוכיחה אולי שהמשפט הזה יכול להיות רלוונטי גם לתחומים אחרים, מלבד ספורט. תלוי איך מסתכלים על זה.
מצד אחד, החומה הסינית היא ללא ספק אחד המבנים המפורסמים בעולם – לכן ההכללה שלה בתור אחד מפלאי העולם החדשים היא הכול חוץ ממפתיעה. מדובר באתר תיירות פופולארי מאוד, יצירת מופת אדריכלית שמראה את היכולת של האדם לבנות מונומנט מרשים כל כך, לאורך אלפי שנים. מצד שני, ההיסטוריה שלה כוללת כמה נקודות עגומות מאוד, חלקים נכבדים ממנה לא נשמרו ויש כמה מיתוסים די מופרכים שמייחסים אליה.
החומה הסינית היא הרבה יותר מפלא ארכיטקטוני. היא עדות לסיפור חשוב מאוד של הישגים וסבל שנגרם בדרך אליהם, יש שיגידו אפילו חיים ומוות. אז האם היא ראויה להיכלל באתר שלנו, בתור אחד מהאתרים ההיסטוריים המפחידים שנמצאים על גבי הגלובוס? אספנו עבורכם כמה עובדות מפתיעות, חלקן מפחידות, שיסייעו לכם להחליט האם היא ראויה גם להגדרה של אתר היסטורי שנראה כאילו יצא מתוך סרט אימה.
מה האורך של החומה הסינית?
החומה הסינית ידועה גם בתור החומה הגדולה של סין, ונראה שאין שם שמתאים יותר לתאר אותה. היא מתפרסת על פני חלקים נרחבים מאוד של סין, החל משאנחאיגואן בחוף המזרחי ועד לאזור ג'יאו גואן בחלק המערבי של המדינה. האמת היא שקשה להעריך במדויק את אורך החומה הסינית, כי יש כאן חומות משנה וגם חלקים שלא נשמרו בצורה מספקת. לפי אחד המחקרים המקיפים ביותר, אורכה של החומה הגדולה של סין עומד על כ-8,851 ק"מ, מתוכם כ-6,259 ק"מ של חומות, כ-360 קילומטר של חפירים והשאר – כ-2,232 ק"מ – מורכבים ממחסומי הגנה טבעיים, כמו הרים או נהרות.
לפי חישוב אחר, האורך הרשמי של חומת סין עומד על כ-21,196 ק"מ. הבעיה היא שכמעט שליש מהקטע הזה נעלם עם הזמן לחלוטין.
איך שלא תחשבו את זה, השורה התחתונה היא שהשם "החומה הסינית" הוא קצת מטעה. לא מדובר כאן בחומה אחת רציפה, אלא בהרבה מאוד חומות שנבנו בחלקם באזורים ובתקופות זמן שונות.
כמה זמן לקח לבנות את החומה הסינית?
על פי ההערכות, כדי לבנות את החומה הסינית נדרשו יותר מ-2,000 שנות עבודה (!), בכמה וכמה מקטעים כמובן. נקודת ההתחלה היא בסביבות המאה החמישית לפני הספירה, והבנייה הסתיימה רק במאה ה-16. חלק גדור מקטעי החומות הראשונות שהוקמו לא שרדו עד היום, מסיבות ברורות. מעריכים שקטעי החומה המרכזיים שכן שרדו, נבנו אי שם בסביבות המאות ה-15 וה-16, בתקופת שושלת מינג. זו גם נחשבת לתקופת הבנייה המשמעותית ביותר של החומה.
במילים אחרות: אפשר לטעון שבניית החומה הסינית התחילה לפני כמה אלפי שנים, וזה כנראה נכון, אבל הרוב המוחלט של החלקים האלה לא נשמרו.
שילוב ייחודי של חומרים
רוב המקטעים הקיימים של החומה הם "רק" בני כ-500 שנה. הם נבנו מאבן מסותת, להבדיל מחלקי החומה הקדומים יותר שהיו עשויים בעיקר מאדמה דחוסה, בשילוב של אבן, טיט אורז דביק ועץ. השילוב הזה לא הוכיח עצמו כעמיד מספיק במבחן הזמן, מכיוון שרוב החלקים נעלמו ולא נותרו מהם יותר מאשר תלוליות עפר. במהלך השנים החומה שופצה ונבנתה מחדש בכמה מוקדים, כשהפעם הדגש העיקרי היה כאמור על לבנים עשויות מאבן.
במהלך השנים, נעשה שימוש גם בארסן, הידוע בתור "רעל המלכים". המטרה הייתה למנוע שחיקה של החומה על ידי חרקים ומזיקים שונים, כמו נמלים. המשמעות היא שחלקים מסוימים של החומה היו בעצם רעילים.
לא רק האורך מסביר למה החומה הסינית נחשבת למפורסמת כל כך, עד שזכתה להגדרה של פלא עולם חדש. ב-1987 גם הוכרה החומה הגדולה של סין כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, מכמה וכמה סיבות. בניית החומה הייתה מפעל הנדסי מורכב מאוד, שדרש טכנולוגיות מתקדמות לזמנן, כמו תערובת מלט מיוחדת שהכילה בתוכה אורז דביק, שהסינים הוסיפו כדי לחזק את יסודות החומה.
מי בנה את החומה הסינית?
בחומה שנבנתה במשך תקופה כל כך ארוכה, באזור כל כך נרחב, ברור שיש רשימה אינסופית של שותפים להצלחה. הבנייה ככל הנראה התחילה בתקופה של שושלת צ'ין, כאשר הקיסר צ'ין שה חואנג – מי שנחשב לקיסר סין הראשון ולמייסד השושלת – החליט לאחד את החומות שהיו קיימות עד כה (בסין העתיקה, בניית חומות כאמצעי הגנה ובידול הייתה נפוצה מאוד) ולבנות מהן חומה גדולה, אליה יתווספו בעתיד מקטעים חדשים.
כאן כבר אפשר להתחיל ולדבר על הצד האפל של החומה. הנתינים של צ'ין שה חואנג נאלצו להתמודד עם מיסים כבדים מאוד, למימון החומה וגם קבר מפואר שהוא החליט לבנות בעצמו. הנתינים שלא יכלו לעמוד בנטל הכלכלי הכבד, ניחשתם נכון, נאלצו לבצע עבודות כפייה באתרים השונים של החומה.
מאותה תקופה, בניית החומה נמשכה על ידי השושלות הבאות של סין. בכל אחד מהמקרים ראינו שינויים מסוימים בחזון ובדפוסי החומה. בפועל, כוח העבודה הורכב כמעט תמיד מאיכרים שגויסו למלאכה בכפייה, חיילים, אסירים ושבויי מלחמה.
למה בנו את החומה הסינית?
בניית חומות, כאמור, הייתה נפוצה מאוד בסין העתיקה. במקרה שלנו, המטרה הראשונה של בניית החומה הייתה לשמש אמצעי בלימה והגנה מהשבטים הנוודים, שהגיעו מכיוון צפון. מכיוון שמצפון לסין יש ערבות שלא מאפשרות קיום חיים חקלאיים, השבטים שהתבססו על עבודות מסורתיות כמו רעיית צאן, גמלים וסוסים היו זקוקים למספוא ולמוצרים אחרים, שהיו זמינים רק בדרום. במקרה הטוב הם השתמשו בסחר כדי לקבל את רצונם, ומקרים אחרים במעשי שוד והרג. את החומות הקימו כאחד מאמצעי ההגנה האחרונים, אחרי שדרכי ההתגוננות הקודמות לא היו יעילות מספיק.
בפועל מספר הקרבות העקובים מדם בסביבת החומה היה מצומצם באופן יחסי, אולי כי הנוודים הבינו שתקיפה של החומה היא לא צעד משתלם ויעיל מספיק עבורם. כשכן היו קרבות, לא בטוח שהחומה הסינית הצדיקה את הייעוד שלה בתור אמצעי הגנה. במאה ה-13 הגיע לכאן ג'ינ'יס חאן המונגולי, עם צבא של כ-100,000 פרשים. אחרי קרב הוא החליט לביים מנוסה, משך את המגנים מחוץ לשטח החומה ואז תקף אותם בקלות יחסית. הוא המשיך משם לכבוש את סין, תוך שהוא משאיר אחריו שובלי גופות: הכיבוש גרם להרג של כשליש מאוכלוסיית סין באותן שנים.
מטרות אחרות בבניית החומה הסינית לאורך ההיסטוריה היו בידוד האוכלוסייה המקומית מהעולם שבחוץ (גם מכיוון שהסינים ראו את עצמם כעליונים ובחרו בשנאת זרים ובהתבדלות) ולמטרת סיפוח שטחים חדשים לקיסרות הסינית. במהלך ההיסטוריה החומה שימשה למטרות אחרות, כמו העברת מסרים בעזרת מגדלי תקשורת או תחבורה מהירה יותר של חיילים.
חומה אחת, מחיר אנושי עצום
כולנו מכירים את הסיפורים על פרויקטים של בנייה שהסתיימו באסונות, בין אם עקב לוח זמנים עמוס מדי, התפשרות על הנחיות הבטיחות או אפילו אכזריות של המקימים. במקרה של החומה הסינית, המחיר האנושי היה עצום ובלתי נתפס. יש הערכות שמדברות על כך שעל כל מטר אחד של החומה, היה אדם אחד ששילם בחייו.
רוב הקורבנות היו גברים צעירים, שמתו עקב תאונות עבודה, תשישות, רעב ומחלות שונות. כל זה לא מפתיע על רקע העובדה שתנאי העבודה כאן היו איומים ונוראים: ימי עבודה ממושכים של למעלה מ-12 שעות של מאמץ פיזי עצום, טמפרטורות קיצוניות מאוד (לכאן או לכאן), כמויות מעטות מאוד של מזון ומים ועוד.
האגדה מספרת שבתוך החומה קבורים שלדים, או אפילו שעצמות טחונות של פועלים שנהרגו במהלך העבודה שימשו חומר מרכזי בתערובת המלט. בפועל לא נמצאו עדויות לכך, לפחות ככל הידוע לנו, אבל יש כמה אגדות שמיישרות קו עם הסיפורים האלו. אולי המפורסמת שבהן היא האגדה על מנג ג'יאנגנב, אחת מאגדות האהבה הגדולות בסין העתיקה. בעלה של מנג ג'יאנגנב היה חלק מהעובדים שבנו את החומה, ואשתו לא ידעה מה עלה בגורלו. בדיוק כשהיא התכוונה לחפש אותו כדי להביא לו בגדים חמים, לקראת החוף העז, היא גילתה שהוא מצא את מותו. מספרים שהבכי שלה היה כל כך עז, עד שחלקים מהחומה התמוטטו. הן חשפו את עצמותיו של הבעל, והאישה יכלה להביא אותו לקבורה ראויה.
האם באמת אפשר לראות את החומה הסינית מהחלל?
אחד המיתוסים המפורסמים ביותר ביחס לחומה הסינית, כזה שהופיע אפילו בכמה שעשעוני טריוויה טלוויזיונים, הוא שמדובר במבנה היחידי בכדור הארץ שאפשר לראות גם מהירח, אפילו בעין בלתי מזוינת. המיתוס הזה התחיל להתפתח עוד במאה ה-18, במכתב של אנטיקוואר (חוקר חפצים עתיקים) וארכיאולוג אנגלי בשם ויליאם סטקלי, ולאחר מכן בכתבים שונים כמו ספרים מדעיים, ירחון של נשיונל ג'יאוגרפיק וציורי קומיקס של רוברט ריפלי, האיש מאחורי "ריפלי תאמינו או לא!".
האמת היא שאבחנה בחומה הסינית מהירח היא כנראה משימה בלתי אפשרית, מכיוון שהרוחב המרבי שלה הוא רק כ-9 מטר, והגוון שלה מזכיר את הקרקע עליה היא מוצדת. אין כאן ממדים מספיק גדולים או ניגודיות גבוהה כדי שיהיה אפשר להבחין במבנה מהירח, שנמצא במרחק יותר מ-384,000 קילומטר מכדור הארץ. מספרים שלראות את החומה הסינית מהירח מקביל לאפשרות להבחין בשערה אנושית ממרחק של כ-3 קילומטר, ושדרוש כושר הפרדה גבוה בערך פי 17,000 מראייה מושלמת כדי שאפשר יהיה לראות אותה.
טענה אחרת, גם היא הופכה עם הזמן, היא שאפשר להבחין בחומה הסינית ממסלול לוויני נמוך יחסית (כ-100 קילומטר) מעל כדור הארץ. האמת היא שאפשר להבחין בחומה מכזה מרחק, אולי, רק בתנאי תאורה אופטימליים ובקושי רב. יש אפילו מבנים אחרים בולטים יותר ממבט הציפור האסטרונאוטית, כמו הפירמידה הגדולה של גיזה.
באילו מקטעים של החומה הגדולה של סין אפשר לבקר?
בשנה נתונה מגיעים לחומה הסינית יותר מ-10 מיליון תיירים, מה שהופך אותה לאחת האטרקציות המתויירות ביותר בעולם. כמובן שמספר הידוענים שביקרו בחומה הסינית הוא מרשים בכל קנה מידה. ב-2009 ביקר כאן נשיא ארצות הברית בעבר, ברק אובמה, שאמר משהו שאמור להיות כנראה פילוסופי על הקיום האנושי ("הזמן שלנו על כדור הארץ הוא לא כל כך ארוך, ולכן כדאי שנעשה את המקסימום ממנו). גם מלכת אנגליה אליזבת' השנייה, סלבריטאים מוכרים כמו ביונסה וג'ניפר לורנס, ספורטאים כמו מייקל ג'ורדון וקובי בריאנט ורבים אחרים תיעדו את עצמם על החומה המפורסמת בעולם.
למרות שהתוואי המשמעותי ביותר של החומה הסינית נמצא במחוז האוטונומי מונגוליה הפנימית, מבחינת אורך וכמות האתרים, רוב התיירים ממקדים את הביקור שלהם לחלקי הטירה שנמצאים בסביבת בייג'ינג.
באופן נקודתי יותר, רוב התיירים שמגיעים לסין בוחרים לבקר במקטע בדלינג (Great Wall of Badaling), מכמה סיבות. קודם כל, זה כנראה הקטע השמור ביותר של החומה. הוא גם נגיש מאוד, מרחק של כ-60 קילומטר מצפון לבייג'ינג המתוירת מאוד, ככה שתוכלו לבצע את הביקור במסגרת טיול מאורגן או באופן עצמאי, בעזרת תחבורה ציבורית. למרות שהקטע הזה של החומה מרשים, עם גובה של כ-7.5 מטר בממוצע, הוא גם עמוס מאוד – מה שעלול לפגוע בחוויה של חלק מהמבקרים.
יש כמה אתרים אחרים שנחשבים לעמוסים פחות, גם אליהם תוכלו להגיע במרחק סביר מאוד מבייג'ינג:
- מוטיאניו (Mutianyu) שכולל רכבל שמאפשר הגעה לראש החומה גם לאנשים בעלי מוגבלות בתנועה. חלק זה נחשב לפופולארי גם במסגרת של טיולי יום שמשלבים את העיר האסורה של בייג'ינג ומקדש השמיים
- סימוטאי (Simatai) המרשים מאוד אבל גם מאתגר, מכיוון שהטיפוס על החומה הגבוהה במקטע זה הוא קשה, והיא עלולה להיות בלתי יציבה. בצד החיובי החלק הזה מואר בלילה בצורה מרשימה, ולכן מתאים גם לטיולים בשעות הערב
למגוון הסיורים דרך Get Your Guide
החומה הסינית הופכת לאייקון תרבותי
מעבר להיותה פלא עולם ואחד האתרים המתוירים ביותר במזרח הרחוק, החומה הסינית היא אחד ממוקדי הגאווה העיקריים ביותר עבור התושבים המקומיים. חלק מהם גם מאמינים באגדה לפי החומה נבנתה במקור דווקא כדי לספק הגנה מפני דרקון מיתולוגי בעל עשרה ראשים, או שמי שיטפס על החומה יזכה למנות גדושות של מזל.
היו כמה וכמה סרטים שהעמידו במרכזם את החומה הגדולה של סין, גם אם למרבה הצער הם לא משתייכים לז'אנר האימה האהוב עלינו. הדוגמה המפורסמת ביותר היא סרט אמריקאי-סיני בומבסטי מאוד שעונה לשם המפתיע "החומה הגדולה" (The Great Wall), עם קאסט שכולל את מאט דיימון, פדרו פסקאל, ווילם דפו ואחרים. הסרט בעל התקציב הבומבסטי (כ-150 מיליון דולר) מתמקד בשני אירופאיים (דיימון ודפו) שמגיעים לסין במאה ה-11 כדי למצוא אבקת שריפה, נמלטים משודדים רצחניים לתוך מערה שמכילה יצור מסתורי, ולאחר מכן מגיעים לחומה הגדולה, שם נמצאים בשבי של יחידה שאחראית על הגנה מפני מפלצות מיתולוגיות, שתוקפות את סין מדי 60 שנה. הסרט זכה לביקורות מעורבות אבל גרף למעלה מ-335 מיליון דולר, הרוב המוחלט (כ-86%) מחוץ לארצות הברית, כשבערך חצי מההכנסות הן באופן לא מפתיע בסין.
איך שומרים על החומה?
מאמצי ההגנה על מה שנשאר מהחומה הם משמעותיים מאוד, על רקע העובדה שכמעט שליש מהמבנה המקורי נעלם גם באשמת האדם. ב-2006 סין העבירה את פקודת ההגנה על החומה הגדולה, ובמסגרת זו חלים איסורים כמו על לקיחת לבנים או מקטעים מהחומה, ציורי גרפיטי על גביה ועוד. למרות שיש מקומיים שיציעו לתיירים גישה לחלקים פחות מתוירים או מוכרים, כדי להישאר עם מה שמוסדר – גם מכיוון שהמקומות האלו עלולים להיות מסוכנים ובלתי יציבים.
