התולעת האנושית: פורנו עינויים מחורבן (תרתי משמע) וקשה לעיכול
מהו סרט האימה המגעיל והחולני ביותר שראיתם? יכול מאוד להיות שהתשובה שלכם, כמו של רבים אחרים, תכלול התייחסות לאחד מהסרטים בסדרת “התולעת האנושית”. האמת שאפשר להבין למה. הרעיון שעומד כאן בבסיס הסרטים הוא משוגע, גם אם אפשרי (במידה מסוימת מאוד) גם מבחינה מדעית. מדובר ב”פורנו עינויים” לכל דבר ועניין, יש שיגידו סרט שנראה שנוצר רק לשם הזעזוע, פרובוקציה וכן הלאה. גם אם באופן אישי אני לא חושב שהסרטים של “התולעת האנושית” הם כל כך נוראים – מה זה בעצם אומר עליי? – ברור שחייבים להתייחס אליהם ולמיתוס שנוצר סביבם.
אתם מוזמנים לקרוא ולנסות להבין האם גם לכם כדאי לראות על מה הבאזז. רק עצה קטנה: אל תחשבו על אוכל בפסקאות הבאות, כי זה עלול להיות מגעיל. אם יש לידכם ילדים, תרחיקו אותם מכם לכמה דקות – אתם יכולים למשל להפנות אותם לראות טקסטים אחרים באתר שנחשבים להרבה יותר חינוכיים וידידותיים לגיל הרך, כמו סרטי אימה לילדים או בובות מפחידות – כי בפסקאות הבאות יש תיאורים גרפיים די מזעזעים.
איך תולעת אנושית נולדת?
סדרת הסרטים “התולעת האנושית” – תמצאו אותה לפעמים גם בתור “מרבה הרגליים האנושי” או “הנדל האנושי” – היא אחת מהיצירות השנויות במחלוקת והמטרידות ביותר בתולדות קולנוע האימה, וזה אומר הרבה מאוד. הסדרה, שהחלה בשנת 2009 עם הסרט הראשון ונמשכה עם שני סרטי המשך ב-2011 וב-2015, עוררה תגובות קיצוניות בקרב הצופים והמבקרים כאחד. בשנים האחרונות, בין השאר בזכות הרשתות החברתיות, גילו מחדש את הסרטים האלו. אתם יודעים איך זה הולך: פוסטים שמתארים את חוויית הצפייה, סרטוני ריאקשן של הצופים וכן הלאה.
מה שמדהים הוא שהכול התחיל בכלל בבדיחה, לא בדיוק מוצלחת. טום סיקס הוא במאי ויוצר קולנוע הולנדי, שעשה בתחילת הקריירה שלו כמה סרטים – בעיקר קומדיות – שאין כמעט שום סיכוי ששמעתם עליהם: דרמה קומית בשם “Gay” ב-2004, או קומדיית פעולה שעונה לשם “Honeyz” ב-2007. יום אחד, הוא ישב עם חבריו וראה ידיעה חדשותית על עבריין מין שנתפס. סיקס ציין, בהומור, שעונש מתאים לדעתו לאנשים מהסוג הזה הוא תפירה של הפה שלהם לישבן של נהג משאית שמנמן. לשמחתי לא יצא לי להיתקל בישבן מתואר, אבל אין ספק שמדובר בחוויה שנשמעת מגעילה.
סיקס, שבביוגרפיה שלו מופיעה רשימת תחביבים כמו חבישת כובעי קאובואים ואספנות נשקים, וברשימת התפקידים שלו גם בימוי של פרסומות, קליפים ופרקים של “האח הגדול” ההולנדית, חזר הביתה והתחיל לחשוב איך הוא מפתח את הרעיון. אז עלתה אצלו המחשבה ליצירת סרט שלוקח את הקונספט הזה כמה צעדים קדימה, על שרשרת אנושית כמו שכנראה לא חשבתם עליה.
הרעיון המאוד יצירתי הוא חיבור כירורגי של האנשים מפה לישבן (Mouth to Anus), רחמנא ליצלן, ליצירת “תולעת אנושית” ארוכה. את ההשראה הוא לקח בין השאר מהניסויים שד”ר מנגלה הנורא ערך בתקופת השואה במחנה אושוויץ. אפשר לראות לכך עדות בסרטים, לדוגמה העובדה שהנבל בסרט הראשון חולק את השם הפרטי של ד”ר מנגלה (ג’וזף), הפסקול הנאצי שמלווה חלק מהסצנות השראות אחרות שלו, מעט שפויות יותר, הן היצירות המוקדמות של דיוויד קרוננברג, הסרטים של דיוויד לינץ’ וגם סרט איטלקי מזעזע לא פחות: “סאלו או 120 ימי סדום” של הבמאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני. הסרט מתאר ארבעה גברים עשירים ופאשיסטיים, בתקופת מוסוליני, שחוטפים 18 נערים ונערות ומעבירים אותם ארבעה חודשים של עינויים פיזיים ונפשיים, עד ההוצאה להורג שלהם. גם את הסרט הזה תמצאו כמעט בכל רשימה של סרטי הקולנוע המזוויעים ביותר, בזכות סצנות עינויים שכוללות אכילת צואה, צריבה ועקירת איברים.
רגע… למה הכוונה בחיבור כירורגי של אנשים?
מתישהו בחיים של חובב אימה, מגיע הרגע שבו הוא מנסה לעכל את הרעיון של “תולעת אנושית” (לפי התרגום המדויק יותר: “מרבה רגליים אנושי”). טוב, האמת היא שהעיכול של הנושא הזה עשוי להיות קצת מורכב, מכל הבחינות. הרעיון שמבוטא בסרטים, דרך מדענים מטורפים שעושים זאת בקורבנות תמימים, הוא שעושים ניתוח שמחבר בין הטחול של האדם הראשון לוושט של זה שמאחוריו. האנשים בעצם מחוברים בין הישבן לפה, וזה עלול להיות בעייתי לדוגמה כאשר אחד מהאנשים בשרשרת (שהוא לא האחרון) צריך לעשות את צרכיו.
השאלה שצריך לשאול היא עד כמה הרעיון של סיקס הוא אפשרי מבחינה מדעית. אחד ממשפטי קידום המכירות של הסרט טענו שהוא “מדויק ב-100% מבחינה רפואית”, אבל לחובב אימה זה עשוי להישמע כמו “מבוסס על אירועים אמיתיים” (כלומר, כנראה תלוש מהמציאות). הבמאי סיפר לאחר מכן שהוא נעזר ברופא מנתח הולנדי כדי לגבש את הרעיון ולהפוך אותו לנכון מבחינה מדעית.
מומחים שונים בעולם טוענים שלמרבה הזעזוע, ניתוח מהסוג הזה יכול להתבצע, והאנשים המחוברים יכולים גם לשרוד. הכוכבית היא שהם צפויים לשרוד פרק זמן קצר, של כמה ימים או שבועות לכל היותר, בניגוד לטענה של סיקס שבעזרת עירוי רפואי – חברי השרשרת יכולים לשרוד גם שנים. בפועל, מי שיכול לשרוד לתקופה ארוכה יותר הוא אך ורק מי שנמצא בראש השרשרת. כדי להבין למה, צריך להבין קצת יותר על מה שקורה בגוף, ומה שנשאר מחוצה לו. צואה היא מה שנשאר מהמזון לאחר שרוב אבות המזון נספגו ממנו בגוף, בתוספת מעט מים. רוב הצואה היא חיידקי מעיים, ושאר הרכיבים כוללים בין השאר ריר, מרה, תאי אפיתל מתים מדופן המעי ותרכובות אחרות, שמסבירות למה הוא רעיל.
המשמעות היא שהאדם היחידי שיכול מבחינה היפותטית לשרוד את החיים כחלק ממרבה רגליים אנושי הוא האדם הראשון בשרשרת. שאר ה”חברים” צפויים למות מהתייבשות, אלא אם הם יקבלו עירוי תוך ורידי של נוזלים ומינרלים אחרים שנדרשים להם. אם הם לא ימותו מחוסרים תזונתיים, הרי שבליעת חיידקי צואה שעלולות לגרום לזיהומים ולדלקות ריאה או קיבה חמורות, צפויים לעשות את זה.
בשנת 2019, פודקאסט בשם “Hi Everybody! A Bad Medicine Podcast”, שבחן בין השאר את הייצוגים של הרפואה בקולנוע, החליט לקחת את הסרט בתור נקודת ייחוס. מכיוון שהסרט הגדיר את עצמו כ”נכון ב-100% מבחינה רפואית” – מה שכמובן לא נכון – הם השוו אליו סרטים אחרים, וקבעו את “ציון הדיוק הרפואי שלהם”. אם סרט היה לדבריהם מדויק פי שניים מאשר “הנדל האנושי”, הם דירגו אותו ב”200% דיוק רפואי”.
אילו סרטי התולעת האנושית קיימים?
התולעת האנושית: החלק הראשון (2009)
“התולעת האנושית: החלק הראשון” (The Human Centipede (First Sequence) הוא סרט דל תקציב, ודי רע למען האמת, שהתחיל את כל הבאזז הזה. הסרט, שנכתב ובוים על ידי סיקס, עוסק בשתי צעירות סקסיות (אשלי ס. וויליאמס ואשלין יני) שנמצאות בחופשה בגרמניה, בדרך למועדון לילה. אלא שבשלב מסוים האוטו עוצר באמצע שום מקום, השתיים מחפשות מקום מסתור ומגיעות לבית מבודד. הבעיה היא שבבית הזה מתגורר ד”ר ג’וזף הייטר (דייטר לייסר הגרמני, בעל תווי הפנים המפחידים), מנתח בפנסיה שההתמחות שלו באופן אירוני הייתה תאומים סיאמיים. הוא כולא אותן יחד עם בחור אומלל נוסף (אקיהירו קיטאמורה היפני) ומספר להם על תוכניתו הזדונית לחבר אותם. הסרט עוקב אחרי הניסוי והניסיון של הקורבנות לשרוד
“התולעת האנושית: החלק הראשון” מציג את ד”ר ג’וזף הייטר, מנתח גרמני מבריק אך מעוות, המחליט ליצור את “התולעת האנושית” הראשונה. הוא חוטף שלושה תיירים – שתי נשים אמריקאיות וגבר יפני – ומחבר אותם כירורגית מפה לפי הטבעת. הסרט עוקב אחר הניסויים האכזריים של ד”ר הייטר ומאבקם של קורבנותיו לשרוד ולהימלט.
עד כמה שזה מוזר לומר את זה על סרט שהעלילה שלו היא כל כך מחרידה, באופן אישי לא מצאתי את “התולעת האנושית” נורא כל כך. הרבה מהאימה והגועל כאן הם מרומזים יותר ונשמרים לסוף הסרט, כשעד אז אנחנו שומעים את התיאורים של הניתוח וחוזים בניסיונות לא כל כך מוצלחים של הקורבנות להשתחרר.
האם “התולעת האנושית: חלק ראשון” הוא סרט מוצלח? העובדה היא שהסרט היה עשוי בצורה בעייתית מרוב הבחינות. התקציב מראש היה די מצומצם, ולפי הדיווחים כדי לגייס אותו סיקס וחבורתו פשוט סיפרו למשקיעים שהם יוצרים סרט שעוסק ב”אנשים מחוברים”, ולא בניתוח מחריד כל כך. ברור שאלו הם לא הסרטים שמגיעים אליהם כדי למצוא דיאלוגים או משחק משובח, אבל עדיין הציפייה שלי היא לעשייה קולנועית סבירה, לא רק לזעזוע לשם הזעזוע. המשחק של רוב הקאסט היה בעייתי, למעט לייסר הוותיק שהצליח ליצור דמות קריפית ומפחידה לפרקים שכאילו תפורה עליו. יכול להיות שהסיבה לכך היא שמראש היה קצת קשה ללהק שחקניות לסרט הזה: מספרים שרבות מהשחקניות שהגיעו לסשן הקאסטינג עזבו בגועל, אחרי שהן ראו ציור של התולעת האנושית.
באופן אישי הסרט מעט שיעמם אותי, והיה לי קשה להגיע לחלקים המאוחרים שלו. כשסיימתי אותו עלתה בראשי מחשבה שהשד לא היה נורא כל כך. הביקורות עליו מטבע הדברים הן די רעות: ציון של 4.4 ב-IMDB, למשל. מבקר הקולנועי האגדי סירב להעניק לסרט כוכבים, מפני ש”מערכת דירוג סרטים בעזרת כוכבים לא מתאימה לו”, כך ש”הסרט מייצג עולם בו הכוכבים אינם זורחים”. ואז הגיע הסרט השני, והראה שאפשר לרדת יותר נמוך ומגעיל.
התולעת האנושית: החלק השני (2011)
שנתיים אחרי הראשון, הגיע “התולעת האנושית: החלק השני” (The Human Centipede II (Full Sequence), והצליח להיות אפילו יותר קיצוני. הסרט מעמיד במרכזו את מרטין לומקס, בגילומו של לורנס ר. אליוט הבריטי שבאודישן התבקש “לאנוס” כיסא. בתפקיד שלא כולל דיאלוג למעט מילה אחת, אליוט גילם בחור מאותגר פיזית ונפשית, שמתגורר עם אימו הבעייתית. האב בכלא, אחרי שהואשם בין השאר בהתעללות מינית במרטי, והאם נוטרת לבנה טינה על כך. כל זה אולי יכול להסביר, איכשהו, למה אותו מרטין הופך לאובססיבי במיוחד לסרט אחד. הסרט הזה, ניחשתם נכון, הוא “התולעת האנושית 1”.
בחניון תת קרקעי בו הוא עובד, מרטין מנסה להגשים את רעיון התולעת האנושית ולקחת אותו כמה צעדים קדימה. החזון שלו הוא לחבר תריסר (!) אנשים, ביניהם דמות אחת מהסרט הראשון. הדרך לשם עוברת בהרבה מאוד מחוזות של גועל, שכוללים סצנות מיניות מחרידות (כמו אוננות שמערבת נייר זכוכית), התעללות (למשל סצנה לא פשוטה שמערבת פטיש, או אונס שנעשה בעזרת חוט תיל) וגם את ה”כל הדם והחרא”, כפי שהגדירה אחת השחקניות, שדי נחסכו מאיתנו בסרט הראשון. אנקדוטה מעניינת היא שה”צואה” בה השתמשו בקאסט כללה בין השאר אבקת קקאו, חלב מרוכז טבעוני – אחת השחקניות בקאסט הייתה טבעונית – ביסקוויטים מרוסקים ועוד. מספרים שהיה אפשר לראות את חברי הקאסט מנשנשים בין הצילומים משהו שנראה אולי כמו צואה, אבל כנראה היה טעים בפועל.
הנה הטריילר של “התולעת האנושית 2”, “מרבה הרגליים האנושי 2”, “הנדל האנושי 2”, או איך שלא קוראים לזה:
ואפרופו צואה – “התולעת האנושית: החלק השני” צולם בצבע, אבל הגרסה שאפשר למצוא היא בשחור לבן. מספרים שפשוט רצו להעלים את הצבא כדי שהסרט יהיה מגעיל פחות. באופן שניתן לראות בתור פארודיה על הסצנה המזועזעת והמפורסמת של הילדה עם השמלה האדומה ב”רשימת שינדלר” של סטיבן שפילברג, החליטו להשאיר בסרט רק את הצבע החום. בשלב הזה אתם כבר יכולים להבין אולי למה.
הסרט השני נחשב על ידי רבים לגרוע יותר מקודמו, הן מבחינת העלילה והן מבחינת הביצוע, וללא ספק הוא גם מחריד יותר. השאלה שצריכה להישאל היא האם ה”Body Horror”, או אם תרצו ה”גועל לשם גועל”, יכולים להחזיק סרט שלם. התשובה מורכבת, ותלויה אולי בסיבה שמושכת אתכם לראות סרטי אימה והתחושות שאתם רוצים להרגיש במהלכו.
ברור שזהו לא הסרט לניתוחים פסיכולוגים מורכבים, למרות שהוא מנסה ללכת לכיוון הזה בצורה די מרושלת, אבל היו היו שטענו כי הסרט מהווה ביקורת מעניינת על תרבות המעריצים והאובססיה לסרטים קיצוניים.
התולעת האנושית 3 (2015)
הסרט השלישי והאחרון בסדרה (The Human Centipede III (Final Sequence) מתרחש בכלא אמריקאי, שם מנהל הכלא ביל בוס (דיטר לסר, שחוזר מהסרט הראשון בתפקיד שונה) מחליט ליצור “תולעת אנושית” של מאות אסירים. גם כאן אפשר למצוא הצדקה למעשים הנוראים, לפחות מנקודת המבט של מי שעושה אותם. אחרי מתיחה של אחד מהאסירים הוא מחליט לנקום בו בצורה די אכזרית שכוללת כמה דליי מים רותחים, מקבל נזיפה על האלימות הזו ומחליט להגיב בצורה אלימה אפילו יותר: באמצעות “סירוס” המוני של האסירים, מה שאולי מחבר אותנו לאותה בדיחה על נהג משאית שהתחילה הכול. האמונה היא שהעונש הזה “יחנך” את האסירים, מה שגם יהפוך לצעד כלכלי משתלם מבחינת בית הכלא.
לפניכם הטריילר של “התולעת האנושית 3”:
הסרט השלישי נתפס על ידי רבים כניסיון מוגזם ומיותר להמשיך את הסדרה, עם כמה סצנות מזוויעות שכוללות את החיבור האנושי והשלכותיו, אכילה של אשכים, אונס (כולל של דמות שנמצאת בקומה) ועוד. הוא גם הלך בחלק מהמקרים לכיוון די קומי, במכוון או שלא: הוא כולל למשל הופעת אורח רפלקסיבית של סיקס עצמו, בתור במאי הסרט הראשון שמגיע לכלא כדי להסביר על הניסוי ועל כך שהוא “מדויק ב-100% מבחינה מדעית”. גם לורנס ר. הארווי מהסרט הקודם מופיע כאן שוב, בתפקיד אחר.
המבקרים ציינו את מפלס הגועל ואת ההסתמכות הגוברת על אפקטים מזעזעים במקום על עלילה משמעותית, ועל כך שאחרי הסרט השני כנראה שאפקט הגועל לא יהיה כל כך משמעותי (או לפחות: אם שרדתם את הסרט השני, תוכלו כנראה לעבור גם את זה). הסרט קיבל ציון של 2.7 מתוך 10 ב-IMDB, וזה אומר די הרבה.
למה התולעת האנושית חזרה לחיים?
אנחנו רואים בשנים האחרונות סרטי אימה, חלקם די זניחים, שקיבלו קהל חדש וסקרן במיוחד. ראינו את זה לפני כמה שנים עם “מייגן נעדרת”, שגם אותו תמצאו בוודאי ברשימות רבות של סרטי אימה מזוויעים במיוחד (לדעתי הסרט לא נורא כל כך. מה זה אומר עליי?). במקרה של “התולעת האנושית”, אפשר לייחס חלק מהסיפור הזה לרשתות החברתיות, להאשטגים רלוונטיים ולרצון של אנשים להראות עד כמה הם נגעלים כשהם צופים בסרטים מהסוג הזה. הסרט הוקרן בכמה פסטיבלי אימה בשנים האחרונות, וזכה לבאזז. אפשרויות הצפייה הביתית והסטרימינג הפכו אותו כמובן לזמין יותר, והתוצאה היא שיותר אנשים מגלים אותו. העובדה שהסרט נאסר להקרנה בכמה מדינות, תרמה כמובן לבאזז סביבו.
ב-2016 יצאה גרסה “מחוברת” (מתנצל מראש על משחק המילים) של כל שלושת הסרטים, תחת השם “The Human Centipede: Full Sequence”. שם גם היה אפשר לראות את הסרט השני בצבעים, כפי שצולם במקור.
חלק מההיסטריה סביב הסרט אפשר לייחס גם לסדרת האנימציה הגאונית “סאות’פארק” של טריי פארקר ומטא סטון. פרק הפתיחה של העונה ה-15 של הסדרה, בשנת 2011, כלל פארודיה על התולעת האנושית. בפרק, קייל עושה את הטעות הנפוצה של לאשר הסכם שימוש דיגיטלי בלי לקרוא אותו, ובמקרה הזה של ITUNES. הבעיה היא שהוא מתמדב לניסוי מדעי, שמנסה ליצור את ה-Human CentiPad. כן, אייפד אנושי. בפרק, סטיב ג’ובס מספר על הרעיון שלו, לקחת את כל ה”חרא” שאנשים משתפים ברשתות החברתיות וליצור דרכו אייפד שגם יוכל ללכת ולדבר. הפרק הפרובוקטיבי הזה יסביר לכם למה כדאי לקרוא את התקנון תמיד, ולמה כריך בוריטו הוא אחד הדברים היותר נוראים עבור מי שנמצא בשרשרת הזו.
חוץ מזה, היה אפשר למצוא למשל גרסת פורנו של הסרט הזה, שאני לא מתכוון לראות (ובטח שלא לפרסם פה) כדי שהרשויות לא ירדפו אחריי, וכי אני לא פסיכופט. לעזאזל, באוסטרליה אפילו העלו מחזמר לפי הסיפור של התולעת האנושית.
יצירת אומנות, או חרא של סרט?
אין ספק שסרטי “התולעת האנושית” הם פרובוקטיביים מאוד. הסרטים מציגים אלימות גרפית, עינויים, והשפלה של בני אדם באופן שנחשב קיצוני אפילו בסטנדרטים של סרטי אימה. הם עוסקים בנושאים מורכבים שלגבי חלקם יש טאבו, כמו עינויים, כפייה מינית וקניבליזם, ובקשר בין אלימות למיניות (מה שבא לידי ביטוי גם במונח “פורנו עינויים”, תת ז’אנר של סרטי אימה שהולך הרבה על התפר שבין העולמות האלה). העיסוק בנושאים האלו מובא בצורה ויזואלית, בעיקר בסרט השני והשלישי, מה שעלול כמובן לעורר זעזוע וגועל.
אפשר לטעון שהסרטים בהחלט מעוררים ספקות לגבי גבולות ה”אומנות” שבקולנוע. סרטי אימה מעמידים מראש רף גבוה, אבל סרטים מהסוג הזה מעלים שאלות אומנותיות, אולי אפילו אתיות, לגבי הגבולות שלהם, ובכלל – מה ראוי ונכון להציג על המסך. אפשר לטעון שהסרטים מבטאים בעצם ביקורת אומנותית, אפילו חברתית, על נושאים מורכבים שבדרך כלל לא רוצים להתעסק בהם.
האם סרטי התולעת האנושית ראויים למיתוסים שקושרו אליהם, או שבפרפרזה על הציטוט המשעשע של ראסל בראנד ב”קח את זה כמו גבר” המצוין, “זו מטאפורה של סרט מחורבן” (או במקרה הזה, לא בדיוק מטאפורה)? אני ממש לא בטוח. הסרטים האלו לא פשוטים לעיכול, תרתי משמע, ולכן יותר מגעילים מאשר מפחידים. באופן אישי, אני לא מצאתי את הסרטים מטרידים מדי, מעבר לזעזוע ולתחושת הבחילה במהלך הצפייה בהם. יכול להיות שאחרי כמה אלפי סרטי אימה, קשה לרגש אותי: כמו הפרק ההוא של “סאות’פארק”, בו קרטמן רואה משהו כל כך מצחיק עד שהוא חושב שהוא לא יוכל לצחוק עוד לעולם. יכול להיות שזה קשור גם לעובדה שהסרטים, מעבר לאפקט הגועל, לא הציעו מבחינתי יותר מדי עניין, והיו קשים לצפייה גם מסיבות אחרות.
בכל זאת, בכל פעם שיהיה דיון על רשימת סרטי האימה השערורייתיים, החולניים והמגעילים ביותר שנעשו מאז ומעולם, אני כמעט משוכנע שנמצא שם גם את התולעת האנושית. רק שלא יעשו לזה רימייק, כי אני צריך לאכול מתישהו.
