סרטי אימה לילדים: זמן איכות מפחיד עם הקטנים

לפני כמה ימים, כשהילדה הייתה בחופשת הפורים מהגן, החלטתי לעשות איתה בוקר סרט. הכנו כמה חטיפים, קניתי מיץ תפוזים (אם כבר, אז כבר), והחלטנו מה לראות. פזלתי לעבר קטלוג האימה שלי, רק כדי לגלות שאין שם יותר מדי סרטים שמתאימים לילדה בת 5. בסוף התפשרנו על “אנקאנטו”, בעיקר מכיוון שהיא מכירה את השירים והחליטה להתחפש לאחת הדמויות משם – האחות הגדולה איזבלה, אם שאלתם. אבל אז חשבתי לעצמי שאולי בחג הפורים הבא, אני אמצא כבר סרטי אימה לילדים שיוכלו להתאים לזמן איכות עם הקטנים. “בפעם הבאה, נוכל לראות אולי כבר סרט אימה!”, הבטחתי לה בעיניים נוצצות. “מה זה סרט אימה?”, היא שאלה. “אממ, לא משנה”, עניתי והבטתי בחוסר אונים על מסך הטלוויזיה. “אוי, תראי! הנה הברונו הזה שהזכרנו קודם”.

בסך הכול נהנינו מאוד מהסרט, אבל לא יכולתי שלא לצאת ממנו מעורער. “כמי שכל כך אוהב סרטי אימה, אני צריך לדעת אילו סרטים יכולים להתאים גם לילדים”, חשבתי לעצמי וניגשתי להכין את הרשימה הבאה. שיהיה ליתר ביטחון, לפעם הבאה. בשורה התחתונה גיליתי שיש מספיק אופציות של סרטים מפחידים לילדים, אם כי נראה שהגיל המינימלי להם הוא קצת גבוה יותר מאשר הגיל של בתי.

סרטי אימה לילדים: ההמלצות שלנו

הוקוס פוקוס (1993)

אחת היצירות המוכרות של וולט דיסני, שיכולה להתאים לילדים בני 10-8 ומעלה (לפי האתר Common Sense Media, שאנחנו ממליצים להתבסס עליו בבחירת סרטים בהתאם לגיל הילדים). העלילה כאן מתרחשת במאה ה-17 בעיר בשם סיילם, מסצ’וסטס. אם השם הזה מוכר לכם, זה לא מקרי. עיר החוף האמריקאית התפרסמה בשל משפטי סיילם מ-1692, בהם 19 אנשים – ובעיקר נשים – הוצאו להורג עקב האשמה בכישוף. מאז סיילם מאמצת לעצמה, לעיתים באופן מודעובמטרה להפוך ליעד תיירותי, את התדמית הזו. בין השאר, מתרחשים בה המחזה “ציד המכשפות” של ארתור מילר, “המכשפות מסיילם” הנורא של רוב זומבי והסרט “יובי יציל את האלווין” של נטפליקס, בכיכובו של אדם סנדלר.

“הוקוס פוקוס” עוסק בשלוש אחיות מסיילם (בגילומן של בט מידלר, שרה ג’סיקה פארקר וקתי נאג’ימי), שהוצאו להורג לאחר שנחשדו כמכשפות הפוגעות בילדים. אחת מהן הטילה קללה שתאפשר לאדם בתול להחזיר אותן לחיים באקט של קסם-שקר כלשהו. 300 שנה עברו, ונער בשם מקס (עומרי כץ) מפעיל בטעות את הקללה. משם, מצויד באחותו, בידידתו הטובה ובחתול מכושף, הוא יוצא למסע בניסיון לעצור את המכשפות מלכשף את ילדי העיירה ולקבל חיי נצח. התוצאה בהחלט חביבה, בטח יותר מאשר סרט ההמשך “הוקוס פוקוס 2” שיצא לקראת סוף 2022 בדיסני פלוס.

שימו לב שבניגוד ללא מעט סרטים מפחידים לילדים אחרים, אין גרסה מדובבת של הסרט. ככה שהוא מתאים מראש רק לילדים שמסוגלים לקרוא בכוחות עצמם.

Load WordPress Sites in as fast as 37ms!

 

הסיוט שלפני חג המולד (1993)

נראה שלא צריך להציג לחובבי סרטי האימה את “הסיוט שלפני חג המולד”, יצירת המופת לה אחראי טים ברטון. ברטון הוא היוצר המזוהה ביותר עם הסרט, שאפילו נקרא בגלגול הראשון שלו “טים ברטון מציג: הסיוט שלפני חג המולד”, למרות שבפועל הוא “רק” הפיק וכתב את התסריט, בעוד הסרט עצמו בוים על ידי הנרי סליק. כך או כך, הסרט הקסום הזה, עם טכניקת הסטופ מושן, הדמויות האייקוניות (בראשם ג’ק סקלינגטון, אהובתו סאלי, הכלב זירו, ד”ר פינקלשטיין ואחרים) והשיריםהמעולים של דני הלפמן, הפך לסרט פולחן במלוא מובן המילה.

העלילה מציג עירייה בדיונית בשם “עיר ליל כל הקדושים”, שלא מצליחה להבין את מנהגי חג המולד, כך שג’ק סקלינגטון מעוניין “להשתלט” על העיירה באמצעות מנהגי החג. יכול להיות שכמה סצנות כאן ייראו מלחיצות לצעירים, למשל הרגעים בהם התושבים הופכים את המתנות התמימות של חג המולד לתעלולי אימה. ניתן ללמוד על כך דבר העובדה שוולט דיסני שיצרה את הסרט החליטה להפיץ אותו תחת חברה אחרת, בטענה שהתכנים המאיימים שבו לא עולים בקנה אחד עם התדמית הילדותית שלה. אבל עם קצת תיווך, ובגיל המתאים, זו יכולה להיות צפייה מעולה.

לא פחות חשוב: אחרי שכבר תחשפו את הילדים שלכם לסרט הזה, תוכלו להתחיל לקשט את הבית עם מגוון אינסופי של מוצרים בהשראת ג’ק, סאלי ושאר הדמויות. הנה סקירה שהכנו לא מזמן על הנושא.



מפלצות בע”מ (2001)

היום, סרטי אנימציה של פיקסאר מגיעים עם ערימה גדולה של ציפיות. האולפנים אחראים לכמה מסרטי האנימציה המשובחים של העשורים האחרונים, ביניהם אפשר להזכיר כמובן את סרטי “צעצוע של סיפור”, “מוצאים את נמו” (בו יש סצנה די מפחידה של דג מאיים), “משפחת סופר על”, “למעלה”, “רטטוי”, “הקול בראש”, “אמיצה” – והרשימה עוד ארוכה. הסרט הרביעי של האולפנים, מתחילת שנות ה-2000, מבטא אולי את השינוי בתפיסה של המבקרים והקהל הרחב ביחס לסרטי אנימציה. “מפלצות בע”מ” הוא הסרט הראשון של פיקסר שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה, וגם זכה בפרס השיר הטוב ביותר על “בלעדיך, חבר” שמופיע בכתוביות הסיום.

“מפלצות בע”מ” נכנס לסקירה שלנו, קודם כל, מפני שמדובר בסרט מצוין שיכול להתאים לילדים קטנים יחסית (מסביבות גיל 6-5). הוא מפגיש את הילדים בצורה ידידותית ומשעשעת מאוד עם המונח “מפלצת”, שיכול להרתיע אותם. העלילה כאן מתרחשת בעיר “מפלצופוליס”, בעולם מקביל לכדור הארץ, בו חיות מפלצות שהפחד הגדול ביותר שלהן הוא בני אדם.

בעולם המיוחד הזה החשמל מופק על ידי צרחות של ילדים, תאמינו או לא, ויש חבורת “מפחידנים” שאמורה לאסוף את הצרחות האלה ולהמיר אותן לאנרגיה (בניגוד למציאות האמיתית בישראל של 2023, בה המבוגרים הם אלו שצורחים באימה כשהם מקבלים את חשבונות החשמל שלהם). הבעיה מתחילה שלעולם המפלצות מגיעה ילדה קטנה בשם וונדי. מהר מאוד המפלצות מבינות שהילדים הם לא כל כך נוראים, ושמצחוק אפשר להפיק יופי של אנרגיה.

בדומה לסוגים אחרים של סרטי אימה לילדים גם “מפלצות בע”מ” הוליד כמה דמויות מפלצתיות מוכרות מאוד, שכיכבו בהרבה מאוד מוצרים שהופקו מאז. ב-2013 הגיע למסכים “בית ספר למפלצות”, המהווה סרט מקדים (פריקוול) לסרט המקורי, ובאותה שנה גם גרסה תלת ממדית של הסרט הראשון. החל מ-2021 תוכלו לראות את הסדרה “מפלצות בע”מ בעבודה”, ספין אוף הזמין בשירותי דיסני פלוס.



קורליין ודלת הקסמים (2009)

קורליין ודלת הקסמים” הוא שיתוף פעולה נוסף בין טים ברטון להנרי סילק, וגם אותו אפשר להגדיר כ”פנטזיה אפלה לילדים”. גיבורת הסרט, שמבוסס על ספר בשם “קורליין” שכתב ניל גיימן, היא ילדה בת 11 (בדיבובה של דקוטה פנינג) שעוברת לבית חדש עם הוריה. כמו שראינו בהרבה מאוד סרטי אימה אחרים, היא

מתחברת עם כמה טיפוסים מוזרים – למשל הילד וויבי המלווה בחתול שחור – ומנסה לחקור את הבית מתוך שיעמום. מהר מאוד קורליין מגלה דלת קסמים, שמעביר אותה לעולם מקביל שנראה אופטימי ומוצלח הרבה יותר מאשר העולם הנוכחי שלה. הבעיה היא שבעולם האלטרנטיבי הזה יש לאנשים כפתורים במקום עיניים, ויש משהו שכנראה לא בסדר שקורליין צריכה לפתור לפני שגם היא תישאב לעולם הזה.
האם “קורליין ודלת הקסמים” מתאים גם לילדים? לא בטוח, כי בחלק מהביקורת שהופנו נטען שהוא אפל ומפחיד מדי כדי להתאים לקהל הצעיר יותר (למרות שמבחינה מעשית דירוג ה-MPAA שלו הוא PG, כלומר, אין צורך בהשגחת הורים). כך או כך מדובר בסרט מעניין, שמבוגרים יכולים ליהנות ממנו לא פחות – ואולי אפילו יותר – מאשר הילדים.


פרנקנוויני (2012)

ממשיכים עם טים ברטון וסרט אנימציה נוסף, בטכניקת סטופ מושן ובהפקת וולט דיסני, שהפעם הוא גם ביים. כמו שאפשר להסיק משם הסרט ומשם הדמות הראשית בו (ויקטור פרנקנשטיין), הוא מהווה הומאז’ ברור לקלאסיקת האימה “פרנקנשטיין”. במרכזו של הסרט עומד ילד שמאבד את כלבו האהוב, שהיה חברו הטוב ביותר.

באמצעות המדע הוא מצליח להשיב אותו לחיים, אבל כמו שקורה בהרבה מאוד סרטי אימה למבוגרים המבוססים על אותו רעיון – קחו לדוגמה את “בית קברות לחיות” – הכלב לא יחזור כפי שהיה. הוא יוצא מהמסתור שלו ומתחיל לזרוע הרס וחורבן בכל רחבי העיר.
“פרנקנוויני” זכה לביקורות חיוביות באופן יחסי, להצלחה נאה בקופות ולכמה פרסים חשובים: הוא זכה בתור סרט האנימציה הטוב ביותר בטקס פרסי סאטורן, המתמקדים בסרטי מדע בדיוני, פנטזיה ואימה, והיה מועמד לאוסקר, לגלובוס הזהב ולפרס באפט”א של האקדמיה הבריטית לקולנוע ולטלוויזיה.

יכול להיות שיש לטים ברטון סרטים מוצלחים יותר, אבל אפשר להקדיש ל”פרנקנוויני” כמה שעות – בין השאר אם רוצים לנסות לתווך לילדים את הנושא של פרידה מחיית מחמד אהובה, נושא מורכב מאוד להתמודדות עבורם.


Shop Now


פארנורמן (2012)

אם אתם מחפשים סרטי אימה לילדים שיקרבו אותם לעולמות של מתים, רוחות רפאים, מכשפות, זומבים ויצורי אימה נוספים – כי זו בסך הכול החלטה מחנכת ובוגרת – “פארנורמן” יוכל לעשות את העבודה. הפעם לא מדובר בסרט של טים ברטון, אלא ביצירה של אולפני לייקה אנטרטיינמנט שעשו זאת בטכניקת הסטופ מושן ובין

השאר בעזרת מדפסות תלת ממדיות. הוא זכה להצלחה מרשימה בקופות, עם הכנסות של יותר מ-107 מיליון דולר ברחבי העולם, והיה מועמד גם כן לפרס האוסקר על סרט האנימציה הטוב ביותר (פרס אותו הפסיד בסופו של דבר ל”אמיצה” של פיקסאר).
העלילה צפויה להזכיר לכמה כמה יצירות אימה מוכרות מאוד. הגיבור כאן הוא נורמן, שרואה ומסוגל לדבר עם אנשים מתים – כולל סבתו האהובה. למרות שאף אחד לא מאמין ליכולת הזו של נורמן, הוא נתקף בשלב מסוים חזיונות על חורבן העירייה על ידי מכשפות ויוצא למסע להצלת העירייה.

עד לסוף השמח שלו, הסרט נוגע בצורה רגישה בנושאים מורכבים כמו נידוי חברתי, ביריונות על רקע מראה גופני והתמודדות עם מוות של אדם קרוב. בסצנה משעשעת לקראת סופו, הוא אפילו מצליח להיות הסרט המונפש הראשון בו אחת הדמויות מתגלה כהומוסקסואלית. לא בטוח שכל המסרים האלו יעברו לילדים, וייתכן שחלק מהנושאים כאן הם די מורכבים לעיכול, אבל בסך הכול מדובר לדעתינו בסרט אימה שיכול להתאים גם לנערים בוגרים באופן יחסי.


צמרמורת (2018-2015)

כילד, גדלתי על סדרת ספרי צמרמורת של ר.ל. סטיין. זכור לי שאספתי בשקיקה עשרות מספרי הסדרה, ועד היום בבית של אמא שלי – שהפך להיות כמיטב המסורת מחסן של חפצי ילדות – יש עדיין ארבעה ספרים של “צמרמורת” (“הרוח מהבית השכן”, “שעון הקוקיה הארור”, “לילה בטירת האימה” ו”הילדה שלא ידעה פחד”.

הספרים האלו היו אחד משערי הכניסה שלי לעולם האימה, ומסתבר שלא הייתי לבד. עד היום, סדרת ספרי צמרמורת – שעומדת נכון להיום על יותר מ-45 ספרים בגירסה הרגילה, כ-20 ספרים מסידרת “עשה בעצמך צמרמורת” בה פועל בשם הדמויות ומחליט מה לעשות ולאיזה עמוד להתקדם, וגם כמה סדרות ספין אוף – נחשבת לסדרת הספרים השנייה הנמכרת בעולם, אחרי אחד בשם “הארי פוטר”.

כשהסרט “צמרמורת” יצא למסכים ב-2015, ניגשתי לראות אותו (לבד כמובן) עם פרץ של נוסטלגיה. קומדיית האימה הזו, בכיכובם של ג’ק בלאק שנכנס לנעליו של ר.ל. סטיין וכמה שחקנים צעירים מבטיחים, הפגישה אותנו עם כמה מהמפלצות האהובות מהספרים: שבמקרה הזה, פשוט משתחררות מהם. שלוש שנים לאחר מכן הגיע סרט ההמשך, שהיה בערך עם אותו רעיון. בסך הכול שני הסרטים הצליחו להיות קלילים, מבדרים ובעיקר, הפגישו אותנו עם כמה מהדמויות המפלצתיות שגדלנו עליהן, כמו הבובה סלאפי או גמדוני הגינה הרצחניים ההם.


מפלצת של מלון (2022-2012)

בשנת 2012, יצא “מפלצת של מלון” וזכה להצלחה מרשימה עם הכנסות של כמעט 360 מיליון דולר ברחבי העולם. מאותה נקודה, היה ברור שזה לא יסתיים כאן. כיום “מפלצת של מלון” היא זיכיון של סרטים מפחידים לילדים הכולל שלושה סרטים נוספים: “מפלצת של מלון 2” (2015), “מפלצת של מלון 3: יוצאים לחופשה” (2018) ו”מפלצת של מלון: הפוך על הפוך” (2022), שהוא גם האחרון בסדרה. לכך אפשר להוסיף סדרת טלוויזיה, משחקי וידאו, סרטים קצרים והרבה מאוד מוצרים משלימים.

העלילה שונה בכל אחד מהסרטים, אבל ברמה הכללית היא מתארת את המתרחש במלון המפלצות בטרנסילבניה, המנוהל כמובן על ידי דרקולה (בדיבובו של אדם סנדלר, בגירסה הלועזית). המלון הזה מארח את מיטב המפלצות מסרטי ומספרי האימה, במטרה לספק להן הגנה מבני אדם בתנאי אירוח של חמישה כוכבים.
בין הדמויות כאן אפשר למצוא את פרנקנשטיין (קווין ג’יימס), מומיה בשם מורי (הזמר סי לו גרין), אנשי זאב בשם וין וונדה (סטיב בושמי ומולי שנון), אדם בלתי נראה (דיוויד ספיד) ועוד. בסרט הראשון הוא מתכנסים כדי לחגוג את יום הולדתה ה-118 של מייוויס, בתו של דרקולה (דיבובה של סלינה גומז), אלא שהכול משתבש כאשר לאותו מלון מגיע בן אנוש בשם ג’ונתן (אנדי סמברג). בהמשך ניתן לצפות לאירועים משפחתיים, טוויסטים, דמויות חדשות והרבה מאוד הפתעות.


ממש לא בטוח שחובה לראות את כל אחד מארבעת סרטי הסדרה, אבל בהחלט מדובר באחת התוספות החביבות מהשנים האחרונות לעולם סרטי האימה של הילדים. אנחנו חושבים שהוא יכול להתאים לצופים צעירים יותר בהשוואה לרוב הסדרים מהרשימה הזו, כי אין בהם יותר מדי רגעים מפחידים או משמעויות עמוקות מדי. אם נסתמך על האתר Common Sense Media, אפשר לטעון שרוב סרטי הסדרה מתאימים לטווח הגילים 7-6 ומעלה.