האומנות נמצאת אי שם: על נעימת הפתיחה האייקונית של “תיקים באפלה”
לכל אחד יש את זיכרונות הילדות שלו. כשזה נוגע לאימה, יהיו אלה הסרטים וסדרות הטלוויזיה שגדלנו עליהם. אצלי, מקום גבוה מאוד ברשימה מקבלת הסדרה “תיקים באפלה”, שהוקרנה בשנות ה-90 בשעות הלילה, במה שהיה אז ערוץ 2. צריך לזכור שבאותה תקופה, היצע התכנים היה מצומצם מאוד: האינטרנט היה בראשית דרכו, לא היו שירותי סטרימינג או VOD, והטלוויזיה הרב ערוצית הייתה מצומצמת מאוד. לכן היינו צריכים לתזמן את לוח הזמנים שלנו מול שעות השידור שקבוע לנו, מאתגרים ככל שיהיו. אני זוכר עד היום את ההתרגשות בכל פעם שהייתי מתיישב על הספה, מכבה את האורות, מעביר לערוץ המתאים ומחכה לנעימת הפתיחה המפורסמת של “תיקים באפלה”.
אני ממש לא בטוח שראיתי את כל הפרקים (בכל זאת, לא היה ממש נהוג אז לעשות בינג’), ודי פספסתי את החידוש – עונות 10 ו-11 – משנת 2015. גם סרט הקולנוע היה מאוד בינוני. אז האם זה הגיוני שהדבר הזכור ביותר עבורי מהמיתולוגיה של “תיקים באפלה”, חוץ מהחיפושים של מאלדר אחרי אחותו וההוכחה לקיומם של חייזרים, היא את אותה נעימה.
כך נולדה נעימת הפתיחה המפורסמת
לשיר הפתיחה של תיקים באפלה אחראי המלחין האמריקאי מייק סנואו, מאחוריו קריירה ענפה של כמעט חמישה עשורים. סנואו הלחין נעימות עבור סרטים (האחרון שבהם הוא “המוטנטים החדשים” מסדרת X-MEN בשנת 2020), סדרות טלוויזיה, משחקי וידאו ועוד, רובם לא מוכרים יותר מדי לקהל הרחב. אין צל של ספק שפסגת היצירה שלו הוא שיר הפתיחה של “תיקים באפלה”. לצד המעמד האייקוני שלו עד היום, הוא גם זכה להצלחה מרשימה באמצע שנות ה-90, במקביל לעלייה של הסדרה (שהחלה להיות משודרת ב-1993). כשהשיר שוחרר כסינגל בבריטניה בשנת 1996, אגב, הוא הגיע למקום השני במצעד.
מספרים שהידידות של מארק סנואו עם המפיק בפועל של הסדרה, ר.ו. גודווין, היא אחת הסיבות המרכזיות שכל הקסם הזה קרה. יוצר הסדרה והמפיק הראשי, כריס קרטר, לא ממש הצליח למצוא מועמדים ראויים לחבר את נעימת הפתיחה. הוא בחן למעלה מעשרה אנשים, כולל כמובן סנואו, והסביר לו את המטרה: “אני מחפש מוזיקה שילדי הצופים יוכלו לזמזם מסביב למדורה, כשיר מפחיד“, הוא אמר. “אתה יודע, משהו כמו “אזור הדמדומים”.
גודווין ידע שסנואו הוא האיש המתאים עבורו, גם מכיוון שהוא התגורר קרוב אליו בהשוואה לשאר המועמדים. הוא דירבן אותו להגיע להיבחן שלוש פעמים, אבל ההפקה עדיין לא קיבלה את ההחלטה. בסופו של דבר, נפל הפור. סנואו היסס כי הסדרה המתגבשת נראתה לו “מוזרה” מדי, אבל הוא קיבל את העבודה, התחיל בפרק הפיילוט וליווה אותה למעשה עד סופה. הוא גם אחראי למוזיקה בתוצרים האחרים של הסדרה, כולל סדרת הספין-אוף “מילניום” שלא ממש זכתה להצלחה, הסרט “תיקים באפלה” משנת 1998, ההמשך שלו “תיקים באפלה: רוצים להאמין” מ-2008 ועונות 11-10, שזכו לשם “תיקים באפלה: התחייה”.
מעניין לציין שבניגוד להרבה מאוד סדרות ששינו את נעימות הפתיחה שלהן, באופן מלא או חלקי, במקרה של “תיקים באפלה” כמעט ולא ראינו שינויים. לכל אורך הסדרה מופיעה אותה נעימה ואותם דימויים ויזואליים, הכוללים חללית, פרצוף מעוות, תגי FBI של הדמויות הראשיות הסוכנים מאלדר וסקאלי, כף יד מסתורית וכמובן שגם את הכיתוב “האמת נמצאת אי שם” (The Truth Is Out There”), המזוהה כל כך עם הסדרה.
הוויזואליות הללו מוצגות בצורה מסוגננת, אפלה ומסתורית, מה שמוסיף לאווירה הכללית של רצף הפתיחה ומשתלב בצורה מושלמת עם המוזיקה. למעשה, רק אחרי שמאלדר עזב את הסדרה, היוצרים שינו מעט את הפן הוויזואלי של כתוביות הפתיחה. עוד שינוי מעניין היה בכיתוב המופיע בסוף נעימת הפתיחה, שבחלק מהמקרים שונה כדי להתאים יותר לתמה של הפרק הספציפי. בין השאר, הופיעו כיתובים כמו “אל תבטח באף אחד” (“Trust No One”), “הכול מת” (“Everything Dies”) ו”הם צופים” (“They’re Watching”).
שריקה, הד וטעות אחת
שיר הנושא של “תיקים באפלה” הוא אינסטרומנטלי כמעט לחלוטין, מה שאי אפשר לומר על כל נעימת פתיחה באשר היא. אין ספק שהאלמנט המוכר ביותר שלו הוא אותה שריקה מצמררת, שחוזרת כמה פעמים ומכניסה אותנו לאווירה הנכונה. השריקה נעשתה בהשראת ריף הגיטרה המפורסם מהשיר How Soon Is Now?” של הסמית’ס מ-1985. סנואו ניסה אפקטים קוליים שונים ליצור את הנעימה שהוא רוצה, בין השאר דגימות של כינור, חליל או פסנתר, אבל שום דבר לא עבד. בסוף מצא את הפתרון: מודל צליל בשם E-mu Proteus, משולב עם צליל מוגדר בשם “ג’ו השורק” (Whistling Joe) מקו המוצרים של חברה בשם Proteus. אחר כך הוא סיפר שהוא “השתעשע” עם היצירה, עד שאשתו גלין שמעה את המוזיקה ואמרה שהיא נשמעת לה מעניינת. “היא אמרה: אתה יודע? אני יודעת לשרוק טוב אולי. אולי אני אוכל לשפר את זה קצת”, נזכר סנואו בראיון ל-New York Public Radio. היא נעמדה ליד המיקרופון, ובסופו של דבר הצליל שמופיע בנעימה הסופית מורכב משילוב הקול של גלין עם מכונה.
לפי הדיווחים, גם קרטר הופתע מהיצירה. הוא ציפה לראות יותר אלמנטים מאותו שיר של הסמית’ס, וקצת יותר גיטרות, אבל החליט לקבל את הרעיון של סנואו. הוא חשב שהנעימה תהיה “טובה”, אם כי יכול להיות שגם הוא לא שיער שהיא תהיה כל כך אייקונית. כשהשניים הציגו את היצירה לאנשי רשת Fox, הם סיפרו, האחרונים לא ממש ידעו איך להגיב. בסוף הם השאירו את ההחלטה בידי קרטר, שהחליט ללכת עם זה – והשאר היסטוריה.
מאפיין מרכזי נוסף של נעימת הפתיחה, אותו הד שחוזר לאורכה, נוצר דווקא בטעות. בקטעי מאחורי הקלעים של הסדרה, שליוו את ה-DVD של העונה הראשונה שלו, סיפרו היוצרים שהם נתקלו בקשיים בהלחנת הסדרה, שגרמו לתסכול רב מצידם. בשלב מסוים קרטר יצא מהחדר בחוסר אונים, וסנואו הניח את היד שלו על המקלדת בתסכול – מה שגרם ליצירת אפקט ההד. כשקרטר חזר לחדר ושמע את התוצאה המקרית, הוא התלהב.
בפרק השני, סנואו היה אחראי כבר על הנעימות מתחילתו ועד לסופו. הוא היה אחראי באופן כמעט בלעדי על המוזיקה לאורך הדרך הארוכה. את היצירות שלו הוא עשה באופן דיגיטלי, כלומר, עם דגימות של כלי נגינה. זה השתנה מעט באחד הפרקים בעונה השישית, בהם נעשה שימוש במוזיקאים אמיתיים. גם עבור שני הסרטים של “תיקים באפלה”, סנואו התבקש ליצור את המוזיקה עם כלי תזמורת אמיתית, ובאחד המקרים עם Hollywood Studio Symphony – תזמורת שאחראית לכמה פסקולים מוכרים מאוד, כמו הסרטים “שודדי הקאריביים”, “פארק היורה 3”, “סיפורי נרניה” ו”סאקר פאנץ'”, או סדרת הטלוויזיה “אבודים”.
הפסקול של “תיקים באפלה” – לא רק נעימת פתיחה
מספרים שמארק סנואו קיבל הרבה מאוד חופש ביצירת המוזיקה שלו עבור “תיקים באפלה”, למעט אולי פרקי המיתולוגיה – פרקים העוסקים בחייזרים, ברצון שלהם לפלוש לכדור הארץ ולפעילות של ארגון ה”סינדיקט” שמנהל איתם משא ומתן – שלרוב פתחו וסגרו את העונות. היו לו כמה הברקות, כולל שימוש באביזרים שונים ליצירת מוזיקה (למשל, הכנסה של צעצוע ילדים בשם Silly Putty) ומטבעות לתוך מיתרי הפסנתר). כמובן שבמהלך השנים צצו כל מיני גרסאות ורמיקסים, אבל המקור נותר הגרסה הקלאסית, המוכרת וכנראה גם המוצלחת ביותר.
למרות שכולם זוכרים בעיקר את נעימת הפתיחה, ובצדק גמור, היו לסדרה כמה הישגים מוזיקליים אחרים. אחת הנעימות המוכרות היא “Scully’s Theme”, שהופיעה בפעם הראשונה בפרק שפתח את העונה השמינית ולאחר מכן בחמישה פרקים נוספים. המוזיקה המסתורית כוללת סולו נשי, שאומר את המילים “We Are Near” פעם אחר פעם לאורך הקטע, בצורה מעוותת. קרטר טוען שהקטע הזה הוא אחת היצירות המוצלחות ביותר של סנואו.
הרבה מאוד שנים חלפו מאז “תיקים באפלה”. קשה לי להאמין האם אחזור לראות את הסדרה שבמידה רבה גדלתי עליה, כי בכל זאת יש מספיק תכנים עדכניים יותר שצריך לעמוד בקצב כדי לראות אותם. ובכל זאת, מדי פעם אני חוטא ומקשיב לנעימה המפורסמת ביוטיוב. כשהיא מופיעה לעיתים רחוקות מאוד בתכנים טלוויזיוניים או אפילו ברדיו – לא מזמן, הנעימה כיכבה בתוכנית הבוקר של הדר מרקס ב”גלגל”צ”, והשדרנית ציינה שהקטע מאוד מפחיד אותה – אני עוצר הכול ומתמסר שוב. יכול מאוד להיות שאי שם, תימצא עוד נעימה שתעשה עליי את אותו הרושם.
