"פו הדוב: דם ודבש 2" הוא סלאשר בינוני, שנראה כמו יצירת מופת לעומת הראשון | ביקורת

22 ביולי 2025 ליאור פרג'

"קח נא שיעור לחיים, בני היקר: אחרי שטועמים צואת דובים, גם דבש מקולקל מרגיש כמו מעדן מלכים", אמרה לי פעם אמא, בזמן שקראה לי עוד סיפור של פו הדוב לפני השינה. בין אם הזיכרון הזה מדויק ובין אם לא (ובינינו, הוא לא), הוא מתאר במידה רבה את התחושה שלי במהלך הצפייה ב"פו הדוב: דם ודבש 2", סרט ההמשך לחלטורה הנוראית הזו מ-2023, שהופקה כזכור אחרי שהקניין הרוחני של הסיפור – ללא הייצוגים המוכרים של דיסני – הפך להיות נחלת הכלל. החבר'ה פשוט עשו מהר מאוד משהו כדי לעשות באזז, וזה די עבד להם כי הסרט קיבל הרבה תשומת לב. הרבה יותר ממה שראוי לקבל סרט ברמתו, ובעיקר: מספיק כדי לאפשר להם לחשוב על העתיד, תחילה סרט המשך ובשנים הקרובות גם יקום קולנועי שלם שמאגד את הגרסאות המעוותות של אגדות וסיפורי הילדים.

למרות שסבלתי מאוד בסרט הראשון, שהיה איום ונורא מכל הבחינות, הרשיתי לעצמי להגיע עם ציפיות קצת יותר גבוהות לסיקוול. ידעתי שהתקציב משופר, שהביקורות קצת יותר חיוביות, ושזה אמור להיראות כמו סרט, ולא אוסף של סצנות הריגה מבוצעות בצורה נוראית. החדשות הטובות הן שלמרות שקשה לומר ש"פו הדוב: דם ודבש 2" הוא סרט טוב, הוא מצליח להתעלות על קודמו, מראה כישרון מסוים של היוצרים ומצליח להיות מהנה.

מפחדים לקרוא הכול? היעזרו בתוכן העניינים

העלילה (כן, עלילה!) של פו הדוב: דם ודבש 2

"פו הדוב: דם ודבש 2" מתרחש אחרי עלילת הסרט הקודם, בו כריסטופר רובין הצעיר הצליח לשרוד את מסע הדמים של השחקנים שעטו תחפושות רעות של חיות ואפילו נשאר בחיים למרות אינספור כשלים ברמת הבימוי, התסריט, העריכה, התאורה, המשחק ועוד. כריסטופר (או בקצרה כריס) בורח מיער מאת האקרים וחוזר לעיירת ילדותו אשדאון. הוא אפילו מנסה להתחיל חיים חדשים בתור רופא זוטר, אבל הצל של העבר רודף אותו.

פו הדוב חוזר, ונראה קצת נורמלי יותר. מתוך "פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל)

אחת הסיבות היא עיבוד קולנועי שמבוסס על הרציחות, בשם "טבח מאת האקרים", שדי מטיל עליו את האשמה. יש לכריס כמה חברי ילדות שמאמינים לו, אבל הם כמו טיפה בים. הוא עובר טיפולי היפנוזה אצל מרי דרלינג – שם של דמות משנה מהעולם של פיטר פן, שמופיעה גם בסרט האימה על פיטר פן – בין השאר כדי להתמודד עם טראומה שמלווה אותו עשרות שנים: החטיפה של אחיו התאום בילי במהלך מסיבת יום ההולדת שלהם, לגביה אין לו קצה חוט.

ביער מאת האקרים, יש בלאגן גדול. פו וחזרזיר, יחד עם חבריהם טיגר (שמופיע בפעם הראשונה אחרי שזכויות היוצרים לגבי הדמות שלו הסתיימו מאז הסרט הראשון) וינשוף (שנראה כאן משום קצת כמו היצור מג'יפרס קריפרס) מתחבאים, כי יש מי בעיירה שרודף אותם ומנסה לשרוף את היער שלהם. הם תוקפים כמה סטודנטיות בקרוואן, ומחליטים לא לחכות לציידים. אחרי שאחד מחבורת החיות נהרג, פו וחבריו מחליטים לקחת את הנשקים לידיים ולטבוח בכל מי שהם נתקלים בו. העדיפות, כמובן, היא לכריסטופר רובין ולאנשים שמקיפים אותו.

מודעה

כן דובים וכן יער: שיפור כמעט בכל אספקט

הדבר הראשון שבולט ב"פו הדוב: דם ודבש 2" הוא שהסרט נראה הרבה יותר טוב מהראשון. בסרט הראשון דמויות הנבלים נראו כמו שחקנים עם תחפושת מעליאקספרס, גם מכיוון שהתקציב שלו עמד על משהו כמו 100,000 דולר בלבד. בסיקוול, היוצרים השתמשו בכמה אמני פרוסתטיקה (בהקשר שלנו, איברים מלאכותיים שנכרתים בדרכים אכזריות וגורמים לשובלים של דם) שעבדו בין השאר בכמה סרטים וסדרות טלוויזיה מוכרים. שון הריסון, שמשמשת על תקן מעצבת התלבושות וה-Gore כאן, הייתה חלק מצוות ההפקה של סרטי הארי פוטר, "מלחמת העולם Z", "משחקי הכס" ועוד.

אל תצפו כאן להפקת ענק או לספקטקל ויזואלי, כי עדיין אנחנו מדברים על תקציב של כחצי מיליון דולר, אבל יש כאן שיפור כמעט מכל הבחינות. הסרט נראה הרבה יותר טוב, יש כמה שוטים יצירתיים וההריגות הן יותר מושקעות, וגם די אכזריות. פו הדוב וחבריו מפרקים איברים כאילו הם היו ארט הליצן ומשתמשים בכלי נשק מגוונים, כדי להפיק כמה שיותר צרחות ודם. בהחלט אפשר ליישר קו עם החזון של הבמאי רייס פרייק-ווטרפילד, שהכריז על רצונו "להגביר את זה עוד יותר, ולהשתגע עוד יותר, ולהיות קיצוני עוד יותר".

סקוט צ'יימברס בתור כריסטופר רובין, מתוך "פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל) — אותה דמות, שחקן אחר עם כמה שמות. סקוט צ'יימברס / ג'פרי / ווטאבר מתוך "פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל)

אחד השינויים המשמעותיים הוא בגזרת השחקן הראשי. ניקולאי לאון, שגילם בצורה מאוד אנמית את כריסטופר רובין, הוחלף בסקוט צ'יימברס ("שותפים לרשע" לצד פלורנס פיו), ששימש גם אחד המפיקים של הסרט תחת שם אחר (סקוט ג'פרי, שזה כנראה שם ההפקה שלו). הסרט מנסה להסביר את השינויים האלו בצורה די שטחית, אבל השורה התחתונה היא שצ'יימברס עושה כאן עבודה סבירה בהחלט. אל תצפו כמובן לקאסט נוצץ, שכולל בעיקר שחקנים אלמוניים (כמו טלולה אוונס הנאה, שמגלמת את חברתו של כריסטופר), אבל כמה שמות נכבדים יותר מהדור המבוגר. למשל, סיימון קאלו המעוטר שהופיע בסרטים כמו "אמדאוס", "ארבע חתונות ולוויה אחת", "שייקספיר מאוהב" ו"אייס ונטורה: בלש פראי".

מודעה

לא עוד חלטורה נוראית

במידה רבה, הייקום הקולנועי של פו הדוב, ה-Poohniverse – או "יקום הילדות המעוות" (Twisted Childhood Universe) – הוא הבייבי של כמה יוצרים, שמעורבים כאן בצדדים השונים של ההפקה. את הסרט מביים כאמור רייס פרייק-ווטרפילד, שביים וכתב גם את הסרט הראשון, מפיק את סרט האימה של פיטר פן (Peter Pan's Neverland Nightmare) ואת הסרט של במבי (Bambi: The Reckoning) שיגיע בקרוב למסכים. צ'יימברס/ג'פרי/איך שלא קוראים לו, שמגלם כאן את התפקיד הראשי ומשמש אחד מהמפיקים, הוא גם הבמאי והכותב של Peter Pan's Neverland Nightmare. סביר להניח שלפחות אחד מהם יהיה מעורב גם בסרט השלישי, "פו הדוב: דם ודבש 3", שהוכרז יומיים בלבד אחרי שהסרט השני הגיע למסכים.

אם נחזור ל"פו הדוב: דם ודבש 2", אפשר בהחלט לטעון שהוא מראה שהחבר'ה האלו יודעים משהו על קולנוע (ולא, אם ראיתם את הסרט הראשון, תסכימו שזה לא ממש מובן מאליו). מצד שני, ברור שלא הכול דבש, כי גם כאן יש כמה כשלים שמעידים על תקציב נמוך, עשייה מהירה או רשלנות: לדוגמה, כמה בעיות בעריכת הסאונד שהיא קצת מוזרה לפרקים, קאטים בולטים שפוגעים בהמשכיות ואפילו רגע בו, לפחות בגרסה שאני ראיתי, היה שינוי מסוים בגודל הפריים. יש כאן יותר מדי דמויות מכדי שיהיה לנו אכפת מרובן, גם אם מביאים בחשבון שהמטרה שלהן היא בעיקר לשמש חומר כיד היוצר של פו הדוב וחבריו הסאדיסטיים.

תמונות מתוך "פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל) — לשם שינוי, יש כאן משהו כמו עלילה. מתוך "פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל)

באופן די דומה ל"חמישה לילות אצל פרדי", עלילת הסרט מציגה טראומה מהעבר שקשורה לחטיפת ילדים, שמסבירה במידה מסוימת מה בדיוק קורה בעבר. בלי ספויילרים, אפשר לטעון שהגילויים האלו – הן לגבי זהות חלק מהדמויות והן לגבי המעורבים בחטיפה – הם די צפויים ולא ממש מסעירים. ובכל זאת, היה כאן ניסיון להציג כאן מבנה עלילתי מעניין לפרקים, עם סיפור רקע שמתחבר בצורה סבירה.

מודעה

יש התייחסויות לאימה, פחות לפו הדוב

הדיאלוגים בסיסיים, למעט כמה משפטי מחץ א-לה פרדי קרוגר או צ'אקי של הנבלים, בעיקר ינשוף שמתגלה כאן בתור הרוצח הבולט, הדמות שבעצם מניעה את החבורה. פו הדוב, לעומת זאת, הוא אכזרי אבל גם סתמי במידה מסוימת, וכך גם הרוצחים האחרים שלא ממש מצליחים לשבור את הדמות של רוצח במסיכה של בעל חיים. לא זיהיתי אופי מסוים או שיטות הריגה ספציפיות לכל דמות, וחבל כי באותה מידה היה אפשר להוסיף כאן את קנגה ורו, או להחזיר מהמתים את איה, ולא ממש היינו שמים לב להבדל.

הסרט מנסה להציג כמה בדיחות והתייחסויות רפלקסיביות לעולם של "פו הדוב" ושל א.א. מילן, מי שכתב את יצירת המופת, אם כי חלק גדול הן ברמת הרפלקסיביות (נניח, שמות הדמויות או שם מנוע החיפוש שכריס משתמש בו) ופחות במה שעומד יותר בלב הסרט כאן. הייתי שמח לראות כאן יותר התייחסויות פרודיות לסרטים גם ברמת ההריגות הספציפיות, נניח עינויים שכוללים דבש (סורי, מעולם לא כתבתי תסריט לסלאשר), כי זה מה שהיה יכול להגדיל את החיבור למקור הספרותי ואולי גם להעלות את הסרט בדרגה אחת או שתיים.

גונב את ההצגה? ינשוף ב"פו הדוב: דם ודבש 2" (סרטי שובל)

מה שכן אהבתי הוא שהסרט כולל כמה רפרנסים ליצירות אימה מוכרות, כמו "סיוט ברחוב אלם", "ליל המסיכות" (סצנת בייביסיטר וילד מעצבן), "בית קברות לחיות" (בלי ספויילרים), "זה" (בכל זאת תמצאו כמה בלונים אדומים בפריים), "המנסרים מטקסס", "לזמן את הרוע" ועוד. יש בו סצנות הרג המוניות שלא ממש קשורות למשהו – בעיקר הסצנה שמתרחשת במסיבה וכוללת רצח של גברים מעצבנים ונשים חצי ערומות – אבל את חובבי הסלאשרים, שפועלים על פי האמרה "כל המרבה להרוג הרי זה משובח", זה יכול לספק.

מודעה

האם לראות את פו הדוב: דם ודבש 2?

"פו הדוב: דם ודבש 2" הוא סרט בינוני, במקרה הטוב, שמראה שהכול יחסי בחיים. בתור סלאשר, הוא מהנה מספיק כדי להצדיק את זמן המסך שלו, בעיקר לצפייה ביתית (הסרט הגיע למסכים לתקופה קצרה במרץ 2024). ביחס לסרט הראשון, מדובר בשיפור משמעותי – אם כי זה אומר משהו בעיקר על רמת הסרט הראשון, ופחות על האיכות של הנוכחי. אם משווים אותו ליצירות אחרות שמבוססות על התעללות בדמויות ילדות תמימות מעולמות אחרים, כמו מיקי מאוס או אפילו פופאי, אפשר לטעון שהוא נמצא איפשהו באמצע מבחינת האיכות שלו. אחרי הכול, קשה מאוד ליצור סרט משובח שעושה באופן מוצלח טוויסט מדמם לאגדת ילדים קלאסית, כמו שעשה "האחות המכוערת" המעולה, שהצליח להבדיל עצמו מכמה וכמה סרטי סינדרלה כושלים שהגיעו בשנים האחרונות.

יש בו הרבה הריגות ודם, עלילה סבירה וקצת הומור. ההצלחה המרשימה שלו בקופות – כ-7.5 מיליון דולר ברחבי העולם, בתקציב מגוחך – והעובדה שהוא קיבל חוות דעת מעט רצחניות פחות, מראה שהייקום הקולנועי של פו הדוב נמצא כאן כדי להישאר ולהמשיך לגדול. סביר להניח שבכל סרט נראה תקציב משופר יותר, שבא לידי ביטוי בעשייה קולנועית טובה יותר. לא בטוח שנראה כאן את פו הדוב וחבריו הופכים לאייקונים קולנועיים בהתהוות כמו ארט הליצן וסרטי "מפחיד", אולי החלום הגדול של כל יוצר סרטים עצמאיים, אבל לפחות קיבלנו כאן סרט ראוי לצפייה.

מודעה

איפה אפשר לראות את פו הדוב: דם ודבש 2?

🎬 פו הדוב: דם ודבש 2 בקולנוע

"פו הדוב: דם ודבש 2" הוקרן במשך תקופה קצרה בבתי הקולנוע בישראל, אי שם בחודש דצמבר 2024. למיטב זכרוני, ההקרנות היו בעיקר בשעות מאוחרות מהסיבה הפשוטה שקהל היעד כאן הוא מבוגר.

הגיל המינימלי לצפייה עמד על 16, אבל כמיטב המסורת בבתי הקולנוע בישראל: ספק גדול אם זה נאכף בפועל בכל אחד מהמקרים.

📺 צפייה ב-YES

היום אפשר לראות את הסרט דרך ספריית סרטי האימה ב-YES, שמציעה סרטים לצפייה חופשית במהלך חודש נתון תמורת 26.90 ש"ח. עוד תמצאו בספריה, נכון למועד הבדיקה, סרטים כמו "סיאנס", "פחד מצלמים" (REC), "ההשתלטות על דבורה לוגן", "הילד", "רדופה", "אמאל'ה", "X", "רוח זדונית", "הזרים: חלק 1", כמה מסרטי "צעקה" ו"המסור" וכמובן שגם את הסרט הראשון של "פו הדוב: דם ודבש". האם זה שווה את הכסף, נוסף על ספריית ה-VOD ודמי המנוי החודשיים? לשיקותכם.

בנוסף, הסרט צפוי לעלות לספריית YES VOD הכללית (ללא תשלום נוסף) בתאריך 14.8 – מעולה למנויים שרוצים לחכות.

📺 צפייה בסלקום TV

סלקום TV, למרבה השמחה, מציעה כרגע את "פו הדוב: דם ודבש 2" במסגרת קטגוריית סרטי האימה של השירות, לצד סרטים חדשים יחסית כמו "הלבוי: האדם העקום", "לא לשחרר לעולם", "יתומה: ההתחלה", "רצח ממבט ראשון", "לונגלגס", "טהורה", "צ'ונסי" ועוד.

🔍 למידע נוסף על החבילות של סלקום TV:
עברו לאתר הרשמי של סלקום

נכון למועד פרסום הכתבה, ולמיטב ידיעתנו, הסרט אינו זמין בפלטפורמות סטרימינג אחרות בישראל כמו נטפליקס.

מודעה