"פיטר פן הסיוט": סלאשר עם רעיון מגניב שלא מצליח להתרומם | ביקורת

19 באוקטובר 2025 ליאור פרג'

אחד ההיבטים המעניינים של סרטי אימה הוא שהם יכולים לעזור לנו לדמיין את דמויות הילדות שלנו בצורה חדשה לחלוטין, ונראה שאין דמות שחסינה בפני זה (אלא אם היא עדיין נמצאת תחת זכויות יוצרים). עד עכשיו, כבר רצחו לנו מול העיניים את פו הדוב עם שני סרטי "דם ודבש", הפכו את מיקי לעכבר רצחני ליותר מדי סרטים, יצרו כמה וכמה סרטי אימה על סינדרלה (כמו "האחות המכוערת" המעולה, או "סינדרלה הקללה" שיגיע בקרוב למסכים), הפכו את התרד של פופאי למטרד רצחני וניסו לגרום לנו לבכות ב"במבי" מסיבות אחרות, מגיע התור של פיטר פן. כן, הילד שלמד לעוף ושלא רצה לגדול, הופך הפעם להיות רוצח סדרתי שמציג את הגרסה שלו ל"ארץ לעולם לא" בסלאשר "פיטר פן: הסיוט" (Peter Pan's Nerverland Nightmare) – סרט שמנסה להוכיח שהוא יותר מאשר גימיק, כלומר, סרט אימה על פיטר פן

"פיטר פן: הסיוט" מציג גישה מרעננת ודי חתרנית לסיפור, ששונה מאוד אגב ממה שחשבנו בהתחלה או אפילו מופיע בקמפיין הקידומי של הסרט. יש בו הופעה חזקה של שחקן שהיה פעם מכשפה (!), הרבה מאוד (קצת יותר מדי) מוטיבים מסרטים אחרים – מ"הג'וקר" ועד "בלאק פון") וכמה רגעים יעילים מבחינת רמות הגועל או ההפחדה. מצד שני, הסרט מבולגן מאוד, יש שיגידו משעמם לפרקים, ובניגוד מסוים לדמות של פיטר פן הוא מתקשה להתרומם לממדים שיהפכו אותו לזכיר או אפילו לקאלט.

מפחדים לקרוא הכול? היעזרו בתוכן העניינים

הצד האפל של פיטר פן תמיד היה שם

מכירים את הסיפורים על אגדות הילדים שהן באמת אפלות יותר ממה שאתם חושבים? אז "פיטר פן" של הסופר הסקוטי ג'יימס מתיו ברי, שנולד לראשונה עוד ב-1902, כדמות משנית בספר מבוגרים בשם "הציפור הלבנה הקטנה". פיטר פן הראשוני היה תינוק בן שבוע שלומד לעוף, תחת ההדרכה של ציפורים ופיות, ומגיע עד לגני קנסינגטון בלונדון. שנתיים לאחר מכן הדמות הזו הופיעה במחזה, שזכה להצלחה רבה. ברי והמוציא לאור הדפיסו ב-1906 את הפרקים של פיטר פן מאותו סיפור בנפרד, עם איורים חדשים. ב-1911 הגיע ספר הילדים "פטר וווינדי", שבוסס על המחזה עם לא מעט שינויים. והשאר היסטוריה, עם סרט אנימציה קלאסי ב-1953, סדרת אנימציה יפנית (1989), סרט לייב אקשן אמריקאי (2003), הצגות ומחזור זמר (כמו הגרסה המעולה של "פיטר פן" שמציגה בתיאטרון הקאמרי שלנו) – והרשימה עוד ארוכה.

מה שקל לשכוח הוא שפיטר פן, במידה מסוימת, הוא סיפור די קריפי: יש בו ילד שפורץ לחדרי ילדים ולוקח ילדים ל"ארץ לעולם לא", מאבק על החיים מול מבוגר רוצח, ולפי חלק מהניתוחים, גם אפשרות שפיטר פן הרג בעצמו ילדים שכן התבגרו. סיפור החיים של ג'יימס מתיו ברי הוא עצוב מאוד, עם עוני בילדות ואח שנהרג בתאונת סקי בגיל 13. מספרים שאמו של ברי התקשתה להתאושש מהאובדן הזה והתנחמה, בעידוד ג'יימס הצעיר, בכך שהבן המנוח יישאר ילד לנצח. גם גורלן של האנשים שעליהם מבוססות הדמויות היה רחוק מלהיות אופטימי, עם שלושת בני משפחת לואלין דיוויס שהיו חבריו – ג'ורג', ג'ק ופיטר – שברי עצמו אימץ בצורה מעוררת מחלוקת ולא ממש חוקית אחרי מות ההורים. אחת התיאוריות העיקריות היא שברי היה פדופיל, שנהג לצלם את הילדים כשהם עירומים כביום היוולדם. ג'ורג' התאבד בגיל 21, יחד עם גבר שייתכן שהיה המאהב שלו, ויפטר עצמו סיים את חייו בקפיצה למסילה, תחת גלגלי רכבת נוסעת, בגיל 63.

כבר כאן, אפשר להבין את הפוטנציאל העצום של "פיטר פן" בתור סרט אימה. בהתחלה, אם להאמין לפוסטר הראשוני ולחלק מהדיווחים שקיבלנו, יכול מאוד להיות שהמטרה הייתה ליצור גרסה אפלה של הסיפור שכולנו גדלנו עליו: כן, עם הילד הקריפי בעל הכובע הירוק, שעדיין מופיע בפוסטר של הסרט שמוצג בבתי הקולנוע בישראל. הסיפור של "פיטר פן: הסיוט" הוא שונה לחלוטין, ייתכן שמסיבות תקציביות, ודי מוזר למען האמת.

מודעה

ילד תמים, או רוצח סדרתי מבוגר?

העלילה הבסיסית של "פיטר פן הסיוט" אולי נשמעת כמו משהו שאפשר לדמיין, אם מביאים בחשבון את הצדדים הקריפיים של הסיפור. וונדי (מייגן פלסיטו, "בשביל החיים") מנסה להציל את אחיה הצעיר מייקל (פיטר דסוזה פייהוני, שגילם את הגרסה הצעירה (!) של פו הדוב ב"פו הדוב: דם ודבש 2" וגם שיחק ב"גירוש השדים של האפיפיור). מייקל נחטף על ידי פיטר פן, אבל הוא שונה ממה שאתם חושבים. כי אין פה ילד עם פנים נצחיים, וגם לא כובע פיטר פן ירוק, כמו שמופיע בפוסטר הרשמי של הסרט. כאן יהיו קצת ספויילרים לעלילה, אבל כאלה שדי פשוט להיחשף אליהם דרך הטריילר או אפילו התיאור הכללי של הסרט.

פיטר פן שלנו, בגילומו של מרטין פורטלוק, הוא ליצן קרקס די כושל. הוא מחליט לקחת ילדים ל"ארץ לעולם לא", אבל בגרסה שלו "ארץ לעולם לא" היא המקום שמגיעים אליו אחרי שנרצחים. יש לו גם את הסייד קיק טינקרבל (שחקנית הקברט הטרנסית קיטי גרין, שקצת הזכירה לי במראה את זלדה האייקונית מ"בית כברות לחיות"), שבגרסה שלנו לוקחת הירואין (!) כי היא מאמינה שהוא אבק פיות (!!): אם תרצו, מעין גרסה למבוגרים של שיר הפסטיגלים שנבחר לגדול בכל הזמנים, "לעוף" ("כשאני עולה למעלה, משתלט עליי כישוף. והרוח מספרת, כן את יכולה לעוף"). מהר מאוד אנחנו מבינים שפיטר פן הוא לא בדיוק הילד הנצחי, אלא מבוגר סדיסט, עם איפור מאסיבי או מסכה קריפית. ושארץ לעולם לא קיימת רק בדמיון של בן אדם פסיכופט, או כזה שלוקח סמים.

תמונות מתוך פיטר פן הסיוט (סרטי שובל) — אגדת ילדים שהופכת לסלאשר טיפוסי? מתוך "פיטר פן הסיוט" (סרטי שובל)

הגיבורה שלנו וונדי מבינה את זה גם, כשכמיטב המסורת היא מנסה להתחקות אחר מקרה של ילד נעלם שהתרחש לפני כמה עשרות שנים, רואה את הקרובים לה נהרגים לנגד עיניה ונאלצת להיאבק מול פיטר פן כדי להציל את אחיה.

מודעה

הבעיה של פיטר פן: הסיוט – יותר מדי זהויות

כדי שסרט אימה על פיטר פן יהיה יותר מאשר גימיק, הוא צריך להציע ערך מוסף כלשהו. "פיטר פן הסיוט" בהחלט עושה את זה בחלקים מסוימים שלו, או לפחות סתם פאן טהור וטרור, אבל התוצאה רחוקה מלהיות הרמונית. אחת הבעיות היותר גדולות כאן היא שהסרט מאוד מבולגן ומתבסס יותר מדי על סרטים קודמים, במקום ללכת לכיוון חדש משלו. לפי הדיווחים, בגרסה הראשוית שהבמאי סקוט צ'יימברס כתב יחד עם מאט לסלי, הכוונה הייתה שרוב העלילה באמת תתרחש בארץ לעולם לא, בהתאם לעלילת הסיפור המקורי. הבעיה היא שהצילומים התארכו והתגלו כמורכבים יותר, ההוצאות עלו וצ'יימברס חיפש פיתרון. הוא החליט להמשיך לעבד את התסריט בעצמו ווויתר כמעט לחלוטין על כל מה שיקר. למשל, ליצור ארץ לעולם לא אמיתית. כמעט בכל המקרים כשסרט עובר שינויים כאלו לאחר שהוא יוצא לדרך, רואים את הפגיעה בתוצאה לנגד העיניים, וזה נכון למרבה הצער גם במקרה שלנו.

כדי להוסיף לברדק, התחושה היא שבסרט הזה כבר היינו יותר מפעם אחת. הכוונה אינה לאזכורים לייקום הקולנועי של הילדות המעוותת שהוא חלק ממנו (The Twisted Childhood Universe, אם פשוט Poohniverse) – למעשה, הסרט השלישי אחרי שני סרטי "פו הדוב" – אלא דווקא לסרטי אימה אחרים שמוזכרים כאן בצורה ישירה או עקיפה, או כמו שקוראים לזה היום: משמשים השראה.

אם ראיתם את הקטע הראשון בטריילר, בו פיטר פן המאופר מגיח מחור כלשהו ברצפה ומנסה לפתות ילד, סביר להניח שמצאתם דמיון לסצנת הפתיחה המעולה ההיא מ"זה", שם פניווייז מנסה לפתות את ג'ורג'י. הדמיון לסרטים אחרים ממשיך גם מעבר למחוזות האימה. המראה של פיטר פן וחלק מהמניירות שלו הזכירו לי (ולרבים אחרים) את הדמות של הג'וקר שגילם חואקין פניקס. הוא חוטף ילדים ומפתה אותם באופן שקצת יכול להזכיר את "החוטף" מסרטי "בלאק פון", כולל משאית ייעודית, בלונים והצעות שמדברות לעולם של הילדים. קו העלילה המרכזי וגם דמות הגיבורה קצת הזכירו לי את סרטי "מפחיד", עד בשלב מסוים ציפיתי לראות את הגרסה שלה לתחפושת האלווין סקסית. הבמאי עצמו הצהיר שהוא שאב אלמנטים מהקולנוע הצרפתי, למשל הסלאשר המעולה "מתיחות גבוהה" של אלכסנדר אז'ה, ושמקור השפעה אחר היה "כבלי האהבה", סרט עצמאי מ-2016 עד זוג שחוטף בחורה.

הג'וקר מגיע לעולם האימה? בערך. — מרטין פורטלוק מתוך "פיטר פן הסיוט" (סרטי שובל)

תראו, בעיקרון אני בעד אזכורים לסרטי אימה. הם יכולים להוסיף לעניין, לתת לנו להעביר כמה שניות במשחק ה"מאיפה זה מוכר לי?" וגם תורמים להבנה שז'אנר האימה, בסופו של דבר, מבוסס על הרבה מאוד מקורות. במקרה של "פיטר פן: הסיוט", התחושה שלי הייתה שיש יותר מדי אזכורים ואלמנטים עלילתיים שכבר ראינו בעבר. במקום נוסטלגיה, קיבלנו אנדרלמוסיה.

הסרט, מיותר אולי לציין, מיועד לקהל בוגר מאוד. יש בו אלימות, עיסוק בנושאים מורכבים כמו חטיפת ילדים והרג, ניצול מיני, סמים – והרשימה עוד ארוכה. הוא גם לוקח את עצמו לפרקים יותר מדי ברצינות,, מה שלא מובן מאליו כשנוגעים בכאלו נושאים. הבעיה היא שהעיסוק בנושאים האלו נעשה בצורה קצת סתמית, בלי שהסרט משאיר חותם כלשהו. קשה למצוא בו יותר מדי רגעים שניקח איתנו הלאה, כולל בכל הנוגע לרמות האלימות ול-Gore, גם אם היו כמה אפקטים מעשיים חביבים וגם אם עבודת האיפור כאן ראויה לציון. ראינו סרטים קיצוניים יותר, לטוב ולרע, והרבה מאוד סרטים שנראו טוב יותר מבחינה ויזואלית. התקציב מן הסתם משחק כאן תפקיד, אבל אני תוהה אם לא היה נכון יותר "לזרום" עם זה ולבחור בסרט שמתיימר מראש להיות טראשי ומצחיק, במקום סרט רציני שקצת נראה תלוש.

מודעה

מי מגלם את פיטר פן? (או: המכשפה מתוכנית הריאליטי הופכת לפיטר פן)

סרט שעל הנייר נראה מאוד מטופש כמו "פיטר פן: הסיוט" יכול להימדד בסופו של דבר על פי האטרקטיביות של הגיבורים שלו, או במקרה הזה הנבלים. את פיטר פן מגלם מרטין פורטלוק, שחקן שהפילמוגרפיה שלו, לפחות בינתיים, היא די קצרה.

פורטלוק דווקא פרץ לתודעה ב-2022 עם דמות "המכשפה" בעונה ה-15 של "Britain's Got Talent", שהגיעה עד לחצי הגמר. פורטלוק יצר דמות מעולה במסגרת גבולות הז'אנר, עם כמה קטעים שיצאו מגבולות הטלוויזיה הבריטית והגיעו לעשרות מיליוני צפיות ביוטיוב. באודישן הוא נתן לשופטים לבחור תפוחים והוציא מאחד מהם תולעים, אחר כך היה גם דובי שנפתח ושיצא מתוכו נחש, ועוד כמה קטעים מאוד ויראליים. לא זכורים לי יותר מדי מקרים של אמנים שגילמו דמויות מפחידות בתוכנית כישרונות והגיעו בזכות זה למסך הגדול, ולכן הסיפור של פורטלוק קסום בעיניי. מה גם שהדמות של המכשפה שהוא יצר, אם נסטה קצת מנושא הכתבה, היא יותר מפחידה מכל פיטר פן שראינו.

חוזרים לסרט. החדשות הטובות הן שפורטלוק עושה כאן בסך הכול עבודה טובה. הוא די קריפי וקצת מפחיד, במראה ובהתנהגות שלו, גם אם התחושה היא שבשלב מסוים הדמות שלו הולכת קצת לאיבוד בין דמות של רוצח סדרתי, ג'וקר, ליצן, דמות במסיכה וכן הלאה. לעזאזל, בשלב מסוים הוא הזכיר לי את פרופסור סרוויס סנייפ מסרטי הארי פוטר, אבל זה כנראה רק אני. כמובן שאי אפשר להשוות את מה שעושה פורטלוק להופעות בלתי נשכחות של חואקין פניקס או הית לדג'ר בתור הגו'קר, לדוגמה, או אפילו דיוויד הווארד תורנטון בתור ארט הליצן, ובהחלט יש לשחקן המוכשר הזה לאן להתפתח מבחינת המחוות הפיזיות והאופן שבו הוא מציג את המשפטים הקריפיים שלו. בצד החיובי, בהחלט יש לו פוטנציאל להמשיך לגלם דמויות קריפיות, ואני לא אופתע אם נראה אותו בעוד הרבה סרטי אימה בעתיד, בדגש כמובן על סרטים דלי תקציב. אתם יודעים, אולי בערך כמו דיוויד הווארד תורנט'ון, שלצד ארט הליצן גילם בין השאר גרסאות רצחניות של מיקי מאוס ("Screamboat"), הגרינץ' ("The Mean One") וגם הג'וקר (סרט קצר בשם "Jokers Wild").

תמונות מתוך "פיטר פן הסיוט", כחלק מכתבת ביקורת באתר עולם האימה (סרטי שובל) — רוצח סדרתי, ליצן, ג'וקר, מכשפה ופרופסור סנייפ (?) נפגשים. "פיטר פן הסיוט" (סרטי שובל)

מייגן פלסיטו, בתור "הנערה האחרונה" אם תרצו, בהחלט מרשימה כאן. היא עדיין שחקנית מאוד אלמונית בתחילת הקריירה – לעזאזל, יש לה פחות מ-6,000 עוקבים בעמוד האינסטגרם שלה, נכון לכתיבת שורות אלה – אבל זכתה לביקורות חיוביות על הסרט, שיכול להיות שיתניעו לה קריירה משמעותית יותר בעולם האימה (בדומה אולי ללורן לאברה, סיינה מסרטי "מפחיד" – וסליחה שוב על ההשוואות האלו). היא בחורה אחרונה חזקה, שמראה קצת עומק רגשי וגם מצליחה להתפתח ולהשתנות קצת ככל שהסרט מתקדם. בצד השלילי, הדמות מתפתחת בצורה בלתי אחידה, העלילה היא הכול חוץ מברורה בקצב מהמקרים, ויש כמה סצנות עם פוטנציאל הזדהות גדול יותר. וונדי של פיטר פן הסיוט היא דמות שמשוחקת היטב, אבל כזו שנשכח די מהר.

פלסיטו ופורטלוק זכו על התפקיד שלהם בפרס מטעם ה-National Film Awards UK, טקס שאולי נשמע מפוצץ אבל כנראה שהוא קצת פחות יוקרתי, כי בכל זאת מדובר בסרט די זניח שהאיכות שלו בעייתית מכל הבחינות. בכל זאת, הם זכו בפרס אחרי כמעט ארבעה מיליון הצבעות בסך הכול, מה שאומר שכנראה ארץ לעולם לא היא אמיתית ומגיעים ממנה לא מעט מצביעים.

התחושה שלי הייתה שיש כמה שחקנים שהדמויות שלהם היו יכולות לקבל מקום יותר משמעותי, כמו טינקרבל או אפילו גרסה מסוימת של קפטן הוק, שבשלב מסוים עשה רושם שרצה לדקור את היוצרים בעזרת קרס על כך שלא קיבל יותר זמן מסך, כי אולי גם הוא יודע שההופעה שלו בלי קונטקסט או הקשר עלילתי היא מיותרת, יש שיגידו מגוחכת. יכול מאוד להיות שזה יקרה בסרט ההמשך, אם יהיה כזה, שם הבמאי רמז שילך כבר לכיוון אפל יותר של "ארץ לעולם לא" האמיתית. ככה שהפוסטר של הסרט אולי גם יתאים לו יותר.

מודעה

האם לעוף לראות את פיטר פן: הסיוט?

"פיטר פן: הסיוט" הוא עוד סרט אימה שלוקח סיפור ילדות ומציג את הצד האפל שלו. הוא רחוק מלהיות חלטורה נוראית, וגם פחות אכזרי ואלים מסרט ההמשך שלו. בעיניי הסרט רחוק מלהיות בזבוז זמן, והוא אפילו מצליח להתעלות על כמה גרסאות איומות שראינו בחודשים האחרונים (נניח, "פו הדוב: דם ודבש הראשון" או הסרט ההוא עם מישהו בחליפת מיקי מאוס שעושה דברים מוזרים והורג צעירים בג'ימבורי תוך כדי).

הטוויסט שהוא מציג לסיפור המוכר הוא די מעניין, אבל קצת חוזר על עצמו ומתקשה להתפתח, ככה שחלק מהצופים עלולים להשתעמם בו. יש בו כמה נקודות מרשימות, כמו המשחק של שתי הדמויות הראשיות, אבל כשלים ברמת התסריט, העשייה הקולנועית או העובדה שלסרט חסר אופי משל עצמו. זה בדיוק הסרט שמתאים לנו לערבי טראש, אם כי היו חסרות בו רמות של קיצוניות או הומור כדי להפוך אותו לסרט אידיאלי לראות עם החבר'ה. באופן קצת אירוני, סרט שמתקשה לעוף ולהתרומם באמת.

הסרט לא יעשה לכם בגוף הרגשה של קסמים נעימים או יגרום לכם לצוף אל ארץ שומקום, אבל נדירים הסרטים שכן גורמים לנו את זה. רק תגיעו עם ציפיות נמוכות ורצוי שגם בלי מוח, כי אתם לא צפויים לעוף ממנו בשום אופן.

מודעה

איפה לראות את פיטר פן: הסיוט? (עדכון אחרון: אפריל 2026)

🎞️ פיטר פן: הסיוט בקולנוע

"פיטר פן הסיוט" הוא סרט שהוקרן בבתי הקולנוע בישראל, החל מה-11 בספטמבר 2025, כי כנראה שבכל זאת יש פוטנציאל מסחרי לסרט אימה על אגדת ילדות. הוא הופק בתקציב מינימלי שלא פורסם וגרף ברחבי העולם כ-1.5 מיליון דולר.

הסרט לא זכה לדירוג (Unrated), כנראה על רקע האלימות והעובדה שהוא לא מיועד מראש לקהל רחב. בישראל, הסרט הותר לצפייה מגיל 18 ומעלה.

📺פיטר פן: הסיוט בטלוויזיה

סביר להניח שרוב הצופים חיכו כדי לראות את "פיטר פן: הסיוט" במדיה הביתית, וזכה אכן קרה בחודשים שחלפו מאז כתיבת הביקורת.

פיטר פן: הסיוט ב-Yes

הסרט זמין בספריית ה-VOD של Yes. אם אתם כבר מנויים, פשוט חפשו אותו וצפו. עדיין לא לקוחות? לחצו על הכפתור לפרטי ההצעה הנוכחית – שימו לב שהטופס עשוי להיות בתחתית העמוד.

למבצע ההצטרפות ל-Yes