"איש זאב": מותחן איטי וריאליסטי על משפחה במשבר, בלי מספיק נשיכות ודם | ביקורת
כמעט בלי ששמנו לב, המיתוס של איש הזאב מלווה אותנו כבר אלפי שנים. מספרים שכבר ב"היסטוריות", החיבור הקאנוני של ההיסטוריון הרודוטוס הייתה התייחסות להפיכה של אדם לזאב, וזה קרה עוד במאה החמישית לפני הספירה. המיתוס הזה הגיע כמובן לאינספור סרטים, אחד החשובים שבהם מבחינת קולנוע האימה הוא סדרת המפלצות של יוניברסל, שהתחילה ב-1941 עם "איש זאב" בכיכובו של לון צ'ייני הבן.
כמה עשרות שנים אחרי, מיתוס איש הזאב חי, קיים ונושך. ראינו לא מעט סרטי זאב במהלך השנים, "זאב אמריקאי בלונדון" (1981) שנחשב בעיני רבים לסרט הזאבים הטוב ביותר מאז ומעולם, קומדיית האימה "זאב צעיר" עם מייקל ג'יי פוקס מ-1995 (שהפך לאחרונה לסדרת טלוויזיה ולסרט בינוני מאוד, "איש הזאב" בכיכובם של בניסיו דל טורו ואמילי בלאנט, "איש זאב בלילה" (2022) ואפילו "אנשי הזאב" עם פרנק גרילו, שראינו לא מזמן. וזה עוד בלי להזכיר סרטים בהם יש תעלומה סביב זהות הזאב, לפחות לכאורה ("הזאב מסנואו הולו", "הזאבים שבינינו", "החיה שבפנים"), ואפילו משחקים שמבוססים על אותו רעיון ("איש זאב ללילה אחד"). וכמובן שיש גם דמויות זאב בשלל סרטים וסדרות, כמו "באפי ציידת הערפדים", "דמדומים", "דם אמיתי" ואחרים. יש דוגמאות אחרות, גם אם בהיקף מצומצם ביחס לחלק מהמפלצות הקלאסיות אחרות, אבל השורה התחתונה היא שבאופן אירוני, יש שמדברים על "קללה" של סרטי הזאב. העובדה שאין עדיין סרט זאב שאפשר להגדיר כמופתי.
השאלה העיקרית היא איך אפשר להפוך את תת הז'אנר של סרטי הזאב לרלוונטי, למאיים, וכמובן שגם למפחיד. "איש זאב" (Wolf Man) של לי וואנל ניסה להחיות את המיתוס, אולי אפילו כמו שאותו במאי עשה בהצלחה אדירה ב"בלתי נראה" ב-2020, ורצוי שגם לספק לצופה שכבר ראה הכול טוויסט. אז אנחנו מקבלים כאן סרט איטי הרבה יותר, שמתרחש בלילה אחד, עם מעבר הדרגתי לאיש זאב, ייצוג שונה שלו ממה שראינו וגם דרמה משפחתית, שלא ממש עובדת. למרות ש"איש זאב" הוא סרט מהנה עם כמה נקודות חיוביות מאוד, קשה לטעון שהוא יהיה זכיר.
סיפור איש הזאב, עם כמה שינויים
"איש זאב" מתחיל בסצנה מותחת, שעדיין לא הולכת עד הסוף מבחינת ההצגה של המפלצת שאנחנו מתמודדים איתה. אחרי כתובות הפתיחה הדי סתמיות, שגם מנסות להציג איזו תופעה רפואית שקשורה למה שנראה: נגיף שמסתובב בין חיות הבר ביערות אורגון, שם הסיפור מתרחש. אנחנו פוגשים את בלייק הצעיר (זק צ'נדלר) ואביו הקשוח גריידי (סם ייגר, "סיפורה של שפחה", "צלף אמריקאי") יוצאים למסע ציד ביערות. אחרי שהבן מתרחק מאביו ורואה משהו לא ברור ביער, האב מגיע, תופס יחד איתו מכסה ונתקל באותו משהו לא ברור, בלי שהוא מצליח ללכוד אותו. הוא מדווח על התקרית למישהו, הבן מאזין, ואנחנו מקבלים את כתוביות הפתיחה.
30 שנה לאחר מכן, ובלייק שלנו גדל להיות איש משפחה (בגילומו של כריסטופר אבוט, "זה מגיע בלילה", "דיבוק", "בנות")), סופר שנמצא בין עבודות. הוא עושה את מטלות הבית, בזמן שאשתו שארלוט (ג'וליה גארנר המצוינת בדרך כלל מ"עיר החטאים: עלמה להרוג", "אוזרק", "להמציא את אנה" ו"דירה 7א", הפעם בתפקיד די אנמי) משלמת את החשבונות בתור עיתונאית. האמת היא שמדובר בבחירת המקצועות האקראית ביותר שנעשתה בסרט אימה מאז ומעולם, כי חוץ מאיזו שיחת טלפון של האימא ב"ענייני עבודה", הם היו יכולים לעסוק בכל מקצוע אחר: החל משמאות מקרקעין, דרך ליצנות רפואית ועד להנדסת אווירונאוטיקה וחלל – ולא היינו שמים לב.
בכל אופן, השניים מגדלים את ג'ינג'ר (מתילדה פירת', הילדה חובבת הרובוטיות האנדרואידיות שנראות כמו מייגן פוקס ב"בינה ללא גבולות") ולא ממש שומרים על חיי משפחה מאושרים. כשבלייק מקבל את תעודת הפטירה של אביו (שנחשב במשך שנים לנעדר) ומפתחות לבית הילדות שלו, הוא מחליט – כיאה לסרט אימה – שללכת עם המשפחה לבית מבודד באמצע יער שומם הוא מה שיכול להציל את המשפחה, ובעיקר היחסים עם שארלוט, שמנגד לא בטוחה שתפקוד שלה בתור אם.
החדשות הטובות הן שבניגוד לרוב סרטי האימה שמתרחשים ביער, הרכב שלהם, באופן מפתיע, לא שובק חיים כתוצאה מתקלה לא ברורה. אלא שמה שקורה בפועל, רחוק מלהיות טוב יותר. הם פוגשים בחור מקומי שמסכים לכוון אותם לבית הילדות. בדרך כם פוגשים יצור מפלצתי, ששורט את בלייק ומעלים את דרק. הם מצליחים להגיע לבית, אבל כנראה שזה מעט מדי ומאוחר מדי.
הנה הטריילר של "איש זאב":
ההפיכה לאיש זאב מעולם לא הייתה איטית יותר
סרטי אימה לימדו אותנו נוסחה מסוימת להפיכת אדם לאיש זאב. בהרבה מקרים זה קורה מהר מאוד, על רקע של ירח מלא כמובן, כשאנחנו מקבלים יללה מקפיאת דם. זה קורה לפעמים תוך כמה שניות, אפילו בצורה מפתיעה, בסצנות שהפכו בחלקן לקלאסיות (לדוגמה, סצנת ההפיכה לאיש זאב ב"זאב אמריקאי בלונדון"). ויש עוד כמה אלמנטים בסרטים מהסוג הזה, יש שיגידו קלישאות, כמו כדורי כסף.
ב"איש זאב", התהליך מוצג בצורה אחרת, איטית הרבה יותר. אנחנו רואים את בלייק מאבד לאט לאט את האנושיות שלו, כתוצאה מאותה תקיפה של אותו יצור מסתורי ועוד כמה מאבקים לא מוצלחים איתו. העלילה כאן מתרחשת במשך לילה אחד, בסגנון סרטי הפלישה לבית (Home Invasion), בלוקיישן מצומצם ועם מינימום דמויות.
מבחינה פיזית, השינויים קיימים אבל הם מינוריים יחסית, כמו ציפורן מתקלפת, שיער נושר, מעט פרווה על הפנים ועור שהופך לקשיח. זה מזכיר יותר את האופן בו ראינו טרנספורמציה ליישות מפלצתית בסרטים קלאסיים כמו "הזבוב" של דיוויד קרוננברג, או אפילו את ההפיכה של דמי מור למשהו שהוא לא בדיוק אנושי ב"יופי מסוכן" המצוין. למעשה, בשלב מסוים שאלתי את עצמי אם נראה את איש הזאב שלנו מתאפר בצורה פסיכית מול מראה, עושה טורצ'ר פורן למתכון צרפתי או לחלופין פוצח בריקוד סקסי למילות השיר Pump it up כשהוא כבר בצורת הזאב שלו, עם קלוזאפים על אזורים אינטימיים בפרווה.
השינויים האלו עובדים, בעיקר כי עשו כאן יופי של עבודה ברמת האפקטים. במקום תחפושת איש זאב או אפקטים ממוחשבים מגוחכים, אנחנו מקבלים משהו שנראה כמו איש שקיבל אלמנטים של זאב, ולא זאב במלוא מובן המילה, יצור שעדיין נראה אנושי במובן מסוים. ההפיכה לבעל החיים המיילל נראית קצת כמו מחלה (אממ… זאבת?), ופחות כמו תופעה לא אנושית שמתרחשת בתוך יקום המפלצות של יוניברסל. זה מפחיד וריאליסטי יותר, עד כמה שסרטי מפלצות יכולים להיות מציאותיים. במקביל, וואנל מנסה להראות שינויים בהתנהגות של האב האומלל, שהופכת לחייתית – כמו נשיכה עצמית של הזרוע בניסיון להקל על הכאב, או הקאה של אצבע כרותה. יש בסרט הזה Gore ואפילו קניבליזם, גם אם ראינו בשנים האחרונות דוגמאות קיצוניות יותר.
להיות איש זאב ולמות (בערך)
את השינויים החושיים של איש הזאב, וואנל מעביר בצורה די מקורית הכוללת את נקודת המבט שלו (ולפעמים גם חושים כמו שמיעה), אבל בצורה מסויגת יחסית כי גם אותו אנחנו רואים לפעמים בפריים. אנחנו לא מקבלים כאן נקודת מבט מלאה (POV), אלא נקודת מבט מסוימת בה הגיבור עדיין נראה לפעמים בפריים, אבל התחושות שלו מוצגות דרך אפקטים של תאורה, סאונד וכדומה. ההצגה הזו אפקטיבית אבל קצת מבלבלת לפרקים, במיוחד שיש סצנות בהן הפריים חשוך מדי (ביקורת כללית לגבי הסרט, אגב).
אין ספק שהניסיון לתת נקודת מבט ליצור הרע, לכאורה או שלא, הוא מרענן. ראינו לאחרונה כמה סרטים שניסו להציג לנו את הסיפור מנקודת המבט של ה"נבלים", כמו רוצח בסרטי סלאשר ("אלימות בטבע שלנו", או במקור "In a Violent Nature") או אפילו רוח רפאים ("נוכחות" של סטיבן סודרברג). השאלה היא האם הבחירה הזו יכולה להחזיק סרט שלם. ב-1947, רוברט מונטגומרי ניסה לספר סיפור שלם מנקודת המבט של הגיבור שלו, הבלש פיליפ מארלו, בניסיון לדמות את הסגנון הנרטיבי של הספרים. ראינו את הדמויות מתבוננות ישירות למצלמה כשהן מדברות, או את הגיבור עצמו רק דרך המראה. הסרט הזה נכשל וזכה לביקורות שליליות, ואחת התיאוריות המרכזיות היא שהסיבה היא שהקהל לא הצליח לראות את הדמות, ולכן להזדהות איתה.
ב"איש זאב" הבחירה בנקודת מבט היא כאמור חלקית, לפעמים לפני או אחרי שאנחנו רואים את אותה סיטואציה דרך המצלמה ה"אובייקטיבית". וואנל מצליח לתת לנו טעימה מהשינויים שבלייק עובר, וזה תורם להבנת האיום. מצד שני, אם ציפיתם לסרט שיגרום לכם להבין איך זה להיות איש זאב, להתבונן בחשש בשמי הלילה מתוך דאגה שיופיעו בהם ירח מלא שיהפוך אתכם לכזו, אתם תקבלו מענה חלקי בלבד.
להמשיך לשנן את השם: לי וואנל
מתחת לראדאר, לי וואנל הפך לאחד השמות הבולטים בקולנוע האימה בעשורים האחרונים. זה התחיל כמובן עם "המסור" מ-2004, שהוא כתב יחד עם ג'יימס וואן, שביים את הסרט. וואנל גם שיחק שם בתור אדם, באחד התפקידים הראשיים של הבחור האומלל שהתעורר בחדר אמבטיה ולא ממש הצליח לצאת ממנו. וואנל כתב גם את שני הסרטים הבאים בזיכיון, את "דממת המוות" המצוין, את התסריט ואת הסיפור בארבעת הסרטים הראשונים של "הרוע שבפנים", את הסיפור בפרק החמישי בזיכיון ("הרוע שבפנים: הדלת האדומה"). "איש הזאב" הוא הסרט הרביעי שוואנל כתב, ביים והפיק בפועל (לצד "הרוע שבפנים 3", "משודרג" ו"בלתי נראה"). וזה עוד בלי להזכיר את תפקידי המשחק, בסרטים מוצלחים יותר ("המסור", "הרוע שבפנים") או פחות ("The Bye Bye Man", "Keep Watching").
"איש זאב" הופק על ידי אשפי האימה ג'ייסון בלום וחברת "בלומהאוס", יחד עם "סרטי מוטל". החדשות הרעות הן שאם משווים את "איש זאב" לסרטים האחרים מאחוריהם עמדו כאלו יוצרים, התוצאה כנראה מוצלחת פחות. כן מצאתי את הסרט מהנה, ולפרקים גם מותח, אבל התחושה היא שהיה כאן את הפוטנציאל תוצאה מוצלחת יותר. הסרט מתקדם בקצב איטי, אולי איטי מדי עבור חלק מחובבי האימה. יש כאן הקפצות, חלקן צפויות וחלקן פחות, וסצנות של מרדף על החיים ועל המוות – בתוך מכונית, על גבי חממה וכן הלאה – שדי צפויות כי ברור שעד הסצנות האחרונות, אף אחד לא יצא כאן כשידו על העליונה. התוצאה היא שקשה לומר ש"איש זאב" הוא סרט מפחיד מדי, ויש שיגידו אותו בתור סרט מתח או אפילו דרמה משפחתית עם נגיעות של אימה.
דרמה משפחתית בלי משפחה דרמתית
הדמויות סבירות, אבל הסרט מפספס משהו בדינמיקה המשפחתית או במסרים שהוא מעביר. אם "בלתי נראה" היה מעולה גם כי הצליח להפוך את המיתוס לעדכני בזכות הצגה ריאליסטית יחסית של טכנולוגיה שמאפשרת את השינוי הזה ועיסוק בסוגיות רלוונטיות (מערכת יחסים אלימה בין גברים לנשים וכדומה), כאן זה פחות עובד. סיפור המסגרת שמנסה להסביר את השינוי באיזה נגיף שקר כלשהו לא משכנע, בעיקר כי הוא מוצג בעיקר בכתובית סתמית בהתחלה. הסרט מציג לא מעט נושאים רלוונטיים, כמו יחסים בתא המשפחתי ה"מודרני", הרצון לתפקד בתור הורה באופן הפוך ממה שגדלנו עליו, התמודדות עם טראומות, מצבים של בידוד ומחלות (לפי הדיווחים וואנל כתב את התסריט יחד עם אשתו, קוברט טאק, במהלך תקופת הקורונה) ואפילו היחסים בין האדם לטבע, העיסוק ברובם הוא די שטחי, ובעיקר – לא הולך בקנה אחד עם האימה שאנחנו מקבלים מדי פעם.
הדמויות לא מאופיינות מספיק כדי שנוכל להבין את ההתנהגות שלהן, או אפילו עד כמה היא קשורה לאופי שלהן. אנחנו מקבלים בתחילת הסרט כמה סצנות שמראות את החזון של בלייק לגבי גידול ביתו והעובדה שהוא רוצה לעשות את זה בצורה שונה מזו שהוא התחנך, אבל היחסים האלו לא באים לידי ביטוי בהמשך, בעיקר כי הגיבור שלנו הופך לאיש זאב, עם מערכת חדשה של שיקולים ואינסטינקטים. למעשה, הסרט מעמיד את האינסטינקט החייתי הזה מול האינסטינקטיים הטבעיים שיש לנו בתור הורים, ומנסה לשאול מי מנצח בעימות הזה.
מעבר לשינוי שעובר בלייק, שמוצג בצורה מוצלחת הן מבחינה ויזואלית והן בניואנסים של הדמות שמגלם אבוט, קשה לומר שהדמויות האחרות מתפתחות או מציגות משהו מעניין, שיגרום לנו לחוש קרבה אליהן. כשזה קורה בסרט עם משהו כמו שלוש דמויות, אחת מהן הופכת למפלצת בשלב מוקדם יחסית (אבל בצורה הדרגתית!), זו בעיה. במיוחד שהדיאלוגים בסרט הם די מינימליים, ובעיקר די סתמיים. הכימיה בין בני הזוג לא ממש קיימת, אפילו אם זוכרים שיש ביניהם בעיות, ודווקא מתילדה פירת' האומללה – שב"בינה ללא גבולות" נאלצה לראות את אבא שלה שוכב עם רובוטית שמנסה לחסל את המשפחה, ועכשיו מתמודדת עם אבא שהופך לאיש זאב שרוצה להרוג אותה – מצליחה להכניס קצת רגש לדמות שלה.
החדשות היותר מעודדות הן שגם כשהסרט לא עובד במלואו, אפשר להתרשם מהכישרון בו וואנל שוחה בז'אנר. יש כאן כמה התייחסויות רפלקסיביות למיתוס הזאב או אפילו ליצירות קודמות של הבמאי, כמו סצנה מבריקה שמתכתבת עם "המסור". העריכה כאן מוצלחת, וכך גם השימוש בסאונד, החל מאפקטיים קוליים ועד לפסקול, שמכניסים אותנו לאווירה הקודרת. כשהאימה מגיעה – וזה קורה למרבה הצער פחות מדי פעמים – היא מצליחה להיות אפקטיבית.
האם לראות את איש זאב?
במובן הרחב יותר, אפשר לשאול עד כמה יש מקום היום לסרטי מפלצות "קלאסיים". יוניברסל ןהחליטו לשנות כיוון בעקבות הבעייתיות של "המומיה" מ-2017 עם טום קרוז. הוא אמנם הצליח להכפיל את התקציב שלו, עם הכנסות של למעלה מ-400 מיליון דולר מול תקציב של כ-195-125 מיליון דולר (תלוי מה מחשיבים), אבל הרוב המוחלט של ההכנסות (כ-80%!) הגיע מהשווקים שמחוץ לארצות הברית, והמבקרים די קטלו את הסרט – ככה שהיום מדברים על הסרט בתור כישלון. מספרים שבעקבות "המומיה", ביוניברסל החליטו לזנוח את היקום האפל המשותף, ולעבור לסרטים בהם נבל מפלצתי אחד עומד בפני עצמו. ב"בלתי נראה" זה עבד מעולה, וקיבלנו סרט שמצליח לחדש את הסיפור המקורי. זה היה סרט צנוע יותר: הכנסות של כ-144 מיליון דולר, מול תקציב של 7 מיליון דולר בלבד – שזכה לביקורות מצוינות.
הביקורות על "איש זאב" מעורבות מאוד, ואפשר לראות לכך ביטוי גם בנתונים בקופות. הוא הופק בתקציב של כ-25 מיליון דולר, כנראה בעיקר בזכות מה שהיה דרוש להופעת אנשי הזאב, וגרף כ-34 מיליון דולר בלבד, נכון לכתיבת שורות אלה. סביר להניח שגם היוצרים, בראשם לי וואנל, לא יציגו את התוצאה בראש מסמך קורות החיים שלהם.
בתור סרט זאבים, "איש זאב" מציע שינוי מרענן ממה שהתרגלנו, בתת ז'אנר שהפך להיות די מושמץ. אנחנו מקבלים כאן הצגה מקורית של המעבר למפלצת, אווירה שנבנית בהדרגה וכמה סצנות חביבות, בעיקר ניסיונות התקיפה של הזאב, שדי ברור מי הוא כבר מההתחלה. מצד שני, הסרט הוא איטי, האימה (והדם) מגיעים בכמויות שאינן מספקות, ויש כמה כשלים ברמת התסריט והדמויות.
איש זאב (Wolf Man) – כל מה שחשוב לדעת
2025
בימוי: לי וואנל
שחקנים: כריסטופר אבוט, ג'וליה גארנר, מתילדה פירת', סם ייגר
תסריט: לי וואנל, קורבט טאק
אורך: 103 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית, ניו זילנד, אירלנד
שפה: אנגלית, נהמות לא ברורות של איש זאב
תאריך הפצה (ישראל): 16.1.2025
תקציב: כ-25 מיליון דולר
הכנסות: כ-34 מיליון דולר (לפי Box Office Mojo)
דירוג MPAA (בקרת הורים): R
ציון ביקורות:
IMDB: 5.6
Rotten Tomatoes: 50%