מלח תמים שאוהב תרד, או אישיות אלימה ורצחנית? על הצד האפל של פופאי

יכול להיות שגם לכם זה קרה בתור ילדים. אמא שלכם הגישה לכם תרד – עם כל הכבוד, מאכל שרוב הילדים שאני מכיר לא מתחברים אליו – והפצירה בכם לאכול אותו. "תאכל, זה בריא", אני זוכר שאמא שלי אמרה, אחרי עוד פשטידת תרד שהגיעה איכשהו לצלחת שלי. "אם תאכל, תהיה חזק כמו פופאי". אני זוכר שניסיתי להקשות. "אבל תרד זה לא טעים. וחוץ מזה, פופאי הוא בריון ערס שמעשן מקטרת, ויש לו קעקועים. את רוצה שאני אהיה אלים, אתחיל לעשן ואלך לעשות קעקוע?", אמרתי, מרוצה מעצמי על השנינות, בטוח שהכריזמה הטבעית תגרום לי לקבל במקום הפשטידה צ'יפס עם הרבה קטשופ. זה לא עבד, ובינינו – פשטידת תרד זה ממש לא רע. 

היום, כמובן, דברים השתנו. למרות שתרד רחוק מלהיות המאכל האהוב עליי, אני יודע היום שהוספה שלו למאפים, לפשטידות ולסלטים יכולה להיות דווקא מוצלחת. עם השנים למדתי להיות חשדן, גם לגבי פופאי. אני מכיר את האגדה האורבנית לגבי טעות החישוב (לכאורה) שקישרה בין פופאי לבין תרד, יודע שהוא מבוסס במידה מסוימת על אדם אמיתי, וכמובן – מכיר את הצדדים המפחידים שלו, ויש כאלה. 

לכבוד הכניסה של פופאי לנחלת הכלל וכמה סרטי אימה די כושלים שהגיעו לאחרונה למסכים בהם הדמות נכנסת לנעליו של רוצח אכזרי –  – והיד, אגב, עוד נטויה (תרתי משמע) – החלטנו להכין סקירה שתציג את הסיפור האמיתי, המיתוסים השגויים, הצד התרבותי ואפילו כמה נקודות עניין תיירותיות. הנה כמה עובדות על פופאי שאולי לא הכרתם, כולל צדדים שכנראה לא חשבתם שתראו מעולם.

מי זה פופאי?

פופאי, או ליתר דיוק פופאי המלח (Popeye the Sailor), הוא אחת מדמויות הקומיקס והסרטים המצוירים היותר מפורסמות שיש. בניגוד לחלק מהדמויות המצוירות שגדלנו עליהן, חלקן מככבות כבר בסרטי אימה (מיקי מאוס, סינדרלה וכן הלאה), פופאי הוא לא תוצר של "בית חרושת לדמויות ילדים" כמו וולט דיסני, האחים גרים ומה שביניהם. מי שעומד מאחוריו הוא אלזי סיגר, האמן מאחורי "תיאטרון אצבעון" (Thimble Theatre), ופופאי הוא היצירה המפורסמת ביותר שלו.

ההופעה הראשונה של פופאי הייתה בשנת 1929, כשהוא התווסף כדמות מן המניין לסדרת "תיאטרון אצבע", שהייתה אז בשנה העשירית שלה. הסדרה פורסמה בכ-12 כתבי עת ולא הייתה להיט עצום, אבל כן צברה קהל קוראים. עוד לפני שפופאי הופיע בה, הצופים למדו להכיר את אוליב אויל, שניהלה מערכת יחסים עם אדם בשם האם גרייבי, והייתה אחותו של קסטור אויל, דמות שהופיעה בכמה וכמה שנים בסדרה.

ב-17 בינואר 1929, ראינו בפעם הראשונה את פופאי, בתור דמות משנה די מינורית. כשקסטור אויל והאם גרייבי שטו להרפתקה כלשהי, פופאי היה הקברניט של הספינה שהביאה אותם לשם. בסוף המשימה, פופאי אמר שלום לגיבורים, אבל הסיפור שלו רק התחיל. הקוראים התלהבו מאוד מהדמות והצביעו על כך ברגליים, במכתבים, או באמצעים האחרים שהיו באותה תקופה. סיגר הקשיב, וכמה שבועות לאחר מכן החזיר את פופאי, לקול הצהלות של הקוראים. 

המקום שלו בעלילה הפך לרחב יותר, ובמקביל הפופולאריות של הקומיקס עלתה. אולי בזכות זה, העזיבה של אוליב את בן זוגה ותחילת מערכת היחסים שלה עם פופאי הייתה חדשות נהדרות לקוראים. ב-1948 החליט סיגר לשנות את שמו של הקומיקס, שנקרא מאותו רגע על שם הגיבור החדש שלו.

איך פופאי נראה?

הדמות של פופאי התגבשה בקומיקס, אבל כמובן שהייצוגים המאוחרים שלו במסך הקטן והגדול הפכו אותו לשם מוכר כמעט בכל בית בעולם. פופאי בולט בכמה וכמה אלמנטים. הוא לובש בגדי מלח, עם כובע מלחים לראשו. אחת מהעיניים שלו סגורה בכל רגע נתון, ובפה שלו תמצאו את המקטרת הצהובה. המקטרת של פופאי משמשת לו לעישון, אבל גם בתור משרוקית, וגורמת לכך שהדיבור שלו רחוק מלהיות ברור. לפחות כשהוא כן מדבר, ולא בוחר לעשות את הציחקוק שמאפיים את הדמות.

ממשיכים לזרועות החסונות של פופאי. למרבה המזל, שתי הזרועות שלו עבות בערך באותה מידה, מה שאומר שהסיבה לכך היא לא מה שאתם חושבים. פופאי שלנו לא ביקר כנראה בחדר כושר, אבל הזרועות החסונות וכפות הידיים העבות מראות שהוא חזק מאוד, כמו שיעידו הדמויות המרובות שחטפו ממנו אגרוף. כדי להוסיף לדמות המאיימת, הרי שבאמות של פופאי יש קעקוע של עוגן.

הכירו את פופאי האמיתי (אולי)

אם תשאלו את תושבי צ'סטר באילינוי, העיירה הקטנה ליד נהר המיסיסיפי בה סיגר נולד, הם יציינו בגאווה שפופאי ודמויות אחרות ביצירות של סיגר מבוססות על אנשים אמיתיים מהעיירה. לטענתם, פופאי האמיתי היה אדם בשם פרנק "רוקי" פיגל. בדומה לפופאי, גם הוא היה בעל עין אחת, נטייה לעישון וחיבה לקטטות, ברובן הוא יצא כשידו החסונה על העליונה. פיגל, שאולי היה גם מתאגרף במקצועו, היה מחלק לפי חלק מהסיפורים ממתקים לילדים, ביניהם סיגר הצעיר.

אוליב אויל קיבלה את ההשראה שלה מאישה רזה וגבוהה מצ'סטר, בשם דורה פסקל, שבדומה לייצוג המצויר של אוליב הייתה לובשת מטפחת על הצוואר ועבדה בחנות. ויליאם שכוצ'קאט הוא ההשראה לדמות של ג'יי וולינגטון ווימפי, דמות של אדם משכיל ואינטיליגנט, שמדבר במילים גבוהות, שהתווסף לקומיקס ב-1932. במציאות, ואתו שכוצ'רט ניהל את בית הקולנוע המקומי, בו עבד סיגר, במקביל ללימודי איור שעשתה בהתכתבות באותה תקופה. אותו שכוצ'רט אהב מאוד המבורגרים (בקומיקס, הוא בולט בחיבה שלו להמבורגרים, שהוליד בין השאר את המשפט "בשמחה אשלם לך ביום שלישי עבור המבורגר היום") והיה שולח את העובדים שלו להביא לו את המאכל האהוב.

עד היום, פופאי הוא מקור גאווה לתושבי העיירה הקטנה של צ'סטר. למרות שהאנשים שעומדים לכאורה מאחורי הדמויות של פופאי נפטרו אי שם בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, ולמרות שסיגר עצמו עזב את העיירה בתחילת שנות ה-20, המורשת שלהם עדיין חיה ונושמת. בעיר תמצאו מוזיאון קטן המוקדש לפופאי ולעולמו של סיגר, מוזיאון בו התרד מקבל מקום מרכזי.

מה הקשר בין פופאי לבין תרד?

אם נשאל אתכם מה פופאי אכל, סביר להניח שהרוב המוחלט שלכם יידע שהתשובה היא תרד. חלק גדול מכם, כמו אמהות בכל רחבי העולם, גם יציין שהתרד הפך את פופאי לכל כך חזק, ולכן כל אחד צריך לאכול תרד, שעמוס ברכיבים תזונתיים בריאים וכו' וכו'. האמת היא שהחיבור בין פופאי לתרד הוא קצת רופף יותר ממה שאתם חושבים, ובכלל – לא בטוח שהתרד הוא מה שיכול להסביר למה הידיים של פופאי כל כך חזקות (ולא, זה לא מה שאתם חושבים. מה נסגר איתכם, אנשים?).

ב-1931, שנתיים אחרי שהדמות של פופאי הגיחה לראשונה לעולם הקומיקס, הוא נצפה אוכל תרד, וצוין שהוא עושה את זה כדי לקבל כוח. סוויפי – התינוק שפופאי קיבל בדואר (!) ואימץ כמה שנים לאחר מכן – אבל גם הוא תרד, כדי להתחזק. למרות זאת, ההופעות של התרד בקומיקס היו די מצומצמות. סרטוני האנימציה והסרטים שבאו בעשורים שלאחר מכן הפכו את התרד למרכזי הרבה יותר, ככל הנראה גם הסממן העיקרי של פופאי המלח.

ההנחה לפיה תרד הוא המקור לכוח הפיזי העצום של פופאי היא שגויה מיסודה. אומרים שסיגר בחר בתרד בעיקר בגלל הכמות המרשימה של ויטמין A, בעוד שבתרד תמצאו כמויות קטנות באופן יחסי של ברזל, למרות שברזל (וכוח פיזי) הפכו למזוהים ביותר עם המאכל. למרות שבתרד יש כמות נאה יחסית של ברזל  – כ-3.2-2.7 מ"ג ברזל בכל 100 גרם של תרד מבושל – הכמות הזו רחוקה מלהיות אסטרונומית. במזון מהחי כמו כבד, בשר בקר מבושל ובשר, חלבה, גרעינים שחורים, גרעינים לבנים ועוד, תמצאו יותר ברזל. בנוסף, בתרד יש חומצה אוקסלית, שמפריעה בפועל לספיגת הברזל שבתרד לתוך הגוף.

לפי האגדה האורבנית, החיבור בין תרד לברזל נובע בכלל מטעות הדפסה במחקר, כשהנקודה העשרונית הודפסה במקום שגוי, מה שגרם לכך שכמות הברזל שיוחסה לתרד גדלה: כלומר, 3.5 מ"ג ברזל ב-100 גרם תרד, ולא 35 מ"ג כמו במציאות. בפועל, יכול להיות שהסיבה היא פשוט ששיטת המדידה של הברזל בעבר הייתה שונה מאשר היום, וההבדל בכמויות הברזל מתייחס אולי לשוני בשיטת המדידה, שהפכה להיות לא רלוונטית עם הזמן.

סיגר מת, אבל פופאי ממשיך לחיות

אלזי סיגר נפטר מלוקמיה בגיל 43 בלבד, פופאי המשיך להופיע בחוברות קומיקס. ב-1938, טום סימס החליט את סיגר ככותב, ודוק ווינר היה אחראי על האיורים. לאחר מכן, הצמד רלף שטיין (כותב) ובלה זבולי (מאיירת) חלשו על המשימה. משנת 1959, באד סגנדורף – מי שהיה עוזרו הנאמן של סיגאר – לחק את מושכות הכתיבה והאיורים. הוא עשה את זה במשך כמה עשורים, כלאחר מכן בובי לונדון והי אייזמן החלו להיות חתומים על היצירה.

מה שחשוב עוד יותר להזכיר הוא שפופאי כבר פרץ את גבולות הקומיקס כבר מזמן. סרטונים מצוירים של פופאי המלח הופקו כבר מ-1932, כשבמשך כ-25 שנה (עד 1952) הופקו לבתי הקולנוע כ-230 סרטונים מצוירים, בהתחלה על ידי אולפני פליישר בהפצת סרטי פרמאונט, שבשנות ה-40 גם השתלטה על אולפני פליישר ושינתה את שמם (Famous Studios).  רוב הסרטונים היו בשחור לבן ונמשכו כ-10-6 דקות, אבל היו גם סרטונים מיוחדים שהופקו בצבע, היו ארוכים יותר (כ-20 דקות) וכללו מפגש של פופאי עם דמויות שאתם בטח מכירים, כמו סינבד המלח, אלי באבא ו-40 השודדים ואפילו אלאדין ומנורת הקסמים.

הסרטונים הרחיבו את הסיפור של פופאי, לא רק סביב אכילת התרד שהייתה למרכזית יותר, אלא גם בדמויות המשנה. הסרטונים הציגו את בלוטו כאויב המושבע של פופאי, הציגו את שיר הנושא ("I'm Popeye the Sailor Man") שהפך להיות אחד הסמלים של הסדרה, הן כנעימת הפתיחה, הן בגרסה מהירה יותר שמבטאת את הכוח שקיבל בזכות התרד, ואפילו כשיר סיום, בו פופאי החליף לפעמים את המילים לתיאור מה שקרה באותו פרק. בסרטונים הייתה נעימה עממית נוספת, "The Sailr's Hornpipe", שלפי הדיווחים אומצה על ידי מלחים עוד קודם לכן, במאה ה-19. היא שולבה בפתיחה של חלק מהסירטונים, לפעמים במקביל לשיר הנושא.

הסרטונים הפכו את פופאי לדמות אהובה ומוכרת בכל רחבי העולם. במקביל אלמנטים שונים בסדרה עברו שינויים (למשל, הפתיח), כמו ההופעה של פופאי עצמו. אם בהתחלה פופאי והאויב בלוטו בלטו במדים האזרחיים שלהם, בגווני כחול,אדום ושחור, ב-1941 הם החלו ללבוש את מדי הצי האמריקאי הלבנים, כחלק מהפטריוטיות האמריקאית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-50, הסרטונים הגיעו לטלוויזיה וזכו שם להצלחה, מה שהוליד סדרת טלוויזיה ובשנות ה-60 גם סרטונים חדשים לטלוויזיה. כדי לצמצם את עלויות ההפקה ולקצר זמנים, האיור של הדמויות היה פשטני יותר. מסיבה מסוימת, החברה שהפיקו את הסרטונים (King Features Syndicate) חשבה שבלוטו היא תוצר של אופני פליישר שכרוך לזכויות יוצרים ויצרו דמות חדשה שקצת מזכירה אותה במראה וההתנהגות, שקיבלה את השם "ברוטוס", שהחליף את בלוטו בתור האויב המושבע של פופאי. 

בהמשך ראינו גם סדרת טלוויזיה בשם "פופאי ובנו" (1987), השלישית במספר והאחרונה נכון להיום שהופקה על פי סיפור הקומיקס של המלח הנודע. הסדרה מתרחשת אחרי שפופאי ואוליב התחתנו, עוסקת ביחסים שלהם עם הבן פופאי ג'וניור, שחיים באתר נופש יוקרתי בשכנות עם בלוטו, אשתו והילד טנק. גם כאן יש יריבויות בין המשפחות, הרפתקאות שונות ותרד שיכול להפוך אנשים לחזקים.

פופאי מול כל העולם

שימו לב שבכל הייצוגים האלו, פופאי נלחם בהרבה יותר מאשר ברוטוס, בלוטו, או מי שזה לא יהיה. אם בוחנים את רשימת היריבים שלו לאורך ההיסטוריה, אפשר למצוא גם שמות מעניינים כמו שודדים, שודדי רפאים, אנשי מאדים, בילי הילד, פיל פראי, הענק החמדן, פנינת פוסום, טרמיטים, הצבא היפני הקיסרי ואפילו חברי המפלגה הנאצית, כולל אדולף היטלר. ואגב, מספרים שמשחק המחשב הקלאסי "Donkey Kong" היה בכלל אמור להעמיד במרכזו את פופאי, מה שלא יצא לפועל בגלל סוגיה של זכויות יוצרים.

אולי בזכות זה, פופאי מקושר לעוצמה שחורגת בהרבה מגבולות חוברות הקומיקס או המסך. מספיק להוסיף למשהו מסוים את המילה "פופאי" כדי ליצור מיתולוגיה סביבו, כשחלק מהדוגמאות הבולטות מהשנים האחרונות הן:

• טיל פופאי – טיל קרקע אוויר שפיתחה בישראל חברת "רפאל מערכות לחימה מתקדמות". הטיל נכנס לשירות ב-1985, והגירסאות השונות שלו משמשות עד היום את חיל האוויר הישראלי וצבאות נוספים ברחבי העולם
• מבצע פופאי – המבצע, שידוע גם בתור "פרויקט מזג אוויר מבוקר פופאי", נעשה על ידי חיל האוויר האמריקאי במהלך מלחמת וויאטנאם (1972-1967). בבסיסו של הפרויקט זריעת עננים, במטרה להאריך את עונת המונסונים. ההנחה היא שההשלכות של ההארכה הזו, כמו הצפת דרכי הנהרות והתמוטטויות קרקע, יקשו על רכבי האספקה וכוחות הלחימה המקומיים.
• מכתש פופאי – מכתש פגיעה בסיביר שברוסיה. למרות שמו, הפעם אין קשר לפופאי אלא לנהר פופיגאי, שבתחומו הייתה הפגיעה. אהה, וזה קרה לפני משהו כמו 35 מיליון שנה, קצת לפני שפופאי הגיח לאוויר העולם
• ספורטאים, לא מוכרים מדי, שקיבלו את הכינוי "פופאי". כנראה כי הם היו חזקים או אלימים על המגרש

פופאי מגיע לקולנוע

ב-1980, פופאי הגיע בפעם הראשונה למסך הגדול. את סרט הקולנוע "פופאי" ביים רוברט אלטמן ("מ.א.ש", "תמונות קצרות", "הקלפן והיצאנית", "נאשוויל", "השחקן") והוא הביא את הסיפור המקורי. את פופאי המלח גילם כאן לא אחר מאשר רובין ויליאמס הגאון, שגם שר את נעימת הנושא, כששלי דובאל (שעל מסע התלאות שעברה ביצירת המופת "הניצוץ" של סטנלי קובריק כתבנו כבר בהרחבה) גילמה את אוליב, פול ל. סמית' את בלוטו ופול דולי את אימפי. 

העלילה כאן מתכתבת עם הרעיון המרכזי של הסדרה, עם מסע שייט של פופאי לעיירה שם הוא פוגש את הדמויות האחרות (כולל אוליב, שתהפוך להיות אשתו), נעזר בכוחו של התרד כדי להגן על העיירה מהמעשים הרעים של הפיראט בלוטו ואפילו מצליח למצוא את האב האבוד שלו. הסרט זכה לביקורות מעורבות מאוד ונחשב באופן כללי לכישלון.

ב-2004, ראינו סרט אנימציה בשם "המסע של פופאי: החיפוש אחר אבא", שהופק על ידי ליונסגייט לציון 75 שנה למלח המפורסם בעולם. הסרט, באורך של כ-47 דקות, לא ממש הצליח להשאיר חותם, הופץ בצורה די מצומצמת וקיבל ביקורות סבירות. העלילה כאן מתרחשת בשלב מאוחר יותר, כשפופאי (בדיבובו של בילי וסט) יוצא עם בני משפחתו למשימת חיפוש של אביו, כשהדרך לשם עוברת בין השאר אצל מכשפת הים (בדיבובה של קתי בייטס האדירה במקור).

סרטי אימה על פופאי

אם אתם חובבי אימה, סביר להניח ששמעתם כבר על כמה מהגרסאות האחרונות של סרטי אימה לפי אגדות ילדים. העיקרון הוא שברגע שעם הכניסה לנחלת הכלל בעקבות חוקי זכויות היוצרים והקניין הרוחני, חלק מהסיפורים האלו הופכים לסרטי אימה, בעיקר כדי לנצל את הבאזז ולעשות כסף "קל". ראינו או לפחות נראה ממש בקרוב כבר גרסאות אימה של "פו הדוב", מיקי מאוס, סינדרלה, במבי, פיטר פן… וכן – גם פופאי המלח, שבתחילת 2025 הפך לנחלת הכלל.

נכון לעכשיו, שמענו על שלושה סרטי אימה של פופאי. אתם יכולים כבר לשער שהסרטים במהותם הם זולים מאוד להפקה, בעייתיים מאוד באיכות שלהם (וזה עוד בעדינות) ולא כוללים שמות מוכרים מאחורי המצלמה או בקאסט. בכל זאת, מכיוון שאנחנו אתר אימה שאוהב את הסיפורים האלו שהופכים לסרטים מטופשים, הנה כמה שורות על כל אחד מהם.

נקמתו של פופאי (2025)

"נקמתו של פופאי" (Popeye's Revenge) הוא סלאשר בריטי שביים וויליאם סטיד ("Children of the Night", "All the Young Dudes". כלומר סרטים שלא שמעתם עליהם). הסרט הופק על ידי ITN Studios, שעומדת מאחורי יקום הילדות המעוות (The Twisted Childhood Universe, אם "Poohniverse") של פו הדוב, פינוקיו, במבי ואחרים, אבל "נקמתו של פופאי" הוא לא חלק מהייקום הקולנועי הזה.

העלילה כאן מעמידה במרכזה ילד שנולד עם זרועות חזקות במיוחד, אפילו בלתי אנושיות. עקב המראה החריג והעובדה שהוא נוהג להגיע לבית הספר בלבוש של מלח, הוא הופך קורבן לביריונים של בית הספר. יום אחד, העניין יוצא משליטה. הילד הצעיר חונק למוות את אחד הביריונים, ומקבל את השם "פופאי". הבעיה היא שההמון הזועם שורף את הבית של פופאי הצעיר וגורם להרג של הוריו. הילד מנסה להימלט, ולפי הסיפורים טבע למוות באגם סמוך (וכן, כנראה שהרפרנס לסרטי "יום שישי ה-13" הוא לא מקרי). כלומר, זה סיפור המסגרת אם הבנו נכון את הציורים הדי ילדותיים, משולבים עם קריינות, שפותחים את הסרט.

15 שנה לאחר מכן, קבוצה של חברים מגיעים לאזור כדי לשפץ את הבית הישן של פופאי. בטח כבר הבנתם, לפי הנרטיב הידוע של הסלאשרים והעובדה שהסרט מופיע באתר שלנו, שהם ייתקלו בפופאי המבוגר (סטיבן מרפי), שיתחיל להרוג אותם אחד אחרי השני, תוך שימוש מקורי בכלים של ספן ובכלי הריגה אחרים.

"נקמתו של פופאי" הוא, ללא ספק, סרט מטופש להפליא. אתם יודעים, שילוב של קאסט סקסי ועמוס סיליקון, משחק רע של רוב הדמויות, ייצוג די מרושל של דמות הנבל, רציחות שונות ולעיתים משונות ועוד. ברור שהציפיות צריכות להיות נמוכות מאוד – לסרט יש ציון של 3.6 מתוך 10 ב-IMDB נכון לעכשיו – אבל, עדיין, אפשר אולי לצפות למשהו מהנה במידה מסוימת, עם הרבה דם וטימטום. אולי אפילו סרט שמצליח להתעלות על חלק מהזוועתונים שהזכרנו קודם (נניח, סרט האימה הראשון של פו הדוב).

---

פופאי הרוצח (2025)

"פופאי הרוצח" – באנגלית, אגב, זה נשמע הרבה יותר טוב וגם מתכתב בצורה אירונית עם השם המקורי (Popeye the Slayer Man, כמו שאפשר לראות בפוסטר) – הוא סרט נוסף שמנסה לרכב על ההייפ של פופאי והעובדה שאפשר להשתמש בדמות שלו. הסרט של הבמאי, המפיק ושחקן הבי מוביז רוברט מייקל ריאן, מתרחש הפעם במפעל נטוש של שימורי תרד, תאמינו או לא. הפעם, קבוצת חברים שכנראה לא קראה את הסקירות שלנו על מקומות נטושים מפחידים, מחליטה להתגנב למפעל כדי לחקור את האגדה על "המלח", שלפי הסיפורים רודף את המקום. ונחשו מה, הם מגלים שיש משהו אמיתי בסיפורים האלו, נרצחים אחד אחרי השני וכדומה.

"פופאי הרוצח" הוא דל תקציב, וממש לא בטוח שמצליח להתעלות על "נקמתו של פופאי", או מצליח להיות מהנה לצפייה. בכל זאת, הייצוג של הדמות של פופאי כאן נראה לי קצת יותר דומה למקור (המראה הקצת מעוות של הפנים והזרועות הלא פרופורציונליות), גם כי השחקן שמגלם אותו (ג'ייסון רוברט סטפנס) הוא באמת חסון ודי מפחיד. יש כאן מספיק דם מלאכותי ואיברים מחוצים כדי לרצות את מי שאוהב את הסלאשרים שלו דלי תקציב, ככה שהתוצאה יכולה להיות מהנה אם אתם פחות מחפשים עלילה הגיונית או משחק משכנע.

---

Shiver Me Timbers (2025)

סרט האימה השלישי והאחרון (לפחות נכון לעכשיו) של פופאי הוא "Shiver Me Timbers", שאפילו מצליח להכניס לתוך העלילה שלו את אוליב וקסטור אויל. טוב, זה לא ממש חוכמה בהתחשב בעובדה שהעלילה כאן גם כוללת מטאור שנכנס לתוך מקטרת וגורם לשינוי צורה של מישהו.

הסרט מתרחש ב-1986, כשקבוצה של חברים – ביניהם אוליב אויל ואחיה קסטור – יוצאים לטיול קמפינג בצפון קליפורניה, כדי לראות גשם של מטאורים. הבעיה היא שרסיס קטן מהמטאוריט נופל לתוך המקטרת של דייג מקומי קשיש, והופך אותו להיות מכונת הרג רצחנית וחזקה במיוחד, שלא יהסס להרוג את כל מי שנקרה בדרכו וכו' וכו'.

הסרט משלב הרבה דם וקצת הומור, הכול באווירה של שנות ה-80. תאמינו או לא – הוא מצליח להיות, לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, עם ציון גבוה מ-4.0 ב-IMDB. אם אתם מחפשים עוד סרט על פופאי מפלצתי שהורג בדרכים משונות צעירים סקסים ומטופשים ברובם, זו יכולה להיות אופציה סבירה. 

פופאי כאתר תיירותי

שטים בעקבות פופאי

אם אתם אוהבים פארקי שעשועים, וגם אם לא, סביר להניח ששמעתם על אתר הנופש אולפני יוניברסל באורלנדו, בתוכו תמצאו את פארק השעשועים איי ההרפתקאות של יוניברסל (Universal's Islands of Adventure). הפארק מחולק לשישה איים, אחד מהם הוא "לגונת המצוירים", בה תמצאו ייצוג לפופאי בכמה אופנים. מתקן הרפסודות של פופאי ובלוטו ייקח אתכם לשייט באבובים (בסגנון ה"קונגו" של הסופרלנד) סביב עולמו הימי של פופאי, עם מפלים, השפרצות מים, מערות, דמויות מהסיפור וכדומה. באי יש גם את הספינה של אוליב, מתקן משחקים לילדים. התכנון הראשוני היה שהאי של פופאי יהיה אזור נפרד בפני עצמוף שיחולק לכפר "סוויטהייבן" בו מתרחש הסיפור ולרציפים, אבל בסוף קיבלנו רק כמה מתקנים.

הכפר של פופאי

אם אתם מחפשים מקום פסטורלי יותר, וקרוב יותר, תשמחו לשמוע על הכפר של פופאי (Popeye's Village), הממוקם באי המקסים מלטה. אם נחזור לסרט "פופאי" של רוברט אלטמן, הוא צולם בכפר "סוויטהייבן" שהוקם עבורו במשך כשבעה חודשים.

הכפר כלל כ-20 בתים צבעוניים, והיום הוא נחשב לאתר תיירותי פופולארי מאוד במלטה. תוכלו לבקר בבתים של הדמויות העיקריות ובמבנים חשובים אחרים בעיירה (כמו המאפייה או בית הספר), להתחפש לדמויות האהובות, לקחת חלק בפעילות צילום של "סצנות" מהסרט עם משתתפים אחרים (כולל צילום ועריכה משותפת של הסרט), לבקר במוזיאון קומיקס קטן, לשוט מסביב לכפר, לתת לילדים להשתולל בפארק עם בריכה עם מגלשות מים קטנות, מתנפחי מים וג'ימבורי, וכמובן שגם לבקר בחנות מזכרות (עם ייצוג משמעותי לתרד, אמיתי או לא).

מוזיאון פופאי

זוכרים את צ'סטר, המקום בו פופאי למעשה נולד וממנו סיגר שאב השראה? בעיירה, כאמור, מתגאים מאוד במורשת של פופאי. אפשר לראות לזה עדות במה שידוע בתור "מוזיאון פופאי" (Popeye Museum), גם אם השם המדויק יותר הוא "פריטי אספנות של קופסאות תרד" (Spinach Can Collectibles), שהוא מעין שילוב בין מוזיאון לחנות מוזכרות המוקדש לפופאי. המוזיאון, השוכן בבית אופרה לשעבר (בו עבד בצעירותו סיגאר) ושנבנה ב-1875, לפני שהפך לאולם קולנוע, כולל למעלה מ-2,000 מזכרות ופריטי אספנות הקשורים לדמות האייקונית: צעצועים, בובות, חולצות, פוסטרים, פריטי אספנות וכמובן שגם קופסאות תרד. במקום יש חנות מזכרות צבעונית, ומפעם לפעם גם אירועים המוקדשים לעולמו של פופאי.

השורה התחתונה היא שפופאי, כנראה, נמצא כאן כדי להישאר. כמעט 100 שנה אחרי שהגיח לחיים שלנו בפעם הראשונה, הדמות שלו מגיעה סוף סוף לעולם האימה. אם יצאו מזה עוד כמה סרטי אימה, ביד חזקה מאוד ובזרוע נטויה, למה לא?