"יעד סופי: קשר דם": המוות חוזר, סוף סוף, מהנה יותר מאי פעם | ביקורת
תהרגו אותי, אבל סרטי "יעד סופי" היו מבחינתי, מאז ומתמיד, פאן טהור. מאז יציאת הסרט הראשון בשנת 2000 – סרט שהתחיל בכלל בתור הצעה לפרק בסדרת המופת "תיקים באפילה" – מצאתי את עצמי מחכה בשקיקה למה שיהפוך להיות זיכיון אהוב מאוד. הסרטים לימדו אותי לדעת שהמוות אורב בכל פינה, שאי אפשר להתחמק ממנו, ושהוא יכול לתפוס אותנו בצורות הכי אכזריות ומשעשעות. לכן כשהכריזו על הסרט השישי בזיכיון, משהו כמו 25 שנה אחרי הסרט הראשון ו-15 שנה אחרי "יעד סופי 5", ספרתי את הימים, בזמן שאני שומר על עצמי מכל משמר כדי להישאר בחיים ולראות את זה.
השורה התחתונה היא שהיה שווה לחכות. "יעד סופי 6", או בשם הרשמי שלו "יעד סופי: קשר דם" (FInal Destination: Bloodlines), הוא אחלה סרט אימה. הוא בומבסטי לפרקים, מהנה, יצירתי וגם מצחיק, כולל התייחסויות רפלקסיביות למורשת של הסרטים. גם אם לא הכול מושלם כאן, מדובר בעיניי באחד מסרטי האימה היותר מוצלחים של 2025 ובהוכחה שבניגוד מסוים למה שקורה בסרטים, הזיכיון הזה עדיין חי וקיים.
כמו סלאשר, עם רוצח מפתיע
מכירים את המבנה הבסיסי של הסלאשר, בו דמויות נרצחות בזה אחר זה אחרי אדם מסוים, לרוב רוצח מסתורי במסיכה? זה בערך העיקרון הנרטיבי של סרטי "יעד סופי", עם הבדל גדול. הנבל העיקרי כאן הוא המוות, שלא בהכרח לובש כאן את הצורה שראינו (נניח, רוצח עם סכין קצבים, רוח רפאים או מלאך מפחיד), או אפילו צורה בכלל, אלא משמש יותר על תקן קונספט. למעט מקרים בודדים כמו הצל שחלף בסרט הראשון, על הנוכחות של המוות אנחנו לומדים בעיקר דרך העשייה הקולנועית: שינויים במזיקה, צילומי תקריב של אובייקטים וסכנות פוטנציאליות, הגברת קצב וכדומה.
הנוסחה של סרטי "יעד סופי" מדברת בדרך כל על חיזיון קטלני שפותח את הסרט, ועל דמות שרואה את מה שעומד לקרות, מזהירה את מי שמוכן להקשיב ומצילה הרבה מאוד חיים. אלא שאת המוות אי אפשר לרמות, והוא חוזר להרוג את ה"ניצולים" בזה אחר זה, לפי הסרט המקורי. אחד מסימני ההיכר הוא שהמוות נמצא כאן באמת בכל פינה, עם הריגות יצירותיות שמראות שאדם יכול להיתקל באינספור "דרכים מטופשות למות", אם נחזור לשיר שהיה ויראלי מאוד לפני כמה שנים. חלק מהסרטים ניסו לרענן את הפורמט, למשל בכל הנוגע לחוקים של המוות או בדרכים להערים עליו, לפעמים בצורה מוצלחת יותר ולפעמים פחות.
אם ראיתם סרט כלשהו בסדרה, אתם יודעים שהפתיחה של הסרטים האלו – שמציגה את האסון שהתרחש (או נמנע) – היא בומבסטית, ולמרבה השמחה "יעד סופי: קשר דם" מספק בגדול את הסחורה. אחרי שראינו התרסקות מטוס ("יעד סופי 1"), תאונת דרכים קטלנית ("יעד סופי 2"), אימה בפארק שעשועים ("יעד סופי 3"), מרוץ מכוניות ("יעד סופי 4") או קריסת גשר ("יעד סופי 5"), אנחנו מגיעים ל-1968. אייריס קמפבל (ברק בסינג'ר, "47 מטר 2" וסדרות הטלוויזיה "בלה והבולדוגס" ו"סטארגירל") מגיעה יחד עם בן זוגה (מקס לויד ג'ונס, "כוכב הקופים: המלחמה", "רווק מספר 3") לערב הפתיחה של מסעדה יוקרתית מאוד, הנמצאת בראש של גורד שחקים בקלוברדייל שבמדינת ניו יורק.
הבעיה היא שאייריס סובלת מפחד גבהים, ושהמסעדה רק נפתחה, ואנחנו נמצאים בתחילת סרט של "יעד סופי", סידרה שבאופן חריג מציגה את סצנת השיא שלה בדרך כלל בפתיחת הסרטים, ולא בסיום. אם עושים אחד ועוד אחד, מבינים שמהר מאוד דברים יתחילו לקרוס ואנשים ימצאו את מותם בדרכים אכזריות מאוד. באשמת ילד כאפות מעצבן שזורק מטבע, ובזכות עוד כמה צירופי מקרים שהפכו את הסידרה לתענוג, אנחנו מקבלים סצנת אסונות עשויה היטב. היא מסתיימת במוות של הגיבורה, רק כדי שנגלה שמה שראינו הוא בעצם חיזיון של אייריס, ושהיא הצליחה להזהיר את הנוכחים ולהציל אותם. אנחנו לומדים על זה כי לנכדה שלה, סטפני רייס (קייטלין סנטה חואנה, "משחק החברות", "הפלאש") יש פלאשבקים של אותו אסון, שגורמים לקריסה שלה על ספסל הלימודים.
יעד סופי קשר דם: אותה נוסחה, עם כמה טוויסטים
סטפני אמנם לא ראתה את סרטי "יעד סופי", אבל היא עושה את המחקר שלה. היא חוזרת לבית המשפחה ונפגשת עם המשפחה הדי מגניבה שלה, שכוללת את אביה, אחיה הצעיר, הדודה, הדוד ושלושה בני דודים. יש כאן גם סיפור משפחתי עם כמה מורכבויות, אבל השורה התחתונה היא שסטפני מבינה שעליה לבקר את סבתה שלה, שחיה היום בבקתה מבודדת ועמוסת הגנות. אחרי הכול, היא הצליחה להישאר עדיין בחיים.
סטפני חוקרת את כל מה שקרה לניצולי המגדל ההוא ואחרי שהמוות מתחיל לפגוע במשפחה, ומבינה שהוא אורב מעבר לפינה לבני המשפחה, בסדר מסוים שלא נחשוף כרגע. החלק הזה של הסרט הוא בהחלט מוצלח, מכמה בחינות. קודם כל, כי ההריגות הן יצירתיות ומשעשעות מאוד, כי למה עוד אפשר לצפות כשהן מערבות מכסחת דשא, כדורגל, משאית זבל, מכונת MRI שיצאה משליטה, מכונת חטיפים, פסנתר ועוד. אלו הן תוספות ראויות לסידרה שלימדה אותנו למשל על הסכנות במוצרים ביתיים (כמו מיקרוגל, מעלית או משקולות), בשירותים בסיסיים (כמו מכוני שיזוף, מכון להסרת משקפיים ורופא שיניים) וכמובן שגם באופן שאנחנו מתנהלים ביום-יום, כמו העובדה שאף צופה של הסרטים מעולם לא ינהג אחרי משאית שמובילה בולי עץ. בקיצור: אם יש סרטים שיכולים להפוך אותנו לפרנואידים, אלו הם סרטי "יעד סופי".
הסיבה השנייה היא שלמרות שהנוסחה של הסרטים היא די מוכרת, "יעד סופי: קשר דם" מצליח להפתיע. בלי ספויילרים, יש כמה סצנות בהן מי שנפגע הוא אדם אחר ממי שחשבנו, מסיבות שנבין במהלך הסרט, או שהמוות תוקף בדרך אחרת ממה שציפינו. כאן גם מסתתר חלק ממבנה המתח של הסרט, שהפורמט בהחלט מסייע לו. אם בסרטי "סמייל" לדוגמה אנחנו נמצאים בדריכות כי בכל רגע דמות מסוימת עשויה למתוח חיוך קריפי ולעשות דברים מוזרים, ב"יעד סופי" כל שוט על חפץ מסוים גורם לנו לחשוב שהוא יהיה מעורב באסון הבא. הצופה נשאר דרוך, ומקבל בדרך כלל את מבוקשו אחרי כמה דקות: לרוב, מוות מזוויע שמוצג בעיקר בצורה הומוריסטית. לפעמים זה קורה ולפעמים לא, אבל הסרט בכל מקרה מצליח לשמור על עניין. הסרט משלב כמה בדיחות או התייחסויות רפלקסיביות לסדרת הסרטים, או אפילו לייצוג של מוות במדיה, מה שמוסיף פלפל גם כן.
עם קצת יצירתיות, מצליחים לרענן את הז'אנר
את "יעד סופי: קשר דם" ביימו זאק ליפובסקי ואדם שטיין, שעבדו ביחד עם "קים פוסיבול" של דיסני וסרט האימה החביב "Freaks" ב-2018. לפי הדיווחים, ניו ליין סינמה החליטה להעסיק אותם אחרי שבפגישה, השניים הציגו קטעי וידאו ואפקטים חזותיים בסגנון "יעד סופי" (סביר להניח שליפובסקי, איש אפקטים מיוחדים בכמה וכמה סרטים, היה המוציא לפועל העיקרי מבחינה טכנית). למרות ש"יעד סופי: קשר דם" רחוק מלהיות פורץ דרך, גם בתוך הזיכיון שהוא קיים בתוכו, השניים עושים עבודה נהדרת בהקמה של הזיכיון לתחייה. הסרט עשוי היטב ומשלב בצורה מוצלחת בין אסונות, אקשן, הומור ואימה, גם אם קשה לטעון שהוא סרט מפחיד, או כזה שיגרום לכם סיוטים בלילה כמו שחווה הגיבורה שלו.
על התסריט חתומים שניים, וגם הם יכולים לסמן בגדול "וי" על העבודה שלהם ביצירת מוצר מרענן, שמצליח להיות סרט המשך (סיקוול) וסרט מקדים (פריקוול) בו זמנית. לורי אוונס טיילור היא מפיקה, כותבת ובמאית, שלקחה על עצמה את התפקידים האלו ב"Bed Rest" החביב עם מליסה באררה המאוד לא חביבה. השם היותר מוכר הוא גיא בוסיק, שידוע בשיתופי הפעולה שלו עם הצמד מאט בטינלי-אופלין וטיילר ג'ילטי, בסרטים כמו "מי שעומד מאחוריי", "צעקה 5", "צעקה 6" ו"מתוקה רצח", שעובד בימים אלו על התסריט של "צעקה 7" (ככותב יחיד) וסרט ההמשך המצופה ל"מי שעומד מאחוריי" (יחד עם ר. כריסטופר מרפי). על סמך העבודות האלה, בהחלט אפשר לצפות להרבה מסרט שבוסיק עומד מאחוריו, ו"יעד סופי 6" לא מאכזב מהבחינה הזו. הסרט מתנהל בקצב טוב, הדמויות מעניינות (גם אם לא מפותחות מדי, כי בכל זאת רובן אמורות לשמש בשר תותחים) ויש כאמור כמה רעיונות יצירתיים לאורך הדרך.
הבמאים מצליחים להקים לתחייה את הרעיונות התסריטאיים, והסצנות האלה עובדות, גם אם מי שציפה לשבירה מוחלטת של המוסכמות או להימנעות מוחלטת מקלישאות, עלול להתאכזב. הסרט למשל מציג את "אפקט המטבע", חפץ סימבולי שמראה שמטבע שנזרק או נופל במקום אחד עלול לחולל קטסטרופה במקום אחר. ראינו כבר חפצים מהסוג הזה קודם לכן בסדרה, בניסיון להראות את העובדה שהמוות אינו אקראי גם אם התאונה נראית תלושה
ברור שאתם לא יכולים לצפות לדיון מעמיק מדי על משמעות החיים והמוות, כי בכל זאת זה סרט אימה מסחרי וקליל, ולא "החותם השביעי" של איגנמר ברגמן. הרעיון הכללי, שהמוות מגיע ושאי אפשר לרמות אותו, כבר חוזר כמעט בכל סרט, אבל היישום שלו מרשים מאוד. הוא מעלה כמה דילמות על הדרכים בהן אפשר לקבל עוד קצת חיים דרך פגיעה באחרים, והעיסוק בהן הוא די סמלי: כלומר, אל תצפו כאן לדילמות מורטות עצבים נוסח "המסור". הסרט גם נוגע בכמה נושאים חברתיים אחרים, כמו היחסים בין אימהות לילדיהן, בצורה רגישה לפרקים אבל לא מרגשת במיוחד.
אחת השאלות המרכזיות כאן (וכמובן שגם בסרטים הקודמים) האם הזהירות יכולה למנוע או לעכב את המוות, שעומד כמובן בבסיס של כל סרט בזיכיון. מצד אחד, ההנחה היא שהכול כתוב מלמעלה, ואי אפשר באמת להתחמק מהמוות כי כל חפץ עלול להרוג אותך. מצד שני, הדמות המבוגרת של אייריס מוצגת ככזו שהשתגעה אמנם, אבל הצליחה לשרוד ולשלוט על המוות שלה בזכות מודעות עצמית ותכנון מיטבי של הבית שלה. לדעתי היה אפשר לבנות את הנרטיב הזה בצורה קצת יותר עקבית והגיונית, אפילו בתוך העולם הפנימי המופרע של "יעד סופי".
כמובן שבתור גבר שנשוי לרופאה אני מודע לכמה אי דיוקים שהופיעו למשל בסצנת ה-MRI, מבחינה טכנית, אבל ברור שסרטי "יעד סופי" הם לא המקום לחפש בו היגיון, בטח לא מבחינה רפואית.
נפרדים מאגדת האימה, מכירים כמה שמות חדשים
אפרופו מבוגרים, אי אפשר שלא להתייחס לתפקיד האחרון של אגדת האימה טוני טוד, האיש מאחורי "קנדימן" ואינספור תפקידים מלאי תשוקה בסרטים מהז'אנר האהוב עלינו. טוד חוזר לגלם כאן את ויליאם בלודוורת', הניצול מהסרטים הקודמים שגם מעורב בצורה כלשהי בתקרית מגדל התצפית שפותחת את הסרט. אל הצילומים הוא הגיע כבר במצב קשה מאוד מבחינה בריאותית בעקבות סרטן הקיבה שסבל ממנו, ודי פשוט לראות את זה, אבל מספרים שהוא ניסה בכל מאודו להמשיך את הצילומים. החליטו לתת לו חופש יצירתי בסצנה, וקיבלנו את המילים האחרונות בקריירה, מונולוג מאולתר שמדבר לצופים יותר מאשר לדמויות בסרט. כמה משפטים מצמררים על המוות, ובעיקר – על הצורך ליהנות מהחיים, כי מי יודע מתי יקרה לנו משהו ("עכשיו כשהחברה הוותיקה שלי מתה, אני פורש. אני הולך ליהנות מהזמן שנשאר לי").
למרות התפקיד הסמלי של פעלולנית בת 71 בשם איווט פרגוסון, שהועלתה באש (אמיתית) בסצנת המגדל (עד עכשיו, מנסים להעניק לה שיא גינס בתור האישה המבוגרת ביותר שהועלתה באש בסרט), "יעד סופי: קשר דם" מונע בעיקרו על ידי הקאסט הצעיר, שעושה עבודה טובה. בסינג'ר (שלא קשורה לקים בסינג'ר) משכנעת בסצנת האסון הראשונה, שנמשכת משהו כמו 20 דקות. שרק השחקנים הם די אלמוניים לצופה הממוצע, אבל עושים את העבודה. קייטלין סנטה חואנה היא כריזמטית ונושאת על גבה את הסצנות הדרמטיות, כשאת ההומור מביאים בעיקר בני הדודים: ר'יצארד הרמון (סרטי האימה "Lowlifes" ו"מרגו", וסדרות הטלוויזיה "100", "ואן הלסינג" ו"בייטס מוטל"), אנה לור ("Contracted: Phase 2", "מחנה מסוכן" הנורא ובקרוב "בלאק פון 2") ואואן פטריק ג'וניור ("ג'ולי והפנטומים").
בסופו של דבר, "יעד סופי: קשר דם" מוכיח שהיה שווה לחכות כל כך הרבה זמן, במיוחד כשקיבלנו תוצר ביחס לרוב הסרטים בזיכיון שקצת התחיל לקרטע עם הזמן. הסרט זכה לביקורות חיוביות עד מעולות (למשל, דירוג של חמישה כוכבים של אבנר שביט ב"וואלה!), והצליח מאוד בקופות ברחבי העולם עם הכנסות של יותר מ-285 מיליון דולר, מה שהופך אותו לסרט המצליח ביותר בזיכיון ולאחד מסרטי האימה הרווחיים ביותר מאז עידן הקורונה (כמובן שגם התקציב שלו הוא הגבוה ביותר עד עכשיו). אז נכון שהמטרה של סרטים מהסוג הזה היא כלכלית, אבל "יעד סופי: קשר דם" מצליח להצדיק את הקיום שלו גם בקרב הציניים, שמתנגדים לסדרות סרטים שמסרבות למות כדי לעשות עוד כמה מיליונים.
יכול מאוד להיות שה"מוות" של הזיכיון הזה יגיע מתישהו, אבל אם אפשר יהיה "לרמות" אותו עם עוד כמה סרטים שמצליחים לשמר את מה שטוב ואפילו לשפר כמה אלמנטים, מי אני שאצא נגדו? מבחינתי, עדיין לא הגענו ל"יעד הסופי" של הזיכיון, ויש עוד הרבה הריגות בקנה. בינתיים, נסו לשמור על עצמכם, להיזהר אבל לא להיות פרנואידים מדי.
יעד סופי קשר דם (Final Destination Bloodlines) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי:זאק ליפובסקי, אדם שטיין
שחקנים: קייטלין סנטה חואנה, ברק בסינג'ר, טוני טוד, ריצ'רד הרמון, אוון פטריק ג'וינר, אנה לור, טאו בריונס
תסריט: גיא בוסיק, לורי אוונס טיילור
אורך: 110 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית, קנדה
שפה: אנגלית
תאריך עלייה לקולנוע (ישראל): 15.5.2025
תקציב מוערך: כ-50 מיליון דולר
הכנסות: כ-285 מיליון דולר, לפי Box Office Mojo
ביקורות:
IMDB: 6.8
Rotten Tomatoes: 93%
🩸 טוויסט מפתיע: חלק מהקישורים באתר עשויים להוביל אתכם לאתרים שיש לנו איתם ברית דמים (אל דאגה, רק מטאפורית בינתיים), או לפחות תוכנית שותפים. זו לא טעות בכיוון, אלא היעד הסופי שלכם! אם תבחרו לקנות דרכם, יש מצב שנקבל עמלה קטנה שתאפשר לנו לחתוך קצת את הוצאות התפעול של האתר. אבל אל תחששו, היא לא תייקר לכם את המחיר עבור המוצרים או השירותים.
🔪 המחירים של מוצרי אימה ואטרקציות מפחידות גורמים לכם לצעקה? הנה כמה המלצות קטלניות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
💀 רוצים שהמותג שלכם יפסיק להיות רוח רפאים? צרו איתנו קשר לגבי אפשרויות הפרסום באתר –שיקימו את העסק שלכם לתחייה ויאפשרו לכם להפגין נוכחות מול האחרים.
👻 אל תפחדו לתמוך – אנחנו לא נרדוף אתכם בלילה (כנראה). לחצו כאן כדי לתמוך באתר ולשמור אותנו בחיים!
