"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" קם לתחייה, אבל האם קובר את הזיכיון סופית? | ביקורת

תהרגו אותי, אבל אני עדיין זוכר את הקיץ של 1997. "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" יצא אי שם באותה תקופה – טוב, בישראל זה קרה בינואר 1998, שזה בכלל חורף, אבל אל תהיו קטנוניים – וחשף אותי, במהלך שנותיי הקסומות בחטיבת הביניים, לנפלאות הסלאשרים. הסרט וההמשך שהגיע אחריו מעלים אצלי עד היום נוסטלגיה, למרות שקשה לומר שהם מוצלחים. ככה זה בזכות עוד רוצח במסיכה (גנרי ככל שיהיה), קאסט כריזמטי ובעיקר סקסי (גילוי נאות: במשך שנים היה לי קראש על ג'ניפר לאב יואיט ושרה מישל גלר), תעלומה מסוימת בסגנון "מי עשה את זה", הומור וגם מודעות עצמית, גם אם לא ברמה של סרטי "צעקה" שהחיו קצת קודם לכן את הסלאשרים. בכל מקרה, הסרטים האלו מזכירים לי את הימים בהם, בהיעדר יס, נטפליקס או דרכים פשוטות אחרות לראות סרטים, היינו נפגשים כמעט בכל ערב שישי, בוחרים סרט מהבלוקבאסטר או ממכונת הסרטים השכונתית, ושוקעים לתוך האימה בליווי פיצה וקולה.

כמעט 30 שנה עברו, ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" חוזר. מאז, כמובן, השתנה הרבה מאוד בחיים שלי: גדלתי בכמה עשורים, הקמתי משפחה, למדתי קולנוע, ראיתי אלפי סרטי אימה וגם הקמתי את האתר שאתם קוראים בו בזה הרגע, מה שאמור להפוך את הטעם שלי לרציני יותר. אז האם הציניות והניסיון יגרמו לי לגחך בזלזול על ההקמה לתחייה של זיכיון שגם ככה היה עמוס בפגמים כדי לעשות כמה ג'ובות, או שאני אתרגש שוב לראות את הרוצח עם הקרס במעיל הדייגים, ליהנות מצעירים טיפשים שמסיימים את חייהם, אשטוף את העיניים בקאסט הצעיר ואשמח לפגוש שוב את דמויות המורשת שגדלנו עליהן?

החדשות הטובות הן ש"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" יכול לסמן וי על לפחות חלק מהסעיפים האלו, והוא בהחלט מהנה לצפייה ברובו. הרעות הן שהסרט עמוס פגמים כמעט בכל אספקט אפשרי, הריענון שמצפים לו לזיכיון ישן הוא רק חלקי, והתחושה הכללית היא של עייפות החומר.

---

---

בתאונה הזו כבר היינו

אם ראיתם את "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", ובמידה מסוימת גם את סרטי ההמשך וסדרת הטלוויזיה, שום דבר בחלק הראשון של הסרט לא יפתיע אתכם. העלילה שוב מתרחשת בעיירת החוף סאות'פארט, שבעשורים שחלפו מאז אירועי הסרטים הקודמים ניסתה להעלים להם כל זכר כדי לזכות בעוד ועוד תיירים. למעשה, הסרט כאן הוא המשך לסרט ההמשך "אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון" מ-1998, ומתעלם – וטוב שכך – מהזוועתון "אני תמיד אדע מה עשית בקיץ האחרון", שהגיח ישירות למסכי הטלוויזיה ב-2006.

הנוסחה כאן ברורה מאוד. בסרט הראשון, כזכור, העלילה עסקה בקבוצה של ארבעה צעירים פוחזים (בגילומם של ג'ניפר לאב יואיט, פרדי פרינז ג'וניור, שרה מישל גלר וריאן פליפה) שדורסים למוות גבר במהלך נסיעה לילית ולאחר שנה מתחילים לקבל פתקים עם המשפט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ולאחר מכן להירצח בזה אחר זו, למעט כמה שורדים. 

בגרסה הנוכחית של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" – ולמען השם והקידום האורגני, למה לעזאזל הם לא מגוונים קצת את השמות בזיכיון הזה? – אנחנו מקבלים בערך את אותה הנוסחה. אנחנו פוגשים  ארבע דמויות שמזכירות מאוד – וכנראה קצת יותר מדי – את הדמויות ההן מהסרט המקורי. 

אווה ברוקס (ג'ונה האוור קינג, "הסטודיו", "משחקי רצח") נכנסת לחזייה הגדולה של ג'ניפר לאב יואיט בתור הברונטית הקשוחה עם המוסר, וגם עם טרגדיה משפחתית שלא ממש רלוונטית למשהו כאן. היא חוזרת בסצנת הפתיחה לעיר הולדתה, שהיא כמובן סאות'פורט בצפון קרולינה, לכבוד מסיבת האירוסין של חברתה דניקה ריצ'ארדס (מדלין קליין, "חופים של סודות", "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית", "המפה שמובילה אליך"), בלונדינית שטחית וקצת מפונקת, ע"ע הלן שיברס (שרה מישל גלר) בסרט המקורי. אל השתיים מצטרפים האקס של אווה (ג'ונה האוור קינג היהודי, "דוקטור הו", "המקעקע מאושוויץ'" והנסיך אריק ב"בת הים הקטנה") והארוס של דניקה (טייריק ויתר'ס מהחידוש ל"אל תגיד לאמא שהבייביסיטרית מתה", ובקרוב "Him" של ג'ורדן פיל), שמזכירים קצת את הדמויות של פרדי פרינז ג'וניור וריאן פליפה, בהתאמה. ויש גם עוד בחורה מנודה וקצת מוזרה מפעם (שרה פיגדון, "The Wilds", "Tiny Beautiful Things"), עם היסטוריה לא פשוטה.

החבר'ה גורמים לתאונת דרכים, באשמתו של אחד מהם, ומחליטים לא לדבר על כך לעולם וכו' וכו'. חשוב לציין שבתור אדם מן היישוב, הבחירה הזו נראתה לי תמוהה על רקע נסיבות התאונה הזו. אני לא חוקר תאונות דרכים, אבל לדעתי עם קצת תבונה החבר'ה היו יכולים לצאת מהמקרה הזה בצורה פשוטה יחסית מבלי שהחיים שלהם ייהרסו, וגם בלי צורך בנדרים בסגנון "לא נדבר על המקרה הזה לעולם" וכו' וכו'. 

בכל מקרה, הטעות נעשתה, שנה עוברת ודניקה שוב עומדת להתחתן, הפעם עם גבר אחר כי הארוס הקודם קצת השתגע והתרחק. ואז בין כל המתנות היא מקבלת פתק עם הכיתוב "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", וכל הכיף מתחיל שוב, כי מישהו במעיל דייגים עם קרס מתחיל לרדוף את החבר'ה שלנו, להרוג דמויות משנה לא מעניינות ובהמשך להגיע קרוב יותר לגיבורים, עד לעימותים הסופיים שיגדירו מי ישרוד כאן עד סרט ההמשך, אם יהיה כזה.

בינתיים, הנה הטריילר של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" בגרסת 2025:

הקאסט: שחקנים יפים עם כמה דמויות מורשת

בשלב מסוים, למרבה השמחה של מי שגדל על הסרט המקורי, אנחנו זוכים לקבל חלק מדמויות המורשת (Legacy Cahracter). כמו במקרה של סרטים אחרים שהציגו דור שני או אפילו שלישי לאירועים מפחידים כלשהו – למשל "צעקה" החל מהסרט החמישי, ההמשכים האחרונים והמיותרים של "ליל המסיכות" או אפילו "יעד סופי: קשר דם" המעולה, שהצליח לרגש עם ההופעה האחרונה של טוני טוד – בשלב מסוים הצעירים פונים למי שכבר חווה אירועים כדי לקבל ייעוץ ולהעניק לצופה מידה של נוסטלגיה.

כמו שלמדנו כבר בקידום המאסיבי של הסרט, אנחנו מקבלים כאן קאמבק של ג'ולי ג'יימס (ג'ניפר לאב יואיט) – שמאז אירועי הסרט הראשון הפכה להיות מרצה באוניברסיטה בנושא מערכת העצבים, מה שאומר שלשם שינוי, בניגוד לסרט השני בזיכיון, היא לא מסתובבת חצי ערומה בכל סצנה. הדמות השנייה היא של ריי ברונסון (פרדי פרינז ג'וניור), מנהל בר והבוס של אחת הדמויות, שהוא לטעמי הדמות הפחות מעניינת בסרט המקורי. 

יש גם הופעות אורח של שתי דמויות אהובות מאוד, אחת בסצנת חלום והשנייה בכתוביות הסיום, שאחת מהן לפחות הפתיעה אותי מאוד. הסרט מציג עוד כמה דמויות משנה, כמו פודקאסטרית של תעלומות רצח, אבא של אחת הדמויות, קולגה לעבודה, כומר, שריף וכן הלאה. התפקיד של רובן הוא להיות חשודים לכמה דקות, או למות, או להיות חשודים עד שהמוות שלהם יפריד אותם מרשימת החשודים.

הבעיה העיקרית היא שרוב הדמויות לא משאירות חותם. הבנות הצעירות, בעיקר מדלין קליין וג'ונה האוור-קינג, נראות כמובן מעולה. הן דווקא מנסות ומצליחות לשלב מדי פעם רגש וטיפה הומור, למרות שהתסריט לא עושה איתן חסד בדיאלוגים ביניהן ובקבלת ההחלטות של הדמויות שלהן. בעוד שלדמויות הנשיות האלה היה קצת עומק – ואני לא מתכוון רק למחשופים, שמככבים בעיקר בחלק הראשון של הסרט – הדמויות הגבריות נראו לי חד ממדיות ופלקטיות מדי. בשלב מסוים ניסיתי להבדיל ביניהם, מה שהתאפשר בעיקר על פי השם, התספורת או כמות השרירים, ובחלקים אחרים התאמצתי שלא לראות אותם בצל השחקנים מהסרט הראשון. פרדי פרינז ג'וניור וריאן פיליפה הם לא הטובים בשחקנים שראינו בעשורים האחרונים, אבל לפחות הייתה להם כריזמה, ובין הדמויות העיקריות בסרט ההוא הייתה גם כימיה. כאן הכימיה כמעט לא קיימת, עד שאתה מתקשה להבין מה הן עושות בכלל באותה חבורה, ולמה לעזאזל דניקה רוצה להתחתן עם הגברים האלו שמקיפים אותה. לעזאזל, בשלב מסוים ניסיתי לבדוק האם בכלל הפורמט כאן הוא של "חתונה ממבט ראשון" (מסיבת האירוסין עם גבר כלשהו בתחילת הסרט) או "חתונה ממבט שני" (מסיבת הרווקות לקראת חתונה עם גבר אחר, שנה אחרי), עם כימיה מינימלית בסגנון סיפורי הזוועה הזוגיים שאנחנו רואים על המסך בימים אלו. 

מבחינתי, היה מאוד מרענן לראות את ג'ניפר לאב יואיט ואפילו פרדי פרינז ג'וניור עושים קאמבק לקולנוע האימה. שניהם מודעים כמובן לגיל, וההופעה הפיזית בהתאם: לאב יואיט כאמור בבגדים ייצוגיים יותר מאשר המחשופים שהתרגלנו לראות, ופרינז ג'וניור עם זיפים עמוסים בשערות שיבה ומבט זועף. ההופעה שלהם הייתה סבירה יותר (לאב יואיט) או פחות (פרינז ג'וניור), גם אם יש שיגידו שלפרקים היא הייתה עייפה או חסרת אנרגיה – בין אם באשמתם ובין אם כתוצאה מהתסריט. היה חסר, למשל, הברק בעיניים שראינו למשל בסצנה הקסומה ההיא של טוני טוד ברגעיו האחרונים, הערך המוסף שקיבלנו בחלק מהדמויות שחזרו לחיים שלנו בסרטי ה"צעקה" האחרונים. דווקא שתי דמויות המורשת האחרות, ובעיקר זו שמופיעה במהלך עלילת הסרט ולא בקרדיטים, הצליחו להכניס קצת רוח במפרשים, למרות זמן המסך המינימלי שלהן.

למה כל כך רציני?

את הבמאית ואחת מכותבות התסריט, ג'ניפר קייטין רובינסון, אנחנו מכירים בעיקר מקומדיות חביבות כמו "עושות נקמה" ו"המסע של ורוניקה", שעסקו בנושאים חברתיים כמו הפצת סרטונים אינטימיים, מאבק בין המינים והתמודדות עם היריון בלתי רצוי. כמובן שגם ב"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" מסתתרים נושאים שעמדו במרכז כבר בסרט הראשון – אתם יודעים, אשמה, התמודדות עם טראומה והרצון להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה – עם תשובה חד משמעית לגבי סיכויי ההצלחה. 

כמובן שהיו גם הבדלים בין מעמדות (עשירים מול עניים יותר) ודורות, נושאים שחוזרים גם בסרט הנוכחי. כמיטב המסורת הסרט מתייחס להבדלים בין התקופות או למעמד הרפלקסיבי של עלילת הסרט בתוך העולם הפנימי של הדמויות, כמו התקדמויות טכנולוגיות שמראות שבכל זאת עברו כמעט שלושה עשורים מהסרט הראשון (בעיקר דרך דמות המשנה המאוד מבוזבזת של הפודקאסטרית, שגם מוכרת מרצ'נדייז של הלן שיברס בחנות המקוונת ב-ETSY). נושא מהסוג הזה היה יכול להיות מנוצל בצורה קצת יותר חכמה, כמו שראינו למשל בסרטי הסלאשרים משולבי לולאת זמן או חזרה בזמן. היו פה ושם התייחסויות רפלקסיביות (נניח, ג'ולי ג'יימס מטיחה ברוצח "למה את מחכה?", לציון הסצנה האייקונית ההיא), וגם את ההיבט הזה אפשר היה לשפר מבחינת הכמות, ובעיקר האיכות.

יש כאן נושאים שנזרקים לאוויר העולם ולא מטופלים, כמו מוות במשפחה של אחת הדמויות או נטייה ביסקסואלית של אחרת, שמנוצלת בעיקר כדי להכניס לעלילה דרך הארון דמות שהיה אפשר להכניס מאלף דלתות אחרות. מה שכן היה לי חסר הוא הומור, במיוחד אם מביאים בחשבון שג'ונה האוור קינג ומדלין קליין כן מראות חוש קומי ברגעים ספורים מאוד לאורך הסרט. כן, גם יותר התייחסויות מטא משעשעות, כי בכל זאת עברו כמעט שלושים שנה, ובכל מקרה קשה לקחת ברצינות מדי את הזיכיון הזה. 

יותר דם, פחות יצירתיות

בסופו של דבר, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" מרגיש שגרתי מדי, ולמרבה הצער לא הולך עד הסוף. אז נכון שהוא קצת יותר אלים ממה שזכרנו מהניינטיז, אבל קשה לומר שיש כאן סצנה שבאמת נזכור עוד כמה חודשים – להבדיל, אגב, מכמה סצנות בסרט הראשון ובהמשך שלו. הכול מרגיש קצת שגרתי מדי, כולל הבימוי, הכתיבה והעריכה שקצת נראתה לי בלתי מפוקסת לפרקים.

ההריגות הן צפויות וחסרות מעוף ברובן, מבוססות בעיקר על הקפצות, ואתם לא צפויים להרגיש פחד במהלך הצפייה. קשה לטעון שהסרט מחדש משהו בתוך עולם הסלאשרים או ביחס למקור, בעיקר כי הוא הולך יותר מדי בין הטיפות ולא מעז מספיק להיות מרענן או מקורי. אמנם הוא עומד בפני עצמו כי יש כאן דמויות חדשות ותעלומה חדשה, אבל חלק גדול מההנאה שלו היא בנוסטלגיה.

כמו הרבה סלאשרים, הסרט די קורס לתוך הייקום של עצמו בשליש האחרון, בו אנחנו מגלים את הזהות של הרוצח או הרוצחים, הקשר שלהם למה שקרה בתחילת הסרט, הקשרים בין הדמויות מהעבר להווה וכן הלאה. למרות שאני קיבלתי בשלוות נפש יחסית את הטוויסטים שהסרט מציע, כי הרי תמיד יכול להיות גרוע יותר, אפשר להבין את הדייגים חובבי האימה שיטענו שיש בתסריט יותר חורים מאשר ברשת דייגים.

האם כדאי לראות את אני יודע מה עשית בקיץ האחרון?

"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" מסתיים בסצנה שמראה פוטנציאל לסרט המשך, וסצנה קצרה בזמן הכתוביות שמראה פוטנציאל נוסף לסרט המשך, הפעם עם דמויות אחרות. יכול מאוד להיות שהמפיקים קיוו לראות מה הבאזז שהסרט יעשה כדי לראות לאיזה כיוון ללכת בהמשך הזיכיון, אם בכלל. הביקורות על הגרסה המחודשת הן די שליליות, וההצלחה שלו סבירה אבל לא היסטרית: כ-64 מיליון דולר ברחבי העולם נכון לכתיבת שורות אלה, סכום גבוה ביחס לסרט ההמשך "אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון" אבל נמוך כמעט בחצי מהסרט שפתח את הזיכיון.

מכל אלו, הדעות שלי לגבי "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" הן די חלוקות. הסרט הוא בינוני במקרה הטוב, ודי רע לדעת רוב המבקרים והצופים ששרדו איתי את ההקרנה, והנגיעה שלו בחומרי העבר היא מוצלחת רק בחלקה. בכל זאת, יש כאן כמה שחקנים אהובים שחזרו לז'אנר האהוב עלינו, קאסט צעיר ואטרקטיבי (לפחות ויזואלית), הרבה רציחות (שגרתיות ככל שיהיו), תעלומה (עם טוויסט מעצבן במידה מסוימת) ועוד סרט שמראה שהסלאשרים ממשיכים לעשות קאמבק. אני יותר מאשמח אם בקיץ הבא נראה את הדייג – מי שהוא לא יהיה הפעם – חוזר לקטול. אולי הפעם התוצאה תהיה יותר מוצלחת.

איפה אפשר לראות את אני יודע מה עשית בקיץ האחרון (2025)?

"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" עלה בבתי הקולנוע בישראל ב-17 ביולי, 2025, או ב-31 ביולי בבתי קולנוע אחרים. נכון לעכשיו הסרט ירד מהמסכים, אבל כמובן שאם יש לכם זמן פנוי אתם יכולים תמיד לחפש מועדי הקרנה חדשים של הסרט. אולי יהיו לכם הפתעות.

נכון לכתיבת שורות אלה, הסרט עדיין לא זמין בפלטפורמות הצפייה הביתית, הסטרימינג וה-VOD. אנחנו ננסה לעדכן על כל שינוי ואפשרות לצפייה חוקית של הסרט בישראל.

---

אני יודע מה עשית בקיץ האחרון (I Know What You Did Last Summer) – כל מה שחשוב לדעת

שנה: 2025

בימוי: ג'ניפר קייטין רובינסון

שחקנים: ג'ונה האוור-קינג, מדלין קליין, ג'ניפר לאב יואיט, פרדי פרינז ג'וניור, בילי קמפבל, כמה שחקני מורשת מהסרטים הראשונים שלא נחשוף כדי שתיראו מופתעים

תסריט: ג'ניפר קייטין רובינסון, סם לנסקי

אורך: 111 דקות

ארץ הפקה: ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה

שפה: אנגלית

תאריך עלייה לקולנוע (ישראל): 17/31.7.2025

תקציב מוערך: כ-18 מיליון דולר, לפי פרסומים באינטרנט

הכנסות: כ-65 מיליון דולר לפי Box Office Mojo

ביקורות:

IMDB: 5.2

Rotten Tomatoes: 36%