האישה הסרבית הרוקדת: הסרטון המוזר שהפך לאחת מאגדות האימה הגדולות של האינטרנט

בפעם הראשונה שנתקלתי באישה הסרבית הרוקדת זה היה לפני כמה שנים, כשהסרטונים שלה הציפו את המדיה החברתית. כמו הרבה אנשים, גם אני צפיתי, חשבתי שזה קריפי, והמשכתי הלאה. רק לפני כמה ימים, בזמן גלילה אקראית באינסטגרם, האלגוריתם החליט להזכיר לי אותה. זה התחיל בעוד סרטון מפוברק של אישה שרוקדת ברחוב חשוך, ותוך דקות ספורות הפיד כבר היה מלא בעשרות גרסאות נוספות. בשלב הזה כבר היה ברור לי שהסיפור עצמו מעניין לא פחות מהסרטונים: איך קטע וידאו קצר, שאולי בכלל בוים מלכתחילה, הצליח להפוך לאחת האגדות האורבניות הגדולות של עידן הרשתות החברתיות? 

יש אגדות אורבניות שצריך סרט אימה שלם כדי להיוולד, ויש כאלה שנולדות מסתם סרטון של כמה שניות, בלי הקשר, בלי הסבר, ובלי שום דבר מלבד דמות אחת שרוקדת לבד באמצע רחוב חשוך. זה בדיוק מה שקרה עם "האישה הסרבית הרוקדת" (Serbian Dancing Lady) – אחת התופעות המטרידות והמסקרנות ביותר שיצאו מהאינטרנט בשנים האחרונות, וזו שפשוט חייבת להיכנס למדור הריקודים המפחידים שלנו. אם ראיתם את אחד הסרטונים או החיקויים שלו ברשת החברתית הקרובה לעמוד הבית שלכם, אתם יודעים על מה אנחנו מדברים.

הסיפור הזה מיוחד לא רק בגלל שהוא מצליח להפחיד מיליוני צופים בלי אלימות גלויה או אפקטים מיוחדים, אלא כי הוא ממחיש בדיוק איך אגדה אורבנית נולדת, מתה כמעט בשכחה, ואז קמה לתחייה בזכות המדיה החברתית. בניגוד לאגדות אורבניות קלאסיות, שבהן הסיפור קיים שנים ורק אחר כך מתועד, כאן נראה שהתהליך היה הפוך: סרטון מסתורי הגיע קודם, והאגדה עצמה נבנתה סביבו בהדרגה על ידי מיליוני משתמשים ברשת. ומי יודע, יכול להיות שעוד ייצא מזה סרט אימה.

מיהי האישה הסרבית הרוקדת?

כיום מקובל לתאר את "האישה הסרבית הרוקדת" כאגדה אורבנית שלפיה מדובר באישה מסתורית שנצפית רוקדת לבדה בשעות הלילה המאוחרות ברחובות סרביה, בעיקר באזור זוודארה (Zvezdara) שבפרברי בלגרד. היא לא מדברת, לא מגיבה, ולא נראית מודעת לסביבה שלה. היא פשוט רוקדת, שוב ושוב, בתנועות שחוזרות על עצמן בצורה כמעט מכנית. ואז, לפי הגרסה המצמררת יותר של הסיפור, אם מישהו עוצר לצפות בה, מצלם אותה או מתקרב אליה מדי, היא מפסיקה לרקוד, שולפת סכין ורצה לעברו במהירות בלתי טבעית.

הגרסאות לגבי הזהות של אותה בחורה מתרבות ומשתנות. יש שטוענים ששמה מירה (Mira), ושהיא רקדנית שנהגה לפעם להיות מבריקה על הבמה, עד שהופעה אחת קטלנית – ריקוד כה פרוע ואינטנסיבי שגרם לכך שהיא קרסה על הבמה ומתה מתשישות – הפכה אותה לרוח רפאים נצחית שממשיכה לרקוד את הריקוד האחרון שלה. בפועל, רוב החוקרים של התופעה מצאו שהשם "Mira" הופיע רק אחרי שהסיפור כבר נהיה ויראלי בטיקטוק, כחלק מסרטוני הסבר, קריפיפסטות וסרטוני YouTube. 

גרסאות אחרות, פחות רומנטיות ויותר קודרות, מספרות שהיא נשלטת על ידי שד, או שמדובר בלכתחילה ביישות שנועדה להחיות מלך סרבי קדום. אף אחת מהגרסאות האלו אינה נתמכת כמובן במקור עובדתי כלשהו. אלה סיפורים שנרקמו וגדלו יחד עם הפופולריות של הסרטונים עצמם, בדיוק כמו שקורה עם כל אגדה אורבנית שמתפתחת בזמן אמת. יש מי שטוענים שהסיפור שימש גם כאזהרה לילדים שלא להסתובב בלילה, אולם קשה למצוא עדויות לכך שמדובר במסורת עממית ותיקה.

איך נראית האישה הסרבית הרוקדת?

חלק גדול מהקסם המצמרר של האישה הסרבית הרוקדת נובע דווקא ממה שלא רואים. ברוב המוחלט של הסרטונים היא מצולמת מהגב, ולא מהחזית או מהצד. תמיד מאותה זווית שמסתירה את הפנים שלה לחלוטין, מה שיוצר את הרושם המטריד שמי שצילם אותה במקרה מצא את עצמו בדיוק בזווית הזו. הצופים משוכנעים שהתמונה שהם באמת פוחדים ממנה היא הרגע שבו היא תסתובב ותביט ישר במצלמה. דווקא הרגע הזה, שלא באמת קורה בשום סרטון מוכר, הוא זה שגורם לדמיון לעבוד שעות נוספות.

מבחינת המראה החיצוני, התיאורים עקביים למדי: אישה שנראית בגיל העמידה, עם שיער כהה וארוך. רבים פירשו את הלבוש כמזכיר ביגוד עממי מסורתי, אולם איכות הסרטון אינה מאפשרת לקבוע זאת בוודאות. בחלק מהגרסאות המאוחרות יותר שהופיעו ברשת, היא מתוארת לבושה בשחור מוחלט, לעיתים אפילו עם כתמי דם על הבגדים, ועוטה מסכה קריפית. ברור שהגרסאות הללו הן יצירות מאוחרות של יוצרי תוכן, ולא חלק מהתיעוד המוקדם ביותר של התופעה.

הגיל של הרקדנית הסרבית מעולם לא אושר במדויק, וגם לא זהותה האמיתית. עדי ראייה מקוריים תיארו אותה כמי שנראתה "לא בקו השפיות", מה שהוביל להשערה שמדובר באישה עם מצוקה נפשית או מוגבלות שכלית שהסתובבה לבדה ברחוב בשעות לא סבירות – הסבר הרבה יותר מציאותי, ופחות מסעיר, מכל תיאוריית השד או הרוח הרפאים. אבל כמו בכל אגדה אורבנית טובה, ההסבר המשעמם מתקשה להתחרות בגרסה המסתורית.

יש לזה גם צד פחות נעים: האישה הרוקדת מסרביה קיבלה גם את הכינוי "באבה זה זוודארה" (Baba za Zvezdara), כלומר בערך "הסבתא מזוודארה" – שם שממקם אותה ספציפית בפרבר הבלגרדי שבו לפי אחד הדיווחים הראשונים נטען שנצפתה. הכינוי הזה מדגיש כמה חשוב היה למספרי הסיפור לעגן אותו במקום אמיתי וידוע, למרות שהוא בעצמו מעולם לא הוכח כמדויק. כמו בהרבה אגדות עירוניות אחרות, ככל שהסיפור התרחק מהמקור, כך התיאורים הפכו קיצוניים יותר: מ"אישה שנראתה מבולבלת ליד בית חולים" ל"שדה שאם תסתכל בעיניה, תוטל עליך קללה".

הטוויסט של הריקוד הסרבי המסורתי

מה שכן חוזר בעקביות בכל הגרסאות זה הריקוד עצמו. חלק מהצופים וחוקרי הפולקלור סבורים שהתנועות מזכירות את ריקוד הקולו (Kolo) – ריקוד עם מסורתי וקבוצתי שנפוץ מאוד בפולקלור הסרבי בפרט והבלקני בכלל. הריקוד מאופיין בתנועות ידיים וכתפיים קצביות ובתזוזה צידית קבועה, כשבדרך כלל הוא מבוצע במעגל שלם של רקדנים אוחזי ידיים. במקור, מדובר בריקוד חגיגי לגמרי שמבוצע בחתונות, בחגים ובאירועים משפחתיים, מה שאומר שזה ריקוד עממי שמזוהה בעיקר עם שמחה קולקטיבית בתרבות הבלקנית. אבל כשרואים אדם בודד מבצע אותו לבדו, בלילה, ברחוב ריק, בלי מוזיקה, בלי קהל ובלי שום סיבה נראית לעין – הקונטקסט המשמח הופך פתאום למשהו הפוך לגמרי. 

זו בעצם אחת הסיבות המרכזיות לכך שהסרטון כל כך אפקטיבי: הוא לוקח תרבות עממית מוכרת ואהובה, ומעביר אותה למקום שגורם לצמרמורת. השילוב הזה בין פולקלור לריקוד שמרגיש מעט זר או מאיים אינו ייחודי לסיפור הזה. גם בתרבות הפופ ראינו בשנים האחרונות יצירות ששואבות השראה ממסורות בלקניות עתיקות – למשל השיר המועלה "באנגה ראנגה" של דארה, ששילב אלמנטים מטקסי הקוקרי הבולגריים כדי ליצור מופע בעל אווירה קריפית במיוחד, שהקדים בסופו של דבר את נועם בתן וזכה באירוויזיון. במקרה של האישה הסרבית הרוקדת, אותו חיבור בין מסורת מוכרת להקשר מטריד הוא בדיוק מה שהופך את הסרטון לכל כך אפקטיבי.

חוקרי פולקלור שהתייחסו לתופעה ציינו גם היבט נוסף, עמוק יותר: הפחד מדמות נשית מסתורית שמופיעה בלילה, רוקדת או שרה, ומושכת אליה את מי שמתקרב אליה מדי – הוא ארכיטיפ עתיק בפולקלור הסלאבי, שקיים הרבה לפני עידן הטיקטוק. סיפורים על רוסלקות, ווילות ורוחות נשיות אחרות שמפתות ומזיקות למי שנתקל בהן בשעות החשוכות מוכרים באזור מזה מאות שנים. אין קשר ישיר בין הדמויות הללו לבין האישה הסרבית הרוקדת, אולם הן ממחישות שהרעיון של דמות נשית מסתורית המופיעה בלילה כבר היה מושרש בפולקלור המקומי הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות. האישה הסרבית הרוקדת, למרות שהיא תופעה דיגיטלית מובהקת, למעשה ממשיכה קו ארוך מאוד של אמונות עממיות באזור. וזו בדיוק הסיבה שהיא הצליחה "לתפוס" כל כך מהר ברשת: היא לא נשמעה זרה או מומצאת, היא נשמעה כמו סיפור שכבר הכרנו איפשהו, רק בגרסה עדכנית.

איך האישה הסרבית שרוקדת חזרה לכותרות?

השורשים האמיתיים של הסיפור על האישה הסרבית הרוקדת לא ברורים, אבל ברמת העניין הציבורי, אפשר להצביע על נקודת זמן מסוימת. במהלך העבודה על הכתבה נתקלתי בכמה מקרים בתאריך 26 בספטמבר 1998, שמופיע בעשרות כתבות באנגלית כאילו היה היום שבו התרחש האירוע המקורי. אלא שאף אחת מהן אינה מפנה למקור סרבי מאותה תקופה, ולא הצלחתי למצוא תיעוד חדשותי כלשהו משנת 1998 שתומך בטענה. ייתכן שהתאריך נולד כחלק מהמיתוס עצמו, ולא מתיעוד היסטורי אמיתי.

המקור התיעודי הראשון של הסיפור מגיע מ-22 בספטמבר 2019, אז אתר החדשות הסרבי Serbia Today פרסם כתבה על עד ראייה אנונימי שטען שראה אישה בלבוש מסורתי קופצת מול מכוניות והולכי רגל ברחוב בבלגרד, כשהיא מאיימת עליהם בסכין. הכתבה לוותה בסרטון קצר שהועלה גם לערוץ היוטיוב של האתר, וגם בשתי תמונות שהתפרסמו כביכול מרשתות חברתיות של עדי ראייה נוספים. עד הראייה המקורי אף רמז שהאישה כנראה סבלה ממצב נפשי לא יציב, ושהיא נצפתה סמוך לבית חולים באזור זוודארה.

הסיפור הזה כן זכה לתפוצה מסוימת כבר ב-2019 ואפילו נוצר עבורו כתבה השוואתית שקשרה אותו ל"תופעת הליצנים המפחידים", שהציפה את העולם כמה שנים קודם לכן. אבל בסך הכול, מדובר היה בסיפור שולי יחסית, שדעך במהירות ולא הפך לתופעה גלובלית.

התפנית האמיתית קרתה כמעט ארבע שנים אחר כך. בפברואר 2023, משתמש טיקטוק בשם aatec13 העלה קליפ קצר של הסרטון המקורי של האישה הרוקדת מסרביה, ולידו כתב רק שתי מילים: "היזהרו חבר'ה" (Be careful guys), עם ההאשטאגים dancingladyserbia# ו-horror#. שום הקשר נוסף, שום הסבר – בדיוק המתכון המושלם לתוכן שמפעיל את הדמיון של הצופה במקום להזין אותו במידע. הסרטון התפוצץ: מעל 78 מיליון צפיות ו-6.5 מיליון לייקים תוך זמן קצר, וגל של תגובות מבועתות שתיארו איך הם מדמיינים שהאישה הסרבית הרוקדת מסתובבת ומביטה ישר במצלמה. משתמשים נוספים החלו להעלות "המשכים" ו"הסברים" לתופעה – אחד הפופולריים בהם טען ש"מאמינים ששד שולט בה", תוך שהוא מציג עוד קטעים של אותה דמות מהגב.

הסרטון של האישה הסרבית הרוקדת הפך לוויראלי, ומנגנון החקירה האינטרנטי המוכר יצא לפעולה. משתמשים ברחבי העולם ניסו לפענח מי האישה, מאיפה הצילום המקורי ומה עלה בגורלה. חלק מהדיווחים – רובם ללא כל אימות רשמי – טענו שהמשטרה הסרבית עצרה אותה בסופו של דבר; אחרים טענו בדיוק ההפך, שהיא המשיכה לברוח ולא נתפסה מעולם. אף גוף משטרתי סרבי לא פרסם הודעה רשמית המאשרת את הטענות הללו.

האם האישה הסרבית הרוקדת היא אמיתית?

שאלה נוספת שנותרה ללא מענה היא האם הסרטון המקורי עצמו אותנטי. למרות שרבים מניחים שהוא מתעד אירוע אמיתי, אין כיום דרך לאמת זאת. זהות הצלם לא פורסמה, נסיבות הצילום אינן ידועות, ולא קיימת עדות בלתי תלויה המאשרת את הסיפור. באותה מידה ייתכן שמדובר באישה שנקלעה במקרה לעדשת המצלמה, אך גם לא ניתן לשלול שהסרטון בוים מלכתחילה כדי לעורר סקרנות. העובדה שגם כיום אין תשובה חד-משמעית לשאלה הזו היא כנראה אחת הסיבות לכך שהאגדה ממשיכה לרתק מיליוני אנשים. 

בנקודה הזו קשה כבר להפריד בין העובדות לבין הסיפור שנבנה סביב האישה הרוקדת בסרביה. ייתכן שב-2019 היה רק אירוע מקומי חריג שתועד בסרטון קצר. כל היתר – השם, האגדות, הקללות, השדים, הסכין, ואפילו חלק מהסרטונים המאוחרים יותר – התווספו בהדרגה לאחר שהאינטרנט אימץ את הדמות והפך אותה למיתוס. 

גם כלי התקשורת הסרביים לא ממש סייעו להבהיר את התמונה. מחקר מקיף של ארגון הפיקוח על התקשורת CRTA, שבחן את איכות הדיווח ב-15 מכלי התקשורת המרכזיים במדינה, זיהה מאות מקרים של מידע מטעה, מניפולטיבי או לא מאומת, במיוחד בחלק מהטאבלואידים הפופולריים. המחקר לא עסק באישה הסרבית הרוקדת עצמה, אך הוא ממחיש את סביבת התקשורת שבה פורסם הסיפור לראשונה – סביבה שבה כותרות סנסציוניות ובדיקת עובדות חלקית לא היו תופעה חריגה. לכן גם הדיווחים הראשונים על הרקדנית ראויים לקריאה ביקורתית, במיוחד כשלא פורסם עד היום כל אימות רשמי לזהותה, למעצרה או לנסיבות האירוע.

המיתוס ממשיך להתפתח

כמו כל אגדה אורבנית שמצליחה לתפוס אחיזה ברשת, האישה הסרבית הרוקדת לא נשארה עומדת במקום. ברגע שהסרטון המקורי צבר תאוצה, האינטרנט נכנס לפעולה במלוא העוצמה. תוך זמן קצר הציפו את הרשת עשרות ומאות "חיקויים": סרטונים חדשים של נשים רוקדות מהגב ברחובות חשוכים, חלקם צולמו במכוון כפרודיה או צחוק, אחרים כטרנד לקראת האלווין, ואחרים בניסיון רציני, ולעיתים מפחיד ממש, לשחזר את התחושה המקורית של הסרטון.

חלק מהסרטונים האלה מתועדים במפורש כמבוימים: יוצרי תוכן שמצלמים את עצמם או שחקנים אחרים מבצעים את ה"ריקוד המפחיד" בכל פינה אפשרית בעולם, לפעמים עם כיתוב הומוריסטי או אירוני שמבהיר שמדובר בבדיחה. אבל יש גם קטגוריה נפרדת של סרטונים שמוצגים כ"תיעוד אמיתי" של תופעה חדשה – "הגברת הלילית", מישהי שרוקדת בפארק שכונתי, נהג שטוען שראה דמות דומה על כביש ריק ונבהל כשהיא "התנפלה" על הרכב שלו כשעצר לבדוק אם היא זקוקה לעזרה. רוב הסיפורים האלה נשארים אנקדוטליים לחלוטין, בלתי ניתנים לאימות, ומזינים בעיקר את עצם המסתורין.

אחד ההסברים לפופולריות העצומה של הסרטון קשור דווקא למה שלא רואים בו. בניגוד לרוב סרטוני האימה באינטרנט, אין בו רגע של "גילוי" או קפיצת בהלה. המצלמה נשארת במרחק, פניה של האישה אינן נחשפות, והצופה נשאר במתח מתמשך. פסיכולוגים החוקרים תגובות לפחד מציינים פעמים רבות שאי-ודאות מפעילה את הדמיון בצורה חזקה יותר מאשר איום ברור ומוגדר. במובן הזה, הסרטון משאיר כמעט את כל עבודת ההפחדה למוח של הצופה.

מה שמעניין מנקודת מבט תרבותית זה שהסיפור הזה כבר הפך לנושא מחקר אקדמי לגיטימי. מחקר שפורסם ב-2025 בכתב עת לאתנולוגיה ואנתרופולוגיה תיאר את התופעה כדוגמה מובהקת ל"אקטואליזציה של אגדה" (legend enactment). הכוונה היא לא רק לסיפור שמסופר, אלא כזה שמשתמשים בפועל מגלמים ומשחזרים בעצמם ברשת, ובכך הופכים אותו לחוויה קולקטיבית חיה ולא רק לסיפור פסיבי. במילים פשוטות: האישה הסרבית הרוקדת כבר מזמן איננה רק וידאו אחד מסתורי. היא הפכה לפורמט שלם, תבנית שכל אחד יכול למלא בפחד, בהומור, או בשילוב מטריד במיוחד של שניהם.

אחד הסרטונים היותר וויראליים היום הוא סרט אימה של למעלה מ-5 דקות וחצי, שמציג כמה מפגשים בידיוניים עם "האישה הסרבית שרוקדת" מנקודת המבט של הצלם, פארקוריסט שכנראה מניח שהצופים מטומטמים, כי הוא מסביר לצופים בקול כמעט כל פעולה שהוא עושה או מה הוא אמור להרגיש, וגם בוחר להתקשר למשטרה דרך "911" למרות שהסיפור אמור להתרחש בפאקינג סרביה. לדעתי היו כאן כמה רגעים יפים סביב המרדף של האישה הרוקדת אחרי הגיבור, אבל קשה לטעון שהסרטון הזה מפחיד, או ראוי לכמות אסטרונומית של יותר מ-62 מיליון צפיות ביוטיוב. אבל זה אולי מראה שהאגדה האורבנית הבסיסית הזו בהחלט מסקרנת את חובבי האימה.

רוצים דוגמה נוספת? הנה למשל סרט אימה קצר של כ-2 דקות, שמציג את הסיפור של בחורה שנתקלת ברקדנית הסרבית שלנו ומצטערת על כך שהיא העזה לצלם אותה. למרות שהסרטון הוא בינוני מאוד, לדעת כותב שורות אלה, הוא זכה ליותר מ-7 מיליון צפיות.

יותר מדי סרטונים, אבל מה המקור?

אחד הדברים שהפתיעו אותי במהלך העבודה על הכתבה היה שדווקא את הסרטון המקורי כמעט לא הצלחתי למצוא. ככל שחיפשתי, גיליתי בעיקר חיקויים, סרטוני תגובה וגרסאות מחודשות. במובן מסוים, גם זה חלק מהסיפור: אחרי שנים של ויראליות, כבר קשה להבחין איפה מסתיים התיעוד המקורי ומתחיל המיתוס. ככל שהשחזורים התרבו, גם הגבול בין המקור לבין החיקויים החל להיטשטש. כיום כבר לא פשוט לאתר את הסרטון שממנו צמחה התופעה, משום שהוא נטמע בתוך מאות גרסאות מאוחרות יותר. במקום התיעוד המקורי, תוצאות החיפוש ביוטיוב וברשתות החברתיות מוצפות בגרסאות מחודשות, סרטוני תגובה, ניתוחים, חיקויים ושחזורים – חלקם עם עשרות מיליוני צפיות

במובן הזה, האישה הסרבית הרוקדת ממחישה רעיון שמוכר גם בתיאוריה התרבותית: לעיתים ההעתקים אינם רק מחקים את המקור, אלא מחליפים אותו בזיכרון הקולקטיבי. עבור רוב הצופים, "האישה הסרבית הרוקדת" כבר אינה סרטון מסוים משנת 2019, אלא מכלול של דימויים, סיפורים וסרטונים שנוצרו סביבו.

יש מי שיראו בתופעה הזו דוגמה למושג "סימולקרה", שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר. לפי רעיון זה, עם הזמן ההעתקים, השחזורים והייצוגים אינם רק מחקים את המקור – הם מחליפים אותו. במקרה של האישה הסרבית הרוקדת, קשה יותר ויותר לאתר את הסרטון שממנו הכול התחיל, בעוד שהרשת מוצפת באינספור גרסאות, חיקויים וניתוחים. במובן מסוים, הדמות הוויראלית כבר חשובה יותר מהאירוע המקורי, גם אם התרחש באמת וגם אם בוים מלכתחילה.

האם האישה הסרבית תמשיך לרקוד?

אחת התופעות המעניינות שמזוהות עם אגדות אורבניות היא מה שחוקרי פולקלור מכנים Legend Tripping – ביקור במקומות המזוהים עם סיפור מסתורי או מפחיד, מתוך סקרנות יותר מאשר מתוך אמונה אמיתית. בדיוק כפי שמעריצים מחפשים את הבית של "שובר שורות", את מדרגות "הג'וקר" בניו יורק או את היער של "המכשפה מבלייר", גם סיפורי אימה ויראליים מעוררים לעיתים עניין במקומות שבהם הם לכאורה התרחשו. קשה לומר שהתופעה הזו התפתחה סביב האישה הסרבית הרוקדת בהיקף משמעותי, אך העובדה שהסיפור מזוהה שוב ושוב עם שכונת זוודארה בבלגרד בהחלט מסקרנת חובבי פולקלור ואימה. חשוב להדגיש שאין כל אינדיקציה לכך שהאזור מסוכן, ורוב הטענות על "מפגשים" עם הרקדנית הן חלק מהמיתוס שהתפתח ברשת. בסופו של דבר, זוודארה היא שכונת מגורים רגילה, והסרטון היה יכול לכאורה להצטלם כמעט בכל רחוב חשוך אחר.

אולי זו בדיוק הסיבה שהאישה הסרבית הרוקדת ממשיכה לרתק גם שנים אחרי שהופיעה לראשונה ברשת. גם היום קשה להסכים אפילו על השאלה מתי הכול התחיל, והאם הסרטון הראשון היה תיעוד אותנטי או סצנה מבוימת. אבל אולי, באופן אירוני, זו כבר לא השאלה החשובה באמת. מהרגע שהאינטרנט אימץ את הדמות, היא חדלה להיות רק סרטון והפכה למשהו גדול יותר – מיתוס אינטרנטי חי. הסרטון היה רק חומר הגלם; את המפלצת עצמה בנו מיליוני גולשים, שכל אחד מהם הוסיף עוד פרט, עוד פרשנות ועוד שכבה של מסתורין. במובן הזה, האישה הסרבית הרוקדת איננה רק אגדה אורבנית שהתפשטה באינטרנט, אלא במידה רבה אגדה אורבנית שנוצרה על ידי האינטרנט, בזמן אמת.