מתחת לפני המים מראה שבים אין גבולות, היגיון או מספיק מתח
אני מאוד אוהב סרטי כרישים, גם אם הם די צפויים. למעשה, ברוב המקרים אני מסוגל לדעת מה יקרה בסרט רק לפי השם שלו. לכן כשראיתי את “מתחת לפני המים”, בלי יותר מדי ידע מוקדם מלבד שם הסרט והפוסטר שלו, ידעתי בדיוק למה לצפות: עוד סרט כרישים על שלושה צעירים סקסיים שהולכים לאיבוד בלב ים, בלי שאף אחד יודע, מותקפים על ידי כריש. זה באמת היה נראה ככה, עד שגיליתי שבסרט הזה אין כריש, לפחות לא במובן שאנחנו מכירים. הוא כלל בעיקר מאבק מוחות ויצרים בין שלוש דמויות, שהיה די מבולגן ולא ממש ברור, עם כמה נקודות אור.
אז מהן הבעיות שהסרט סובל מהן, איך הוא קשור לסוגיות עכשוויות שקשורות ליחסים בין גברים ונשים, והאם כן היה כדאי להכניס לכאן איזה כריש קטן? אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת על “מתחת לפני המים” ולהחליט בעצמכם.
בגדר נעדרים: היגיון, גבולות… וכריש
“מתחת לפני המים” הוקרן לא מזמן בבתי הקולנוע בישראל, אבל אל תתנו לעובדה הזו להטעות אתכם: הסרט כמעט ולא זכה להקרנה מסחרית בעולם מאז שהוא יצא ב-2022, והרווחים שלו מסתכמים במעט יותר מ-130,000 דולר. הוא בוים על ידי קייט קוקס, הסרט המלא הראשון שלה אחרי כמה קצרים. הקאסט הדי מצומצם – שוב, בעיקר שלוש דמויות – כולל את אלה ריי סמית’ (“הנוסע” לצד ליאם ניסן, וגם סרט אימה חביב מאוד בשם “סיאנס” עם סוקי ווטרהאוס), מתיו דדאריו (אחיה של יקירת האתר אלכסנדרה דדריו) וג’סיקה אלכסנדר (תפקיד משני ב”בת הים הקטנה” מ-2023).
העלילה כאן די פשוטה, אפילו פשוטה מדי. ג’ס (ריי סמית’) היא בחורה צעירה, שלא ממש מוצאת את עצמה. היא גרה בעיירה ליד החוף, עובדת בחנות, ולא מתאוששת ממות אימה, בטביעה. יום אחד, היא פוגשת בחור צעיר ושרמנטי בשם בן (דדאריו) ומזמינה אותו למסיבת חוף. כשהיא שומעת שיש לו יאכטה, גלאי השופוני שבגוף שלה מתחיל לפעול, יחד עם עוד כמה הורמונים כנראה. היא מגיעה ליאכטה שלו בלילה, שותה מה שהיא שותה, אבל נרדמת. כשהיא קמה, היא מגלה שהבחור החליט להפליג עם היאכטה בלי לשאול אותה, ומשום מה נורות האזהרה לא נדלקות אצלה.
אחרי שהשניים שוכבים ביאכטה בסצנת סקס די לוהטת (למרות שנראה שהבחור המסוקס שכח להוריד את המכנסיים לפני), משהו חובט בספינה. זה הרגע שבו קמתי בשמחה מהספה, צעקתי “יש! סוף סוף קיבלתי את הכריש שלה” ופצחתי בריקוד של “בייבי שארק”, שאני מכיר בזכות הילדות שלי. אלא שכמו כל גול במשחק כדורגל שנפסל ב-VAR בתקופה הנוכחית, אחרי כמה שניות חזרתי לשבת בספה, מבויש. אין שום כריש. מסתבר שהמבקרת החובטת היא בחורה (אלכסנדר) די מעולפת שמגיעה על אופנוע ים, לא זוכרת יותר מדי מה קרה. היא מתאוששת עם הזמן ומצטרפת אחר כך לחגיגה די פרועה של ריקודים, סמים ונשיקות, כי בכל זאת מדובר כאן בשלושה צעירים יפים על גבי יאכטה.
בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, אחר כך יקרה משהו, ומישהו יטען שקרה משהו עכשיו או בעבר, שאולי קשור ליחסים בין גברים לנשים ולסוגיות שמעסיקות את תנועת Me Too. אנחנו נצטרך להחליט יחד עם הדמות הראשית מה בדיוק קורה כאן: האם אכן הגבר אשם במה שהבחורה ה”חדשה” טוענת שהוא עשה לה? האם אותה בחורה היא פשוט פסיכופטית שממציאה דברים מליבה? ואיפה בדיוק הדמות הראשית, ג’ס, עומדת ביחס לסוגיות האלה?
הנה הטריילר של “מתחת לפני המים”, שכמו רוב הסרטים היום: מגלה הרבה יותר מדי מהסרט.
מתחת לפני המים ביותר ממובן אחד
הבעיה העיקרית של “מתחת לפני המים” היא שהסרט לא ממש החליט מה הוא רוצה להיות: ולא, אל תיתנו לתיאור כאן לגרום לכם להבין שמדובר בסרט שמזכיר את יצירת המופת “סכין במים” של פולנסקי, שגם הוא עסק במאבקי כוח, גם מיניים, של שלושה אנשים על גבי יאכטה. יש כאן יותר מדי סוגיות שמפתה מאוד לומר שהרמה או היישום שלהן הן “מתחת לפני המים”, אבל זה צפוי מדי אז אני לא אעשה את זה.
ועדיין, הקצב שלו לא אחיד: ההתחלה ארוכה ודי מייגעת, עד שלרגע חשבתי שאולי טעיתי בסרט (או שלפחות, שכדאי לנסות לקרוא יותר על סרט לפני שרואים אותו). יש הרבה התייחסויות לעבר של ג’ס ולגורלה של אימה, שלא ממש משתלבות בעלילה הכללית או תורמות לפיתוח של הדמות. למרות שהחצי השני של הסרט קצת יותר מעניין, קשה לטעון שהתעלומה שהסרט מעמיד מרתקת את הצופה יותר מדי: היא מגיעה קצת מאוחר מדי ומתקדמת מהר מדי, ויש יותר מדי תפניות שלא מוסברות בצורה מספקת.
המשחק כאן הוא סביר, לפעמים יותר ולפעמים פחות, ונוטה לאובר אקטינג. יכול להיות שהסיבה קשורה לדיאלוגים, שברובם הם די סתמיים. הסרט לא ממש מצליח לבנות מתח, הן ברמת הסצנה הספציפית והן ביחס לשאלות הכלליות שהוא מעלה ביחס ליחסים שבין הדמויות, ויש רגעים שהוא נראה יותר כמו דרמה רומנטית. הבעיה היא שגם בתור דרמה רומנטית, קשה להבין את הדמויות.
דדריו הוא בחור נאה לכל הדעות, אבל הסרט לא מפתח אותו מעבר לדמות של ה”צ’ארמר” ובהמשך גם “הצ’ארמר עם הצד הקריפי”. לא ממש ברור מה גורם לגס’י להתעלם מסימני האזהרה אצל בחור שהיא פגשה רק כמה שעות קודם לכן. כמו רוב הסרטים המתרחשים על ספינה, במיוחד בז’אנר האימה או מותחני ההישרדות, הדמויות לפעמים שוכחות את המוח שלהן בלב ים ומבצעות מעשים שהם לא ממש רציונליים, בלשון המעטה.
כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
בלי להיכנס יותר מדי לספוילרים, אפשר לטעון שהסרט עוסק בסוגיות די אקטואליות בשנים האחרונות. ממש כמו “ספרות זולה” מנקודת המבט של מי שלא ראה “ספרות זולה” (סורי, מירי רגב), הוא מציג את המערכת המורכבת בין גברים לנשים, עם הנגיעות הנכונות (במקרה הזה, נגיעות מסוג אחר). נקודת המבט כאן היא די נשית, למרות שהתסריט נכתב על ידי גבר (דיוויד בטון). הסרט מעלה בצורה ישירה או עקיפה שאלות הקשורות לגבולות, ואיפה בדיוק הם עוברים: ברור שזה לא לגיטימי שגבר ייקח אישה להפלגה בלב ים בזמן שהיא ישנה (“היית צריך לשאול”, היא אומרת), אבל תירוץ פשוט (“צודקת”) וכמה נשיקות גורמות לה לשכוח את זה.
בהמשך יעלו סוגיות שאנחנו מכירים מעמודי החדשות, כמו קיום יחסי מין בהסכמה או שלא, סימום נשים, צילום בסתר וכדומה, והצופה יצטרך – אולי כמו שופט בבית משפט – להחליט האם יש כאן קייס, או שמא מדובר בתלונת שווא על הטרדה מינית, או סתם מקרה של חוסר הבנה. כלומר הסרט בהחלט מגיע בתקופה שמצדיקה את הסוגיות שהוא מעלה, שעשויות להיות במידה מסוימת רלוונטיות להרבה מאוד גברים או נשים, אבל העיסוק בהן הוא לפעמים מרושל. קצת הידוק בתסריט היה הופך את התוצאה למרשימה הרבה יותר. אולי הוא אפילו היה מוסיף לסרט קצת יותר עומק, כפי שאפשר אולי לצפות מהשם שלו.
תופתעו, אבל מתחת לפני המים הוא גם מהנה
אז למה בכל זאת אפשר לראות את “מתחת לפני המים”, סרט די נידח שסובל מהרבה מאוד בעיות? קודם כל, מדובר בסרט עם כמה סצנות מוצלחות, בעיקר כאלה שקשורות לצד הפסיכי של אחת הדמויות, וקשה לומר שסבלתי יותר מדי במהלכו (היי, הוא גם פחות משעה וחצי). למרות שרוב הסרט לא ממש הצליח להשיב אותי על קצה הספה, הוא יצר לפרקים הרגשה קלאוסטרופובית שאני מצפה לה מסרטים מהסוג הזה, ובהקשר הזה כדאי לתת קרדיט לניצול מוצלח של הלוקיישן המאוד מצומצם על ידי הבמאית. כן מצאתי עניין מסוים בתעלומה שהוא מעמיד בחלק השני שלו, בעיקר בזכות דמותה של לקסי, שהייתה פגיעה, קשוחה וקצת פסיכית.
וחוץ מזה: הקאסט הוא די סקסי, חלק גדול מהסרט מסתובב בבגד ים, ויש קצת עירום שדי נעלם מקולנוע האימה בשנים האחרונות. אז למרות שהיה אפשר להוסיף כאן איזה כריש או משהו כדי לתבל את העניינים, היו סרטים שיותר סבלתי מהם. היום זה בהחלט מספיק, לא?
