גיהנום תחתי אדמות: הלהבה הנצחית של שער הגיהנום בטורקמניסטן

השם “טורקמניסטן” לא אומר הרבה לישראלי הממוצע. חובבי הגיאוגרפיה (והטריוויה) יודעים אולי שמדובר במדינה בלב יבשת אסיה, רוב תושביה מוסלמים. טורקמניסטן היא מדינה חדשה באופן יחסי, שמונה למעלה מ-6 מיליון תושבים ושלא נמצאת על מפת התיירות. אבל האם יכול מאוד להיות שבמדינה הזו נמצא השער לגיהנום? שער הגיהנום של דרווזה, הממוקם בסמוך לכפר בשם זה, הוא מהמקומות הייחודיים וגם המפחידים שיש לאסיה להציע. הכינויים השגורים שלו, “השער לגיהנום” או “הדלת לגיהנום”, מעידים על כך היטב. ככה זה כשמדובר בבור תת קרקעי, בקוטר של כ-70 מטר ובעומק של כ-20 מטר, בו בוערת אש כבר יותר מחמישה עשורים ומקשרת אותנו לסיוטים הגדולים ביותר שלנו.

חם כאן בפנים

האמת היא שקשה להגדיר את שער הגיהנום טורקמניסטן כאתר טבע במלוא מובן המילה. נכון, האתר הזה ממוקם בלב מדבר קאראקום, המהווה חלק נכבד מאוד (כ-70%) משטחה של טורקמניסטן. זהו אזור כמעט בלתי מיושב, כפי שתעיד העובדה שבממוצע, תמצאו כאן אדם אחד בלבד על כלה 6.5 קילומטרים רבועים. המדבר הזה ממוקם כ-260 קילומטר מצפון לבירת טורקמניסטן, אשגבאט, ומאופיין בטמפרטורות קיצוניות במיוחד. טורקמניסטן היא המדינה החמה ביותר במרכז אסיה, ובקיץ הטמפרטורה באזור המדבר מגיעות לכ-50 מעלות צלזיוס. החורפים, כיאה לאקלים מדברים, מקפיאים במיוחד עם טמפרטורות שיכולות לרדת גם לסביבות כ-20- מעלות צלזיוס.

בבור, מיותר אולי להדגיש, הטמפרטורות גבוהות הרבה יותר מכל מה שאנחנו מכירים. העובדה שהאש בוערת כאן ברציפות תקופה ארוכה מאוד גורמת לכך שהחום בו גבוה בערך פי שישה מטמפרטורת האוויר הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בכדור הארץ. בלב הבור, הטמפרטורה עומדת על כ-400 מעלות צלזיוס. זו כנראה הסיבה שהתושבים המקומיים החליטו עם הזמן לקרוא לאתר הזה, הממוקם ממש בלב המדבר, “שער הגיהנום”. האמונה של חלק מהאנשים היא שמדובר באחת מנקודות הכניסה לגיהנום, שנחשפה “בטעות” במהלך השנים.

לפי האמונה, זו אחת הכניסות לגיהנום. צילום: flydime. רישיון: CC BY-SA 2.0

שער הגיהנום? יותר גיהנום ידי אדם

חשוב לציין שעדיין לא ידוע באופן מלא כיצד בדיוק נוצר והתלקח הבור הזה. כאילו כדי להוסיף למסתוריות של המקום, רשומות רלוונטיות אינן קיימות בארכיון או מסווגות כבלתי נגישות. התפיסה המקובלת היא שהנסיבות שהביאו להיווצרותו, ושמסבירות מדוע בוערת כאן אש ברציפות מאז שנת 1971 (!), הן הכול חוץ מטבעיות. 

כדי להבין איך שער הגיהנום נוצר, לפחות לפי אחת התפיסות, צריך לחזור כמה עשרות שנים אחורנית. בשנת 1971 גיאולוגים סובייטים ביצעו קדיחה שגרתית לחלל תת קרקעי, בניסיון לאתר את מרבצי הגז הטבעי שהאזור ידוע בהם (למעשה, טורקמניסטן הקטנה מדורגת במקום השישי בעולם בכמות מאגרי הגז הטבעי שבה). עקב הלחצים גג המערה קרס, על ציוד החפירה. מהר מאוד הם גילו לחרדתם מה בדיוק נמצא בבור הזה: גז מתן רעיל. כשהחוקרים הבינו שבבור יש כמויות גדולות של גז מתאן רעיל, שהיום ידוע שהוא גורם מרכזי מאוד להתחממות הגלובאלית ולנזקים האקולוגיים שמלווים אותנו, הם החליטו להדליק אותו. האמונה שלהם, או אולי אפילו התקווה, הייתה שהגז ייכלה מעצמו כעבור כמה ימים כך שהם יוכלו לחזור ולקחת את הציוד היקר שלהם. בפועל, הם טעו בהערכה שלהם – ובגדול. מאז חלפו יותר מחמישה עשורים, והגז עדיין ממשיך לבעור.

Load WordPress Sites in as fast as 37ms!

תיאוריה נוספת היא שהתמוטטות המכתש התרחשה כבר בשנות ה-60, אולי עקב סיבות גיאולוגיות טבעיות. אלא שגם כאן הסיבה לאותה בעירה נצחית היא הצתה של הבור, בשנות ה-80, במטרה למנוע פליטה של גזים רעילים.

מוקד מדעי מסקרן

בעשורים שחלפו מאז, שימש השער לגיהנום כמוקד מחקר. ב-2013, למשל, היה חוקר בשם ג’ורג’ קורוניר הראשון שירד עד לקרקעית הבור. הוא צויד בחליפת הגנה בפני אש וברתמה, ואסף דגימות קרקע. אחת המסקנות העיקריות של המשלחת, שמומנה חלקית על ידי הנשיונל גיאוגרפיק, הייתה שאי אפשר לקבוע באופן מלא מתי ואיך החלה ההתלקחות כאן. המשלחת גם חשפה צורות חיים ייחודיות, שבאופן מפתיע דווקא הצליחו להתקיים או אפילו לשגשג בתנאי הגיהנום שכאן. היצורים האלו נכללים בקטגוריה של “אקסטרמופילים”, כלומר, יצורים חיים (בעיקר בקטריות וארכאונים) שחיים דווקא בתנאי סביבה קיצוניים. במקרה הזה האוגרניזמים למדו לשגשג בסביבה המורכבת של הבור, המאופיינת כמובן בטמפרטורות גבוהות ובתנאי תזונה מינימליים.

ואפרופו בעלי חיים, לפי עדויות מדובר באתר “התאבדות” המוני של… עכבישים. בשעות הלילה, המוני עכבישים עושים את דרכם ללב הלהבות ומסיימים שם את חייהם. ייתכן שהדבר נובע מהמשיכה הטבעית שלהם לאור הבוהק של הלהבות, שבא בניגוד מוחלט לחשיכה המוחלטת של המדבר.

תופתעו, אבל יש יצורים שחיים כאן. צילום: Tormod Sandtorv. רישיון: CC BY-SA 2.0

האם אפשר להגיע אל שער הגיהנום?

במהלך השנים עלתה יותר מפעם אחת המחשבה להשתמש בטכנולוגיה ובידע שנצברו מאז כדי לסגור את הבור, או לכל הפחות להקטין את ההשפעה האקולוגית והסביבתית שלו (למשל, הוא מקשה על הקמת שדות גז טבעי אחרים בסביבתו). רודן טורקמינסטון גורבנגולי ברדימוחמדוב הכריז, אי שם ב-2010, על ניסיון למיגור הגז אולם לא נעשה דבר משמעותי בפועל. בתחילת 2022 הודיע ברדימוחמדוב פעם נוספות, על כוונתו לסגור את הבור כדי להגדיל את ההכנסטת מייצוא גז טבעי ולצמצם את הפגיעה בסביבה והנזקים האפשריים לאדם, שעלולה להיפגע בעת חשיפה לגז הרעיל. כמיטב המסורת, הוקמה ועדה שאמורה להחליט על הדרך היעילה והבטוחה ביותר להעלים את אותו שער לגיהנום, אם הדבר בכלל אפשרי.

ממשלת טורקמניסטן לא מתגאה יותר מדי במכתש הזה ואינה מקבלת בשמחה רבה מדי תיירים. ובכל זאת, הרודן שלה בחר משום מה להזים את השמועות על מותו, שנפוצו ב-2019 לאחר שלא נראה בציבור במשך כמה שבועות, באמצעות ביקור בשער לגיהנום. ברדימוחמדוב צילם את עצמו נוהג במכונית מירוץ סביב הבור ואפילו משחק באולינג, כי אלו הם בדיוק הדברים שאנשים עושים כדי להוכיח שהם נמצאים בין החיים.

כמו שאר מקומות טבע אחרים שמעמידים סכנה בפני מי שמעז לבקר בהם, נראה שגם כאן הסקרנות משחקת תפקיד. בטורקמניסטן שלאחר העידן הסובייטי, הבור הזה הוא האתר המפורסם ביותר. הוא גם הפך להיות אטרקציה תיירותית מבוקשת מאוד, בין השאר בזכות העובדה שהאזור כולו הוכרז כשמורת טבע במהלך 2013. אבל אם חשבתם לבקר כאן, חשבו שנית. למרות שישראלים יכולים לבקר ברמה המעשית בטורקמניסטן לאחר קבלת אשרה (משימה לא פשוטה בהכרח) ובליווי של מדריך מקומי, צריך לזכור שטורקמניסטן היא מדינה סגורה באופן כמעט הרמטי, שפותחת את שעריה רק לאחוז די מצומצם של תיירים זרים. חלק מהם מצליחים להגיע לשערי הגיהנום עם מדריכים מקומיים, שיודעים לנווט אליו למרות שמטבע הדברים אין שילוט וגם ה-Waze לא יסייע. ההערכות הן שעשרות אלפי אנשים בשנה עושים את דרכם לבור. אחרים מעדיפים לנקוט משנה זהירות ולצפות בו במרחק “בטוח” יחסית: בלילה, אפשר להבחין בלהבות האש ממרחק של כ-40 קילומטרים.