10 סרטי אימה שאהבנו במיוחד ב-2022
“סרטי אימה הם לא מה שהיו פעם”, אומרים חובבי האימה שנה אחרי שנה. האמת היא שיש משהו בקביעה הזו שלהם. אחרי הכול, קשה מאוד להפחיד את צופה האימה ההדוק, שנראה שכבר ראה הכול. אנחנו חיים בתקופה בה המסחריות של הקולנוע גורמת לכך שאנחנו רואים בערך את אותם הדברים על המסך, בין אם קלישאות חבוטות וצפויות, גרסאות המשך של סרטים מוכרים (רימייק, ריבוט, סיקוול, פריקוול ושאר ירקות) או סתם תחושה שכבר היינו בסרט הזה יותר מדי פעם. ובכל זאת, אם רק מחפשים אפשר לראות בכל שנה סרטים משובחים שאפילו מצליחים לחדש או להיות יוצאי דופן באיכות שלהם. כן, אפילו כאלה שכדאי לראות בקולנוע.
הרשימה שלנו: סרטי אימה מומלצים 2022
2022 הייתה שנה מוצלחת יחסית לקולנוע האימה. הנתונים בקופות היו מרשימים בסך הכול, עם כמה הצלחות מפתיעות מאוד, וגם במישור הביקורתי ראינו כמה סרטים שהמבקרים, צופי האימה וכמובן שגם אנחנו עפנו עליהם. הרשימה הבאה של סרטי אימה מומלצים 2022 תראה לכם את כל מה שאולי לא ראיתם בשנה הקודמת.
פרל (2022)
אם אפשר לתאר בשתי מילים את “פרל” של טי וסט, יהיו אלה בוודאי המילים “מאמה מיה”. הדבר המרשים ביותר בסרט הזה, שהוא למעשה הפריקוול של “X” המוצלח גם כן, הוא ההופעה של מיה גות’. בעולם מתוקן, בו סרטי אימה לא מודרים מטקסי הפרסים, היא גם הייתה מקבלת בקלות מועמדות לאוסקר. מיה גות’ מצליחה להיות סימפטית, קריפית בטירוף ומעוררת הזדהות, עם כמה סצנות בלתי נשכחות. החל מריקוד סוער עם דחליל (אה?), דרך מונולוג מצמרר של משהו כמו עשר דקות ועד לסצנת הסיום, בה התגובות הפיזיולוגיות שלה למה שקורה הן פרייסלס.
אם ראיתם את “X”, וזה מומלץ מאוד, אתם בטח יודעים שהסרט עוסק בחבורה של צעירים שמגיעים בסוף שנות ה-70 לבית כפרי של זוג קשישים כדי לצלם סרט פורנו, אבל מוצאים את עצמם בסרט סלאשר. גות’ גילמה בסרט תפקיד כפול: הראשון הוא של מקסין, שחקנית הפורנו שחולמת להצליח בגדול. התפקיד השני והמרשים יותר, שמגולם עם טונה של איפור וכישרון, הוא של מקסין, הזקנה המטורללת שמפתחת רגשות לא ממש חיוביים כלפי חבורת הסקס, בראשם מקסין. “פרל” מתרחש באותה בקתה, אי שם בשנת 1918, ומראה איך בדיוק היא הגיעה להיות מי שהיא הייתה. התוצאה היא קצת איטית, אבל מרתקת, עשויה בצורה נהדרת, עמוקה, ובעיקר – מציגה את הכישרון של מיה גות’.
ברברי (2022)
“ברברי” הוא סרט אימה אמריקאי שזכה לבאזז חיובי מאוד במהלך 2022, וקשה לנו לחלוק על הקביעה הזו. סרט הביכורים של ז’אק קרגר, שכתב את התסריט וביים אותו, מתרחש בכמה צירי זמן. בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, הגיבורה הראשית כאן היא טס (ג’ורג’יניה קמפבל), ששוכרת דירה בשכונה מפוקפקת בדטרויט רק כדי לגלות שמישהו כבר שכר שם דירה. המישהו הזה, שעונה לשם קית’, הוא במקרה שחקן שבדי בשם ביל סקארסגארד שאנחנו מכירים בתור פניוויז מסרטי “זה” האחרונים”. הסרט מתחיל עם כמה דיאלוגים מצוינים וכימיה מעולה בין שני השחקנים, שגרמה לי לחשוב שבטעות הגעתי לאיזו קומדיה רומנטית. אבל אז פניוויז שלנו נעלם, טס יוצאת לחפש אותו במרתף והסרט מקבל טוויסט מצמרר.
לא נפרט כאן על העלילה של “ברברי”, על הדמות המפלצתית המוצלחת שלו ועל הגורל המזוויע שמצפה כאן לחלק מהדמויות (בלי ספוילרים, משחק כאן ג’סטין לונג האומלל, שכמעט בכל סרט אימה מוצא את מותו בנסיבות מזוויעות). לא הכול מתחבר כאן באופן מושלם, וחלק מעלילות המשנה לא מוסברות או קצת מוציאות אותנו מהמתח שנוצר בחלק הראשון של הסרט. אבל בזכות תחושת האימה, כמה הפחדות מצוינות, המשחק של החבורה והבימוי היעיל, “ברברי” הוא חובה לדעתנו לחובבי האימה.
מפחיד 2 (2022)
כמו שאולי הבנתם בביקורת שלנו על “מפחיד 2”, אנחנו מאוד אוהבים את הסרט הזה. הסיבה העיקרית היא שהוא, יכול מאוד להיות, יצר כאן את אחד מאייקוני האימה המוצלחים של שנות האלפיים. אם עוד לא נחשפתם לארט הליצן, נספר שזוהי דמות של ליצן אכזרי מאוד, עם איפור שחור-לבן, חליפת פסים וקובע קטן על הראש, שמסתובב עם שק מלא בכלי הריגה ולא מהסס להשתמש בהם בדרכים יצירתיות. הדמות הזו הופיעה בסרט קצר וגם כדמות מקשרת בסרט האונתולוגיה “ערב ליל כל הקדושים” מ-2013, בהם גולם על ידי מייק ג’יאנלי. בהמשך נכנס לנעלי הליצן דיוויד הווארד תורנטון, ושידרג את הדמות.
אנחנו ממליצים לכם לראות קודם כל את “מפחיד” הראשון, שהיה סרט מזוויע עם נבל מצוין ואווירת אולד סקול, אבל בלי עלילה או רמת משחק סבירה. “מפחיד 2” מצליח להשתפר גם מהבחינות האלה. אנחנו מקבלים כאן למעלה משעתיים של אימה, כולל כמה סצנות שקשה להישאר אדישים אליהן (כן, אנחנו מתכוונים בעיקר לסצנת חדר השינה, כפי שהיא מכונה). זה לא שיש כאן סרט אוסקרים, אלא שהעלילה כן קיימת ויש אפילו קצת עומק רגשי לדמויות. הגיבורה כאן היא סיינה (לורן לאברה, שהפכה מאז לאחת ההיט גירל החמות של עולם האימה), שאימת הליצן מגיעה אליה ואל משפחתה. לאברה היא כריזמטית, סקסית, קשוחה וגם יודעת לשחק, וזה לא מובן מאליו בסרטים מהסוג הזה. עוד תמצאו כאן סייד קיק מוצלחת מאוד, ליצנית קטנה ולא ממש חביבה שמתלווה לארט הליצן במסעות הקטל שלה. ההצלחה המרשימה של הסרט, שהופק בתקציב מגוחך של כ-250,000 דולר וגרף יותר מ-15 מיליון דולר ברחבי העולם, תוליד גם סרט שלישי, שאמור להיות עמוק, בומבסטי ומושקע יותר.
בלאק פון (2022)
האמת היא שלא ממש ידענו איך לאכול את “בלאק פון” כשניגשנו לראות אותו. מצד אחד, הציפיות היו גבוהות עקב נתוני הפתיחה: הסרט מבוסס על סיפור קצר של מי שהוא במקרה הבן של אחד בשם סטיבן קינג, שאחראי לרבים מספרי האימה הבולטים של העשורים האחרונים (שגם הולידו חלק גדול מהסרטים שכל חובב אימה מכיר). הקאסט כולל כאן בעיקר את איתן הוק, בדמותו של “החוטף”. מי שעקב אחרי הקריירה של איתן הוק, שהצהיר כמה וכמה פעמים שהוא לא מתכוון לגלם דמויות רעות, הגיע לסרט מבולבל.
“בלאק פון” מתרחש בקולורדו של שנות ה-70 ועוסקת ברוצח סדרתי שמטיל את אימתו על ילדי המקום. הגיבור שלנו הוא פיני (מייסון תאמס) בן ה-13, שלא נהנה יותר מדי בשלב הזה של החיים שלו: אתם יודעים, משפחה לא מתפקדת עם אמה מתה ואבא שיכור, התעללות בבית הספר ומרדף ילדותי תמים אחרי אחת מילדות הכיתה. אלא שאותן בעיות נראות כמו משחק ילדים ברגע שהוא נחטף על ידי הרוצח ונכלא במרתף אפל, עם לא יותר מאשר טלפון שחור. פיני מגלה שעם הטלפון השחור הוא יכול לתקשר עם המתים, מה שאולי יעזור לו במסע שלו מול החוטף. יש שיגידו ש”בלאק פון” הוא יותר סרט מתח מאשר אימה, מה גם שהוא מעט איטי ולא מגיש לנו את הכול בכפית. לדעתנו, מדובר ביצירה עשויה היטב עם משחק מצוין, בעיקר של איתן הוק, בתפקיד שמראה שגם בלי לדבר – ועם מסכה מפחידה של שטן – אפשר להעביר הרבה רגש. לא בטוח שתתחברו ל”בלאק פון”, אבל כדאי לכם לתת לו צ’אנס.
מייגן (2022)
מייגן, או אם תרצו M3GAN, הוא סרט שמתחבר מצוין למהפכה העצומה שכולנו חווים בשנים האחרונות: השתלטות הבינה המלאכותית על חיינו, שלדעת כותב שורות אלה יכולה להוכיח את עצמה כמשנה חיים לא פחות מאשר מהפכת האינטרנט או הדיגיטל. סרט מדע הבדיוני והאימה של ג’רארד ג’ונסתון עוסק במהנדסת רובוטיקה (אליסון וויליאמס, “תברח” ו”שלמות” של נטפליקס”), שמייצרת צעצועים מבוססי בינה מלאכותית. לאחר טרגדיה משפחתית, היא מאמצת לחיקה את אחייניתה בת ה-9, קיידי (ויולט מקג’רו). המהנדסת מפתחת עבור קיידי רובוטית חביבה בשם מייגן, אלא שמהר מאוד מתברר שמייגן היא קצת – איך נאמר את זה – רצחנית. היא מקנאה בכל מי שמאיים על היחסים שלה עם קיידי, כך שבשלב מסוים נקבל קרב של האדם מול הטכנולוגיה שיצר, מעין גרסת פרנקשטיין של דור ה-X.
“מייגן” הוא לא סרט אימה קלאסי, וגם לא מה שאתם מצפים לו בסרטי בובות מפחידים (או במקרה הזה, רובוטיות). הוא מכיל נושא שהפך להיות מאוד רלוונטי, ביקורת חברתית וגם כמה שאלות די עמוקות, למשל המקום של צעצועים בחיינו והאם היישומים הממוחשבים יכולים להחליף את האדם. הסרט מתחיל בצורה איטית ומעט מגושמת, עם כמה הבלחות שלמרבה הצער נראות שמכוונות בעיקר לדור הטיקטוק וליכולת שלו ליצור סרטון ויראלי כמעט מכל דבר – כולל רובוטית רוקדת את מיטב להיטי הדאנס. החלק השני כבר מקבל אופי אחר ומכיל כמה סצנות שכנראה נמשיך לזכור ממנו (בעיקר המרדף ביער אחר אחד מבני גילה של קיידי). הסיום של הסרט היה קצת מרושל ומאכזב, אבל עדיין כדאי לדעתנו לראות את הסרט – גם בשל היכולת שלנו להוסיף כמה טיעוני נגד לסוגיית הבינה המלאכותית.
סמייל (2022)
“סמייל” מחזיק בתואר חשוב מאוד, והוא סרט האימה הרווחי ביותר של 2022 עם הכנסות של יותר מ-217 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם. האמת היא שציפינו שהסרט הזה יהיה כושל בכל הרמות. הטריק של אימה המבוססת על דמויות שמחייכות חיוך קריפי לפני שהן עושות משהו נורא לעצמן או לאחרים נראה לנו די שחוק, העלילה מזכירה יותר מדי סרטי אימה אחרים (למשל, “הצלצול”), והקאסט נראה די אלמוני. יכול להיות שהשחקנית היחידה שהכרתם כאן היא סוזי בייקון, מהעובדה הפשוטה שאבא שלה, קווין, הוא שחקן הוליוודי עסוק מאוד (מאוד!) כבר עשרות שנים. מספרים שאין שחקן אחד שלא שיחק עם קווין בייקון, מה שיצר את המשחק ההיתולי “Six Degrees of Kevin Bacon”, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת.
אז ניגשנו עם “סמייל” בציפיות נמוכות, מצפים אולי לקצת גילטי פלז’ר. בפועל, הופתענו לטובה. קודם כל, סוזי בייקון עושה כאן יופי של עבודה, וכך גם רוב הקאסט. הסרט לא חידש כמעט דבר ברמת העלילה, אבל הציע כמה הפחדות מאוד יעילות: חלקן מבוססות על דמות שעושה בצורה משכנעת את “אפקט החיוך המפחיד” (החל מבחורה צעירה בסצנת הפתיחה ועד לפסיכולוגית שברגע הזה ציפינו שתצעק משהו כמו “BA, MA, פסיכולוגית”), דרך כמה ג’אמפ סקיירס מוצלחים ואפילו מפתיעים (אל תראו את הטריילר!) ועד לעימות האחרון עם מפלצת בעיצוב די מוצלח. אז נכון שסצנת הסיום הייתה מאכזבת, וגם קודם לכן היו דברים שלא התחברו, אבל לדעתנו “סמייל” מצליח להתברג ברשימה הזו בצדק גמור.
בכל אופן, הנה הטריילר של “סמייל”. בבקשה, אם אתם מתכוונים לראות את הסרט – נא עברו באלגנטיות לפסקה הבאה.
משחקי רצח (2022)
מכירים את הרגע הזה שאתם נפגשים עם חברים ומחליטים לעשות משחק חברה, שמבוסס על משחק בו אתם צריכים להפחיד אנשים אחרים בחושך ולגלות מיהו הרוצח? אם אתם לא העברתם את שנות הנעורים במשחקים מהסוג הזה, הפסדתם. אם כן, יכול מאוד להיות שתראו ב”משחקי רצח” צד נוסטלגי מסוים. הסרט מגיע מבית היוצר של A24, שמזוהים בעיקר עם סרטי איכות אבל מראים שמדי פעם יש להם הבלחות שפונות לקהל צעיר יותר (כמו “נגעת נרצחת” שסקרנו כאן לאחרונה).
הסיפור כאן נראה כאילו יצא מבית היוצר של אגתה כריסטי, עם כמה התאמות רלוונטיות לדור הנוכחי. בליל סערה, קבוצה של חבר’ה מתכנסים בבית כדי לשחק במשחק בשם “גופות גופות גופות”. הבעיה היא שמהר מאוד המשחק מאבד שליטה, גופות אמיתיות מצטברות והשורדים צריכים לגלות מי מהם הוא הרוצח. הסיום הוא די מפתיע, ובעיקר – אומר הרבה מאוד ביקורת על הדור שלנו והחיבה שלו לטכנולוגיה.
“משחקי רצח” הוא סרט שרחוק מלהיות אחיד, או אם תרצו: סרט שעדיין לא החליט באופן מלא מה הוא רוצה בדיוק. למרות שהוא סרט אימה, לא תמצאו בו יותר מדי רגעים מבהילים או מפחידים. אפשר לראות אותו בתור קומדיה, אם כי היא מסתתרת בעיקר בחלק השני ובסיום האירוני, שמראה שראינו כאן קומדיה שחורה. בכל זאת, התוצאה די מהנה בזכות העלילה הכללית, המשחק המרשים של רוב הקאסט (שכולל את פט דיווידסון, מריה בקלובה ואמנדלה סטנברג) וכמה נגיעות מוצלחות של הומור ואירוניה. הסרט הגיע לאחרונה למחוזות של YES ונטפליקס, וכדאי בהחלט להוסיף אותו לרשימת הצפייה שלכם של סרטי אימה משנת 2022.
סיסי (2022)
באנגלית, המונח “סיסי” (Sissy) מקבל כמה משמעויות די מנוגדות: אפשר לראות את זה כביטוי של חיבה (“Sister”, או “אחותי”), אבל גם כגינוי המתייחס בעיקר לפחדנות. ססיליה, או בקיצור סיסי, עברה בילדות שלה השפלות על הרקע הזה בדיוק. היא משפיענית רשת די מצליחה, ונתקלת ביום אחד במי שהייתה חברתה הטובה בימי התיכון, אמה. האחרונה מזמינה אותה למסיבת האירוסין, ולאחר מכן למסיבת הרווקות. המפגש עם חברתה לכיתה לשעבר הופך מהר מאוד להיות טעון ומדמם, כשמשקעי העבר צפים ומשתלבים בקרבות השליטה של הדור הנוכחי, שקשורים כמובן גם לרשתות חברתיות.
כמו שאולי כבר הבנתם מהסקירה הזו, “סיסי” מתחבר גם הוא לנושאים החמים של השנים האחרונות, ובמקרה הזה המדיה החברתית ותופעת המשפיעניות (מומלץ גם לראות את הסרט “משפיענית”, שאולי גם יגדיל את הפחדים שלכם מהשילוב בין פעילות ברשתות החברתיות ובינה מלאכותית). התוצאה היא מהנה בסך הכול, בעיקר בזכות השילוב הדי מוצלח בין מתח, Gore והומור סאטירי. הסרט עוסק בסוגיות שחייבים לעסוק בהן, כמו בריונות בקרב ילדים ובני נוער.
הטרף (2022)
לפסקה האחרונה אחראים המתרגמים של סרטי אימה המופצים בישראל, אז האשמה היא שלהם. כדי להבין על איזה סרט אימה אנחנו מדברים, אנחנו חייבים לעשות מסע קצר בין שמות ותרגומים. “הטרף” (במקור: Prey) הוא הפריקוול של סרטי “הטורף” (Predator), שהתחילו כזכור ב-1987 עם המאבק של ארנולד שוורצנגר וחיילי הכוחות האמריקאיים המיוחדים בחייזר רצחני שמגיע ליערות גואטמלה. אפשר לראות את הסרט כביקורת על הרבה מאוד דברים, כולל צבא ארצות הברית ומלחמות מיותרות שלו לכאורה, אבל בשורה התחתונה מדובר בסרט קאלט. אולי מהסיבה הזו, ועל רקע ההייפ שעורר הסרט “Prey” שמהווה פריקוול לסדרת הסרטים, החליטו המפיצים לקחת סרט אימה על אריה בשם “Beast” ולקרוא לו “טרף”.
אנחנו נתייחס כאן ל”הטרף”, שלוקח את הסיפור על הטורף עד למאה ה-18 ולאזור המישורים הגדולים במרכז ארצות הברית. דקוטה (אמבר מידת’האנר הנהדרת) היא לוחמת צעירה, יפה וחכמה, מסוג הנשים שכמה מאות שנים לאחר מכן יגיעו ל”חתונמי” ואף אחד לא יבין למה הן עדיין רווקות ומחפשות אהבה דרך תוכניות ריאליטי בהן הן נפגשות עם גברים מפוקפקים שלא סופרים אותן). לדקוטה יש הרבה מאוד כישורים, אבל חיסרון מרכזי אחד: היא לא ממש יודעת להילחם. העקשנות שלה תוביל אותה במאבק נגד היצור עם כלי הנשק המתוחכמים, יכולות ההסוואה והמנגנון המתקדם לאיתור אנשים – וכנראה גם נזילות, בכוכב האם שלו – לפי הטמפרטורה שלהם. הסרט קצת פרוגרסיבי מדי וכולל דיאלוגים בעייתיים, מהסיבה הפשוטה שהם מדוברים באנגלית מודרנית, מסיבות מסחריות כנראה. בכל זאת, בזכות הצילום המצוין, הגיבורה המשכנעת וקטעי הפעולה העשויים היטב, הוא מצליח להתברג לרשימה הנוכחית.
אין מצב (2022)
אין מצב שנסיים סקירה של סרטי האימה הטובים ביותר של 2022 ונתעלם מהסרט של הבמאי המהולל וזוכה האוסקר, ג’ורדן פיל? “אין מצב” זכה להצלחה קופתית מרשימה ולאהדת המבקרים, אבל באופן די מפתיע לא קיבל אפילו מועמדות אחת לאוסקר. יכול מאוד להיות שהסיבה לכך היא שבדומה לסרטים הקודמים של פיל (“תברח”, “אנחנו”), וכנראה שגם באופן מובהק יותר מהם, זה סרט שממש לא מתאים לכל אחד. בהרבה מקרים לומר משהו כמו “הסרט פשוט לא מתאים” לך נשמע מעט מתנשא, אבל במקרה של “אין מצב” נראה שזוהי באמת תמונת המצב. באופן די דומה לסרטים כמו “תורשתי” או “מידסומר”, החלוקה העיקרית היא לאנשים שמהללים את הסרט לכאלה שחושבים שהוא איום ונורא. בתווך תמצאו כאן כאלה שחושבים שהיה כאן פוטנציאל אדיר שהלך לאיבוד עקב העלילה המעט מוזרה והלא תמיד מוסברת, ובסרט של כשעתיים זו בעיה.
“אין מצב” הוא מעין שילוב בין מערבון, סרט מדע בדיוני וסרט אימה. הסרט עוסק בשני אחים (דניאל קלואה וקיקי פאלמר), שמנהלים חווה אבל מגלים שהאיום שניצב מולם הוא הרבה יותר מאשר כמה פרות שעושות את צרכיהן. לכאורה הסרט עוסק בפלישת חייזרים, אבל בפועל אנחנו מקבלים טקסט מורכב מאוד, עם הרבה פרשנויות, התייחסויות ברמת המטא, אזכורים קולנועיים וחוץ קולנועיים ועוד. כמיטב המסורת בסרטי ג’ורדן פיל, הוא מעלה גם שאלות עכשוויות על גזענות, קבלת האחר וכל מה שמעבר.
