יש מפלצות בירושלים: גן המפלצת המיתולוגי הוא יותר מאשר גינת שעשועים
כשאתם חושבים על גני שעשועים, מה עולה לנגד עיניכם? סביר להניח שרובכם רואים אותם בתור מקומות מזמינים ומלאי חיים, גן עדן עבור הילדים (וכאב ראש להורים). בעולם האימה, מה שמעניין אותנו יותר הוא גני שעשועים מיוחדים, בחלקם מתקנים מפחידים – בין אם במראה ובין אם ברמת האדרנלין. בישראל, מדינה שלא בולטת מדי באדריכלות פורצת דרך או במתקני שעשועים מפחידים מדי, רוב הגינות הן למען האמת די משמעמות. אבל יש כמה גנים שאולי מראים שאפשר אחרת.
בתור תושב חולון, אני עובר כמעט מדי יום בגן הרצל, על המתקנים והפסלים הצבעוניים שלו בצורת מפלצות וחיות ים, מעריך את האומנות אבל מנסה להבין אם זה לא מוזר מדי, ואם אין כאן משהו שיכול להפחיד את הילדים. בירושלים, יש את גן רבינוביץ' בשכונת קריית היובל, הידוע יותר בכינויו "גן המפלצת". הסיבה היא שהמתקן המרכזי בו פסל שמדמה מפלצת שחור-לבן, עם מגלשות אדומות בצורת לשונות. המתקן הייחודי עורר בהתחלה ביקורת, בין השאר מחשש שהוא יפחיד את הילדים, ויש לו כמה משמעויות עמוקות יותר, כמו התייחסות לנשיות החזקה או הרחם הנשי. בהמשך הוא הפך לסמל מסוים של העיר, אפילו אייקון שכיכב בכמה יצירות תרבותיות (כולל סרט של יובל המבולבל).
במילים אחרות, יש כאן את כל הבסיס לסיפור על מתקן מפחיד וביזארי, כמו שאנחנו אוהבים לסקור במדור שלנו. הנה כל מה שחשוב לדעת על גן המפלצת, מהלידה שלו בשנות ה-70, דרך השיפוצים והשינויים לאורך השנים, ועד המצב הנוכחי והלא כל כך אופטימי.
הכירו את המפלצת שבגן
גן המפלצת הוא כאמור הכינוי העממי השגור של גן רבינוביץ' בירושלים, שנקרא על שם האדם שאחראי למימון הגן וגם המתקן שלשמו התכנסנו כאן. המבנה שהעניק לגן הצנוע הזה את הפרסום שלו הוא מיצב בטון מעניין, שנקרא "המפלצת" או "הגולם" (La Golem), שניצב על גבי חול, בלב הגן. המפלצת הזו משמשת על תקן של מתקן שעשועים עם טוויסט מעניין. המפלצת היא בגווני שחור לבן, עם עיניים מוזרות, קרניים ועוד כמה אלמנטים ייחודיים. אל הראש שלה אפשר לטפס דרך גרם מדרגות מפותל, ואז מתחיל הכיף האמיתי עבור הילדים. מהפה של המפלצת יורדות שלוש מגלשות אדומות, די תלולות למען האמת, שמדמות לשונות. התוצאה היא סוריאליסטית, כאילו נלקחה מסרט פנטזיה או מספר ילדים אפל, מה שכמובן שונה מהאופי המסורתי שאנחנו מזהים עם בירת ישראל.
את הפסל, שעשוי בטון יצוק, יצרה ב-1972-1971 פסלת צרפתייה בשם ניקי דה סאן פאל, שאחראית גם לגן הפסלים תיבת נוח שנמצא בגן החיות התנכ"י בירושלים. כמה שנים קודם לכן, ב-1965, הוקם מוזיאון ישראל בירושלים, ולציון המאורע הזמין המוזיאון פסלים שימוקמו באזורים שונים בעיר. ועדה מטעם העיירה התכנסה להחליט על הפסלים שיצאו לפועל, ובתחילת הדרך היא החליטה לפסול את הפסל, שראש העיר המיתולוגי של ירושלים טדי קולק דווקא קידם. לפי נימוקי הוועדה, הפסל פשוט היה מפחיד מדי עבור ילדים, מה שלא עולה בקנה אחד עם המיקום שלו והעובדה שהוא חלק מגן שמיועד בעיקר למשפחות.
קולק לא קיבל את רוע העזרה וביקש לקיים דיון חוזר, אליו הזמין את דה סן פאל. האחרונה שינתה את התמונה עם ציטוט, שמסביר אולי למה חובה לכל הורה לחשוף את הילדים שלו לסרטי אימה (מותאמים לגילם, כן?) כבר בגיל צעיר יחסית. דה סן פאל הביאה את הטיעונים של הפסיכואנליטיקאי ופסיכולוג הילדים היהודי-אמריקאי ברונו בטלהיים. בכתבים שונים, ובעיקר ב"קסמן של אגדות" מ-1976, הוא טען שדברים מפחידים הם דווקא מועילים לילדים, "כי הם עוזרים לילדים לכבוש את הפחדים שלהם" (אהה אהה! אמרתי לכם!). הוועדה קיבלה את הטיעון והחליטה לאשר את הפסל.
האישה, חוויית הלידה ומה שביניהם
את הפסל אפשר לנתח בלא מעט דרכים. הניתוח המוכר ביותר הוא של ד"ר רונית שטיינברג, שבוחנת את הפסל בהקשרים נשיים אקטואליים. לדבריה, המפלצת מייצגת אישה בשרנית ומאסיבית, ששולטת על הפארק – אבל עדיין נחשבת לנעימה באופן יחסי. המטרה של האמנית הייתה למחות על הדימוי השברירי של האישה בסביבה המערבית.
אם ממשיכים עם האנלוגיה הנשית, חלל המפלצת הוא בעצם הרחם של האישה, מקום חשוך וחמים. הפה, ממנו יוצאות שלוש המגלשות, מסמל את המעבר לעולם האמיתי, במסגרת חוויית הלידה. במילים אחרות: אם בהתחלה הלידה היא מפחידה ומיסתורית, כמו אולי שמרגישים ילדים שנכנסים לפסל בפעם הראשונה, עם הזמן החוויה הופכת לשמחה. ואגב, מספרים שהרבה מאוד זמרים בפוטנציה התאמנו במשך שעות בתוך החלל הפנימי של הפסל, בזכות ההד המרשים שלו.
למרות שדה סן פאל הייתה ידועה בעיקר עם פסלים מודרניים צבעוניים, כאן הבחירה שלה היא במראה דל צבעים באופן יחסי, על טהרת הלבן-שחור (גוף המפלצת והפנים שלה) ואדום (הלשונות). המטרה הייתה לאפשר הטמעה יעילה של הפסל במרחב, מתוך מודעות לכך שהפסל נבנה בשכונה שהייתה אז ענייה באופן יחסי. "היא יצרה כאן פסל מאוד מפתיע, מאוד בלתי צפוי, מאוד בקנה מידה, שגובר על הסביבה האורבנית שלו אך יחד עם זאת הוא אינטימי, מוצנע ועטוף בעצים, כשברקע הנוף הקודר של השיכונים", אמר יונה פישר, מי שהיה אז האוצר לאומנות מודרנית של מוזיאון ישראל, בראיון בבלוג המצוין "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון. "זה פסל שמשדרג סביבה".
מטליה לביא עד יובל המבולבל: גן המפלצת הופך לאייקון תרבותי
גן המפלצת הוא מקום מוכר בירושלים, יש שיגידו אייקוני, גם אם ברור שאי אפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם אתרי החובה ההיסטוריים של העיר, שמושכים אינספור תיירים מכל רחבי העולם. למרות זאת, יש לו מעמד מיוחד בהווי הירושלמי, יש שיגידו גם בהתפתחות הפיסול הסביבתי בישראל. את המפלצת אפשר לראות במזכרות שנמכרו או עדיין נמכרות בירושלים, בפרסומות, בקליפים וגם בהצגות תיאטרון. יש שטוענים ש"הילד חיים והמפלצת בירושלים", הספר הראשון של מאיר שלו לפי איורים של מושיק לוין, נעשה בהשראה של אותה מפלצת בטון. לא בהכרח במראה של המפלצת (שנראית יותר כמו דינוזאור), אלא בעובדה שיש בירושלים תעלומה מסתורית של מפלצת, שמצליחה להיות חריגה גם בעיר עמוסת היסטוריה, שנדמה שהכול כבר קרה לה.
הפסל הופיע בכמה טקסטים תרבותיים, כמו הסרט הקצר "שיבולת בקפה" של הבמאית המוערכת טליה לביא ב-2003. עוד לפני שלביא הפכה לאחת השמות המבטיחים בעולם הקולנוע בישראל, עם ההצלחה האדירה של "אפס ביחסי אנוש" עליו קיבלה שני פרסי אופיר ב-2014, היא הייתה תלמידה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. "שיבולת בקפה", פרויקט אמצע הלימודים של לביא, הוא סרט בן כ-12 דקות שצולם בפסל. הגיבורה שלו היא מלצרית כושרת ושקרנית בשם שיבולת (שירי אשכנזי), בבית קפה דימיוני עם לקוחות בעייתיים. האתגר הגדול בבית הקפה הזה הוא להתגלש מהמטבח דרך הלשונות/מגלשות, בלי להפיל את המנות, משימה מורכבת על רקע העובדה שהמגלשות כאן את תלולות יחסית.
למרות התיאור החריג הזה, ואולי בגללו, הסרט היה הצלחה גדולה. הוא הוקרן בלא מעט פסטיבלים בין לאומיים נחשבים, כמו פסטיבל ברלין או פסטיבל קלרמון-פראן בצרפת, וזכה בפרסים בפסטיבל מלבורן, פסטיבל הסרטים הקצרים במיאמי ואחרים. הקרינו אותו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וגם במוזיאון הלובר בצרפת, שם זכה במקום הראשון הסופר מכובד בתחרות של סרטים קצרים. בנאום הזכייה שלה, לביא הכריזה שהפסל "מזמן אינטרקטיביות עם הסביבה ומשמח ילדים בירושלים מאז שנות ה-70", והוסיפה שהרעיון לסרט נולד מתוך המחשבה על "איך מבוגרים היו משתמשים בפסל הזה".
במעבר חד, מגיעים אל "המסע אל הכוכב" – סרט ילדים שיצר יובל המבולבל (או בשמו האמיתי, יובל שם טוב) ב-2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה בקלטת, "המסע אל הכוכב", באורך של קצת יותר מ-50 דקות, זכה להצלחה אדירה עם כ-9 מיליון צפיות, הוליד כמה שירים שכל ילד יכול לשנן מתוך שינה ("הדרך שלי", "אמא אני אוהב אותך", "עולם הציורים") והפך להצגה מצליחה וחביבה מאוד.
מה שמעניין אותנו בהקשר הנוכחי הוא שחלקים בקלטת צולמו בגן המפלצת, כולל עלילת משנה בה יובל מפחד מהמתקן אבל מוצא בסוף את הכוכב שלו שגורם לו להפסיק לפחד ולהאמין בעצמו, או משהו בסגנון. למרות שאני חובב סרטי אימה וראיתי כמעט את כל הסרטים הפרובוקטיביים והשערורייתיים בלי להניד יותר מדי עפעף, היו ב"מסע אל הכוכב" כמה קטעים שהיה לי קשה לצלוח. אם אתם רוצים לראות עדות, מספיק תשקראו כמה תיאורים גרפיים מילוליים שמופיעים בכתבה ההיא על גן המפלצת, כמו "החור באחורי המפלצת דרכה נכנס יובל המבולבל בסרט "המסע אל הכוכב"" או "יובל המבולבל חודר למפלצת בסצנה מהסרט "המסע אל הכוכב"". למרות זאת, מדובר בקלטת מקסימה וצבעונית לילדים, עם יופי של שירים וכמה מסרים חשובים.
מפלצות הנדל"ן טורפות את גן המפלצת
גן רבינוביץ' עבר כמה וכמה שינויים במהלך השנים, כיאה למתקן שעומד על תילו כבר יותר מ-50 שנה. ב-2014 הגן שמקיף את המפלצת שופץ, בין השאר במטרה להפוך אותו לנגיש ולבטוח יותר עבור אוכלוסיית המבקרים. ב-2022 הפסל נצבע מחדש, אבל ממש לא בטוח שמהסיבות הנכונות – לפחות אם שואלים חלק מתושבי ירושלים או אנשים שהעבירו בילדות שלהם שעות שלמות סביב הפסל.
עם כל המסורת של ירושלים, העיר מתפתחת בצורה מרשימה מאוד בשנים האחרונות. רואים את זה גם בסביבה שמקיפה את הפסל. לפני כמה שנים קמו ארבע "מפלצות נדל"ן" סביב הפסל, על חשבון חלק מהשטחים הירוקים. כשהמפלצת נבלעת במבני הענק האלו, וכשקשה לעשות תמונה שלה בלי לכלול ברקע את הבניינים החדישים, הרבה מאוד מהקסם הולך לאיבוד.
קו הרכבת הקלה שעובר בסמוך אמנם מקל על ההגעה למקום, אבל יש שיגידו שפוגע עוד קצת בקסם הנוסטלגי שלו. אותו קסם נוסטלגי שמביא לכך שעד היום, המוני ירושלמים (וגם אנשים שהגיעו לכאן במיוחד מערים אחרות) נזכרים בגעגוע בבילויים שלהם כאן עם ההורים, הסבא או הסבתא. חלק מאותם אנשים, אגב, בחרו לקעקע את המפלצת על הגוף שלהם.
אחד השינויים החיוביים שכן קרו היה החלפה של החול המלכלך – הסיוט של כל הורה שלוקח את הילדים שלו לגן שעשועים, וגם פוטנציאל מסוים ללכלוך או אפילו למחלות – במשטח גומי קשיח, נעים הרבה יותר למשחק. בסמוך למפלצת של גן רבינוביץ' תמצאו כמה ספסלים ומתקני משחק, אם כי גולת הכותרת של הפארק, עדיין, היא אותה מפלצת. מכיוון שהמתקן לא כולל מעליו הצללה, מומלץ להימנע מהגעה בשעות הצהריים בחודשי הקיץ הלוהטים, שעות בהן הגלישה עלולה להיות בלתי נעימה בעליל.
במתכונת הנוכחית, אפשר לטעון שהגן רחוק מלממש את הפוטנציאל שלו. אל תצפו כאן לפארק עמוס מתקנים בו אפשר להעביר שעות ארוכות, כי בסופו של דבר מגוון המתקנים ומקומות הישיבה די מצומצם. הגן די עמוס, ויש גבול לכמות הפעמים שאפשר להתגלש באותן מגלשות.
הפאב הקהילתי שעיצבן את העיירה
אי אפשר לדבר על גן רבינוביץ' ולהתעלם ממקום הבילוי המקסים שנמצא במרחק של כ-350 מטר ממנו, כלומר, כמה דקות הליכה. פאב המפלצת הוקם על ידי תושבי קריית יובל, שרצו פשוט מקום מפגש ובילוי אליו יוכלו להגיע מדי ערב לשבת עם החבר'ה, לשתות בירה ולנשנש משהו מהתפריט – כן, גם בשבת. פאב המפלצת הוא עסק חברתי ושיתופי, כלומר, עסק קואופרטיבי ללא מטרות רווח. הוא מנוהל על ידי "המפלצת אגודה שיתופית בע"מ" ונמצא בבעלות משותפת של חבריה. המחיר של חברות פעילה במועדון עומדת נכון למועד כתיבת שורות אלה על 250 ש"ח לשנה, והיא מקנה בין השאר הנחות על הבר, בכרטיסים לאירועים שמתקיימים בו, אפשרות לשכור את הבר לאירועים ועוד. קיימת גם אפשרות לחברות פעילה לידידים לשנה מסוימת, כלומר בלי להיות חלק מהקואופרטיב, במחיר מעט גבוה יותר.
כנראה שהפאב השכונתי של קרית יובל עיצבן מישהו בעיריית ירושלים. ב-2017 שמענו על סגירת פאב המפלצת: הסיבה הרשמית של העיירה הייתה שהמקום פעל ללא רישיון עסק, אבל היוזמים מאחורי הפאב בטוחים שהסיבה הייתה שהפאב פעל בשבת. כמה חודשים אחרי, בית המשפט קבע שהסגירה של הפאב לא הייתה מוצדקת, והוא חזר לפעול. אחרי כך ראינו עוד כמה ניסיונות לסגור את המקום, אבל נכון לעכשיו הוא פועל במלוא המרץ.
כל עוד הוא פתוח – ואנחנו מקווים שזה יישאר כך, מכיוון שמדובר במקום מדליק לכל הדעות – תוכלו למצוא כאן תפריט שכולל בירות מהחבית או בבקבוק, קוקטיילים, יינות, ויסקי, וודקה ואחרים, במחירים הוגנים (מאוד!). יש גם כמה נישנושים וחטיפים, אבל זה לא העניין פה. מעבר לאווירה התוססת של קבוצות גיל שונות, המקום מקיים מסיבות, הופעות, הרצאות, הקרנות של אירועים חשובים (לדוגמה, גמר האירוויזיון) ועוד.
איפה ממוקם גן המפלצת?
גן המפלצת – ואל תתבלבלו עם "גן המפלצות", תערוכה מקסימה של מפלצות מפחידות, מצחיקות וקצת מגעילות שיצרו יוסי אבולעפיה ואפרים סידון – ממוקם בשכונת קריית יובל בחלק הדרום-מערבי של ירושלים. ההקמה של השכונה החלה בשנות ה-50 המוקדמות, שנים ספורות אחרי הקמת מדינת ישראל, ואופיינה בבנייה מודרניסטית פשוטה יחסית.
הפארק ממוקם ברחוב יעקב טהון 2 בירושלים, ממש על הציר שמוביל לבית החולים הדסה עין כרם. הנה המיקום של גן המפלצת על גבי מפה של Google:
יש חניה באזור, אבל היא די מצומצמת. יכול להיות שכדאי לשקול להגיע לכאן עם תחבורה ציבורית.
