לא לבעלי קיבה רגישה: מוזיאון האוכל המגעיל בברלין מציע לכם פורנו עינויים קולינרי

כשאנחנו חושבים על אוכל יוצא דופן, אנחנו בדרך כלל מדמיינים מנות מושקעות עם טעמים עשירים ומראה שגורם לנו לרייר, ולפעמים גם עובד על חושים אחרים. אתם יודעים, מאכלים שנראים כאילו יצאו מפוסט באינסטגרם או אפילו מיועדים מראש עבורו: "פורנו אוכל" (Food Porn), לטוב ולרע. אבל אוכל זה הוא משעמם, כי באתר עולם האימה מה שמעניין אותנו הוא האוכל המפחיד, הביזארי והמגעיל יותר. אם תרצו, יותר בכיוון של פורנו עינויים של אוכל ("Torture Porn Food"), במובן המפחיד ולא המיני של הביטוי.

בלב ברלין, עיר שמזוהה במידה רבה עם מוזיאונים ותרבות, תמצאו מוזיאון מיוחד אחד שמשנה את מה שידענו על אוכל: מוזיאון האוכל המגעיל (Disgusting Food Museum Berlin), שמשמש יותר מאשר מקום שמאגד בתוכו מאכלים דוחים מכל רחבי העולם. מדובר במוזיאון שמנסה לחקור את תחושת הגועל האנושית, מראה איך היא באה לידי ביטוי במאכלים מסוימים וגם מאפשר למבקרים לטעום חלק מיצירות המופת הקולינריות האלה. האם כדאי להוסיף אותו לרשימה של אטרקציות מפחידות בברלין, או לפחות לרשימת המוזיאונים המומלצים הרחבה שלה? אתם מוזמנים לקרוא ולהחליט בעצמכם.

משבדיה בחלחלה: כך התחיל מוזיאון האוכל המגעיל בברלין

מוזיאון האוכל המגעיל בברלין, הממוקם ברובע מיטה (Mitte) בעיר, נפתח בשנת 2021. התכנון של התערוכה בפועל התחיל עוד ב-2018 על ידי אנדראס ארנס (Andreas Ahrens), המנהל ואחד המייסדים של מוזיאון האוכל המגעיל במאלמו שבשבדיה, אליו נגיע עוד בהמשך. 

 מוזיאון האוכל המגעיל המקורי נפתח ב-2018 והיה הראשון שהציג את הרעיון לקהל הרחב. את התערוכה המקורית אצר אדם בשם סמואל ווסט, והפיתוח שלה המשיך על ידי מרטין א.וולקר, סופר, מדען תרבות ואסתטיקן גרמני.

המוזיאון בברלין נפתח ב-28 במאי 2021. מאז ועד היום הוא מציג מאכלים ומנות מאזורים שונים בעולם שעלולים לעורר גועל. ב-2019-2018 תצוגה של אוכל מגעיל מאותה רשת הגיעה גם ללוס אנג'לס, ויכול להיות שבעתיד נשמע על עוד לוקיישנים.

גועל משובב נפש: על הצד המהנה של הגועל

המטרה העיקרית של מוזיאון האוכל המגעיל היא לאפשר למבקרים לדעת על כל מה שצריך על תחושת הגועל האנושית, תחושה שאנחנו מכירים בעיקר מסרטי אימה מזוויעים. ההתמקדות כאן היא לא בסצנות מחרידות מתוך סרטי אימה קיצוניים נוסח "התולעת האנושית", "סרט סרבי", סרטי "מפחיד" או סרטים אחרים שמככבים ברשימות מהסוג הזה, אלא על אוכל, כלומר, מאכלים ומנות מאזורים שונים בעולם ומתקופות שונות שיכולים לעורר אצל מי שנחשף אליהם, וכמובן שגם אוכל אותם, תחושה של גועל. ההנחה כאן, כמו שמתואר באתר המוזיאון, היא ש"גועל הוא אנושי", ואפילו יותר מכך: "גועל הוא כיף". סיבה מצוינת לנו, חובבי האימה, להרגיש טוב עם כל הסרטים עמוסי ה-Gore שאף אחד אחר לא מבין למה אנחנו רואים ואיך אנחנו נהנים מהם, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת.

הגועל במקרה של מזונות יכול להיות קשור למראה, למרקם, לריח או לטעם של המאכל, ובחלק גדול מהמקרים לכמה חושים במקביל שפועלים כאן בשיא הכוח, ולא מהסיבות הנכונות. שימו לב שחלק מהעניין כאן הוא תרבותי, כי בחלק גדול מהמקרים מדובר במאכלים לגיטימיים מאוד במדינות שונות: מעדנים או לפחות מאכלים שגרתיים או קיומיים בעיני האוכלוסייה המקומית מצד אחד, אבל מצד שני בסיס פוטנציאלי למשימת אוכל מגעילה בתוכניות כמו "המירוץ למיליון" או "הישרדות" עבור רוב המבקרים.

במילים אחרות, המוזיאון שואל גם על הקשר בין תרבות לאוכל וכיצד תרבות עשויה להשפיע על הטעם שלנו והמחשבות לגבי מה שאנחנו מכניסים לפה שלנו. הוא מעלה שאלות שיכול להיות שכבר נגעתם בהם בהקשר מסוים בלי להבין את התשובה, כמו למה אוכל מסוים נראה לנו דוחה בעוד שאחרים אוהבים אותו, מהם התפקידים של הריח והמרקם בתפיסת הטעם שלנו ומה התפקיד של התרבות בכל העניין הזו. המוזיאון גם מראה שתחושת הגועל יכולה במידה מסוימת לחבר בין תרבויות.

מוזיאון האוכל המגעיל בברלין הוא לא רק אטרקציה תיירותית קצת מוזרה, אלא פלטפורמה חינוכית שיכולה לעודד דיון בנושאים חשובים כמו קבלת השונה, היחס לבעלי חיים, פתיחות תרבותית וקיימות בתחום המזון. דרך איתגור תפיסות שנראות לנו מובנות מאליהן לגבי אוכל, המוזיאון מעודד את המבקרים לחשוב מחדש על הרגלי האכילה שלהם ולהיות פתוחים יותר לאפשרויות חדשות.

אילו מאכלים מגעילים אפשר למצוא כאן?

התערוכה הקבועה של המוזיאון מתפרסת על פני כ-600 מטרים רבועים וכוללת מעל ל-90 מאכלים, מנות ודגימות אוכל מרחבי העולם. החלוקה היא בעיקר לפי אזורים גיאוגרפיים, עם הסברים (מילוליים או קוליים) על ההיסטוריה, התרבות והייחודיות של כל מאכל. 

בין המאכלים מרחיקי התיאבון המוצגים במוזיאון אפשר למנות:

• קסו מרצו (Casu Marzu) – גבינה שמגיעה במקור מסרדיניה ונחשבת לגבינה המסוכנת ביותר בעולם, מהסיבה הפשוטה שיש עליה רימות חיות. ייצור הגבינה מבוסס על הרקבה שלה בשמש, במטרה למשוך אליה זבובים שיטילו עליה ביצים. הרימות אחריות לטעם החזק והייחודי של גבינת קסו מרצו, ולעובדה שהיא נחשבת בלתי חוקית ואסורה לייצוא ולייבוא במדינות שונות בעולם
• דם של פרה
• עכבישי טרנטולה ופרוקי רגליים נוספים
• חרקים, כמו ארבה. החרקים הנודדים האלו לא רק מזיקים לחקלאות והיו חלק מעשרת הדיברות, אלא גם מהווים מזון מבוקש במדינות שונות בעולם. במוזיאון, אגב, מציינים שמקור החרקים הוא בישראל
• איברים פנימיים של בעלי חיים, כמו חלקי פנים ואיברים שבדרך כלל אנחנו נמנעים מלאכול. לדוגמה, פין של שור שככל הנראה לא יככב במנגל שתעשו ביום העצמאות
• סורסטרומינג (Surströmming) – דג מותסס ומומלח משבדיה, שפולט בריח החזק שלו (התרגום המילולי של שמו משבדית או "הרינג חמוץ").  מחקר יפני הראה שהריח של פחית דג סורטרומינג בעת הפתיחה שלה דומה כמעט לגמרי לריח של ריקבון גופה. זו אולי הסיבה שאחד מאירועי הטעימות המיוחדים שמתקיימים במוזיאון לאורך השנה כוללים גם פתיחה של פחית סורסטרומינג
• דוריאן – פרי אסייתי, שנפוץ בין השאר בתאילנד. דוריאן מציע את השילוב הלא כל כך מפתה בין מרקם בעייתי (שמזכיר רפרפת) לבין הריח הייחודי והמצחין, שהעניק לו את ההגדרה של "הפרי המסריח בעולם". יש מקומות באסיה בהם חל איסור חמור להכניס את הדוריאן למקומות ציבוריים, לאוטובוסים וכן הלאה

התצוגה עצמה כוללת מוצגים חיים, מיובשים, משומרים או מאוכסנים בצנצנות, מה שלפעמים תורם לתחושת הגועל.

למי מיועד מוזיאון האוכל המגעיל של ברלין?

מוזיאון האוכל המגעיל בברלין הוא לא האטרקציה המבוקשת ביותר של ברלין. גם אם אתם רוצים לחקור מוזיאונים בברלין, סביר מאוד להניח שיש מוזיאונים מוכרים הרבה יותר. די אם נזכיר שמות כמו מוזיאון פרגמון, מוזיאון בודה, מוזיאון הטבע, המוזיאון הגרמני להיסטוריה או המוזיאון היהודי בברלין, שחושף אותנו גם לצדדים הפחות נעימים של העיר. 

המוזיאון מתאים במיוחד לאנשים שמשתייכים על הקבוצות הבאות:

• אנשים שאוהבים אטרקציות מיוחדות, על גבול האימה
• חובבי אוכל הרפתקניים המעוניינים להרחיב את אופקיהם הקולינריים
• תיירים המחפשים חוויה ייחודית השונה מהמוזיאונים המסורתיים בברלין
• אנשים בעלי עניין באנתרופולוגיה תרבותית ובהרגלי אכילה גלובליים
• קבוצות חברים המחפשים בילוי מאתגר ולא שגרתי, כי הרי תמונות במבטי גועל או בהבעות שמדמות קיא הן חלק בלתי נפרד מהעניין כאן

אם אתם מחפשים אתרים מפחידים בברלין יכול להיות שתוכלו להוסיף את מוזיאון האוכל המגעיל לתוכנית הביקור שלכם, לצד אטרקציות שאת חלקן כבר סקרנו באתר: הצינוק של ברלין, סיורים תת קרקעיים בברלין, סיורים בעקבות רוחות רפאים או סיפורי הזוועה של ברלין או מקומות נטושים מפחידים בסביבת ברלין, החל מפארק השעשועים ספריפארק ועד בית החולים הנטוש Beelitz-Heilstätten, שידוע גם בתור המקום שטיפל בהיטלר.

שימו לב שהביקור עשוי להיות מאתגר לאנשים בעלי רגישות לריחות חזקים או קיבה רגישה. המוזיאון פחות מומלץ לילדים צעירים מאוד, אם כי מגיל מסוים הוא יכול להיות מעניין ואפילו בעל ערך לימודי מוסף.

יש גם טעימות

אחת מגולות הכותרת של מוזיאוני אוכל ברחבי העולם – חשבו למשל על מוזיאוני שוקולד או גלידה – היא לאפשר למבקרים ללמוד הכול על המאכל האהוב עליהם וגם להתנסות בו בסוף הביקור, לפעמים עם טוויסט מעניין (לדוגמה, טעמי גלידה יוצאי דופן, כמו שלמדנו בכתבה על הצדדים המפחידים של גלידות). 

במקרה של מוזיאון האוכל המגעיל, ממש לא בטוח שהעובדה שהביקור כולל טעימות קולינריות תשמח אתכם. בכל זאת, זה חלק מהעניין. המבקרים במוזיאון לא רק מסתכלים על המאכלים אלא גם יכולים להריח אותם, ובמקרים מסוימים גם לטעום מהם. הריחות מועברים דרך צנצנות מיוחדות, ובסוף הסיור מוצע לאורחים לטעום מבחר מצומצם של המאכלים ה"מגעילים" להתנסות.

הביקור במוזיאון האוכל המגעיל אינו סיור רגיל. בכניסה, המבקרים מקבלים שקית הקאה כ"כרטיס כניסה" – פריט שלעתים קרובות הופך למזכרת פופולרית. התצוגה עצמה כוללת מוצגים חיים, מיובשים, משומרים או מאוכסנים בצנצנות.

כל מה שחשוב לדעת לפני ביקור במוזיאון האוכל המגעיל

מחירים וסוגים כרטיסים

כרטיסים למוזיאון האוכל המגעיל בברלין תוכלו לקנות מראש דרך אתרים גדולים כמו GetYourGuide ו-Tiiqets, שמציעים אפשרות לקנייה נוחה ומהירה עם ביטול חינם עד 24 שעות לפני מועד הביקור – יתרון חשוב למי שמעדיף גמישות בתכנון הטיול שלו או מעדיף להימנע מבלת"מים, שהופכים למציאותיים יותר במציאות הבלתי יציבה שאנחנו חיים בה.

הזמנה מראש היא מומלצת מכיוון שהיא יכולה להבטיח לכם מחירים זולים יותר: המחירים בקופה מראש נוטים להיות יקרים יותר, והם עשויים לעלות ככל שמועד הביקור קרוב יותר. במעמד ההזמנה תגדירו את זמן הביקור המדויק שלכם, אבל האתרים הגדולים מציעים אפשרות לשינויים, מתוך הבנה שגמישות היא צורך מרכזי בטיול.

טווח המחירים של מוזיאון האוכל המגעיל בברלין, נכון לשנת 2025, עומד על:

🎫 כרטיס רגיל (גיל 18 ומעלה): 17-10 אירו

🎫 כרטיס מוזל (12-7 אירו) – מחית מופחת משלמים ילדים בגילי 18-6, בעלי מוגבלויות פיזיות, סטודנטים ועוד. חלק מההנחות כרוכות בהצגת תעודה מתאימה. אם קונים מראש כרטיס מוזל אבל לא מציגים את התעודה המתאימה בקופה או במעמד הרכישה, ייתכן שייגבה תשלום נוסף בכניסה

🎫 ילדים עד גיל 5 נכנסים ללא תשלום. כמובן שהאחריות במקרה הזה היא על ההורים, הן מבחינת החשיפה של הילדים למוצגים (שעלולים להפחיד חלק מהם במראה או בריחות) והן בכל הנוגע להפרעה אפשרית של ילדים קטנים "מדי" לקהל המבקרים במוזיאון

ואגב, כרטיס הכניסה הפיזי הוא בעיצוב של שקית הקאה, מה שמתאים מאוד לאווירה ויכול להיות יופי של מזכרת מהבילוי כאן.

כל התשלומים במוזיאון נעשים בכרטיס אשראי או בעזרת פתרון טכנולוגי כזה או אחר. זה לא המקום שלכם להיפטר מהכסף המזומן שהבאתם איתכם לגרמניה.

שעות פתיחה

נכון להיום, מוזיאון האוכל המגעיל בברלין פתוח לקהל הרחב בימי שישי עד השלישי, בין השעות 12:00 ל-18:00. כניסה אחרונה למוזיאון היא ב-17:00. מומלץ לבדוק את שעות הפתיחה לפני מועד הביקור שלכם, כדי שלא תהיו מופתעים.

המוזיאון עצמו לא עצום בגודלו, וברוב המקרים תוכלו לסיים את הביקור כאן תוך שעה עד שעה וחצי. שימו לב שהביקור במוזיאון הוא לא מודרך, אבל אתם יכולים להצטייד מראש במדריך קולי של כ-70 דקות שזמין בשפות שונות, כולל אנגלית, כדי להעצים את החוויה שלכם כאן. את המדריך תוכלו להוריד כאן.

מיקום ודרכי הגעה

מוזיאון האוכל המגעיל ממוקם בכתובת Schützenstraße 70, 10117, בסמוך ל-Checkpoint Plaza, בלב שכונת מיטה המתוירת. במרחק של כ-200 מטר תמצאו את צ'ק פוינט צ'ארלי, מה שהייה נקודת המעבר המרכזית בין הצד המערבי למזרחי של ברלין, לפני נפילת החומות.

ההגעה לאזור נוחה באופן יחסי בעזרת התחבורה הציבורית המעולה של ברלין, וכוללת:

• רכבת תחתית (U-Bahn) – קו U2 עד ל-Mohrenstraße (Berlin), או קו U6 לתחנות Stadtmitte or Kochstraße (Checkpoint Charlie)
• אוטובוסים – קווים 200, 265 ו-M29 עוצרים במרחק הליכה קצר

כמובן שאתם יכולים גם להגיע למוזיאון ברגל, במרחק הליכה סביר מחלק מאתרי החובה של ברלין. המרחק בין המוזיאון לבין שער ברנדנבורג, הסמל הבלתי מעורער של העיר, עומד על כ-1.5 קילומטר בלבד.