Climbing Up The Walls של רדיוהד יגרום לכם לטפס על הקיר מרוב פחד

8 בנובמבר 2023 מערכת האתר

אפשר להגיד שהתקופה שבין סוף שנות ה-90 לתחילת שנות ה-2000 הייתה זו בה הטעם התרבותי שלי התחיל להתפתח. בתקופה הזו ראיתי אינספור סרטים, והבנתי שאימה זה ה-ז’אנר שלי. בשנים האלה התחלתי לשמוע מוזיקה באופן אובססיבי, ולמדתי שהכיוון שלי הוא רוק (או אם תרצו: רוק אלטרנטיבי). אז גם התחלתי להתאהב ברדיוהד, שלוקחים אותי מאז לעולמות אחרים, סליחה על הקיטש. שירים ואלבומים שאי אפשר להישאר אליהם אדיש. כמובן שהם לא שמחים, חלקם אפילו מעלים אצלי עדיין דמעות כמעט בכל השמעה (מישהו אמר “Exit Music: For A Film?”). ויש פה ושם גם שירים מפחידים, ששמחתי לאמץ בתקופה בה גיליתי את האימה.

השיר Climbing Up The Walls הוא התשיעי ב-OK Computer מ-1997, האלבום הטוב ביותר של הלהקה ואחד הגדולים ביותר מאז ומעולם ללא ספק (ויש הרבה מאוד מצעדים ורשימות שמראים את זה בדיוק). זהו לא השיר הטוב ביותר באלבום המושלם הזה, וגם לא המפורסם שבהם. הוא גם לא אחד מארבעת הסינגלים הרשמיים (“Paranoid Android”, “Karma Police”, Lucky” ו-“No Surprises”, למעוניינים. טוסו לשמוע!). בכל זאת, השיר במשך שנים פשוט הפחיד אותי. המילים, המוזיקה, הצעקה ההיא של טום יורק, סולן להקת רדיוהד, בסוף השיר. אז מה בעצם הוא אומר, ולמה הוא בכלל מפחיד?

המילים של Climbing Up The Walls

I am the key to the lock in your house

That keeps your toys in the basement

And if you get too far inside

You’ll only see my reflection

It’s always best when the covers up

I am the pick in the ice

Do not cry out or hit the alarm

You know we’re friends till we die

And either way you turn

I’ll be there

Open up your skull

I’ll be there

Climbing up the walls

It’s always best when the light is off

It’s always better on the outside

Fifteen blows to the back of your head

Fifteen blows to your mind

So lock the kids up safe tonight

Shut the eyes in the cupboard

I’ve got the smell of a local man

Who’s got the loneliest feeling

That either way he turns

I’ll be there

Open up your skull

I’ll be there

Climbing up the walls

טוב, אני לא הולך לעשות כאן תרגום מלא של השיר. זה לא המקצוע שלי, ואין לי את המומחיות לזה. בגדול, רק אומר שהמילים הדי פשוטות האלה באנגלית הזכירו לי במשך שנים סצנות מתוך סרטי אימה שראיתי. לא רק המפלצת ההיא ש”מטפסת על הקירות”, אל המשמעות שלה נתייחס בהמשך. “אם תתקרב יותר מדי פנימה, תראה רק את ההשתקפות שלי”. או “אל תצעק או תפעיל את האזעקה”. או “אנחנו חברים עד המוות שלך”. או “אז נעל את הילדים שלך בכספת הלילה”. או “יש לי את הריח של אדם מקומי עם ההרגשה הבודדה ביותר שיש”. או “זה הכי טוב כשהאורות כבויים”. או בעיקר: “בכל כיוון אליו תפנה, אני אהיה שם… אפתח לך את הגולגולת”. מתנצל מראש על התרגומים החופשיים, אבל אין ספק שהם מזכירים הרבה מאוד סרטי אימה שראינו.

מה מפחיד ב-Climbing Up The Walls ברמה המוזיקלית?

יש כל מיני סוגים של קטעים מוזיקליים שאפשר להגדיר כמפחידים. כמו שקראתם בטח באתר שלנו, יש את הנעימות המוכרות והמצמררות מסרטי אימה: אתם יודעים, שיר הנושא של “ליל המסכות”, “מגרש השדים” וכן הלאה. גם שירים שקשורים לסרטי אימה נכנסים לקטגוריה, בין אם כאלה שנכתבו במיוחד עבורם, עברו שינוי משמעותי (השיר של פרדי קרוגר מבוסס על שיר ילדים קלאסי) ובין אם שירים קיימים. “ג’יפרס קריפרס”, לדוגמה, הוא שיר לגיטימי וקלאסי שהופיע בשלל טקסטים עוד לפני שבחרו לבסס עליו סרט אימה שלם (או לפחות: לקרוא לסרט על שם השם) ולהפוך את השיר לחלק חשוב בעלילה. ויש גם שירים שלא קשורים לכאורה לסרטי אימה, אבל הם פשוט מפחידים במהות שלהם. כן, כמו “Climbing Up The Walls” של רדיוהד. הנה למשל סרטון ריאקשן נחמד של בחור חביב וצעיר, ששומע בפעם הראשונה את רדיוהד ומנסה להבין איפה הם היו כל החיים שלו:

טוב, האמת היא שבשביל להבין מה מקור הפחד פו מספיק לשמוע את השיר. נסו לעשות את זה כמו שעושים עם סרט אימה טוב: בלילה, בווליום גבוה, בחושך, רצוי כשאתם לבד בבית. אפילו בלי להתמקד במילים, קשה שלא לשים לב שהאווירה בו היא מצמררת במיוחד, או כמו שמגזין המוזיקה Melody Maker הגדיר, “כאוס מונומנטלי”. הטון הקודר, הגיטרות המייללות שנשמעת כמו צרחות, כלי והתופים האלקטרוניים המעוותים, הסינתיסייזרים, הטון המצמרר של טום יורק שמשתלב היטב עם המילים המזוויעות, וכמובן שגם הדקה החצי האחרונות, עם סולו הגיטרה והצרחות של טום יורק, שיכלו להיכנס לדעתי לפסקול של כל סרט אימה. הגיטרה שנותנת את הטון בחלק גדול מאוד מכל אותם שירים של רדיוהד, היא די עדינה הפעם, כשהקצב מתגבר בעיקר בזכות האלמנטים האלקטרוניים וכלי ההגשה – עד שבסוף הכול מתפוצץ, יחד עם הקול של תום יורק.

מבחינה מוזיקלית, את האווירה המפחידה אנחנו משיגים במידה רבה בזכות הכינורות. השיר אמנם מתבסס על כלי מיתר, אבל לא בצורה המסורתית (עד כמה שאפשר לצפות שהמוזיקה של רדיוהד תהיה מסורתית). ג’וני גרינווד הגאון, הגיטריסט והקלידן של רדיוהד, הלחין לבד את מקטע כלי המיתר. מספרים שהוא כולל 16 כינורות נפרדים, שמנגנים בהפרשים של רבע טון זה מזה. אם ראיתם את הקסם הזה קורה במסגרת הופעה של רדיוהד, לא תוכלו להיות אדישים.

נגינת כלי המיתר מושפעת מהמלחין הפולני קשישטוף פנדרצקי, וליתר דיוק מהיצירה שלו “אימה לקורבנות הירושימה” (Threnody to the Victims of Hiroshima). זה לא מקרי, מכיוון שגרינווד הוא אחד ממעריציו הגדולים. עד כדי כך שמספרים שאחרי שהשניים נפגשו, גרינווד ערך קונצרט המבוסס על הגרסה שלו ליצירותיו של פנדרצקי, שזכה להצלחה עצומה עם כ-50,000 צופים. גם לחובבי האימה השם הפולני המסובך הזה צריך להיות מוכר, או לפחות חלק מהיצירות שלו. פנדרצקי הוא המלחין של חלק גדול מהפסקול המופתי של “הניצוץ”, כשיצירות שלו שולבו גם ב”מגרש השדים” המקורי (לא הנעימה המפורסמת ההיא, כמובן), “טווין פיקס” ו”אינלנד אמפייר” של דיוויד לינץ’ ועוד.

השימוש בכלי המיתר ב-Climbing Up The Walls הוא מרשים גם את מי שלא בהכרח בקיא במוזיקה, ודי חריג לעומת מה שהתרגלנו בעשורים האחרונים. כמו שגרינווד עצמו סיכם את זה: “התרגשתי מאוד מהאפשרות ליצור קטע מיתר שלא נשמע כמו “אלינור ריגבי” (של הביטלס”), כי כך נשמעו כל קטעי המיתר ב-30 השנים האחרונות”. אאוץ’.

אז מי בעצם מטפס על קירות?

התשובה הפשוטה ביותר שאפשר לתת לכם היא שהתשובה היא לא איתמר, מספר הילדים ההוא. בדומה לשירים רבים אחרים של רדיוהד, גם במקרה הזה הפרשנות המלאה די נתונה לשיקול דעתו של השומע, אבל בעשורים שחלפו מאז סולן רדיוהד טום יורק וחבריו סיפקו כמה תובנות בשאלה “למה התכוון המשורר”. לא צריך להיות פסיכולוג מומחה כדי להבין שהשיר עוסק בנושאים פסיכולוגיים הנחשבים למורכבים ולמאיימים, כמו דיכאון, פרנויה ושדים פנימיים. השיר יכול לבטא במידה מסוימת מצוקה נפשית וחרדה (זוכרים את המשפטים על להכניס את הילדים לכספת? או האיום לפתוח את הגולגולת?), ובעיקר סכנה האורבת למושא השיר. אפשר לראות את הסכנות האלה כמאבקים הפנימיים של האדם (“אנחנו חברים עד המוות”), בין השאר תחושות פרנויה או בדידות.

על פי אחד הניתוחים היותר נפוצים, ה”מפלצת” המטרידה והמרושעת שטום יורק שר עליה היא מטאפורה לכל אותן מחשבות ורגשות מטרידים, וגם נמצאים, שנמצאים בתוך התודעה של מושא השיר. המאבק הפסיכולוגי הפנימי שמלווה אותו, המוח שהופך להיות שדה קרב (או בהקשר שלנו: לוקיישן של סלאשרים). אז האם הדובר כאן הוא הפחד הפרנואידי בעצמו? האם האדם מוכרע בסופו של דבר למפלצת שמקיפה אותו, כמו שאולי אפשר להסיק מהצרחות מקפיאות הדם של יורק?

על פי הניתוח המרתק של Old Time Music, במובן הפשוט שלו הוא על איש שמאבד לאט לאט את האחיזה שלו במציאות, עקב טירוף, אובססיה או מצב מנטלי אחר. אדם שלא רק לכוד בתוך הנפש שלו, אלא גם משתמש בשליטה שעוד קיימת לו כדי לבצע מניפולציות על אלו שמקיפים אותו. ככל שהזמן עובר האדם מאבד את שפיותו יותר, נעשה פרנואידי ומפתח תחושות של פחד או בגידה. המשפט “מטפס על הקירות”, לפי הניתוח הזה, מבטא את הרעיון שהאדם מנסה לברוח מהעור שלו עצמו, והשיר כולו מבטא את הסכנות של אובססיביות ושליטה.

כשהחיים הופכים לסרט אימה: הקונטקסט החברתי של השיר

כמו הרבה מאוד שירים אחרים של רדיוהד, גם Climbing Up The Walls לא נכתב בחלל ריק. יורק עבד בעברו כסניטר בבית חולים לחולי נפש. זה קרה בדיוק בשנים בהן מדיניות הטיפול בקהילה (Care in the Community) נכנס לתוקף. כמו שאפשר להסיק, הכוונה כאן היא שהטיפול באדם בעל מוגבלות פיזית או מנטלית ייעשה בביתם הפרטי ולא במוסדות ייעודיים. המדיניות הזו נהגתה כבר בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, אבל נכנסה לתוקף ב-1983 בתקופת השלטון של מרגרט ת’אצר.

“השיר הוא על הבלתי ניתן לתיאור, מה שממש מרסק את הגולגולת”, סיפר יורק ראיון, והתייחס לימים בהם עבד באותו מוסד לחולי נפש. “ידענו בדיוק מה הולך לקנות. זהו אחד מהדברים המפחידים ביותר שיכלו להתרחש במדינה… אנשים לא יכולים לישון עם וילונות פתוחים, למקרה שהם יראו את העיניים שהם מדמיינים בראשם מדי לילה נוצצות מבית לזכוכית. השיר הזה הוא על המפלצת בארון (Cupboard Monster)”. מתופף הלהקה, פיל סלווי, גם התייחס לרוחות הרפאים שפקדו אותו וגרמו לו לישון מדי לילה כשראשו מכוסה כמעט לחלוטין בשמיכה, מטאפורית או לא.

באותה תקופה, סיפר יורק, הוא קרא בעיתון כתבה על מקרה רצח “סטנדרטי”, בו היה לו ברור שהאדם המעורב לא היה בריא בנפשו. “הוקסמתי באופן מעוות לגבי האופן בו אדם יכול לחיות את חיים ופשוט להתהפך יום אחד ולעשות משהו שאי אפשר לדמיין”, הוא אמר. ההקשר, או אם תרצו הביקורת החברתית, היא שאנשים לא מקבלים טיפול כמו שצריך, והמדיניות הבריטית מעוררת המחלוקת ההיא היא עדות מובהקת לכך.

מאז השיר ההוא חלפו אינספור יצירות מופת ואלבומים של רדיוהד, כולל שירים שעוסקים במפלצות הפנימיות שלנו (ביניהם “Reckoner” מהאלבום In Rainbows, שבמידה מסוימת משלים את השיר הזה). אז גם אם לא ברור לגמרי מה מטפס על הקירות, לפי תום יורק, אין ספק שמדובר בתחושה פנימית שעלולה ללוות את כולנו: הפחדים שיכולים להופיע בלילה, המפלצות שיוצאות מהארון ומטפסות על הקיר, הסכנה שלנו אם לא נדע לשמור על עצמנו. כי לכל אחד יש את סרט האימה הפרטי שלו, ולהקות כמו רדיוהד פשוט הופכות את זה לשיר מפחיד.