בובה של שחקן: בראד דוריף הוא לא רק הקול של צ’אקי
אילו כישורי משחק דרושים כדי לגלם נבל אימה אייקוני? האמת שהתשובה לשאלה הזו מורכבת. עם כל הכבוד לאייקונים אכזריים כמו ג’ייסון וורהיס או מייקל מאיירס, הדמות שלהם היא בעיקר סטטית, לא מדברת ומכוסה במסכה, ככה שהשחקן (ולרוב – השחקנים) שמגלמים את הדמות לא ממש ידועים. מצד שני, יש כבר דמויות שכן דורשות משחק מוקפד, בין אם מתחת למסיכה (הדוגמה המובהקת היא רוברט אנגלונד בתור פרדי קרוגר, השחקן האגדי שזכה לאחרונה לכבוד עם כוכב בשדרה המפורסמת של הוליווד) או בתפקיד דיבוב של בובה. השחקן המעוטר בראד דוריף הוא השחקן שדיבב את צ’אקי כמעט בכל סדרה בזיכיון “משחק ילדים” עמוס הסרטים, ומוכיח שאפשר לקחת את תצוגת המשחק לקצה גם כשמגלמים בובה רצחנית.
הנה כל מה שחשוב לדעת על מי שגילם את צ’אקי והוכיח שגם לבובות יכולות להיות אופי, מטורלל ככל שיהיה.
התגלית של מילוש פורמן: תחילת הקריירה של בראד דוריף
בראדפורד קלוד “בראד” דוריף, או בקצרה בראד דוריף, נולד ב-1950 בהנטינגטון, העיר השנייה בגודלה בווירג’יניה המערבית בארצות הברית. אביו נפטר בגיל שלוש, ואמו הייתה שחקנית תיאטרון. הוא נחשף לתחום המשחק בגיל מוקדם, ולמד בתחילת דרכו אומנות ומשחק במכינה פרטית. לאחר מכן הוא חזר למסלול הסטנדרטי של לימודים בתיכון ובאוניברסיטה, אבל בשלב מסוים החליט לפרוש מהלימודים ולצאת לניו יורק כדי להתמקצע בתחום המשחק.
דוריף הצעיר, שלקח עד לנקודה הזו בעיקר חלק בהצגות ובמופעים של בית הספר ותיאטראות קהילתיים, השתתף בהפקות אוף ברודווי בתפוח הגדול. למרבה המזל, באחד המחזות (“Would You Comin’ Back, Red Ryder”), אחד הצופים היה הבמאי הצ’כי המצוין מילוש פורמן, שזיהה את הכישרון. הוא ליהק את דוריף לתפקיד משני ב”קן הקוקיה”, לפי ספרו של קן קיזי, והשאר היסטוריה.
דוריף גילם את בילי, המאושפז המגמגם בבית החולים הפסיכיאטרי בו מאושפז גיבור הסרט מק’מקפי (ג’ק ניקולסון), ועשה את זה בצורה מדהימה, עד שרבים התקשו להאמין שהוא לא מגמגם גם בחיים האמיתיים. בילי אחראי לכמה מהסצנות המטלטלות ביותר בסרט, עד לסוף הטראגי שלו. הסרט זכה בחמשת פרסי האוסקר החשובים ביותר: הסרט, הבמאי, השחקן (ניקולסון), השחקנית (לואיז פלטשר) והתסריט המעובד. דוריף היה מועמד לאוסקר על תפקיד משנה, הפסיד אותו אמנם לג’ורג’ ברנס על “צמד בכותרות” אבל התנחם בפרס האקדמיה הבריטית לקולנוע ולטלוויזיה (באפט”א) ובגלובוס הזהב.
התפקיד המופתי פתח לדוריף הרבה מאוד דלתות. בעשורים שלאחר מכן ראינו אותו בלא מעט תפקידים משמעותיים, כמו בסרטים “חולית” (1984) ו”קטיפה כחולה” (1986) של דיוויד לינץ’, בדרמת הפשע “מיסיסיפי בוערת” (1988) של אלן פארקר ואפילו שני סרטי שר הטבעות של פיטר ג’קסון: “שר הטבעות: שני הצריחים” (2002) ו”שר הטבעות: שיבת המלך” (2003), בהם גילם את הדמות של גרימה לשון נחש, המשרת של סארומן הלבן (שגולם על ידי כריסטופר לי, אייקון אימה נוסף שגילם בין השאר את דרקולה בסרטים של האמר).
הנה סרטון שמציג את הרגעים הבולטים של בראד דוריף בסרטי “שר הטבעות”:
הקול קובע: אומנות הגילום של בובה רצחנית
אם תשאלו חובבי אימה מי גילם את צ’אקי – כן, אותה בובה אדומת שיער רצחנית מסדרת סרטי “משחק ילדים”, הנחשבת לאחד מאייקוני האימה הגדולים והמפורסמים ביותר – סביר להניח שחלק גדול מהם יוכלו לציין את השם של בראד דוריף. זאת למרות שברוב הסרטים, אנחנו רק שומעים את קולו. האמת היא שבדמות שהאלמנט המילולי הוא חלק גדול מהקסם שלה, דוריף עושה את העבודה ביצירת דמות קריפית, עם הרבה הומור שחור והערות קומיות (שהופכות באופן מיידי כמה סצנות מהסדרה לקלאסיקה, כמו סצנת הצעת הנישואין של צ’אקי לטיפאני וולנטיין ב”כלתו של צ’אקי”). אחד מסימני ההיכר של הדמות הוא הצחוק המתגלגל של צ’אקי, שהפך לאחד מסימני ההיכר שלה.
דוריף גילם את צ’אקי בכל שבעת הסרטים הראשונים בזיכיון, כלומר:
- משחק ילדים (1988)
- משחק ילדים 2 (1990)
- משחק ילדים 3 (1991)
- כלתו של צ’אקי (1998)
- היורש של צ’אקי (2004)
- הקללה של צ’אקי (2013)
- הכת של צ’אקי (2017)
גם בסדרת הטלוויזיה המצליחה “צ’אקי”, שהיא למעשה ההמשך לסרט “הכת של צ’אקי”, דוריף הוא שגילם את הבובה. הסרט היחידי בזיכיון בו הוא לא נכנס לנעלי הפלסטיק של הבובה הוא האתחול הדי מיותר של “משחק ילדים” מ-2019, בו מארק המיל – מי שגילם את לוק סקייווקר בסרטי “מלחמת הכוכבים” וגם דיבב בעשרות סרטים, כמו “הג’וקר”, “הענק הירוק”, “ארבעת המופלאים” ואחרים – היה אחראי על דיבוב הבובה הרצחנית.
ברוב המוחלט של הסרטים דוריף תרם את קולו בלבד, גם אם בצורה ייחודית ומפחידה כל כך. בשני סרטים – “משחק ילדים” ו”הקללה של צ’אקי” – הוא גם הופיע בתור צ’ארלס לי ריי, הרוצח הסדרתי שמעביר את הנשמה המעוותת שלו לתוך הבובה. ואגב, הבת שלו פיונה דוריף משחקת בשני סרטים בזיכיון (“הקללה של צ’אקי”, “הכת של צ’אקי”) בתור ניקה, הפרוטגוניסטית המשותקת עם מחלת הלב, שמקבלת את הבובה ומנסה להבין מה הרוע שמסתתר מאחוריה.
לא רק צ’אקי: אילו סרטי אימה נוספים עשה בראד דוריף?
הקריירה של בראד דוריף בעולם האימה לא מסתכמת רק בסרטי צ’אקי, גם אם ברור שהם אלו שמקנים לו את הכבוד לככב באתר שלנו (וברשימות אחרות של אייקוני אימה מפורסמים). בכמה תפקידים הוא הוכיח שהוא הדמות האולטימטיבית לגלם נבל משוגע, בין השאר בזכות הקול הייחודי שלו והשליטה יוצאת הדופן בפנים. הוא אמר פעם ש”היה שמח לגלם את “הבחור מהבית השכן”, אבל אף אחד לא היה מלהק אותי לתפקיד כזה”. הקריירה שלו די מגוונת וכוללת גם ליהוק בתפקידים חיוביים, בין אם בסרטים עצמאיים ובין אם בשוברי קופות. מנקודת המבט של חובבי האימה, למרות זאת, הוא מזוהה באופן כמעט מובהק עם הצד האפל יותר של הקאסט.
אפשר להבין למה זה קורה. המראה שלו, הקול העמוק שאפשר לזהות גם מקילומטר והדמויות שגילם הפכו אותו לשחקן המזוהה בעיקר עם דמות הנבל, אבל יכול להיות שבמציאות הוא לא באמת כזה. “אני באמת מקווה שאני לא בן אדם מפחיד בחיים האמיתיים”, הוא אמר. “זה לא שאנשים בורחים ממני כשהם רואים אותי. לרוב אנשים נחמדים כשהם פוגשים אותי. אם הם מפחדים, הם משאירים את זה לעצמם”.
אולי מהסיבה הזו, הדמויות שלו כן מצליחות לעורר סימפתיה, לא משנה כמה ההתנהגות שלהן תהיה אכזרית או רצחנית. “תמיד בסרטים שלי יש תמה אנושית שאני מתחבר אליה”, הוא מתאר. “אני באמת מחפש תפקידים מרגשים… עם עומק בתור שחקן”.
מגרש השדים 3 (1990) | ||| The Exorcist
ב-1990, דוריף לקח חלק ב”מגרש השדים 3″, הסיקוול השני והלא מוערך מספיק של יצירת המופת מ-1971, שאחראי לאחת ההקפצות הגדולות בתולדות הקולנוע. אם ראיתם את הסרט, אתם יודעים על איזו סצנה אני מדבר.
בסרט, על פי הסיפור “לגיון” של ויליאם פיטר בלאטי (שגם ביים את הסרט), גילם דוריף את הרוצח הסדרתי ג’יימס ונמון, הידוע יותר בתור “רוצח מזל תאומים” (The Gemini Killer), שהוצא להורג כ-15 שנה לפני עלילת הסרט. הסרט עוסק בסדרת רציחות שחוקרים הבלשים קינדרמן והאב קאראס, שהופיעו גם בסרט המקורי, ובמהלכו “רוצח מזל תאומים” משתלט על גופו של האב קאראס (נשמע לכם מוכר מאיפשהו?). גם כאן דוריף הצליח לגנוב עם תצוגת משחק מופתית ומטורללת מאוד.
הנוסע השמיני 4: התחייה (1997) | Alien Ressurection
“הנוסע השמיני 4: התחייה” הוא כנראה לא הסרט הטוב ביותר בזיכיון הנהדר הזה, מהחשובים בקולנוע האימה והמדע בדיוני מאז ומעולם. העלילה שלו מתרחשת כ-200 שנה אחרי אירועי הסרט השלישי וההתאבדות של ריפלי, כשצוות מדענים מצליח לשבט אותה ולהסיר מגוף את הגידול החייזרי. ריפלי בגרסה משודרגת, עם כוח לא אנושי ודם חייזרי, מתמודדת עם הרצון של מדענים ואנשי צבא להחזיר את החייזרים לחיים כדי שישתמשו בהם למטרות שונות, כמו צבא, כשהיא חלק מהמחקר הזה. הבעיה היא שבאופן לא צפוי, המצב יוצא משליטה, החייזרים הורגים את אנשי הצוות וריפלי מנסה למנוע מהחללית להגיע לכדור הארץ, יחד עם החייזרים המפלצתיים.
בראד דוריף גילם בסרט את ד”ר ג’ונתן גאדימאן, אחד המדענים המפוקפקים ששותפים לתחייה של ריפלי ולמחקר על החייזרים. יכול להיות שהתפקיד כאן קצת פחות משוגע מאחרים – למרות שלדמות יש קוקו על הראש – אבל דוריף עשה עבודה יפה בהצגת הרודף שהופך לנרדף, עד הסוף המר.
בסרטון הבא, דוריף מספר קצת על הדמות והחיבור שלו אליה:
ליל המסכות של רוב זומבי (2007 ו-2009) | Halloween
זוכרים את שני העיבודים של רוב זומבי לסרטי “ליל המסכות”? האמת היא שגם בקרב חובבי האימה, הסרטים האלו מעוררים מחלוקת. יש שטוענים שזומבי הצליח להחיות מחדש את הזיכיון ואת מייקל מאיירס, ואפילו לשנות קצת את האופי של הסרטים: עם יותר התייחסות לאופי ולמניעים של מייקל מאיירס. אחרים סבורים שזומבי הלך לאיבוד, ושהסרטים היו צריכים להישאר על רצפת חדר העריכה. אני, אגב, נמצא איפשהו באמצע.
ברימייק של ליל המסכות מ-2007 ובסרט ההמשך מ-2009, זכינו לראות כמה אייקונים של עולם האימה, כמו מלקולם מקדואל הוותיק (בתור סמואל לומיס) ושתיים מה-Final Girls המרכזיות של העשורים האחרונים, כאלה שברזומה שלהן יש עשרות סרטי אימה: סקאוט טיילור קופמטון נכנסה לנעליים המאוד גדולות של ג’יימי לי קרטיס, ודניאל האריס האגדית גילמה את חברתה אנני ברקט. אבל אנחנו כאן כדי לעסוק בבראד דוריף, שגילם כאן את השריף לי ברקט, שהוא גם האב של אנני כמובן. ככל הזכור לי (וזה קשה, כי את רוב סרטי ההמשך של “ליל המסכות” אני מנסה להדחיק) הוא עשה עבודה סבירה בתור דמות טראומתית עם קצת עומק וצד אפל, אבל לדעתי לא מדובר באחד התפקידים היותר זכירים שלו.
פראית (2018) | Wildling
פנטזיית אימה חביב מאוד בכיכובן של בל פאולי (“יומנה של נערה מתבגרת”, “מרי שלי” וסדרת הטלוויזיה “אור קטן” של דיסני פלוס), ליב טיילר (“הזרים”, “ארמגדון”) וכמובן שגם בראד דוריף. הסרט עוסק בנערה ש”אביה” (דוריף) מגדל לבד, בעליית גג, מכיוון שבחוץ יש מפלצת רצחנית. כשהנערה מצליחה לברוח, היא מגלה בדיוק מי היא אותה מפלצת, למה לעזאזל יש לה שיניים חדות וטפרים של מפלצת, מה קרה לאימה ומיהו בעצם אותו “אבא”.
אפשר לראות את “פראית” כדרמת אימה עם הופעות טובות של הקאסט, כמה סצנות מטרידות ומתח מסוים לגבי העלילה. זה לא סרט אימה קלאסי, אבל גם כאן דוריף מצליח להתבלט בדמות עם עבר אפל מאוד. אהה, והוא גם יודע לספר סיפורים לפני השינה בצורה מפחידה כל כך, שאולי תקשה עליכם לישון.
סרטי אימה נוספים של בראד דוריף (בערך)
הפילמוגרפיה של בראד דוריף כוללת כמה סרטים אימה אחרים, חלקם זניחים וחלקם בתפקידים קטנים או אפילו סמליים, ביניהם:
- “אגדה עירונית” (1998) בתור מייקל מקדונל. אם אתם לא זוכרים אותו מהסרט, זה בסדר גמור. זוהי הופעת אורח די סמלית של אדם המגיע לתחנת הדלק. לפי הסיפורים אפשר להבחין בו לצד אחת הדמויות (מישל) בסיקוונס הפתיחה
- “הנבואה 3” (2000), לצד כריסטופר ווקן וסטיב הייטנר, בתפקיד משנה של פסיכופט דתי בשם Zealot
- “דופק” (2006) – רימייק מאכזב לסרט יפני מפחיד מאוד, על פי תסריט של ווס קרייבן. דוריף היה כאן בהופעת אורח קצרה בתור “בחור חובב ספרים רזה”, או מה שזה לא יהיה
- The Wizard of Gore (2017) – סרט ספלאטר שהוא בעצם רימייק לסרט באותו שם מ-1970, שם דוריף מגלם תפקיד משנה של רופא
- “מכתב שרשרת” (2010) – סלאשר אמריקאי על חבורה של צעירים שמקבלת מכתב אותו עליהם להעביר לחמישה אנשים אחרים, אחרת הם יירצחו בעזרת שרשראות. דוריף גילם את מר סמירקר, מורה בתיכון שמתנגד לטכנולוגיה ואולי גם משתתף בתוכנית זדונית שאומרת משהו על השימוש בטכנולוגיה
את הקול הייחודי שלו אפשר למצוא גם מחוץ למסך הגדול. הוא גילם ב”תיקים באפלה”, איך לא, רוצח סדרתי שעומד למשפט לפני הטלת עונש מוות, טוען שיש לו כוחות על טבעיים בעקבות מצב של כמעט מוות ועוזר למאלדר ולסקאלי לחקור מקרה חטיפה. ראינו (או ליתר דיוק – שמענו) אותו מדובב דמויות בסדרות פופולאריות, כמו “איש משפחה” ו”משפחת סימפסון”. הוא דובב דמויות במשחקי מחשב פופולאריים כמו “GTA V”, “Myst III: Exile” ו-“Mass Effect 3”.
בחודש אפריל האחרון, פורסם שבראד דוריף פורש ממשחק – למעט פרויקטים הקשורים לדמות של צ’אקי. למרות שהוא עצמו לא הודיע כל כך, מקורות שעבדו איתו על סדרת הטלוויזיה ציינו שהוא למעשה מגדיר עצמו כשחקן פורש, למעט הדמות שבנתה אותו. לדברי אותו מקור, דוריף חזר לגלם את צ’אקי רק בזכות העובדה שהבת שלו משחקת בסדרה, ושהוא מגדיר את היוצר של צ’אקי, דון מאנצ’יני, “משפחה”. כולנו תקווה שנראה אותו ממשיך לגלם את הבובה הרצחנית האהובה עלינו גם בפרויקטים הבאים. בובות הרי לא חיות לנצח, אבל בסרטי אימה הן בהחלט יכולות לקבל נשמה.
קיבלתם חשק לצ’אקי? הנה כמה מוצרים מעניינים שלו:
