כל הסיבות להיווצרות עיר רפאים, והאם היא יכולה לקום לתחייה?
לפני משהו כמו עשר שנים, הלכתי אחרי אהבת חיי והתגוררתי במשך שנתיים בצפת (ככה זה כשפותחים פקולטות לרפואה רחוק מהבית). באותה שנה למדתי עיתונאות ולקחתי חלק בסדנת טלוויזיה, בה עבודת הסיום הייתה להכין כתבה בת כמה דקות. אז החלטתי להכין כתבה שמציגה את צפת בתור עיר רפאים. חמוש במצלמה, במיקרופון מקרטע ובמעיל מחמם שוטטתי במשך כמה שעות ברחובות, וגיליתי שבאופן די יוצא דופן לב העיר שומם כמעט לחלוטין מאדם. צילמתי לונג שוטים שמראים את הרחובות הריקים, התמקדתי בכלב טועה בשביל הסימליות שבדבר, ראיינתי מוכר בחנות גלידה שבמשך שלוש שעות ביצע שתי עסקאות, ובכותרות הסיום שילבתי את השיר “עיר רפאים” של הזמרת הבריטית ממוצא גיאורגי קייטי מלואה (“מאז שעזבת, אני חיה בעיר רפאים ישנה”).
ברור היה לי שצפת לא עונה להגדרה של עיר רפאים במלוא מובן המילה, כי בכל זאת חיים בה אנשים – ולא מעט. אבל ביצעתי את הבחירות האלה כאקט ביקורתי, על עיר עם פוטנציאל תיירותי עצום שלא ממומש. מאז הכתבה הזו עולה לנגד עיני בכל פעם שאני נתקל או כותב על עיר רפאים, מונח שרבים משתמשים בו בלי לדעת מה בדיוק הכוונה או איך עיר הופכת לכזו. בסקירה הבאה נסביר לכם איך נוצרת עיר רפאים, מהו מוקד המשיכה שלה ברמה התיירותית ועל מה חשוב להקפיד כשרוצים לבקר בעיר כזו.
כיצד נוצרת עיר רפאים?
כשאנחנו מדברים על עיר רפאים, אנחנו מתכוונים לעיר שננטשה באופן מלא – או כמעט מלא – על ידי התושבים. זהו חלק מהמונח הרחב יותר של “יישוב רפאים”, אם כי הגבולות קצת מטושטשים. לא פעם משתמשים במונח “עיר רפאים” לתיאור יישוב שלא בדיוק עונה על ההגדרה של עיר, למשל עיירה או מושב, אבל לא צריך להיות קטנוניים. לפעמים אנחנו נשתמש במונח כדי לתאר עיר שהאוכלוסייה שלה דלילה באופן משמעותי בהשוואה לשנים עברו, גם אם בפועל כן מתגוררים בה אנשים. יש מקרים בהם השימוש שלנו במונח הוא באופן ביקורתי, בעיקר לתיאור מקום בו אין חיי לילה (סורי, צפת פשוט השאירה אצלי טראומה).
כבר מהסקירה הקצרה הזו, אפשר להבין שערי רפאים יכולות לתאר כמה מצבים. יש מקרים, כמו שנראה מיד, בהם העיר התרוקנה מתושבים בתוך שעות ספורות, או אפילו פחות מכך. במצבים אחרים, מדובר בתהליך הדרגתי שיכול להימשך גם עשרות ומאות שנים עקב הגירה שלילית, תנאי מחיה רעועים, מגיפות ממושכות וכן הלאה. כמובן שגם ערים יכולות “לאבד” את ההגדרה הזו אם התושבים כן חוזרים אליהן, כמו שעשוי להיות למשל לאחר התאוששות ממלחמה או אחרי השיקום של העיר. במילים אחרות: עיר רפאים יכולה להיווצר יש מאין או באופן הדרגתי, אבל היא לא חייבת להישאר כך.
אם נכנסים קצת יותר לעומק, אפשר לראות שלאורך ההיסטוריה ערי רפאים נוצרו מכמה סיבות עיקריות:
- מלחמות או פלישות צבאיות, דוגמת הפרבר ורושה בעיר פמגוסטה בקפריסין שננטש לאחר הפלישה הטורקית לקפריסין
- אסונות טבע, דוגמת שיטפונות (ויז’ה אפקואן בארגנטינה), פלימות’ בבריטניה (התפרצות הר געש), בעירת פחם ממושכת (סנטרליה בארצות הברית) ועוד
- אסונות מעשי ידי אדם. הדוגמאות המובהקות הן כמובן הערים פריפיאט וצ’רנוביל, שפונו לחלוטין בעקבות אסון צ’רנוביל, או האסון הגרעיני החמור בפוקושימה, יפן, שהתרחש כתוצאה מרעידת האדמה והצונאמי שבא בעקבותיה. לצד זה יש ערים שננטשו בעקבות טבחים המוניים או אפילו מעשי התאבדות של חלק ניכר מהאוכלוסייה
- מחלות, המביאות להידלדלות האוכלוסייה או להתרחקות ממוקד ההדבקה. אי הרפאים פובגליה בלגונת ונציה הוא אמנם לא עיר אלא רחוק מכך. הבעיה היא שההיסטוריה העגומה שלו ומאות אלפי האנשים שמתו בתחומיו, הופכים אותו למקום נטוש מצמרר במיוחד
- היעדר תנאים מספקים לקיום מבחינה כלכלית, או תנאים משופרים בקרבת מקום. דוגמה לכך היא צ’ופוט קלה בקרים, אוקראינה, שנעזבה כמעט לחלוטין אחרי שהתושבים קיבלו היתר להגר ממנה ולהתיישב בערי קרים האחרות. קולמנסקופ בנמיביה, דוגמה נוספת, הייתה עיר כורים משגשגת שננטשה בעקבות הידלדלות מצבורי היהלומים בסביבתה וגילוי מכרות חדשים (מה שמסביר למה ערים רבות הפכו לכאלה במהלך הבהלה לזהב)
לכל עיר רפאים יש את האימה שלה
המכנה המשותף לערי רפאים רבות הוא שהן מפחידות מאוד. בחלק מהן מרגישים כאילו הזמן עצר מלכת, ומקבלים תפאורה פראית שנראית כמו לוקיישן של סרט אימה: המבנים הנטושים, השתלטות הטבע כפי שקורה לא מעט, העובדה שכל קול כאן עשוי להפיג את דממות המוות, החפצים שנשארו מאחור ומאפשרים לדמיין את הפאניקה שאחזה בתושבים כשהם נסו על חייהם. ואכן, היו לא מעט סרטים שהתרחשו במקומות נטושים. חלק מהסרטים האלו אפילו צולמו באותם המקומות בדיוק, לרוב לקבלת אישור מיוחד ולא מובן מאליו. במקרים אחרים מנסים לשחזר את המקום הנטוש, ולעיתים התוצאה בהחלט מצליחה להיות מרשימה או מדויקת מבחינה היסטורית.
מכיוון שאנחנו באתר שמתמקד בעולם האימה, אי אפשר שלא להתייחס למקור השם “ערי רפאים” או לשאלה שאולי עלתה גם אצלכם: האם בערי רפאים יש גם… ובכן – רוחות רפאים. מהבדיקה שעשינו, נוצר רושם שמקור הביטוי לא ידוע וכך גם השאלה מתי בדיוק התחילו להשתמש בו. מה שכן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלחלק מערי הרפאים הוצמדו עם השנים סיפורי אימים – כולל מפגש עם רוחות רפאים ויצורים מפלצתיים אחרים.
לכל סיפור רפאים יש את המקורות שלו. נראה שהדמיון של האדם פועל שעות נוספות במקומות כאלה, מה גם שלפעמים התנאים השוררים בהם מסבירים חלק מה”חזיונות” האלה. בסנטרליה שבמדינת פנסילבניה, לדוגמה, יש בעירה מתמשכת של פחם כבר עשרות שנים שמסבירה מדוע המקום מתואר בתור “גיהנום עלי אדמות”. ידוע כיום שחשיפה לכמויות אדירות של פחמן דו חמצני עלולה לשבש את פעילות המוח ומערכת העצבים, ולגרום בין השאר להזיות. זו אולי סיבה לכך שאנשים שכן הגיעו לעיירה הנטושה הזו ולמקומות ישנים ונטושים אחרים, מספרים על הופעת שדים ורוחות, שמיעת צרחות ורעשים משונים ושאר סצנות פוטנציאליות בסרטי אימה. יש מקרים בהם מדובר במיתוסים שהחלו לצוץ מסיבות שונות, או אפילו למטרות תיירותיות.
תיירות ערי הרפאים: אפשר לבקר, חשוב להיזהר
באופן לא מפתיע, וכפי שניתן להסיק מהעובדה שמקומות נטושים מהווים חלק מהעולם הרחב של תיירות האימה, יש ביקוש גבוה מאוד לביקור בחלק מערי הרפאים ברחבי העולם. זה בהחלט הגיוני. המקומות האלה עוצרי נשימה בחלק גדול מהמקרים, מרתקים מבחינה היסטורית ומהווים גן עדן לצלמים ולחוקרי תרבויות. חלק מערי הרפאים האלה נמצאות במרחק נסיעה קצר מיעדים תיירותיים מבוקשים, ככה שההגעה יכולה להיות פשוטה לגמרי ולדרוש לא יותר מאשר כמה שעות מהזמן שלכם.
עם זאת, צריך להזכיר שהביקור בחלק מערי הרפאים האלו עלול להיות מסוכן. לעיתים יש סכנה מוחשית למבקרים, לדוגמה קריסת מבנים או רמות חריגות של קרינה המחייבות קבלת אישור מיוחד לצורך הביקור (מה שממש לא מובן מאליו שהתייר הממוצע יקבל). לכן ההמלצה הברורה היא לברר היטב האם ובאילו תנאים ניתן לסייר בערי הרפאים המעניינות אתכם. בחלק גדול מהמקרים תשמחו לשמוע שיש סיורים או טיולי יום לערים האלו, בלוויית מדריך שיוכל להסביר לכם את כל מה שחשוב לדעת על הערים והאופן בו הן ננטשו. מהניסיון שלנו סיור מהסוג הזה – כאשר הוא מוצלח ונעשה על ידי מדריך שחי את הסיפור – יכול לשדרג באופן משמעותי את החוויה… וגם לשמור על החיים שלכם.
.
