אימה איטלקית: הסיפור של פובגליה, אי המתים של ונציה

ונציה, כידוע, היא אחת הערים המתוירות, העמוסות והצפופות שתמצאו. במרחק שייט קצר מהעיר, כחלק מלגונת ונציה, תמצאו את ההיפך הגמור: האי הנטוש פובגליה. עם היסטוריה שכוללת מאות אלפי אנשים שנשלחו לאי כדי למות בו, סיפורי זוועה על ניסויים שנערכו בבני אדם וגם כמה מיתוסים על רוחות רפאים שעדיין נמצאות שם, לפחות לכאורה, פלא שמדובר באחד המקומות הנחשבים למפחידים באירופה? בואו להכיר את המקום שאתם ממש לא רוצים להכיר.

קופת BRAVO!

הסיפור של פובגליה: מאי המצורעים לאי המתים

פובגליה (Poveglia) נראה, על פניו, כמו אי יפה ופסטורלי. זהו אי המחולק לשני חלקים על ידי תעלה החוצה אותו בפועל, מדובר במקום שקשה למצוא מזוויעים ממנו באירופה. הוא  מוזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-15, ומאותה נקודה – או אפילו קצת קודם לכן – הוא עבר כמה תחנות שנראו כאילו הרכיבו את התסריט של סרט אימה. במהלך המאה הוא שימש מקום מקלט לתושבי פדובה ואסטה מפני הפולשים הברבריים. עם הזמן אוכלוסיית האי החלה לגדול, אך כמה התקפות על האי השאירו אותו בלתי מיושב משך כמה מאות שנים. החל מהמאה ה-17 נבנו כאן חמישה מבצרים כדי לקחת חלק בתמונת ההגנה על הלגונה הוונציאנית. 

במאה ה-17 התפרצה באיטליה מגפת הדבר. האי הפך להיות נקודת ביקורת לכל האנשים והסחורות שהגיעו לוונציה או יצאו ממנה בדרך הים. במה שאולי מזכיר לנו את הסיפורים הראשונית על התפרצות מגיפת הקורונה, בשתיים מהספינות האלה אירעו כמה מקרי הידבקויות. הספינות לא הורשו להמשיך בדרכן, והן אולצו לעגון שם למשך 40 ימים לפחות. כל מי שהיה תחת הסדר או בידוד באי, מסיבה כזו או אחרת, לא הורשה לעבור ולמעשה נידון למות שם. בשנות שלטונו של נפוליאון באזור ונציה, בתחילת המאה ה-19, התפקיד הזה הפך לקבוע. 

אי המצורעים של ונציה נולד, והפך מהר מאוד להיות אי המתים, כך שנשלחו אליו חולים סופניים או כאלה שסבלו ממחלות זיהומיות. על פי ההערכות, בסך הכול מתו בתחומי האי כ-150,000-100,000 איש לאורך ההיסטוריה, תלוי את מי שואלים. עד היום אפשר לראות ברחבי האי משרפות, ששימשו ל"להעלמת" גופות הקורבנות של מחלת הדבר: ככל הנראה, חלק מהחולים נשרפו בעודם בחיים. במקומות אחרים באי בולטים קברים, כאשר בחלק מהמקרים הוחלט למקם שלט קטן מעל כל קבר שמזהיר אנשים להתרחק ממנו. 

החל מ-1922, באי פובגליה הוקם בית חולים למתמודדי נפש. במה שאולי מזכיר מעט את העלילה של העונה השנייה (והמעולה) של "אימה אמריקאית", כמה רופאים החלו לבצע במאושפזים ניתוחי מוח אחרים, כריתות איברים על ידי מקדחות ידניות ושאר "ניסויים". היו אלה ניתוחים מזוויעים, שהסתיימו במקרים רבים במותם הנורא של המאושפזים. מספרים שבשלב מסוים אותו רופא קפץ אל מותו מראש גג מגדל הפעמונים, אחרי שלכאורה נרדף על ידי רוחות רפאים של המאושפזים שהרג.  בשלב מסוים המקום הפך למוסד סיעודי, עד שנסגר לחלוטין בשנות ה-70. כיום המבנה הזה עדיין עומד על תילו, מוזנח מאוד אבל כולל בחדריו כמה פריטים ששימשו את דיירי ועובדי המקום, עדות אילמה למה שהיה כאן פעם. 

בית החולים של פובגליה. צילום: Chris 73. רישיון: CC BY-SA 3.0

המקום הרדוף ביותר בכדור הארץ

כמו כל מקום נטוש שמכבד את עצמו, גם לפובגליה יש את סיפורי האימים שלו. רבים מתושבי ונציה רואים בו גיהנום עלי אדמות, כשעל פי האמונה כל תושב העיר שנידון להגיע לגיהנום מתעורר לאחר מותו בפובגליה. לפי משפט מקומי, "אדם רשע שמת מתעורר בפובגליה". גם חלק מקורבנות האי המצורעים עדיין נמצאים שם, לפי אותן אמונות. אחת הדמויות המוכרות היא של ילדה בשם מריה, שהופרדה מהוריה במהלך המגיפה ומתה באי בסופו של דבר. האמונה היא שאותה מריה עדיין קוראת להוריה בקול.



יש שמגדירים את האי פובגליה כמקום הרדוף ביותר באירופה, או אפילו ברחבי העולם כולו. כמובן שהתואר המחייב הזה נאמר גם ביחס למקומות אחרים, למשל יער המתאבדים של יפן או אתר הקטקומבות של פריז. אבל השורה התחתונה היא שקשה למצוא הגדרה אחרת למקום בו נהרגו כל כך הרבה אנשים, בשטח מצומצם כל כך. אם תשאלו חוקרים על טבעיים שהגיעו לכאן במהלך השנים, מצוידים בכל אותם מכשירים שלמדנו להכיר בסרטי אימה, מדובר ביותר מאשר מיתוס. הם מוכנים להישבע שבמקום הזה יש פעילות על טבעית חריגה, קיצונית יותר מכל מה שהם חוו. הסיפורים הם מהרפרטואר של סרטי האימה: קולות מצמררים בשעות הלילה, רוחות רפאים שנוגעות או עושות "בו", צעקות להתרחק מהאי ולא לחזור אליו לעולם, או אפילו אותו רופא שעדיין מצלצל בפעמון בראש המגדל ממנו קפץ. 

העתיד של אי המתים: במקום בו שרפו מתים, יוקם... מלון?

המוות נמצא כאן בכל כיוון. חוקרים מציינים שאדמת האי מורכבת, פשוטו כמשמעו, מאפר ומעצמות: למעשה, לפי העדויות יותר ממחצית מאדמת האי מורכבת משאריות אדם דוגמת אלה. באחד מחלקי האי, תמצאו קיר עליו נכתב בלטינית: "אל תחפרו, מכיוון שאלה שסבלו נחים כאן", עם ציון של התאריך בו המשפט הזה נכתב (1793). מספרים שצחנת המוות עדיין נוכחת כאן, אולי מכיוון שחלק מהאנשים שהומתו כאן לא נשרפו או אפילו נעטפו כראוי. מיתוסים אחרים הם על כך שעצמות הקורבנות עדיין נשטפות מדי פעם אל החוף, עד היום.

במהלך השנים, אסרה ממשלת איטליה ביקורים בפובגליה. מי שהצליח לבקר בו, באישור מיוחד של ממשלת איטליה, היו בעיקר חוקרים, עיתונאים, צלמים ושאר בעלי מקצוע שנמשכים למקומות מהסוג הזה. המבקרים המעטים יכלו להתרשם מהמבנים שכן נשמרו באי, ביניהם המוסד לחולי נפש, בית חולים, כנסייה, מגדל פעמונים שמתוארך לסביבות המאה ה-12 (שלפי סיפורי הרפאים עדיין מהדהד, למרות שהפעמון שבראשו הוצא ממנו לפני שנים רבות), מבני דיור ומנהלה לצוות שעבד כאן ועוד. בדומה למקומות נטושים אחרים גם כאן התפתחה תיירות בלתי חוקית, כיאה לאי שנמצא במרחק שייט קצר באופן יחסי מערי לגונת ונציה, ובראשן עיר התעלות.



בשלב מסוים המשבר הכלכלי המתמשך של ארץ המגף והחובות המצטברים שלה החלו לתת את אותותיהם. ב-2014 הציעה ממשלת איטליה את האי למכירה, או ליתר דיוק שכירות הקרקע לתקופה של 99 שנה (כלומר, האי יישאר עדיין בבעלות המדינה). זאת לצד כמה נכסים אחרים שקשה לסרב להם בתחומי האי, לדוגמה הטירה, המנזר או המשרפות שהוקמו במקום. שטח האי ונכסיו אכן נמכרו ליזם איטלקי בשם לואיג'י ברוג'רו, בסכום של קצת יותר מחצי מיליון אירו. התכנון המקורי של אותו יזם היה להקים על גבי האי, בהשקעה של כ-20 מיליון אירו לפחות, אתר נופש לעשירי איטליה ואירופה. הבעיה היא שמהר מאוד התגלו אי הסדרים בתנאי הפרויקט, או שמסיבה מסוימת הוחלט לבטל את העיסקה (בין השאר, מכיוון שהסכום שהוצע לא היה גבוה מספיק). ברוג'רו ניסה בשלב מסוים לקבל בכל זאת חזקה על האי, עד הרגע בו מונה לראש עיריית ונציה - כי כנראה שזה תפקיד קצת יותר מפתה. 

בשנת 2015, קבוצה פרטית אחרת באה עם תוכנית שאפתנית לא פחות. לפי הדיווחים, התכנון היה להקים כאן פארק ציבורי, מרינה, מסעדה, בית הארחה, מרכז לימודים ומוסדות נוספים. בשנים שחלפו מאז, וככל הידוע לנו עד היום, עדיין לא נעשה דבר כדי להפיח חיים באי המתים של ונציה. ימים יגידו האם הוא מצליח להשתחרר סופית מהטראומות שעבר, או שבדומה למקומות מזוויעים אחרים - נידון עליו להישאר נטוש גם בעשורים הבאים.