מתקפת העגבניות הרצחניות, גרסת המציאות: פסטיבל טומטינה בספרד מציע קרב עגבניות מדמם, ולא מדם
לפני כמה ימים, ישבתי עם הילדה הגדולה בחדר, אחרי ארוחת הערב ולפני השינה. כהרגלנו בקודש, קראנו ביחד ספר שהיא לקחה מהספרייה של בית הספר, מנסים כרגיל לקרוא 90% מהספר ביום האחרון כי ככה זה ילדים עם ספרי ספרייה. זה היה ספר די מייגע למען האמת, עם עובדות על כמה מדינות באירופה מבחינת אוכלוסייה, מאכלים, מנהגים וכן הלאה, שכלל לפחות כמה נקודות מעניינות ואיורים של אגדת דיסני מוכרת בין לבין. כשהגענו לספרד – מדינה שאני מאוד לא אוהב בגלל היחס העוין שלה לישראל בשנים האחרונות, אבל זה לא הסיפור כאן – הרשינו לעצמנו לגחך על כמה מהמנהגים המוזרים שלהם כדי להרגיש עליונים. ואז, תחת "חגים ומועדים" הגיעו כמה שורות הסבר על הטומטינה, פסטיבל העגבניות המפורסם של ספרד שסימן ההיכר שלו הוא מלחמת עגבניות ענקית.
ברגע שקראתי את התיאור של הפסטיבל הזה, עברתי לעולם אחר. הדימוי הראשון שעלה לנגד עיניי, בזמן שהילדה שלי כנראה קוראת לי "אבא? אתה פה?"", הוא של סרטי אימה קלאסיים. כולנו גדלנו הרי על המיתוס בו היו משתמשים בקטשופ כדי לדמות דם בסרטים, לרוב בשילוב עם רכיבים אחרים, לפעמים בשחור לבן. אז מצב בו רחובות שלמים מוצפים באדום, ועשרות אלפי אנשים מצופים מכף רגל ועד ראש בנוזל אדום-כהה, צועקים וצורחים, נקרא בעיני חובב האימה עתיר הדמיון כאילו יצא ממלחמת זומבים כלשהי. אלא שזה לא סרט כאן, אלא המציאות הדי מוזרה של מלחמת העגבניות בספרד, אירוע שמתקיים כבר עשרות שנים בספרד בלי שלמען האמת מבינים מדוע ולמה.
אז בזמן ששקעתי במחשבות והילדה שלי חיכתה שאמשיך לקרוא איתה את הפסקה הארורה, חטפתי ממנה כמה עגבניות בראש. "את רוצה שאמצא לך עוד מידע באינטרנט על הפסטיבל המוזר הזה?", שאלתי את הילדה בניסיון לפייס אותה. לשמחתי היא הסכימה, ויצאתי לדרך עם ניסיון לענות על השאלות העיקריות: איך הפסטיבל התחיל? למה בדיוק עושים את זה? ואיך תוכלו גם אתם להצטרף לחגיגה האדומה הזו, שנראית כאילו יצאה מתוך סרט המשך ל"מתקפת העגבניות הרצחניות?? אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה, במסגרת סדרת הכתבות שלנו על תאריכים מפחידים ברחבי העולם.
חזירים ומאות טון של עגבניות: המנהג המוזר של טומטינה
פסטיבל הטומטינה (La Tomatina) נערך מדי שנה בעיר קטנה בשם בוניול ((Buñol) בקהילה האוטונומית הספרדית ולנסיה, שנמצאת במזרח המדינה ומזוהה בעיקר עם תפוזים. הפסטיבל שמתקיים מבחינה מעשית ביום רביעי האחרון של חודש אוגוסט. ב-2025 הוא התקיים ב-27 באוגוסט, ב-2026 נציין אותו ב-26 באוגוסט, וב-2027 ב-25 באותו חודש.
האירוע הביזארי כולל כמה אירועים שהשיא שלהם, ללא צל של ספק, הוא מלחמת עגבניות ענקית שנחשבת לקרב האוכל הגדול ביותר בעולם. זה מתחיל דווקא עם… חזיר. קברניטי בוניול המנומנמת תולים נתח בשר חזיר על עמוד, מצופה גריז, במרכז העיירה. הצעירים מתחרים ביניהם על הטיפוס לראש העמוד, במטרה להוריד את בשר החזיר, עם טיפוס המוני של צעירים זה על זה. במקביל, הנוכחים חוגגים, רוקדים במעגלים ומעודדים את המשתתפים. ברגע שבו מישהו מצליח לעמוד באתגר (וזה יכול לקחת למעלה משעה), מכריזים בזאת על תחילת מלחמת העגבניות, שהיא בומבסטית ואדומה יותר ממה שאפשר לדמיין.
הקרב מתחיל בירי של תותח, ונמשך כשעה. את ה"נשק" מספקות עשרות רבות של משאיות, שנושאות למעלה מ-100 טון עגבניות. משם מתחיל הטירוף, כשהמשתתפים זורקים עגבניות או אפילו שופכים דליים שלמים של נוזלי עגבניות על אחרים. אחרי שעה על השעון, ירי תותח מסמל את סיום הקרב. המשתתפים מנקים את הפצעים שלהם – או את העגבנייה שמדמה אותם – ומתחילים במשימה מורכבת אפילו יותר, של ניקיון של כל הבלאגן הזה שהם גרמו לו. משאיות כיבוי אש מגיעות ושוטפות את הרחובות, התושבים משתמשים בצינורות כדי להסיר את ה"דם" מגופם, ואחרים אפילו הולכים לבריכה מקומית כדי לטבול בה. הניקוי עצמו נעשה גם בעזרת חומצת לימון בעגבניות, שהופכת את הניקוי ליעיל. לפי הדיווחים, כמה שעות אחרי הפסטיבל רחובות העיירה נקיים יותר משהיו קודם לכן.
שימו לב שהפסטיבל נמשך כמה ימים, כשקרב העגבניות מצוין ביום האחרון שלו. במהלך הפסטיבל מתקיימות פעילויות אחרות שהן למרבה המזל קצת שפויות יותר, כמו תהלוכות, הופעות מוזיקליות, ריקודים, זיקוקי דינור, תחרות בישול (עם דגש על המאכל המקומי המסורתי פאייה) ועוד.
השורשים של פסטיבל העגבניות בספרד
לפי הדעה המקובלת, הפעם הראשון בה התקיים פסטיבל טומטינה בספרד הייתה עוד בשנת 1945. יש כמה וכמה גרסאות לגבי המקור. יש שטוענים שהכול התחיל בקרב אוכל קטן, שהתחיל כשכמה צעירים לקחו חלק במצעד דמויות הענקים והראשים הגדולים שהתקיים באותה שנה. החגיגות גרמו לכך שה"ראש" של אחד המשתתפים נפל, והוא נכנס להתקף טירוף במהלכו פגע בכל מה שזז. אחד הקורבנות העיקריים של היו דוכן ירקות, ונפילתו גרמה לכך שההמון המשולהב התחיל להשליך אחד על השני עגבניות , ואולי גם ירקות אחרים שהיו זמינים.
מספרים שבשנה לאחר מכן, היו צעירים שהגיעו כבר מצוידים מראש עם עגבניות, לקרב שהם קבעו מראש. המשטרה המקומית התחילה לעצור את הקרב, אבל לא את המסורת שהתחילה שנה לאחר מכן ונמשכת עד היום.
בשנות ה-50, הרודן הנורא פרנסיסקו פרנקו החליט לאסור על קיום הפסטיבל, בשל העובדה שבחג לא היו אלמנטים דתיים. חלק מהתושבים המקומיים קיימו את הפסטיבל למרות האיסור ונאסרו. למרות זאת, מחאות מקומיות הובילו לכך שהפסטיבל חזר לחיים. לאחר מכן החגיגות נעצרו שוב עד שנת 1957, בה התושבים החליטו להתריס את השלטון ולערוך "הלוויה" רשמית לעגבניות. בשיא האירוע, בזמן שהתושבים נשאו ארון קבורה עם עגבנייה גדולה, להקה ניגנה מוזיקה נוגה מתאימה. המחאה הצליחה, כי מאז הפסטיבל קיבל אישור להתקיים והפך לרשמי.
הפסטיבל המקומי הופך לאטרקציה תיירותית
משנות ה-50 של המאה הקודמת פסטיבל העגבניות של ולנסיה מתקיים כמעט מדי שנה, למעט במקרים נקודתיים כמו משבר הקורונה שגרמה לביטול של החגיגה ב-2020 וב-2021. בזכות דיווחים שצצו בתקשורת המקומית והבינלאומית במהלך השנים, הוא זכה לעניין עצום. זה התגבר ב-2002, כששר התיירות הספרדי הכריז על האירוע כאטרקציה תיירותית בינלאומי.
היום, מלחמת העגבניות של ספרד מושכת אליו המוני תיירים, שמגיעים כדי לצפות בחוויה האותנטית וכמובן שגם לקחת בה חלק פעיל. שימו לב שמאז שנת 2013, מסיבות בטחוניות די ברורות, החליטו להגביל את מספר המשתתפים בחגיגה ולגבות תשלום עליה. מאז אותה שנה המספר המקסימלי של משתתפים בפסטיבל העגבניות הוא 20,000, במטרה ברורה לא לעבור בהרבה את האוכלוסייה המקומית, שעומדת על משהו כמו 9,000 תושבים בלבד.
באופן לא מפתיע, המסורת הדי מוזרה של בוניול עוררה הרבה מאוד ביקורות במהלך השנים. הטענה הראשונה והדי מובנת היא בבחינת "אבל יש אנשים רעבים באפריקה" – כלומר, שזורקים לפח (או על אנשים) כמויות מסחריות של מזון שהיה יכול אחרת, אולי, להגיע לאוכלוסיות שבאמת זקוקות לו.
החוקים של חג זריקת עגבניות
על פניו, פסטיבל זריקת עגבניות נשמע כמו אירוע מופרע לחלוטין, כאוס מוחלט ללא חוקים. אלא שבמהלך השנים, וכנראה בעקבות התנסויות שקרו בפועל, החליטו על כמה חוקים שמי שמשתתף בפסטיבל חייב לעמוד בהם:
🍅אסור לזרוק דבר חוץ מעגבניות
🍅 אסור לקרוע בגדים. רוב המשתתפים, כמובן, מגיעים עם בגדים בלויים או כאלה שייזרקו לפח לאחר האירוע, כי מי רוצה לכבס את כל הזיהום הזה
🍅 חשוב למעוך את העגבניות מעט לפני שזורקים אותן, כדי שלא ייגרם נזק פיזי לאחרים
🍅 זורקים עגבניות רק על מטרות (אנשים) שאפשר לראות
🍅 חל איסור לזרוק בצורה ישירה עגבניות על בניינים
🍅 יש לשמור מרחק ממשאיות
🍅 נשמעה הירייה שמסיימת את האירוע? בזה הרגע בדיוק חובה לעזוב את העגבניות
איך מבקרים בפסטיבל העגבניות?
אם אתם נמצאים במקרה במזרח ספרד בכלל ובאזור ולנסיה בפרט בסוף חודש אוגוסט, תוכלו בהחלט להצטרף לפסטיבל. העיירה בוניול נמצאת לא רחוק מוולנסיה, ולכן אם אתם מתכננים חופשה באזור, כדאי מאוד לשלב לילה או שניים בבוניול או בוולנסיה סביב התאריך של הטומטינה. עדיין, כדאי לצפות לכך שתקופת הפסטיבל גורמת לביקוש גבוה מאוד. מחירי המלונות עולים, ויכול מאוד להיות שהמלונות המומלצים ייסגרו כמה חודשים מראש. המשמעות היא שאם החלטתם לבקר כאן, כדאי מאוד להזמין מלון. אתם יכולים לחפש מקום בעיירה עצמה או לשהות בוולנסיה ולהגיע לשם ליום אחד.
די נוח להגיע ליום אחד במיוחד לפסטיבל, עצמאית או כחלק מסיור פרטי. אנחנו מצאנו יופי של טיול יום באתר Get Your Guide, הפופולארי מאוד בקרב ישראלים. הטיול הזה, שנמשך כמעט יום שלם (12-10 שעות) כולל את כל מה שמי שנמצא בוולנסיה ורוצה לחוות את הפסטיבל במלואו יכול לקוות לו: הסעות הלוך ושוב מוולנסיה, כניסה לפסטיבל העגבניות וחוויות שונות לפני או אחרי קרב העגבניות. בין השאר, ביקור במתחם המקדים שכולל מוזיקה ובר, צלחת פאייה, משקה לבחירה (בירה או סנגריה), הופעה חיה, מסיבת אפטר פארטי ואפילו מקלחות רחוב לניקוי הגוף לאחר הקרב, שממוקמות ממש מול מתחם החוויה. הטיול הזה לא זול, אבל יכול לחסוך לכם הרבה זמן, למנוע מכם כאבי ראש ולעזור לכם לגלות את הצדדים המגוונים של הפסטיבל השמח והמיוחד הזה.
כאן תוכלו למצוא פרטים נוספים ולהזמין טיול יום לפסטיבל טומטינה 2026:
אפשרות אחרת לקחת חלק באירועי חג זריקת העגבניות, שמצאנו באתר Viator, היא טיול בן יומיים בבוניול. הטיול יוצא גם כן מוולנסיה וכולל לינה באתר קמפינג (אוהל זוגי עם מזרן, שק שינה, תאורה ואטמי אוזניים), ארוחת בוקר חמה, הסעות לקרב העגבניות וממנו, משחקי חוף, בירה וסנגריה ללא הגבלה, ארוחת גבינות ויין וכמובן שגם כרטיסים לפסטיבל. בתוספת תשלום, תוכלו להשתתף גם בקרבות מים ויין, להשתתף במסיבת האפטר פארטי (כולל הסעה) ואפילו לקבל לבוש מקומי מסורתי.
באתר הרשמי של הפסטיבל תמצאו אפשרות להסעות מיעדים שונים בספרד, כמו ולנסיה, מדריד, ברצלונה וקוסטה בראווה. הכרטיס כולל איסוף מהמלון או בסמוך לו, נסיעה חזור בתום האירוע, כרטיס כניסה לפסטיבל טומטינה, ביטוח נסיעות, חולצת טי שירט של הפסטיבל ועוד. בתוספת תשלום, תוכלו גם להזמין פאייה ולנסיאנית או סנגריה. החיסרון העיקרי הוא שהחוויה כאן עשויה להיות פחות מלאה ביחס לאתרי האטרקציות, ושהזמנה בצורה הזו היא הרבה פחות גמישה. אם באתרי האטרקציות תוכלו בדרך כלל לבטל את ההזמנה ללא תשלום עד 24 שעות לפני, כאן התנאים עשויים להיות מורכבים יותר. במציאות הנוכחית של ביטולי טיסות ברחבי העולם, ובעיקר מישראל, הסוגייה הזו יכולה להיות משמעותית מאוד.
פסטיבל זריקת עגבניות הופך לתופעה בינלאומית
פסטיבל העגבניות המפורסם בבוניול, ספרד, לא נשאר בגבולות המדינה. הוא הפך לטרנד עולמי, עם כמה גרסאות מקומיות מגוונות. בקולורדו, למשל, מתנהלת מאז שנות ה-80 "מלחמת העגבניות" מול טקסס, כולל ניסיון לכבוש דגם קש של מיסיון אלמו בסן אנטוניו (ספוילר: הקולוראדנים לרוב מנצחים).
בקולומביה, קוסטה ריקה ואפילו בסין, הכפרים והעיירות מצאו דרך להפוך עודפי עגבניות לחגיגה אדומה, עם טונות על גבי טונות של ירקות מעוכים שעפים לכל עבר למשך כמה שעות. אבל לא בכל מקום הרעיון התקבל בחיבוק. בהודו, למשל, הממשל פסל ניסיונות לארגן טומטינה בבנגלור ודלהי, בטענה שמדובר בבזבוז מזון.
ואגב, יש גם קרבות אוכל מוזרים אחרים ברחבי העולם. בעיירה איטלקית קטנה בשם איווריאה, צפונית ממילאנו, מתקיים מדי שנה קרב תפוזים בין אלפי משתתפים שמחולקים לכ-10 קבוצות, כל אחת עם מדים וסמל משלה. קרנבל איווריאה התחיל בכלל בתור מחאה נגד שליט עריץ, שכללה זריקת אבנים על ביתו, שלמרבה המזל עברו להיות מומרים עם השנים בתפוזים, שמגיעים לכאן בעיקר מהאי סיציליה.
בחלק מהקרבות, אתם צפויים להירטב כהוגן – ואנחנו לא מתכוונים כאן ליום המים שמציינים ילדים ישראלים בחג השבועות (למה לעזאזל תמיד משפריצים עליי מים?), או חג Songkran בתאילנד שאחד מסימני ההיכר שלו הוא מלחמות מים ענקיות. דוגמה די מוזרה היא פסטיבל היין של הארו (Haro Wine Festival), בצפון ספרד, שמתקיים מדי שנה ב-29 ביוני וכולל בשיאו, בטח כבר ניחשתם, מלחמת יין. התושבים והתיירים הרבים שמגיעים לכאן משליכים את היין בעזרת בקבוקים, אקדחי מים ואפילו מגפיים ופריטים אחרים שלא חשבתם שאמורים לשמש על תקן של מיכלים לאיסוף תחמושת יין ולהשלכתו.
טומטינה בעולם התרבות
הטומטינה הספרדית פרצה עם השנים למסכי הקולנוע, הטלוויזיה ואפילו משחקי הווידאו. כנראה שמבוליווד ועד דיסני, קשה לעמוד בפני הקסם (והבלגן) של ים עגבניות מעוכות. Zindagi Na Milegi Dobara ("חיים רק פעם אחת") ההודי עטור השבחים, שאפשר לראות בנטפליקס, עוסק בשלושה חברים שמגיעים לטיול רווקים בספרד ועוברים חוויות שונות שמסייעות להם להכיר את עצמם, לבחון את החברות שלהם ועוד כמה דברים שהייתי אולי יודע אם הייתי רואה את זה. בכל אופן, במהלך הסרט החבר'ה מבקרים בפסטיבל העגבניות, ואנחנו מקבלים קליפ של משהו כמו חמש דקות, עם צילומים מרהיבים על רקע מוזיקה הודית מדליקה. הקטע הזה הוא למעשה שיר בשם Ik Junoon (Paint It Red) של Shankar–Ehsaan–Loy, שלישייה הודית שתרמה את הפסקול שלה ליותר מ-50 סרטים בכמה וכמה שפות.
"חייבים לדבר על קווין" (We Need to Talk About Kevin) של לין רמזי מ-2011, לפי ספר של ליונל שייבר, הוא סרט עוצמתי מאוד, כמו אגרוף בבטן – מהסרטים היותר מפחידים שלא משתייכים לז'אנר האימה (כביכול) שיצא לי לראות. הסיפור הטראגי הזה, על הורים (טילדה סווינטון וג'ון ס. ריילי) שמתמודדים עם ילד בעייתי מאוד בשם קווין, שהאמא מרגישה כלפיו תיעוב. הצבע האדום בכלל והדם בפרט הם מוטיבים דומיננטיים מאוד בסרט, מרמזים על האלימות הנוראית שנראה בחלק האחרון ושאולי קשורה לחיבה של קווין לסיפור של רובין הוד ולנשק שהוא השתמש בו. הסרט נפתח בסצנה בה רואים את האם בפסטיבל העגבניות, עם שוטים שמדגימים בדיוק למה מבחינה ויזואלית מדובר בתפאורה של סרט אימה, בה קל מאוד להחליף את העגבניות בדם.
משם עוברים לסרט הפוך לחלוטין: "ראשי מדינות" (Heads of State), סרט אקשן אמריקאי במשקל נוצה שעוסק בשני ראשי מדינות שונים לגמרי. המתאבק, השחקן והראפר ג'ון סינה הוא ראש ממשלת אנגליה, כוכב סרטי אקשן לשעבר, בעוד אידריס אלבה מגלם את נשיא ארצות הברית המרובע והמיושן. הם נוסעים ביחד לכנס של נאטו כספין תקשורתי, בניסיון להסתיר את היריבות ביניהם, אבל מהר מאוד משתפים פעולה במאבק ההישרדות, לצידה של סוכנת MI6 מעולה (פריאנקה צ'ופרה ג'ונאס ההודית, מי שהייתה מיס עולם והפכה לשחקנית לא רעה בכלל). באופן שאולי קצת מזכיר את סצנת הפתיחה של "ספקטר" מסדרת ג'יימס בונד במהלך יום המתים המקסיקני (שכבר כתבנו על הצדדים הקריפיים שלו), סצנת הפתיחה של "ראשי מדינות" מציגה את המרדף של הסוכנת והצוות שלה אחר בחור רוסי. המרדף שמתקיים במהלך פסטיבל טומטינה, בו הדם מהר מאוד מתערבב עם העגבניות.
אלו הן כמובן לא הדוגמאות היחידות. את הפסטיבל ראינו בקומדיה המוזיקלית הבריטית "Walking on Sunshine" מ-2014, שמאגד להיטים של שנות ה-80, או בקומדיה הודית בשם Spanish Masala, עם סיפור די קריפי על בחור שעובד במסעדה ומנסה להתקרב לבת העיוורת של הבוס שלו בכך שהוא מחקה את הקול של בן הזוג הקודם שלה, שנרצח על ידי אביה (או משהו בסגנון. אני לא רואה הרבה קומדיות הודיות).
מיקי מאוס התגלגל לתוך הקרב בפרק בסדרה המחודשת של "מיקי מאוס" ב-2013, על חמש עונותיה, שהציגה לא מעט הרפתקאות של מיקי וחבורתו ביעדים שונים ברחבי העולם. במשחק Tekken 6, דוגמה נוספת, אפשר להילחם בזירה שמזכירה מאוד את הרחובות העמוסים של בוניול במהלך הפסטיבל, כי מה מכניס יותר לאווירת הקרב מאשר לראות אנשים סביבך זורקים עגבניות ומכוסים באדום?
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
