אינעל אחותך: "סינדרלה הקללה" יגרום לכם לקלל מרוב שהוא רע I ביקורת
זה מאוד קשה לשפוט סרט כמו "סינדרלה: הקללה". אם ראיתם את הפוסטר של הסרט, הטריילר או אפילו אתם יודעים שכדאי מאוד להוריד ציפיות מתת הז'אנר של "אגדות ילדים שהפכו לאפלות כשנגמרו עליהן זכויות היוצרים כי מישהו רצה כסף קל מסרטים גרועים". מצד שני, סינדרלה זה עדיין מותג מוכר, שזכה לכמה וכמה עיבודי אימה בשנים האחרונות (המוצלח שבהם הוא כמובן "האחות המכוערת" המעולה), והסיפור המקורי הוא אפל הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. חוץ מזה, הסרט הזה הוקרן בבתי הקולנוע בישראל, מה שאומר אולי שיש כאן איזה סטנדרט איכות מסוים. אולי.
החדשות הלא מפתיעות הן ש"סינדרלה – הקללה" (Cinderella's Curse) – לעזאזל, למה לא קראו לזה פשוט "הקללה של סינדרלה"? – הוא סרט איום ונורא כמעט מכל בחינה. הסיפור שלא מתחבר לכלום, הדמויות, המשחק, הצילום, העריכה, האפקטים וכן הלאה. קשה למצוא בו נקודות חיוביות כדי לספר עליהן לחבר'ה, או להצדיק את ה-70 ומשהו דקות שמקדישים לסרט. אבל את זה ידעתי עוד לפני שניגשתי לצפות בו בטלוויזיה בסרט, אחרי שכמובן הרשיתי לעצמי לוותר על הצפייה בבתי הקולנוע. אז האם בכל זאת הצלחתי למצוא כאן כמה נקודות חיוביות, או שהסרט גרם לי לקלל נמרצות ולחפש בארון הנעליים של הבנות נעלי נשף מזכוכית, כדי לדקור לי את הראש מרוב תסכול?
הבסיס המפחיד של סיפור סינדרלה
בניגוד לחלק מאגדות הילדים האחרות שהפכו לסרטי אימה בשנים האחרונות, הסיפור של סינדרלה מכיל יסודות אימה אמיתיים. המעשייה של סינדרלה, הידוע גם בתור "לכלוכית", נחשבת לנפוצה ביותר בעולם. יש שטוענים שהמקור הכתוב המוקדם ביותר של המעשייה הוא הסיפור היווני על רודופיס, אי שם מהמאה השביעית לפני הספירה. אחר כך הגיעו גרסאות של יוצרים כמו גקמבטיסטה בזילה (1634), שארל פרו (1697) וכמובן שגם האחים גרים (1812).
את הסיפור התמים של סינדרלה אתם בטח יכולים להקיא מתוך שינה: המשרתת שאימה החורגת ושתי אחיותיה החורגות התעללו בה. הפיה הקסומה שהעניקה לה במתנה שמלה יפה, כרכרה ונעלי זכוכית, עם אותיות קטנות וחשובות: הקסם ייעלם בחצות. או הנסיך שמתאהב בה, עד שהיא בוחרת ומשאירה נעל זכוכית, שתסייע לו לאתר אותה בממלכה ולחיות איתה באושר ובעושר עצם הזה היום הזה בלה בלה בלה.
ועדיין, בגרסאות מסוימות קיבלנו כמה טוויסטים שמשתלבים היטב בכל עיבוד אימה של הסיפור, כמו כריתת חלקים מהרגל של האחיות (הבוהן אצל האחת, העקב אצל השנייה) כדי שתתאים לכאורה לנעל, או טקס האפטר פרטי בחתונה של הזוג המאושר, במסגרתו האורחים – שכנראה שתו יותר מדי – החליטו לעקור את העיניים של האחיות החורגות כעונש. כמובן שדיסני הפכה את הסיפור לידידותי יותר לילדים כדי להפוך אותו ללהיט, והסרט לא יכול להשתמש בכל מה שמזוהה עם העיבודים של דיסני.
כשקארי פוגשת את סינדרלה
אז בסיס לסרט אימה יש פה, והשאלה העיקרית היא מה בדיוק עושים עם זה. ב"אחות המכוערת", שהיה עשוי היטב, לקחו את זה לכיוון של אימת גוף, על מאבק בין שתי אחיות (להלן: המכוערת והיפה) על ליבו של הנסיך, מאבק שכמובן חרג מגבולות הטעם הטוב. ב"סינדרלה הקללה" – ולמען האמת, גם בסרט "הנקמה של סינדרלה" שיצא בערך באותו זמן – לקחו את זה לכיוון בסיסי הרבה יותר, של סרט נקמה.
על העלילה של "סינדרלה הקללה" אין מה להרחיב יותר מדי. אחרי סצנת פתיחה די רעה שלא ממש קשורה למשהו, אנחנו פוגשים את סינדרלה שלנו (קלי ריאן סנסון, שגילמה את אחת הקורבנות של סצנת קרוואן הדמים של "פו הדוב: דם ודבש 2"), שלא יודעת מה עלה בגורל אביה. היא חיה עם האם החורגת שלה (דניאל סקוט, שגילמה תפקידים קטנים שונים בשני סרטי "פו הדוב: דם דבש"), האחיות היפה והאכזרית אינגריד (לורן באד, "יום שישי של פרדי") והאנה, האחות שכנראה אמור להיות קצת פחות יפה אבל לפחות קצת פחות אכזרית (נטשה טושיני, גם היא עם תפקידים זעירים ב"פו הדוב: דם ודבש" וגם "פיטר פן: הסיוט").
בשלב מסוים, אחרי סצנה מדממת שכוללת את החברה היחידה של סינדרלה, מגיע הנסיך הבלתי נסבל, פרינס לוין (סאם בארט, שגילם הצייד ואחד מחברי הילדות של כריסטופר רובין ב- תשבו טוב – "פו הדוב: דם ודבש 2"). כמו באגדות, הנסיך מזמין את סינדרלה לנפש וכו' וכו', והיא מתאהבת בו בגלל שיש לו שיער מתולתל או כי הוא נסיך. אלא שהאם החורגת מתערבת ומטילה וטו, מה שגורם לכך שסינדרלה נאלצת לוותר על התענוג, לכאורה.
הכול משתנה כשסינדרלה פוגשת את הפיה, שמקבלת כאן טוויסט מדמם – מוצלח בסך הכול – של גופה מתפרקת ומכוסה בדם, עם שיער דליל. במה שאולי הגיע בטעות מאגדה אחרת, היא מציעה לסינדרלה שלוש משאלות. השתיים הראשונות הן די ברורות, ואת השלישית – ובאמת שזה לא ספויילר, כי אין כאן ממש עלילה – היא תבקש אחרי שבנשף היא תחווה משהו בסגנון של "קארי", שכולל השפלות מבישות. באופן אישי, כשהדמות הראשית עברה השפלה אחד השפלה, כמעט יכולתי לשמוע בראש שלי את האמא הפסיכית ההיא של קארי, מדהדת משהו כמו "כולם הולכים לצחוק עליך". כולל הנסיך המקסים, כמובן.
אז קארי שלנו – סליחה, סינדרלה – תתעצבן על ההשפלה ותצא למסע הרג של רוב הדמויות עם כמה עוזרים. כשהיא מצוידת בנעל זכוכית חדה (האמת שהיא לא נראתה לי כל כך חדה מבחינה חזותית, אבל היא הצליחה לכרות איברים, אז כנראה שכן), בכוחות על טבעיים לא אחידים ובצוות של עוזרים מפלצתיים קצת תמהוניים, שיגרמו לה לנסות להרוג את כל המעורבים בדרכים אכזריות.
כשהאימה מוכנסת בצורה שגויה
בדומה הרבה סרטים דלי תקציב אחרים, אנחנו מקבלים כאן סרט קצר (קצת יותר מ-70 דקות), שכולל הקדמה שתוביל אותנו לקראת מסע הטבח, לכבודו התכנסנו כאן. הבעיה היא שלמרות שהדרך לכתוביות הסיום מאוד קצרה, היא קצת מורכבת עבור הצופה. לואיזה וורן היא שחקנית של סרטי אימה מפוקפקים ודלי תקציב, שעברה בשלב מסוים להיות (גם) במאית, שיוצרת כמה סרטי אימה מפוקפקים ודלי תקציב מדי שנה. את רובם המוחלט לא ראיתי, כי יש לי הרי טעם איכותי בסרטים, אבל קשה לצפות למשהו מהשמות הביזאריים של הסרטים האלו שכוללים אי אילו לפרקונים, דחלילים ולטאות, או מהעובדה שרובם מחזיקים בציון של 2, 3 או לכל היותר 4 ומשהו ב-IMDB.
מה שמעניין הוא שלואיזה וורן היא לא רק "במאית של סרטים מפוקפקים", אלא הבעלים של חברת הפקות בשם ChampDog Films. מאז ההצלחה של "פו הדוב: דם בדבש", שהופץ גם כן על ידי ITN Studio שאחראית לסרט הנוכחית (לא באמת חשבתם שקאסט שמורכב מגופות לשעבר בסרטי "פו הדוב: דם ודבש" הוא במקרה, נכון?), היא מנצלת בכמה וכמה מקרים את העובדה שאגדות ילדים קלאסיות עברו לנחלת הכלל. זה לא סתם "ביים בזול ומכור ביוקר" (בערך), אלא מודל עסקי שלם עם אסטרטגיה. הסרט הזה הוא תוצר של אותה שיטה, לטוב ובעיקר לרע. לרע, כי אין שום סיכה שאלמלא החיבור ל"סינדרלה", הסרט הזה היה מגיע להקרנה בבתי הקולנוע בישראל. שלא לדבר על כך שהסרט הוקרן בפרמיירה בפסטיבל FrightFest הבריטי המכובד, עובדה שמוכיחה שגם לפסטיבלים יש לילות שהם מעדיפים לשכוח.
ב"סינדרלה – הקללה", וורן מצוידת בתקציב מינימלי (שעומד לפי ההערכות על משהו בן שש ספרות), ולא מצליחה לעשות משהו מעניין. הניסיונות ליצור אימה הם מתאמצים מדי, עם אינספור הבזקים, מונטאז'ים או מה שזה לא יהיה שאמור להראות משהו שמתרחש בתודעה של סינדרלה, אבל יש יותר מדי מאלה. העריכה כאן היא מאוד בעייתית, אולי כדי להסתיר את העובדה שהדימויים הויזואליים כשלעצמם רחוקים מלהיות שלמים.
מיותר לציין שהסרט לא מפחיד או מותח בשום צורה. עיקר העניין בו עבור צופה האימה הוא מסעות הרג מדממים, עם אפקטים מעשיים רעים ואפקטים ממוחשבים רעים יותר. הבעיה היא שזה נעשה בטעם רע. נדיר שאני אומר את זה בסרטי אימה, בהם אני כמעט לעולם לא בוכה על דם שנפשך, אבל כאן יש יותר מדי סצנות אלימות. כשחלק גדול מהן נראה רע או חוזר על עצמו, אנחנו מקבלים סרט שמבזבז פוטנציאל להיות יותר… סביר. אז נכון שהדימוי של סינדרלה כורתת איברים עם נעל זכוכית נראה מגניב, וגם מתכתב עם כמה מהגרסאות המוקדמות של הסיפור, אבל כשהוא חוזר בערך באותה צורה כמה וכמה פעמים, התוצאה משעממת.
סרט שלא יודע מה הוא רוצה להיות
אולי כדי להבדיל את עצמו מהסרט "הנקמה של סינדרלה" שהופץ בערך באותה תקופה, "סינדרלה הקללה" מכניס אלמנט של פיה ועוד כמה דברים מוזרים, שאמורים כנראה להתחבר לסצנות הפתיחה והסיום של הסרט, כלומר, מחוץ לנרטיב הנקמה הישיר. בפועל, הקטעים האלו נראים תלושים, וקשה לטעון שהם תרמו במשהו חוץ מלהאריך את הסרט לקצת יותר משעה.
כצפוי, הסרט מצליח להיות מאוד מבולגן. יש כאן רפרורים לצדדים האלימים בסיפורים המקוריים של סינדרלה, שרמזנו עליהם קודם, אבל גם אלמנטים על טבעיים, כמו ספר מסתורי שכותב את עצמו בסגנון "מוות אכזרי", ונרטיב נקמה שראינו נעשה באינספור סרטים, כמו "אני יורקת על הקבר שלך". ההתנהגות של סינדרלה, במשחק בלתי אחיד של ריאן סנסון, משלבת דמות רדופה מוקפת שדים מפלצתיים, עם מניירות של… ערפדית? לא יודע, כי לפחות לי חלק מהדימויים הוויזואליים במסע ההרג שלה הזכירו מאוד את אביגיל ב"מתוקה רצח" המהנה.
עוד משהו שחסר כאן הוא אחידות. הדמויות בסרט הזה – כולל הגיבורה הראשית – התנהגו בצורה מוזרה מדי, אפילו הפוכה לגמרי, בין סצנה לסצנה. בחלק מהמקרים אפשר היה להסביר את ההתנהגות במניפולציות שהדמויות עושות, כמו סצנות מסוימות עם האחיות, אבל באחרים השינויים נראו פשוט אקראיים. העובדה שהדיאלוגים בסרט היו חלשים מאוד לא תורמת לבניית האמינות של הסיפור, מן הסתם.
הסרט משלב בכמה וכמה מקרים צילומי נוף, אולי ממאגר כלשהו, שלא ממש מתחברים למשהו. יש כאן כמה סצנות ביער, אבל הקשר שלהן לעלילת הסרט מוטל בספק, כי החיבור בין המרחבים האלו שמתרחש בסוף הסרט הוא גס מאוד. גם התקשיתי להבין מתי בדיוק הסרט אמור להתקיים, כי יש בו אלמנטים היסטוריים תקופתיים, אבל לפרקים גם אווירה מודרנית יותר (חלק מהמבקרים מעבר לים ציינו מנורות מודרניות על אהילים שממוקמות על גבי השולחנות. אני לא מבין במנורות כלום, אבל נזרום איתם).
האם לראות את סינדרלה הקללה?
בהרבה מאוד בחינות, "סינדרלה הקללה" הוא סרט רע מאוד. כמעט שום דבר שקשור לעשייה קולנועית ראוייה לא עובד שם. הוא די ראוי לציונים הנמוכים שלו (ציון 3.4 ב-IMDB), וגם לעובדה שכמעט בלתי אפשרי למצוא עליו ביקורות מנומקות, בטח בעברית. סרט נידח, שאלמלא הטרמפ שתפס על סיפור סינדרלה, כנראה שלא הייתם שומעים עליו מעולם.
בצד החיובי, איכשהו הצלחתי לראות השנה סרטים שסבלתי בהם יותר. סרט שגורם לך לקלל בקול ולדפוק לעצמך נעל בובה של הילדות בראש כמה פעמים הוא ממש הרע במיעוטו.
אבל הסרט הזה הוא גם לא תופעה מבודדת. מאז שסרטי אגדות ילדים עברו לנחלת הכלל, צצה תעשייה שלמה של עיבודי אימה זולים – מיקי מאוס חזר בכמה וכמה סרטים (ויש אפילו סרט בעבודה על פאקינג מיני מאוס רצחנית), פופאי קיבל לפחות שלושה סרטים בינתיים (כולל המשך מתגבש לאחד הסרטים)ץ כאן, יש כמה גרסאות שונות של סינדרלה שיצאו כמעט בו זמנית, עם פוסטרים כמעט זהים ועלילה שנשמעת על הנייר דומה. אם אתם בכל זאת מחפשים איכות שקשורה איכשהו לסינדרלה, כדאי להעדיף כמובן את "האחות המכוערת".
איך לראות את סינדרלה הקללה?
🎦סינדרלה הקללה בקולנוע
"סינדרלה: הקללה" הגיע לבתי הקולנוע בישראל בנובמבר 2025, והוקרן למשך כמה שבועות. העובדה הזו היא לא מובנת מאליה, כי מדובר בסרט קטן מאוד, שבעולם כמעט ולא זכה להפצה מסחרית – כמו שאפשר להסיק מהעובדה שהסרט גרף סכום של כ-95,000 דולר, נכון לכתיבת שורות אלה. למרות שהתקציב של הסרט לא פורסם, ההערכות מדברות על מספר בן שש ספרות, ככה שממש לא בטוח שהסרט שהופק בתקציב מינימלי, באמת הצליח להחזיר אותו.
בארצות הברית הסרט לא זכה לדירוג (Unrated). בישראל, הסרט הופץ עם הגבלת צפייה של גיל 16 ומעלה.
📺 סינדרלה הקללה בטלוויזיה
כמה חודשים אחרי ההפצה הקולנועית שלו, "סינדרלה: הקללה" עשה את הדרך המובנת מאליה לפלטפורמות הצפייה (החוקיות!) בישראל: תחילה בתשלום נפרד, ולאחר מכן כחלק מהקטלוגים הרחבים יותר הזמינים לצופי ה-VOD. בחודש מאי, הסרט התווסף לקטלוגים של Yes (דרך ספריית ה-24/7 הזמינה לצופי ה-VOD), סלקום TV והוט.
לא נטען שפאקינג סרט אימה דל תקציב על סינדרלה הוא הסיבה להצטרף לאחת מהפלטפורמות האלה, חלילה. אבל אם אתם אוהבי אימה, תשמחו לדעת שיש שם קטלוג רחב הרבה יותר של סרטים שהם, בואו נגיד, קצת יותר טובים.. ולגולשי האתר יש כמה מבצעי הצטרפות שווים – מוזמנים לבדוק:
סינדרלה הקללה (Cinderella's Curse) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2024
בימוי: לואיזה וורן
שחקנים: הארי בוקסלי,
תסריט: קלי ריאן סנסון, דניאל סקוט
אורך: 82 דקות
ארץ הפקה: בריטניה
שפה: אנגלית
תאריך עלייה לקולנוע (ישראל): 13.11.2025
תקציב: לא פורסם התקציב הרשמי, אבל ההערכות מדברות על כמה מאות אלפי דולרים
הכנסות: למרות שהסרט הוקרן בבתי הקולנוע בישראל, בעולם כמעט לא זכה להפצה מסחרית וגרף כ-95,000 דולר בלבד
MPAA דירוג: הסרט לא זכה לדירוג רשמי (Unrated) בארצות הברית. בישראל, הותר לצפייה מעל גיל 16.
ציון ביקורות:
IMDB: 3.4
Rotten Tomatoes: אין עדיין מספיק ביקורות מקצועיות כדי להעניק לסרט דירוג Tomatometer
Metacritic: אין לסרט עדיין עמוד ייעודי ב-Metacritic. פאק, אני היחידי שראה את הסרט הזה? ומה זה אומר עליי?
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
