מייגן נעדרת: האם גם הבאזז נעלם, או שזה הסרט המפחיד של שנות העשרה?

לפני כמה ימים, ישבנו בבית של חברים. בזמן שהילדות שיחקו באנה ואלזה, ציירו, התעללו בבובות ובעיקר עשו בלאגן, אחד החברים הזכיר פתאום איזה סרט אימה עם קטעים שהוא ראה בטיקטוק. “משהו על בחורה שמתחילה להתנקם באנשים שאונסים אותה”, אמר החבר. “אהה אהה! אני יורקת על הקבר שלך”, אמרתי בהתלהבות, מתעלם מהעובדה שזה סרט על בחורה שמתנקמת בגברים שאנסו אותה. מכיוון שאני לא מאנשי הטיקטוק, ניסיתי להבין עד כמה השיח סביב הסרט קיים, והאם זה טוב בכלל שסרטים ישנים או נשכחים “קמים לתחייה” בזכות הרשתות החברתיות. מהר מאוד עלה אצלי שם אחד, “מייגן נעדרת”, שבאופן לא ממש מוצדק עשה קאמבק היסטרי למשך תקופה קצרה לפני כמה שנים – בעיקר בזכות הטיקטוק, הטוויטר וצרות אחרות.

כמו הרבה מאוד חובבי אימה אחרים, את “מייגן נעדרת” פספסתי כשהוא יצא, אי שם ב-2011. כשהתחיל סביבו כל הבאזז הזה, השלמתי את הצפייה כדי לראות על מה כולם מדברים. כמה שנים חלפו מאז, חלק מהסצנות מהסרט עדיין זכורות אצלי, אבל קשה להאמין שהוא הותיר חותם עמוק מדי או ייזכר כסרט אימה משמעותי מדי. אז למה בכלל זה קרה, מה כל כך מזעזע והאם אנשים עדיין מדברים על מייגן?

מייגן נעדרת אבל חוזרת לתחייה

נתחיל מההתחלה. “מייגן נעדרת” הוא סרט פאונד פוטג’ אמריקאי, שהופק בתקציב זעום של כ-35,000 דולר בלבד. מספרים שהסרט נעשה בעזרת חמישה אנשי צוות בלבד, כאשר הכותב, הבמאי, העורך והמפיק בפועל הוא מייקל גוי. התסריט נכתב במשך עשרה ימים בלבד, והסרט צולם במשך כשבוע. ממש על קצה המזלג, הוא מציג את סיפורה של מייגן, תלמידת תיכון פופולארית (רייצ’ל קווין), שמתכתבת באינטרנט עם ג’וש, מי שהיא חושבת שהוא נער מקסים. בשלב מסוים היא מחליטה להיפגש איתו, אבל נעלמת. חברתה הטובה, איימי (אמבר פרקינס) מתחילה לחקור את המקרה. למרבה הצער, היא מגלה מהר מאוד מה קרה לחברתה ועומדת בפני גורל אכזרי לא פחות, בלי לעשות ספוילרים.

“מייגן נעדרת” הוא סרט קצר מאוד, שנמשך כ-85 דקות בלבד, בברוטו. הוא גם די איטי, לפחות עד החלק האחרון שכולל את רוב הזוועות. הוא מציג את עצמו כמבוסס על מקרים אמיתיים. זה מה שמופיע בכתובית הראשונה שפותחת את הסרט וגם בטריילר. בפועל, זה לא בדיוק ככה. למרות שהסרט שואב השראה ממקרי חטיפות ילדים, שקורים למרבה הצער מדי יום ברחבי העולם, הסיפור המסוים המוצג בו הוא בדוי לחלוטין. לא בטוח שזה מפחית מהסכנות המוצגות בו, שיכולות להתרחש גם במציאות, אבל חשוב להעמיד דברים על דיוקם.

עוכר שלווה, אבל רחוק מלהרשים

הסרט מכיל כמה סצנות קשות לצפייה, ללא ספק. בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, יש כאן בין השאר סצנת אונס די מפורטת, כמה תמונות (סטילס) שמציגות בחורה במצב מאוד בעייתי עם מכשירי עינויים שנראו כאילו יצאו ממוזיאון המוקדש לתחום, כמה שניות מבעיתות הקשורות לחבית וסצנת סיום ארוכה וקצת מטרידה, שכוללת קבורה של אחת הדמויות בעודה בחיים. אם אתם קוראים את התיאורים האלו, יכול להיות שאתם מדמיינים כבר את סרט האימה המפחיד של המאה ה-21. הנושא הזה עלה בחלק מהביקורות המחודשות על הסרט, ובעיקר בפוסטים שהחלו להצטבר במהלך סוף 2020, בטיקטוק, בטוויטר, בפייסבוק ובכל מה שחברתי. סצנות מהסרט הועלו (כולל שתי תמונות סטילס מדוברות), סרטוני ריאקשן (תגובה) של אנשים צצו, פוסטים נכתבו, והיו עשרות אלפי תיוגים של הסרט תוך כמה ימים.

כמעט עשור אחרי שהוא יצא ולא הותיר חותם משמעותי בין ים הסרטים שאנחנו רואים, פתאום “מייגן נעדרת” הפך ללהיט די גדול, ובעיקר ויראלי, בכל רחבי העולם. במאי הסרט, למשל, הזהיר את הצופים ממנו בצורה די מגוחכת, אזהרות שאמורות כמובן לסייע ליצור באזז. כמובן שהיו גם מדינות שהחרימו את הסרט, כמו ניו זילנד. רבים אחרים ביקרו את הסרט שהוגדר בין השאר כ”פורנו עינויים”, אבל בעידן שלנו הגדרות כאלה דווקא יכולות להגדיל עוד יותר את העניין סביב טקסט מסוים. כותב שורות אלה, למשל, הכין במהלך לימודיו האקדמיים עבודת סמינר שבוחנת את העונג שבצפייה בסרטי עינויים.

מהצד השני, אליו משתייך כותב שורות אלה, רבים סבורים שהמהומה סביב “מייגן נעדרת” היא מוגזמת. קודם כל, הסרט עשוי בצורה מרושלת מאוד. ברור שניתן להאשים בכך את התקציב הזעום ומספר אנשי הצוות הבאת מינימלי, אבל בשורה התחתונה קיבלנו תוצר שמצולם רע, כולל משחק איום ותסריט נורא. גם אם יש בסרט כמה סצנות יוצאות דופן, הן קצרות ולא משתלבות במארג האימה הכולל. האפקט של הסצנות האלה לא היה משמעותי עבורי (ועבור הרבה מאוד אנשים אחרים, אם מביאים בחשבון את הציון הנמוך של 4.6 שהסרט זוכה לו ב-IMDB והביקורות השליליות של רוב המבקרים). כל מה שמסביב רחוק מלשכנע, ועם קילומטראז’ של אלפי סרטי קולנוע יצא לי ולרבים אחרים לראות סרטים שפשוט השפיעו עלינו יותר. הסרט לא גרם לי להחסיר שינה או כלל אימאג’ים שליוו אותי בהמשך, אבל אולי הבעיה היא אצלי.

השאלה שצריכה להישאל היא עד כמה גם היום, אחרי הטירוף הדי קצר סביב “מייגן נעדרת”, הוא עדיין מצליח לעורר עניין. כדי לנסות ללמוד את זה, עשיתי בדיקה קצרה באמצעות כלים שהאינטרנט מציע. הראשון הוא Google Trends, שמציג מגמות חיפוש של ביטויים מסוימים בגוגל לפי זמן ומקום. הכלי הזה לא מציג בדיוק את כמות החיפושים, אבל מאפשר לראות שבטווח של חמש השנים האחרונות, היה פיק מטורף סביב הסרט למשך כמה שבועות, לקראת סוף 2020, ובשאר הזמן כמות מינימלית בהשוואה לאותו פיק.

בפועל, כמובן, נפחי החיפוש סביר הסרט די מרשימים. גם אם שהם היו גבוהים יותר בחודשי הפיק ההוא ב-2020, עדיין מדובר בכמות חיפושים נאה מאוד. רק בארצות הברית, למשל, ממוצע החיפושים של ביטויים רלוונטיים הקשורים לסרט עומד על כמה עשרות אלפי חיפושים בחודש (בעיקר שם הסרט) או אלפי חיפושים לביטויים משלימים, בין השאר אלו המתייחסים לסצנות העיקריות בו ולתמונות הסטילס שהוא מציג במהלכו: לדוגמה, “Megan is Missing Barrel Scene” (כמעט 5,000 חיפושים בחודש). כמובן שחלק גדול מהחיפושים כולל אנשים שרוצים לדעת איך אפשר לראות את הסרט, מה שמראה שה-FOMO עדיין קיים.

גם בלי מייגן נעדרת: העתיד נראה מפחיד

אם כבר רשתות חברתיות, אי אפשר להתעלם מהסכנות שהסרט הזה מציג. הנושאים המוצגים בו, כמו הסכנות שבאינטרנט, התחזויות וחטיפות, הם כמובן לא חדשים. בחודשים האחרונים, עם עליית הבינה המלאכותית, עושה הרושם שהסכנות רק הולכות וגדלות. היום ניתן בכמה לחיצות כפתור ופקודות כתובות להציג תמונות ריאליסטיות של אנשים במקומות שהם לא היו, לדמות את הקול שלהם באופן מושלם (כמו שראינו בסרטוני דיפ פייק) וליצור יישויות שלא היו ולא נבראו. זה אולי צירוף מקרים אירוני, שאחד הסרטים המדוברים של 2023, שנושא גם הוא את השם של “מייגן” (נו טוב, “M3GAN”), עוסק ברובוטית בינה מלאכותית שיוצאת משליטה למסע הרס רצחני.

עם כל ההתלהבות הדי מוצדקת סביב Chat GPT, מידג’רני ושאר אתרי בינה מלאכותית שכובשים את העולם בחודשים האחרונות, שלדעתי יביאו לאחת המהפכות הגדולות בהיסטוריה, יש כאן הרבה מאוד סכנות שסביר מאוד להניח שיקבלו ביטוי גם בסרטי האימה של השנים הבאות. רק לאחרונה ראינו למשל את “משפיענית” המטריד, שמציג את הנושאים האלו בדיוק: אישה פסיכופטית שמעלימה משפיעניות רשת באיזה אי נידח ומתחזה אליהן באופן מושלם, בין השאר באמצעות נפלאות הטכנולוגיה. “מייגן נעדרת” יכול להתחבר מצוין לפחדים הרלוונטיים האלו, ומה שמפחיד הוא שבשנים שחלפו מאז שהוא יצא נראה שרשימת האיומים הדיגיטליים רק התרחבה. 

אז האם באמת מדובר בסרט יוצא דופן או מפחיד מאוד? כמו שאולי הבנתם לבד, אני מסויג. כסרט, “מייגן נעדרת” הוא תוצר בינוני עד רע מאוד, שלא עומד ברוב הסטנדרטים המקצועיים שאנחנו מצפים להם (שבואו נודה, הם לא תמיד גבוהים בעולם האימה). הוא גם לא השפיע עליי יותר מדי או הותיר חותם רציני, מה שלמען האמת רק סרטים בודדים עושים בפועל. מצד שני, כן יש בו כמה רגעים מטרידים כשלעצמם, והוא מתחבר לפחד שצריך להדאיג כל הורה, בטח בנקודת הזמן הנוכחית. אם לא ראיתם את הסרט במסגרת הבאזז של השנים האחרונות, כדאי אולי לפנות לו את השעה ומשהו האלה. מקסימום, כמו במקרה של להיט הטיקטוק “תיק קטן” או סרט האימה הזוועתי ההוא על פו הדוב – תוכלו להאשים תמיד את המדיה החברתית.

איך רואים את מייגן נעדרת?

ככל הידוע לנו, “מייגן נעדרת” לא זמין לצפייה ברוב הפלטפורמות המוכרות בישראל, בין אם יס, הוט, נטפליקס וכן הלאה. אבל כמובן שזה לא אומר שאי אפשר לראות את הסרט, אפילו בצורה חוקית. מייגן נעדרת לצפייה ישירה או לרכישה פיזית זמין, בין השאר, באתרים כמו Amazon, Google Play ואחרים.