טירת פוינאר ברומניה היא הטירה האמיתית (?) של דרקולה, אז למה היא מתוירת הרבה פחות?

גם אם אתם מבינים במיתולוגיית האימה באופן מצומצם יחסית, יכול מאוד להיות שאתם מכירים את הקישור בין המיתוס של דרקולה לבין רומניה. חלק מכם גם יודעים שהדמות הבדיונית של דרקולה, הנבל העיקרי בספר של ברהם סטוקר ובאינספור סרטי אימה שצצו מאז, מבוססת במידה מסוימת על שליט ולאכיה (אזור היסטורי וגיאוגרפי בדרום רומניה), שזכה לכינוי "ולאד המשפד" עקב האכזריות חסרת התקדים שלו. כל אלו גורמים לכך שחלק מרכזי מהתיירות של רומניה מבוסס על המיתוס של דרקולה, עם כמה אתרים שהפכו למפורסמים.

בעוד שאת מירב תשומת הלב מקבלת טירת בראן, האטרקציה התיירותית מספר אחת ברומניה, במרכז המדינה תמצאו טירה שמסתירה צד אמיתי ואפל הרבה יותר של ולאד המשפד: טירת פוינאר הנטושה והמתפוררת. זהו לא מוזיאון מלוטש ומסודר, אלא שריד היסטורי אותנטי של אחת התקופות האכזריות בהיסטוריה של אירופה, ומכאן גם סוד הקסם שלה.

מהי טירת פוינאר?

טירת פוינאר (Poenari Castle), הידועה גם בתור "מצודת פוינאר", היא מבצר הררי מרשים הממוקם על החלק המישורי של הר קטטיאה, על קניון שנוצר עם השנים בעמק של נהר ארג'ש. הטירה בנויה על סלע גבוה המתנשא מעל נהר ארג'ש, במיקום אסטרטגי שהפך אותה למבצר כמעט בלתי חדיר. גובה המצוק שעליו עומדת הטירה מגיע לכ-800 מטרים מעל פני הים, מה שהקנה לה יתרון טקטי משמעותי בימי הביניים.

הטיפוס אל הטירה עצמו הופך את הביקור לחוויה פיזית ומנטלית כאחד. 1,480 מדרגות תלולות מפרידות בין העולם המודרני לבין השרידים הדרמטיים של המבצר. כשמגיעים לפסגה, מתגלה נוף עוצר נשימה של עמק ארג'ש.

המבצר עצמו בנוי מאבן מקומית וכלל בעבר כמה מגדלים, חדרי מגורים וחצרות פנימיות. היום, רק חלק מהמבנה המקורי שרד: קירות חלקיים, מגדל מרכזי והרבה הריסות שמספרות על גדולתו לשעבר. הטירה נמצאת במצב של שימור חלקי ונחשבת לאתר היסטורי חשוב ברומניה. למרות שהיא למעשה נטושה ואין בה מוזיאון מאורגן כמו בטירת בראן, עדיין ניתן לבקר בה ולטפס אל השרידים. למעשה, מנקודת המבט שלנו, המעמד הנוכחי של הטירה דווקא מוסיף לאווירה המפחידה. 

ההיסטוריה של טירת פוינאר

טירת פוינאר הוקמה במקור במאה ה-13 על ידי שליטים מקומיים (וולאכים), בתור מבצר הגנה נגד פלישות. המיקום האסטרטגי שלה על גבי צוק גבוה הפך אותה למקום מושלם לשלוט על נתיבי הסחר והמעברים ההרריים. במשך השנים, המבצר החליף ידיים כמה וכמה פעמים, והיה עד למאבקים פוליטיים וצבאיים בין ממלכות מתחרות. במאה ה-14, למשל, הטירה הייתה על תקן המצודה העיקרית של השליטים של בסאראב (אחת המשפחות הבולטות בהקמת נסיכות ולאכיה).

המפנה האמיתי בהיסטוריה של הטירה הגיע במאה ה-15, כאשר ולאד השלישי מוולאכיה בחר בה כאחד ממקומות המבצר העיקריים שלו. על פי המסורת, ולאד הכריח אצילים מקומיים לשפץ ולחזק את הטירה והם עבדו קשה עד שהבגדים שלהם התפוררו מעליהם. החיזוק הזה הפך את המבצר למעוז כמעט בלתי חדיר, מקום מעולה להסתיר את הזוועות.

 

ולאד המשפד: הדמות שמאחורי האגדה

החשיבות ההיסטורית של טירת פוינאר נובעת בעיקר מהקשר שלה לוולאד המשפד, שהפך אותה לאחד המבצרים העיקריים שלו. ולאד השלישי (1476-1431) היא השליט של ולאכיה שלוש פעמים, שנודע בכמה כינויים: "ולאד צפש", ובתרגום חופשי מרומנית "ולאד המשפד", או "דראקוליה" – ביטוי שמבטא את העובדה שהוא הבן של "דראקול" (השד), הכינוי שאביו קיבל עקב העובדה שהיה חבר במסדר הדרקון.

מבחינה היסטורית, ולאד המשפד מילא תפקיד מרכזי בהגנה על ארצו מפני פלישות מסוג מסוים: מסדר הדרקון נועד לספק הגנה לנצרות ממה שהמקימים שלה ראו בתור איום עליה, כולל התקפות של האימפריה העות'מאנית. מה שחשוב יותר לענייננו הוא העובדה שהכינוי "ולאד המשפד" לא ניתן לו בשם החיבה שלו למרשמלו על האש, חס וחלילה, אלא עקב שיטת העינוי האהובה עליו.

ולאד המשפד היה מוציא אנשים להורג בשיטה שהייתה הבסיס ללא מעט סרטי אימה ועינויים: שיחוד כהוצאה להורג. העיקרון היה תקיעת הגוף של אדם מסוים על גבי מוט מחודד והשארה שלו שם, ככה שהמשקל (וכוח הכבידה) יגרמו להמשך חדירת המוט לגופו ולמוות שלו בייסורים נוראיים (ואגב, לעיתים קרובות נזהרו שהמוט לא יפגע באיבר חיוני כמו לב, כדי שהמוות באמת יהיה איטי). ולאד המשפד לא המציא את שיטת העינויים הזו, שהתרחשה בתרבויות קדומות במזרח הקרוב, אבל הוא הפך אותה ל"אומנות" אכזרית.

הסיפורים על אכזריותו של ולאד משאירים חותם עד היום. מדובר בשליט שביצע טבח המוני באצילים שהסתייג מהם, שיפד אלפי חיילים עות'מאנים, הקים "יער של יתדות" שנמשך קילומטרים והעניש אזרחים על עבירות קלות באופן אכזרי. הערכות משתנות, אך חוקרים סבורים שולאד היה אחראי להריגתם של בין 40,000 ל-100,000 בני אדם במהלך תקופת שלטונו. 

למרות האכזריות, ולאד נתפס על ידי רומנים רבים כגיבור לאומי שהגן על ארצו בפני האימפריה העות'מאנית העוצמתית. השיטות הקשות שלו, לפי הסיפור הרומני, היו הכרחיות כדי לשמור על עצמאות ולאכיה, יש שיגידו על הביטחון. מספרים שאנשים כל כך פחדו, עד שגם אם היו משאירים מטבעות זהב ברחוב, אף אחד לא היה נוגע בהם עקב הפחד שלו מהעונש הצפוי לו.

הטירה הייתה בשימוש זמן לא קצר אחרי מותו של ולאד המשפד, עד שבמהלך המאה ה-16 היא ננטשה. במאה ה-17 היא כבר הייתה הרוסה בעיקרה, עם החומות וחלקים נוספים שהצליחו עדיין לעמוד על תילם. ב-13 בינואר 1913 הטירה חוותה רעידת אדמה, שגרמה למפולת אבנים, שגרמה לכך שחלקים מהטירה נפלו היישר למטה. שתי רעידות אדמה נוספות (ב-1940 וב-1977) המשיכו במלאכת החרבת הטירה. בשנים האחרונות הטירה שופצה.

מה הקשר בין טירת פוינאר לדרקולה?

הקשר של ולאד לטירת פוינאר הוא משמעותי, מכיוון שכאן הוא מצא מקלט בתקופות משבר. על פי האגדה, כשנמלט מפני אויביו, הוא השתמש במעבר סודי שהוביל מהטירה אל ההרים, ובסופו של דבר נאלץ לנטוש אותה. הטירה נזנחה לאחר מכן והפכה להריסות, אבל הזיכרון של ולאד המשפד נשאר חרוט בחומות שלה.

הקשר בין ולאד המשפד לדמות דרקולה של ברהם סטוקר הוא נושא למחלוקת מתמשכת. רבים מניחים שסטוקר התבסס על הדמות ההיסטורית של ולאד בעת כתיבת הרומן המפורסם שלו ב-1897. השם עצמו קשור לכינוי של אביו של ולאד, ולאד דרקול (Vlad Dracul), כאשר המילה "דרקוליה" פירושה "בנו של הדרקון" או "בנו של השטן".

מצד שני, הקשר הישיר בין טירת פוינאר לרומן של סטוקר אינו ברור. למעשה, רוב החוקרים סבורים שסטוקר מעולם לא ביקר ברומניה, והטירה עצמה נמצאת משהו כמו 200 קילומטר דרומית למקום שבו מתרחש הרומן, אי שם בחלק הצפון מזרחי של מחוז טרנסילבניה. דעה מקובלת היא שהתיאור של הטירה בספר מבוסס על מחקר ספרותי ולא על חוויה אישית. יש שטוענים שאם סטוקר אכן התבסס על מבצר אמיתי, זו הייתה טירת בראן או אפילו מקום אחר לחלוטין, ולא טירת פוינאר.

למרות זאת, יש קסם אירוני בכך שדווקא טירת פוינאר היא הטירה האמיתית של ולאד המשפד, השליט שהשראתו הייתה מאחורי דמות דרקולה. בעוד שטירת בראן זוכה לתהילה התיירותית בתור "הטירה של דרקולה", היא למעשה לא הייתה מקום מגורים מרכזי של ולאד, וכנראה גם לא קשורה בכלל לסיפור. טירת פוינאר, לעומת זאת, היא זו שבאמת שימשה כמבצרו במשך שנים, ובה התרחשו אירועים אפלים שהפכו לאגדה.

אזכורים תרבותיים של הטירה

המיתוס של טירת פוינאר בתור מקום קריפי התפתח עם השנים, בצורה שרחוקה מלהיות מפתיעה. עוד בתקופה הקומוניסטית, כשהטירה כבר הייתה הרוסה, המוני אנשים הגיעו כדי להעביר בה כמה לילות. אחד מהם היה וינסנט לי הילייר, בעלה של הנסיכה האיראנית פטאמה פהלווי. הוא היה מוכן להישבע בלא מעט קונבנציות של סרטי אימה שהתרחשו בדירה: לדבריו, הלילות בתוך הטירה היו קפואים גם באמצע יולי, בטירה בלט ריח של פרחים רקובים והוא הרגיש שמישהו מתבונן בו, או אפילו נשך אותו בלי שעבר תקיפה פיזית. לי הלייר חווה סיוטים וסבל ממחלת העור קרטוזיס, למרות שלכאורה לא היו לכך סיבות.

טירת פוינאר הפכה עם השנים לסמל בתרבות הפופולרית, במיוחד בהקשר של דרקולה וסיפורי ערפדים. היא הופיעה ב"הסודות של דה וינצ'י" (Da Vinci's Demons), סדרה בת שלוש עונות העוסקת בחיים המוקדמים של ליאונרדו דה וינצ'י. רוב האירועים שמתוארים בסדרה הם בדיוניים, כולל הפרק הרלוונטטי בה דה וינצ'י נפגש בטירת פוינאר עם לא אחר מאשר ולאד המשפד. 

גם בסדרת הטלוויזיה הבלשית "The Hardy Boys/Nancy Drew Mysteries" משנות ה-70, שמפגישה בין ננסי דרו לבני הרדי – מדמויות הבלשים הבולטות בספרות – יש פרק שמתרחש במה שמוצג בתור טירת פוינאר, שם החבורה נפגשת כביכול עם "דרקולה". דוגמה נוספת היא משחק הפעולה/תפקידים "Fallout 3", משחקים עליהם מבוססת כמובן הסדרה "Fallout", אחד הלהיטים הגדולים של השנים האחרונות בגזרת המדע בדיוני והאפוקליפסה.

איך ניתן לבקר בטירת פוינאר?

טירת פוינאר היא חוויה שונה לחלוטין מביקור בטירת בראן. כאן לא תמצאו המוני תיירים, חנויות מזכרות במחירים אסטרונומיים או מוזיאון מסודר. הטירה היא אתר אותנטי ופחות מתוּיָר, מה שהופך את הביקור בה למאתגר יותר אך גם למרגש יותר. הדרך להגיע לטירה כוללת טיפוס תלול של כמעט 1,500 מדרגות, מסלול שדורש כושר גופני סביר ונחישות. ויש גם את העניין שרוב הטירה הרוסה הרי ואין יותר מדי תשתיות תיירותיות מלמדות.

כתוצאה מכל אלה, מצודת פוינאר לא נכנסת לתוכנית הטיולים של חלק גדול מהאנשים שמבקרים ברומניה. גם מי שרוצה להיחשף לסיפור של דרקולה או לצדדים מפחידים אחרים של המדינה, מעדיף ברוב המקרים בטיולים שמשלבים אתרים מתוירים יותר: לא רק טירת בראן, כמובן, אלא גם ברשוב או טירת קנטקוזינו, שהפכה ללהיט גדול בשנים האחרונות בקרב המטיילים ברומניה בזכות העובדה שהיא נחשבת ל"טירה של וונסדיי": כלומר, טירה בו צולמו חלק גדול מהסצנות של אקדמיית נוורמור בסדרת הלהיט של נטפליקס (מה שאומר שנסקור אותה בהרחבה ממש בקרוב).

באתרים כמו GetYourGuide ו-Viator תוכלו למצוא מגוון אפשרויות טיול, כאשר הפופולאריות שבהן לא כוללות את מצודת פוינאר אלא בעיקר את טירת בראן, טירת קנטקוזינו, ארמון פלש והעיר בראשוב.

הנה כמה מהטיולים הכי מבוקשים ברומניה:

רוצים לבקר בטירת פוינאר? תשמחו לשמוע שיש כמה טיולים שמשלבים בתוכם את טירת פוינאר:

טיולי יום בעקבות דרקולה

רוב הטיולים לטירת פוינאר יוצאים מבוקרשט או מערים גדולות אחרות ברומניה, וחלקם הגדול משלב ביקור בכמה אתרים שקשורים למיתוס של דרקולה או לסיפור האמיתי של ולאד המשפד. טיולים מאורגנים אלה מציעים יתרון משמעותי, כמו מדריך מקומי שמכיר את הסיפורים ההיסטוריים המרובים שקשורים לטירה ולוולאד המשפד, תחבורה נוחה ולוח זמנים מתוכנן היטב.

אחת האופציות הפופולריות היא סיור יום שלם מבוקרשט שכולל ביקור בטירת פוינאר ובטירת בראן, עם עצירות נוספות באזור טרנסילבניה. טיולים אלה בדרך כלל כוללים מדריך דובר אנגלית, תחבורה במיניבוס או רכב פרטי, ולפעמים עם ארוחה.

לטיול בעקבות דרקולה – ביטול חינם!

סיור פרטי מודרך

אופציה נוספת היא טיול פרטי יוצא דופן שמתמקד רק באתרים הקשורים לדרקולה, כולל ביקור בטירת פוינאר, בכנסיית קורטיאה דה ארג'ש (שם קבור ולאד לפי מסורות מסוימות) ובאתרים נוספים לאורך הדרך. טיולים פרטיים אלה מאפשרים גמישות רבה יותר ותשומת לב אישית, אבל מטבע הדברים הם יהיו יקרים יותר.

הנה למשל אחד הטיולים הפרטיים היותר פופולאריים שיוצאים מבוקרשט:

שריינו מקום בטיול היום הפרטי

ביקור עצמאי

אם אתם מעדיפים להגיע באופן עצמאי, תוכלו לנסוע ברכב שכור. המסלול מבוקרשט לוקח כ-3-2.5 שעות, דרך עיירות הרריות יפהפיות. חניה זמינה בבסיס המדרגות המובילות לטירה, אך שימו לב שהדרכים יכולות להיות מפותלות ולעיתים מאתגרות. כמובן שאם אתם מגיעים לבד, נדרש לשלם את דמי הכניסה בקופות, אבל מדובר בסכום סביר לכל הדעות: כ-30 לאו רומני למבוגר (כ-22 ש"ח) וכ-20 לארי (כ-14.5 ש"ח) לכרטיסים מוזלים עבור מבוגרים, סטודנטים ותלמידים.

טיפים חשובים לקראת הביקור

שעות הפתיחה של טירת פוינאר משתנות לפי עונה. נכון למועד הבדיקה שלנו, בחודשים החמים (לפעמים תרתי משמע) של עונת התיירות, החל מתחילת מאי ועד לסוף ספטמבר, הטירה פתוחה מדי יום בין השעות 9:00 ל-15:00 (הטיפוס האחרון).

בחורף זמני הטירה עשויים להיות מצומצמים יותר, ולמיטב הבנתנו יש כ-4-3 מועדים מדויקים ביום בהם אפשר להיכנס.

מומלץ בכל מקרה לבדוק את שעות הפתיחה באתר הבא.

מתי כדאי להגיע לטירת פוניאר?

המועד הטוב ביותר להגיע הוא בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים המאוחרות. הטיפוס התלול והמאמץ הגופני שהוא דורש הופכים את שעות הצהריים החמות לפחות נעימות. בנוסף, אור הבוקר או השקיעה מוסיף לאווירה הדרמטית של המקום ומאפשר צילומים מרהיבים. 

כדאי להקדיש לביקור כ-2-3 שעות לפחות, כולל כמובן הזמן הלא קצר שדרוש לטיפוס לטירה ולירידה ממנה.

למי מתאים הביקור? 

טירת פוינאר היא בהחלט לא מקום נגיש. הטיפוס של כמעט 1,500 מדרגות תלולות הוא מאתגר גם למבוגרים בכושר גופני טוב, למרות שיש ספסלים למנוחה כל כמה מאות מטרים. מה שקצת מוזר, יש שיגידו קריפי, הוא שבמקומות שונים לאורך המסלול תוכלו למצוא בובות בגדלים שונים של אנשים שמשופדים על עמוד, זכר לזוועות שההשראה של דרקולה אחראי להן.

הטיפוס אינו מתאים למי שסובל מבעיות לב, ברכיים או כל מצב רפואי שמקשה על מאמץ גופני. לצערנו, אין דרך חלופית להגיע לטירה – אין רכבל, מעלית או שביל גישה אחר. זהו ביקור שדורש יכולת גופנית ממשית. 

משפחות עם ילדים קטנים או אנשים עם מגבלות תנועה יתקשו מאוד או לא יוכלו להשלים את הביקור. חשוב לקחת זאת בחשבון בעת תכנון הטיול ולחשוב על חלופות אחרות באזור. מצד שני, למטיילים שמחפשים אתגר פיזי וחוויה אותנטית, הטיפוס הזה הוא חלק מהקסם.

איך להתכונן לקראת הביקור?

מבחינת ביגוד וציוד, מומלץ להגיע עם נעלי הליכה נוחות עם אחיזה טובה, מים בשפע, כובע ומשקפי שמש בקיץ, רצוי עם שכבות שמאפשרות התאמה לשינויי טמפרטורה. הרוח בפסגה יכולה להיות קרה גם בקיץ. אם אתם מגיעים בעונת הגשמים, שימו לב שהמדרגות עלולות להיות חלקלקות ומסוכנות.

בניגוד לטירת בראן, כאן לא תמצאו חנויות, מסעדות או שירותים. הכינו את עצמכם בהתאם והביאו כל מה שאתם צריכים מבעוד מועד. ישנו מתחם שירותים בסיסי בתחילת המסלול, אבל במעלה ההר אין שום דבר.