הצעקה האייקונית הראשונה? צרחת וילהלם מצמררת אותנו כבר משנות ה-50 ועד היום
מהן הצרחות המפורסמות ביותר שאתם זוכרים מסרטי אימה, או מסרטים באופן כללי? לעתים קרובות, הצרחות הללו הן תוצאה של יכולות משחק מדהימות של שחקנים, שבאמת יודעים להעביר את הפחד והכאב דרך הקול שלהם. הזיכרון הקולנועי שלנו כולל כמה צרחות אייקוניות שהפכו לקלאסיקה, כמו אלה של ג'נט לי ב"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, שלי דובאל ב"הניצוץ" של סטנלי קובריק, ארנולד שוורצנגר ב"הטורף" – והרשימה עוד ארוכה. אבל כשאנחנו מדברים על הצרחה שכנראה שמעתם הכי הרבה בקולנוע, לפעמים בלי להיות מודעים לכך שמדובר בסאונד כל כך אייקוני, יש תשובה חד משמעית: צרחת וילהלם, שמלווה אותנו כבר עשרות שנים. צרחה אחת פשוטה וקצרה, שהתקבעה כחלק אינטגרלי מהסאונד של הוליווד וממשיכה להופיע בסרטים כבר מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, כולל סרטי אימה.
צרחת וילהלם היא לא סתם צרחה, זהו אפקט קולי שהפך לאגדה, משהו שהתחיל כמו בדיחה פנימית של עורכי סאונד בהוליווד והפך לחלק מההיסטוריה הקולנועית. בואו להכיר את הסיפור של הצרחה שהופיעה כבר ביותר מ-400 סרטים וסדרות טלוויזיה, והקול עדיין רחוק מלהפסיק.
צרחת וילהלם: הצעקה המפורסמת ביותר בעולם
צרחת וילהלם (The Wilhelm Scream) היא אפקט קולי של גבר צורח, שהפך לחלק בלתי נפרד ממיתולוגיית הסאונד של הקולנוע. את הצרחה הקצרה הזו, בת כמה שניות, אנחנו שומעים באינספור מקרים בהם דמות (בדרך כלל כזו שלא משמעותית מדי לעלילה) נפגעת, בין אם עקב ירייה, נפילה, פיצוץ או כל דבר אחר.
השימוש הראשון בצרחה היה ככל הנראה במערבון בשם "תופים מרוחקים" (Distant Drums), בכיכובו של גארי קופר – סרט שרחוק מלהיות זכיר או פורץ דרך, למעט מה שתהפוך להיות צרחת וילהלם. הסרט מתרחש בתקופת מלחמת סמינולה השנייה, אי שם באמצע המאה ה-19, כשקופר מגלם קפטן אמריקאי שהורס מבצר שמוחזק על ידי כוחות ספרדיים, אבל נרדף על ידי קבוצת סמינולים (ילידים אמריקאים שחיו באזור פלורידה במאה ה-18) לתוך הביצות של אברגליידס. במהלך אחת הסצנות, כשקבוצת החיילים עוברת בביצה, אחד מהם מותקף על ידי תנין ונגרר לתוך המים. האחד הזה הוא שב וולי, שצורח בדרמטיות במה שלפי הדיווחים הוקלט במהלך הפוסט פרודקשן.
שב וולי הוא זמר, כותב שירים ושחקן, שהיה ידוע בעיקר בשירי נובלטי (Novelty Songs) – שיר הומוריסטי, קומי או אבסורדי, המבוסס לרוב על קונספט, גימיק (מנגנון משיכת תשומת לב), מילים מטופשות, נושא אקטואלי או צליל יוצא דופן, שנועד להצחיק או לבדר. וולי מפורסם בזכות שיר הנובלטי "אוכל האנשים הסגול" (The Purple Poepole Eater), שנראה כמו משהו קריפי שמעניין לחקור אותו מתישהו.
מחוץ לעולמות המוזיקה, שב וולי מוכר מתפקידים שונים שגילם על המסך הגדול והקטן, כמו אחד מחברי הכנופייה של פרנק מילר ב"בצהרי היום" של סטנלי קריימר מ-1952 (לצד גארי קופר וגרייס קלי), או מנהל בית הספר ב"ימים של תהילה" כמה עשורים לאחר מכן, לצד דניס הופר, ג'ין הקמן וברברה הרשי. ב"תופים מרוחקים" הוא גילם תפקיד קטן של אחד החיילים, בשם טוראי ג'שופ, תפקיד עליו בכלל לא קיבל קרדיט.
אלא שהתפקיד הקטן הזה הפך עם השנים למזוהה ביותר איתו בזכות אותה צרחה. אלמנתו של וולי, לינדה דוטסון, אישרה בראיון שנערך כמה עשרות שנים מאוחר יותר, אחרי מותו של וולי, שבעלה המנוח היה ידוע ביכולת הצרחות שלו בסרטים. הוא אפילו התבדח לעתים קרובות על כך שהוא היה מצוין כל כך בצרחות ובסצנות מוות.
אז מי זה לעזאזל וילהלם?
למרות שהצרחה המקורית הוקלטה ב-1951, השם "צרחת וילהלם" לא ניתן לה מיד. הצרחה קיבלה את שמה רק בשנות ה-70 המוקדמות, כשקבוצת סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת USC – שכללה את בן בורט, שיהפוך עם השנים למעצב סאונד עטור פרסים – זיהתה שהצרחה הזו חוזרת שוב ושוב בסרטים שונים.
הם קראו לה "צרחת וילהלם" על שם דמות מהסרט "The Charge at Feather River" משנת 1953, שבו דמות בשם טוראי וילהלם זועקת את הצרחה המפורסמת כשהיא נפגעת מחץ ברגל, רגע לפני שהיא ממלאת את המקטרת שלה במשהו שכנראה היה הורג אותה בכל מקרה. הסרט של גורדון דגלאס, שהוצג אגב בתלת ממד, מתרחש בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאים. העלילה עוסקת ביחידת פרשים אמריקאית בקולורדו, שמבקשת את עזרתו של מיילס ארצ'ר, ותיק צבא האיחוד, כדי לחלץ שתי נשים לבנות, אן וג'ני, שנחטפו על ידי השאיינים. בסצנה די מינורית, חייל כלשהו בשם וילהלם (ראלף ברוקס האלמוני) נפגע מחץ וצורח את הצרחה, שהיא למעשה אותה צרחה של שב וולי מאותו סרט שיצא שנתיים מאוחר יותר.
זה היה ככל הנראה השימוש השלישי בצרחה, אבל הראשון שבו היא הפכה לחלק מספריית האפקטים הקוליים של אולפני האחים וורנר – מה שהפך אותה לזמינה לשימוש חוזר. והשאר היסטוריה, כי מאז שמענו את הצרחה במאות סרטים.
למה עורכי סרטים משתמשים בצרחת וילהלם?
על פניו, לא מובן מאליו שצרחה קצרה מסרט נידח, בת כמה עשרות שנים, תמשיך להופיע בסרטים מודרניים. התשובה מורכבת ומושפעת מכמה גורמים, שפועלים במקביל. קודם כל, יש את הצד הכלכלי והפרקטי. בשנות ה-50, כשההקלטה המקורית נוצרה, עלות הייצור של אפקטים קוליים הייתה גבוהה באופן יחסי. לכן, אולפני האחים וורנר שמרו את האפקטים האלה בספרייה והשתמשו בהם שוב ושוב. עד היום, שימוש באפקטים קוליים מוכנים חוסך זמן וכסף לצוותי הפקה. כשמשתמשים מחדש באפקטים קוליים, זה חוסך גם זמן וגם כסף – במקום להקליט מחדש כל צרחה, פשוט משתמשים בצרחה שכבר קיימת ומוכרת.
מה שמעניין לא פחות הוא שצרחת וילהלם הפכה לבדיחה פנימית בקרב אנשי הסאונד. בן בורט, שזיכה את הצרחה בשמה, אימץ אותה כחתימה אישית שלו. כשעבד על סרטי "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס", הוא הכניס את הצרחה כמעין איתות לחבריו בתעשייה. בורט תיאר את השימוש באפקט הקול כ"טקס מעבר לכל עורך סאונד". בשנות ה-80 וה-90, השימוש בצרחה הפך לדרך של מעצבי סאונד להגיד "שלום", סוג של בדיחה שרק אלו שעוסקים בתחום באמת מבינים. לפעמים, במאים ביקשו במפורש להכניס את הצרחה לסרט שלהם כמעין מחווה להיסטוריה של הקולנוע. זה יצר מעין מעגל קסם: כל דור של יוצרים משתמש בצרחה כדי לכבד את הדור הקודם, ובכך יוצר רצף היסטורי שמקשר בין העבר להווה של הקולנוע.
בנוסף, יש את האלמנט של "ביצת פסחא" (Easter Egg) – הפתעה נסתרת לחובבי קולנוע, שיודעים במקרה הזה להקשיב. הצרחה נעשתה משהו שקהל הקולנוע המתקדם מחפש ומזהה, כמעין משחק של "מצא את הצרחה". באותן שנים האמריקאיים גם גילו לראשונה את הקסם בצפייה חוזרת בסרטים, דרך קלטות הווידאו, ובדיחה שאפשר להבחין בה רק בצפייה שנייה או שלישית היא יופי של דרך לגרום לאנשים לראות סרט פעם אחר פעם.
הצרחה שכבשה את כל הגלקסיה: שפילברג, לוקאס והגדולים של הוליווד
צרחת וילהלם נחשבת לאייקון תרבותי בעיקר בזכות השימוש שלה בסרטים של שני מהבמאים הגדולים והמצליחים ביותר בהוליווד: ג'ורג' לוקאס וסטיבן שפילברג.
הצרחה קיבלה מעמד אייקוני בתרבות הפופולרית כשמעצב הסאונד בן בורט שילב אותה ב"מלחמת הכוכבים" (1977), בסצנה שבה לוק סקייווקר יורה בסטורמטרופר שנופל ממרפסת. זה היה המפנה העצום – הסרט שהפך לתופעת-על עולמית הביא את הצרחה למודעות של מיליוני צופים. כמעט כל סרטי "מלחמת הכוכבים" שיוצרו תחת לוקאס וכל סרטי "אינדיאנה ג'ונס" כללו את האפקט, והצרחה השתרשה בתור חלק בלתי נפרד מהחוויה הקולנועית של הסאגות האלה. ב"אינדיאנה ג'ונס: שודדי התיבה האבודה" (1981), אפשר לשמוע את הצרחה במהלך רצף מרדף המשאית הקלאסי.
בסרט "E.T" משנת 1982, אחד הסרטים האהובים ביותר של שפילברג, הצרחה גם היא מופיעה – כי בן בורט היה מעצב הסאונד גם שם. בורט מצא שימוש לאפקט בסרטים נוספים שעבד עליהם, כמו "אמריקן גרפיטי, "גרמלינס" ורבים אחרים.
זה לא נעצר שם. את הצרחה היה אפשר לשמוע בסרטים כמו "כלבי אשמורת", "ממזרים חסרי כבוד", "דג'אנגו ללא מעצורים" ו"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו, טרילוגיית "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון, "טיטאניק" של ג'יימס קמרון, "שודדי הקאריביים", "אווטאר", "משחקי הרעב", "ספיידרמן", "טרון: המורשת", "טרויה", "הרובוטריקים", "ג'ומנג'י: השלב הבא" ועוד. בעולם האנימציה היה בה שימוש מאסיבי, בסרטים כמו "צעצוע של סיפור", "משפחת סופר על", "מדגסקר", "קונג פו פנדה", "מכוניות", "זוטרופוליס 2" ואחרים, וכמובן שגם בסדרות כמו "איש משפחה".
הנה סרטון של כ-15 דקות, עם חלק קטן מהשימושים בצרחת וילהלם בקולנוע במהלך השנים:
צרחת וילהלם בסרטי אימה: מהקלאסיקות ועד להפקות המודרניות
בשעה טובה, הגענו ללחם ולחמאה שלנו – סרטי האימה. בעוד שצרחת וילהלם מפורסמת בעיקר בזכות סרטי המדע הבדיוני והאקשן, היא גם הפכה לחלק בלתי נפרד מז'אנר האימה. השימוש שלה בסרטי אימה יוצר דינמיקה מיוחדת: מצד אחד, אנחנו מחפשים צרחות אותנטיות ומפחידות שמבטאות את הכישרון האמיתי של השחקנים. מצד שני, אפקט קולי פשוט שחוזר מאז שנות ה-50 עושה לעתים קרובות את העבודה.
זה התחיל עוד בשנות ה-50, עם כמה סרטים שהפכו לקלאסיקות קולנועיות. ב-1954, גורדון דגלאס (כן, ההוא מהסרט שמייחסים לו בטעות את "צרחת וילהלם") ביים את "Them!"', סרט על נמלים שהפכו למפלצתיות עקב ניסויים גרעיניים. במהלך הסרט, כשהנמלים תקפו חיילים או אזרחים מסכנים, אפשר לשמוע את צרחת וילהלם כמה וכמה פעמים. הצרחה הפכה להיות חלק מהאסתטיקה של סרטי ה-B-movies וסרטי המפלצות, גם מהסיבה שבאותן שנים עלויות ההפקה היו גבוהות מדי עבור רבים שרצו ליצור קולנוע, וספריית אפקטים קוליים הייתה פתרון חסכוני ויעיל.
בשנות ה-80, שהן במידה רבה תור הזהב של האימה הקולנועית, ראינו כמה שימושים מוכרים בצרחת וילהלם. "Swamp Thing" מ-1982, על מדען שהופך לייצור ביצה אנושי, השתמש בצרחה – מה שהיה כמובן אירוני, וכנראה גם מודע לעצמו, בהתחשב באותה סצנה מוקדמת מ-1951 בה שמענו את הצרכה בפעם הראשונה. ב"פולטרגייסט" של טובי הופר, בהפקתו של סטיבן שפילברג, אנחנו עדים לשימוש מטא קולנועי מבריק בצרחה, כאשר הטלוויזיה בסרט משדרת סרט ישן בו אחד החיילים צורח את הצעקה המפורסמת. ב"גרמלינס 2", דוגמה נוספת, הצרחה הופיעה כאשר קורבן אומלל שמכוסה בגרמלינים נפל מהמרפסת. מספרים שג'ו דנטה, במאי הסרט, היה חובב גדול של תרבות הפופ והקולנוע הקלאסי, והשימוש בצרחה התאים בדיוק לסגנון העליז אך מפחיד של הסרט.
בעשורים האחרונים שמענו את הצרחה בכמה וכמה סרטים מוכרים, כמו "הלבוי" (2004), "הצלצול 2" (2005), "כבשה שחורה" (2006), "הערפל" (2007), "האויב שבפנים: ההשמדה" (2007), "בית השטן" (2009), "טעות בכיוון 3: נותרים למות" (2009), "הנערה עם כל המתנות" (2016), – והרשימה עוד ארוכה.
גם בשנים האחרונות, בעידן האפקטים הדיגיטליים וה-AI שמאפשר ליצור קולות בתוך שניות, צרחת וילהלם עדיין נוכחת בסרטים כמו "אין מצב" (2022), "טרף" (2022) ו"מקסין" (2024). בטלוויזיה, הצרחה הופיעה בסדרות כמו "דברים מוזרים", "האחרונים שבינינו" ורבים אחרים.
שידוך שנעשה בגיהנום
בסרטי אימה, בהם הצליל הוא כלי מרכזי ליצירת מתח ופחד, צרחת וילהלם ממשיכה למלא תפקיד חשוב. היא מזכירה לנו שלפעמים לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. יש מקרים בהם אפקט פשוט שעומד במבחן הזמן עושה את העבודה טוב יותר מכל חדשנות טכנולוגית. אבל בעיקר, היא מזכירה לנו שהקולנוע הוא תעשייה של אנשים שאוהבים את מה שהם עושים. הבדיחות הפנימיות, המחוות ההיסטוריות והרגעים הקטנים של יצירתיות הם אלה שהופכים את חוויית הקולנוע למשהו מיוחד.
אז למה צרחת וילהלם עובדת כל כך טוב בסרטי אימה? התשובה היא שילוב של נוסטלגיה, מקצועיות והבנה עמוקה של הפסיכולוגיה של הפחד. מחקר משנת 2015 בכתב העת המדעי Current Biology קבע שצרחות אנושיות מכילות מאפיין אקוסטי ספציפי הנקרא 'Roughness'. לפי המחקר, שמיעת צלילים 'מחוספסים' כמו צרחות אנושיות או אזעקות גורמת לעלייה בפעילות באמיגדלה, מרכז הפחד של המוח. זה מסביר למה צרחות כל כך מפחידות אותנו: הן מעוררות ישירות את התגובה של "לחימה או בריחה" שלנו.
צרחת וילהלם, למרות שהיא נשמעת לעתים קצת קומית לאוזן המודרנית, עדיין נושאת איתה חלק מסוים מהכוח של הפחד הזה. היא קצרה, חדה ומעבירה תחושה של כאב ופאניקה פתאומית, בדיוק מה שצריך כדי להעביר רגע של אימה. בנוסף, היא גם נושאת עמה שבעה עשורים של היסטוריה קולנועית, מה שהופך אותה למשהו יותר מאשר סתם אפקט קולי.
המורשת הנמשכת: האם הצרחה תמשיך לרדוף את הקולנוע?
ב-2018 הוכרז כי זיכיון "מלחמת הכוכבים" לא ישתמש עוד בצרחת וילהלם, כאשר ככל הידוע לנו "הכוח מתעורר" מ-2015 הוא הסרט האחרון בסדרה שהשתמש בה. מתיו ווד, עורך הסאונד הראשי "מלחמת הכוכבים – פרק 8: אחרוני הג'דיי", הסביר: "בסרט הזה החלטנו לעבור הלאה מצרחת וילהלם. אנחנו נותנים לעבר למות, כמו שקיילו רן אומר".
למרות זאת, הצרחה בהחלט לא מתה. היא ממשיכה להופיע בסרטים חדשים, בסדרות טלוויזיה, ואפילו במשחקי וידאו. האוסף המלא של אפקטי הסאונד המקוריים שנוצרו על ידי Sunset Editorial, שכולל את צרחת וילהלם, נתרם לבית הספר לאמנויות קולנועיות של USC ב-1990. לאחר מכן, חלק מספריית האפקטים ההיסטורית נפתח לשימוש ציבורי, מה שהקל עוד יותר על המשך השימוש בצרחה
צרחת וילהלם היא הוכחה לכך שלפעמים הדברים הכי פשוטים הם אלה שנשארים איתנו. זו צרחה של שש שניות שהוקלטה לפני יותר מ-70 שנה, אבל השתרשתה כחלק בלתי נפרד מתרבות הקולנוע. היא מזכירה לנו שהקולנוע הוא לא רק אמנות ויזואלית אלא גם אמנות קולית, והסאונד יכול להיות לא פחות חשוב מהתמונה.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים לראות סרט אימה, נסו להקשיב גם ברגעים הקטנים ביותר. אולי תשמעו את הצרחה המפורסמת ביותר בעולם ותדעו שאתם חלק מקהילה של חובבי קולנוע שמעריכים את ההיסטוריה, את ההומור והקסם של הוליווד. צרחת וילהלם היא יותר מאשר אפקט קול, אלא מורשת חיה, בדיחה מתמשכת, ומעל הכל – תזכורת לכך שהקולנוע הוא אמנות שמחברת בין דורות ויוצרים.
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
