"חיות מסוכנות": מפגש מהנה וקצת פחות מדמם בין סלאשר לסרט כרישים | ביקורת
לפני 50 שנה בדיוק, "מלתעות" של סטיבן שפילברג לימד אותנו לצאת מהמים – כי מי רוצה לפגוש כריש רצחני שיטרוף אותנו באכזריות חיים? מאז ראינו הרבה מאוד סרטי כרישים, חלקם להיטי ענק ואחרים מגוחכים, אבל גם סרטים שמציגים טוויסט מסוכן. מותחנים שעשויים להיראות במבט ראשון כמו סרט כרישים, כולל בשם או בפוסטר שלהם, אלא שהאיום בהם הוא שונה לחלוטין. רק בשנים האחרונות, ראינו למשל את "ים של סכנה" (2023) עם אודיה רש הנהדרת שלנו על פושעים מפוקפקים שעולים על הפלגה, "ים המוות" (2024) על פסיפוכטים שחוטפים אנשים כדי לסחור באיברים שלהם, או אפילו ארט הליצן שמחופש למיקי מאוס רצחני שקוטל אנשים בהפלגה ביו יורק ("Screamboat" מ-2025). ויש גם סרטים שמתחילים כמו משהו רומנטי אבל הופכים לסרט אימה כשאנחנו מגלים שמישהו על הספינה הוא קצת משוגע, כמו ב"מתחת לפני המים" (2023) הלוהט או "חבטת החמור" (2008), שמראה שלא כדאי לעשות שלישייה עם פעילות מינית קצת מוזרה במהלך הפלגה עם גברים זרים. ואלו הן רק חלק מהדוגמאות.
"חיות מסוכנות" של שון ביירן מציע טוויסט נוסף לסרטי ה"הישרדות במים מול איום שהוא לא רק כרישים". כאן אנחנו מגלים שהאיום הוא רוצח סדרתי חביב למראה, שכולא אנשים בספינה שלו כדי להשליך אותם בשלב מסוים כמזון לכרישים. התוצאה היא סרט מהנה ומדמם מאוד, עם הופעות מרשימות של השחקנים הראשיים, שמצליח גם להיות מותח ויצירתי לפרקים. אני בספק אם "חיות מסוכנות" יגרום לנו לפחד יותר מכרישים או מאנשים משוגעים, אבל הוא עושה עבודה יעילה בכל אחת מהחזיתות.
על כרישים וצרות אחרות: העלילה של "חיות מסוכנות"
"חיות מסוכנות" (Dangerous Animals) הוא הפקה אוסטרלית-אמריקאית, שמראה לנו כבר בהתחלה שהאיום האמיתי שלנו הוא לא אותן חיות קטלניות. הסרט נפתח בסצנה עשויה היטב בה זוג מגיע לצלילת כרישים, בהדרכתו של טאקר (ג'יי קורטני, קפטן בומרנג בסרטי "יחידת המתאבדים" וגם "מפוצלים" ו"מת לחיות ביום טוב". טאקר, שהותקף בילדותו על ידי כריש, הפך להיות בחור כריזמטי וחסון למראה. הוא מזהה את הפאניקה של הבחורה ובוחר בטכניקת הרגעה יצירתית, שאותי באופן אישי רק הפחידה (רמז: זה קשור ללהיט הילדים "בייבי שארק"). למרות זאת, השניים צולחים את החוויה ואפילו נהנים ממנה. ממש אחרי שהם יוצאים מהכלוב, הבחור הכריזמטי שלנו הורג אחד מהם וחוטף את השני. בהמשך נבין למה.
הגיבורה של הסרט היא גולשת אמריקאית בשם זפיר (האסי האריסון מ"ילוסטון"), שמגיעה לגולד קוסט בקווינסלנד, אוסטרליה. זפיר היא בחורה סקסית ודי מגניבה, עם עבר פרוע, שנתקלת בבחור נאה וחטוב במיוחד שעונה לשם מוזס (ג'וש יוסטון האוסטרלי, שמוכר בעיקר מסדרות טלוויזיה מאוסטרליה). השניים שוכבים, אבל זפיר בורחת עוד לפני שהבחור המקסים מכין לה פנקייקים, מה שאומר שהיא כנראה ביצ'ית. יש לזה מחיר: היא פוגשת באישון ליל את טאקר, נחטפת על ידו ומוצאת את עצמה בספינה שלו, כלואה לקראת מה שעלול להיות ארוחת הערב הבאה של הכרישים.
אם חשבתם שיש כאן ספוילרים, אז אתם יכולים להיות רגועים. קודם כל, רוב המידע הזה קורה בתחילת הסרט וגם מופיע בטריילר, שחושף אפילו יותר (ולמען האמת, יותר מדי. כרגיל). שנית, מה שמעניין ב"חיות מסוכנות" הוא לא בהכרח העלילה, אלא האופן שבו בונים אותה ליצירת מתח ואפילו קצת אימה, בסצנות נקודתיות אבל גם במובן העלילתי הרחב יותר.
עוד דיוקן של פסיכופט חביב
"חיות מסוכנות" נשען על קאסט די מצומצם של שחקנים, שעושה יופי של עבודה. ג'יי קורטני גילם כבר את הנבל בכמה וכמה מקרים לאורך הקריירה, והליהוק שלו כאן הוא מצוין. מצד אחד, יש בו מין חביבות "סת' רוגנית" כזו, של בחור מגניב שמצליח להסביר בצורה מעניינת על כרישים. ההסברים הם די רפלקסיביים, כי הם מתייחסים לפחד שלנו – גם הצופים – מכרישים. פחד שלפי היוצרים, כמו שהבמאי ציין בראיון ל-Ynet, "טבוע בתרבות שלנו, אבל נובע מבידור ולא מהאמת". טאקר בעצם מנתח את המשיכה שלו לכרישים, ובמקביל מדוע הצופה תופס אותם כמפחידים במיוחד – גם יותר מאשר יצורים מסוכנים יותר מבחינה סטטיסטית, כמו יתושים (הנה כתבה שאנחנו הכנו בנושא).
מצד שני, קורטני כן מצליח להפחיד בחלק מהמקרים. הסרט מציג אותו, באופן שרחוק מלהפתיע, בתור בחור קצת משוגע. כזה שמצלם את מעשי ההתעללות ויוצר ספרייה של טורצ'ר פורנו של כרישים על קלטות VHS, רוקד באופן מוזר (אגב, מספרים שהשחקן פשוט השתכר ופשוט "זרם", בלי כוריאוגרפיה או הוראות בימוי), נובח על כלבים ונהנה לשחק באופן סדיסטי בקורבנות שלו, בזכות כמה "משחקים" שהוא התקין בספינה שלו. מספרים שהבמאי הורה לו לבלות קצת זמן עם כרישים כדי להתכונן לסרט, להתחבר אליהם ולהבין את העולם שלהם, וזה עזר. זו לא דמות נבל אייקונית שנזכור שנים, אבל כזו שבהחלט באה לעשות את העבודה, ובעיקר: כזו שנראה שהשחקן שמגלם אותה הבין היטב וגם נהנה להיכנס לתוכה, שילוב די נדיר במחוזות האימה.
האסי האריסון מרשימה בדמות הגיבורה החזקה. היא מצליחה להיות סקסית אבל גם קשוחה, חכמה יותר מרוב הגיבורות שאנחנו רגילים לראות בסרטי אימה (האמת גגם נעל צבאית יותר חכמה מהן. אבל עדיין). זפיר מראה יצירתיות בניסיונות החילוץ שלה, עם כמה שימושים מעניינים לחזייה ולפריטים אחרים, ונאלצת להתמודד עם כמה החלטות די מזוויעות שקשורות לשלמות הגוף שלה. עדיין הייתי שמח לקצת יותר רקע לדמות שלה, כי אנחנו מקבלים מידע די מינימלי על כמה מקרי עבר שמסבירים למה היא קשוחה (למרבה הצער, לציין שהיא הייתה בכלא ולמדה שם לספר בדיחות גרועות זה רחוק מלהספיק). הסרט מבליט כמובן את גופה המחוטב בכמה מקרים, אבל המציאות היא שגם בלי קשר לחזות שלה, הדמות של זפיר היא קצת רזה מדי.
יש עוד כמה צלעות בסיפור, כמו מוזס הסימפטי והחביב שעושה את כל המאמצים כדי שהבחורה שהוא שכב איתה תהיה יותר מאשר סטוץ, ובהמשך גם מנסה להשאיר אותה בחיים – יש בהחלט כימיה וקצת מתח מיני בין השניים האלו. או הת'ר האומללה (אלה ניוטון, "הנערה בחלון"), עוד קורבנית פוטנציאלית של טאקר, שאפשר לסלוח על הדמות ההיסטרית שלה כי בכל זאת הבחורה עברה טראומה.
המטרה: לעשות יחסי ציבור לכרישים
"חיות מסוכנות" פועל בכמה מישורים מבחינת החוויה שהוא מנסה להעביר את הצופים. יש כאן כמובן את הדאגה לגורל הדמויות, שהולכת ועולה ככל שהסרט מתקדם. לזכותו של התסריט של ניק לפארד ("Keeper") נציין שהסרט מתמקד במאבק מול הפסיכופט ולא חוטא בהצגה של סיכונים מוגזמים מדי, שיפגעו באמינות. כלומר, אנחנו לא נתקלים כאן בסכנות שמציפות את המסך בכמויות מסחריות בסרטי הישרדות מימיים, כמו סערות, רעב, טביעה, אובדן חמצן, מונחים טכנולוגיים מורכבים שקשורים לצלילה, יצורים מפלצתיים אחרים, רוחות רפאים, זומבים וכן הלאה.
לרעתו של התסריט נציין כמה דיאלוגים שהיו בעיניי מטופשים מדי, כולל אחת השורות האחרונות של "אובי דובי, מאדר פאקר!", אולי בהשראת קאצ'פרייזים מוכרים בקולנוע כמו "ייפי קאי ייי" מ"מת לחיות" או "הנה ג'וני!" מ"הניצוץ" המופתי. הסרט אמנם מסביר איכשהו מאיפה מגיע המונח הזה שמוזכר קודם בעלילה, אבל השימוש בו במקרה הספציפי הזה נראה לי בעיקר מטופש, שכיח ולא ממש קשור למשהו. חוץ מזה, לשלב אותו ואת "בייבי שארק" בסרט אימה אחד היה קצת יותר מדי עבור נפש עדינה כמו שלי.
אהה, ויש גם את הכרישים, שמשום מה כמעט שכחתי מהם. הם אמנם אחראיים לחלק גדול מהדם שמציף את מי האוקיינוס בסרט, אבל עדיין הם לא ה"חיות המסוכנות" כאן, אלא האדם. רק בחלק האחרון של הסרט אנחנו רואים מאבק על החיים ועל המוות מול הכרישים, וגם הוא די קצר. הכרישים כאן הם מעין כלי שמאפשר לרוצח הסדרתי להגשים את הפנטזיות החולניות שלו, ואפשר לראות את זה גם בצורה ביקורתית. קשה לטעון שהסרט מבקר באופן מוחלט את הפגיעה של האדם בטבע, כמו למשל "השד השחור" הבינוני, אבל הוא כן מראה את הבעייתיות בכך שאנחנו משבשים את החיים בטבע ומשתמשים בבעלי חיים בתור אמצעי בידור. מצד שני, זה מגיע בסרט בידורי שמתייחס מראש לפחד מכרישים, מה שאומר שיכול להיות שיש כאן גם ביקורת רפלקסיבית.
מצד שני, אחת המטרות המוצהרות של הבמאי הייתה ליצור "סרט כרישים שלא משמיץ את הכרישים". אחת העובדות המזוויעות על "מלתעות" של סטיבן שפילברג היא שבעקבות הפחד מכרישים והתיאור שלהם בתור יצורים אכזריים, ממדי הצייד שלהם עלו פלאים: בשנים שאחרי הסרט, הנתונים מספרים על למעלה מ-100 מיליון כרישים שניצודו למוות. המטרה של ביירן הייתה ליצור סרט בו האדם הוא הרוצח האמיתי, שרק משתמש בכרישים לצרכים שלו.
עד כמה הסרט מסוכן לצפייה?
העשייה הקולנועית של הסרט בהחלט מספקת, בעיקר בכל הנוגע לבניית המתח. ביירן לא ממציא את הגלגל, אבל מצליח לשחק עם הרגשות והנחות המוצא של הצופים בחלק מהמקרים. הסרט מתקדם קצת מעבר לגימיק הראשוני שלו – שילוב של סרט כרישים עם סלאשר על רוצח סדרתי – גם אם נשאר בחלק מהמקרים בגבולות הצפוי. הצילום, העריכה, עריכת הסאונד הם טובים, גם אם סביר להניח שתישארו על הרגליים מכל אחד מהם, כשהסרט נראה "בסדר", בלי יופי ויזואלי לספר לחבר'ה. הסרט כולל דם וכמה מלכודות יצירתיות בסגנון "המסור", גם אם התוצאה היא יחסית עדינה למה שאפשר לקוות.
ראינו עוד קודם שביירן יודע ליצור סרטי אימה, עם שני סרטים (בלבד) שהוא ביים בקריירה שלו: "האהובים" (The Loved Ones) המעולה מ-2009, שכללנו בסקירה של סרטי אימה אוסטרליים מומלצים, ו-"The Devil's Candy" מ-2015. הבעיה היא שהסרטים האלו היו רחוקים מלהיות הצלחה מסחרית. הם הופצו בצורה מצומצמת ברחבי העולם וזכו להכנסות זעומות, שלא כיסו את התקציב שלו: "האהובים", לפי הדיווחים, הופק בתקציב של כ-4 מיליון דולר וגרף כ-350,000 דולר בלבד. "חיות מסוכנות" עם תקציב של כ-2 מיליון דולר גרף כמעט 10 מיליון דולר ברחבי העולם, וזה כמובן שיפור. האם קצב העבודה של ביירן יעלה בעקבות ההצלחה המסוימת של "חיות מסוכנות"? ימים יגידו.
משיקולי תקציב או שיקולים אומנותיים, הצוות בחר שלא להשתמש בכרישים מכניים בסגנון "מלתעות", כך שהכרישים שמופיעים הם אמיתיים ומגיעים מצילומי מחקר וארכיון שונים. מה שכן, היוצרים השתמשו באפקטים דיגיטליים חזותיים ובאנימציה ממוחשבת, בין השאר בצילומים בהם רואים את הסנפירים של הכרישים מעל המים, בהחלפת הרקעים בהם הכרישים שחו או בשילוב של השחקנים בצילומי כרישים קיימים. יכול להיות שכאן מסתתרות אחת מהבעיות בסרט, והיא שהאינטראקציה בין בני האדם לכרישים הייתה מוגבלת יחסית. יכול מאוד להיות שזה קצת פגע במתח בחלק האחרון שלו, בו הגיבורים נאלצים להיאבק על חייהם במים הכחולים, מול הכרישים שרוצים להפוך אותם לאדומים. מצד שני, לפחות נמנענו כאן משוטים מגוחכים של "כרישים" שנוצרו באנימציית מחשב גרועה ונראים כמו תאונה גרפית כלשהי.
האם שווה לראות את חיות מסוכנות?
"חיות מסוכנות" ניצב בפני משימה די מורכבת: לשלב בין שני ז'אנרים לכאורה תלושים – סלאשר וסרט כרישים – בלי שהוא יישאר ברמות הגימיק. באופן כללי, אני חושב שהסרט הצליח במשימה הזו שלו, גם אם בעיניי הוא יותר מוצלח בזכות סרט על רוצח סדרתי מאשר סרט הישרדות בין כרישים. הוא ישמור אתכם קרוב לכיסא במשך משהו כמו שעה וחצי וגם יציע מתח והומור, בזכות הופעות כריזמטיות של הקאסט (ובעיקר קורטני והאריסון).
הסרט הוא לא פורץ דרך כמעט בשום מובן, כולל סיום בעייתי בכמה אופנים. ככל הנראה הוא יימחק מהזיכרון שלכם די מהר, וממש לא ברור אם הוא יטפח את הפחד שלכם בפני כרישים, בני אדם או משהו. אבל לפעמים בידור טהור זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים. צופי האימה, בסך הכול, הם טרף די קל.
איפה אפשר לראות את חיות מסוכנות? (מתעדכן)
🎞️ חיות מסוכנות בקולנוע
"חיות מסוכנות" עלה למסכים בבתי הקולנוע בישראל ב-12 ביוני, 2025, והוקרן למשך כמה שבועות. הסרט היה מיועד לבני 16 ומעלה.
נכון לכתיבת שורות אלה, הסרט ירד מהמסכים. אתם בכל זאת מוזמנים לעקוב אחרי זמני הקרנה באתרי בתי הקולנוע השונים – סינמה סיטי, יס פלאנט, מובילנד וכדומה – כי לפעמים סרטים חוזרים.
📺 חיות מסוכנות בטלוויזיה
חיות מסוכנות ב-Yes
לאחר שהה כמה שבועות בשירות ה-Movie Store בתשלום נפרד, "חיות מסוכנות" זמין היום לכלל מנויי ה-VOD של Yes ללא תוספת תשלום. תוכלו למצוא אותו תחת קטגוריית האימה.
עדיין לא מנויים ל-Yes? כרגע יש הצעת הצטרפות:
חיות מסוכנות בסלקום TV
בחודשים האחרונים התווסף הסרט גם לקטלוג של סלקום TV. אם אתם מנויים, תמצאו אותו שם ישירות, תחת קטגוריית סרטי האימה.
אם אתם לא מנויים עדיין, לחצו על הכפתור לפרטי הצעת ההצטרפות. שימו לב שהטופס עשוי להיות בתחתית העמוד.
חיות מסוכנות ב-HOT
בסוף ינואר 2026 שודר הסרט לראשונה בערוץ הוט סינמה 2, ומאז הוא זמין גם במסגרת ה-VOD של HOT.
גם ל-HOT יש כרגע הצעות הצטרפות – אינטרנט, טלוויזיה או חבילה משולבת.
גילוי נאות: הקישורים הם קישורי שותפים. אם תזמינו דרכם, נקבל עמלה קטנה מהחברה, ללא עלות נוספת עבורכם.
חיות מסוכנות (Dangerous Animals) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: שון ביירן ("האהובים", "The Devil's Candy")
שחקנים: ג'יי קורטני, האסי האריסון, ג'וש יוסטון, רוב קרלטון
תסריט: ניק לפרד ("Keeper")
אורך: 98 דקות
ארץ הפקה: אוסטרליה, ארצות הברית, קנדה
שפה: אנגלית, שירים (בייבי שארק), קאצ'פרייזים מוזרים ("אובי דובי, מאדר פאקר!")
תאריך עלייה לקולנוע (ישראל): 12.6.2025
סיווג הורים: הסרט מדורג R (כניסה לקולנוע מגיל 16 ומעלה) עקב אלימות גבוהה, מיניות, שפה ושימוש בסמים.
תקציב מוערך: כ-2 מיליון דולר, לפי פרסומים באינטרנט
הכנסות: כ-9 מיליון דולר לפי Box Office Mojo
ציון ביקורות:
IMDB: 6.4
Rotten Tomatoes: 87%
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
