מגלשות לשום מקום: פארקי מים נטושים הם ההוכחה שחלום קיצי עלול להפוך לסיוט מתמשך

פארקי מים הם, במידה רבה, מקום הבילוי המושלם. מקום בו תוכלו לברוח מהחום הלוהט, לגלוש במגלשות מפחידות (יותר או פחות), לטבול בבריכות מרעננות וליהנות מהפתעות אחרות, בהתאם למתקנים של פארק ספציפי. במשפחה שלנו, טיול בחו"ל לא יכול להיות שלם בלי פארק מים או מתחם מרחצאות אחד לפחות, ואוי למי שמסרב ומסתבך עם הילדות שלי. 

למרות שיש בישראל ובעולם פארקי מים שמציעים מתקנים שמציעים אדרנלין רטוב בכמויות מסחריות, בכתבה הבאה אנחנו לא נתייחס אליהם. במסגרת הסקירה שלנו של מקומות נטושים, שהופכים עם השנים להיות קריפיים במיוחד, נציג לכם את כל מה שחשוב לדעת על פארקי מים נטושים, שנראים כאילו יצאו מתוך סרט אימה אפוקליפטי. פארקי מים הם אחת האטרקציות המבוקשות בקרב חובבי מבנים נטושים, צלמים, חוקרים אורבניים או סתם אנשים שנהנים לבקר במקומות עם עבר מפואר, שההווה שלהם הפך עגום מאוד.

נסביר לכם למה פארקי מים נסגרים, מה צפוי לקרות בהם עם השנים (בין השאר, התפרקות של המתקנים והשתלטות של הטבע, בעלי חיים ומזיקים אחרים), האם מומלץ לבקר בהם ואילו פארקי מים עזובים הפכו למיתולוגיים?

איך נולדים פארקי מים נטושים?

למרבה הצער, אפשר להצביע על לא מעט סיבות אפשריות לסגירה ולנטישה של פארקי מים. לכל פארק יש את הסיפור העצוב שלו, שנמשך בחלק גדול מהמקרים עשרות שנים, עד לסגירת הפארק. באופן כללי, אפשר לטעון שבחלק גדול מהמקרים מדובר בשילוב של גורמים כלכליים, לוגיסטיים ובירוקרטיים שהופכים את ההפעלה של הפארק לבלתי אפשרית, או לפחות לבלתי רווחית. 

אתגרים כלכליים (זה לא נעים לנהל פארק סגור)

הסיבה המרכזית ביותר לסגירת פארקי מים היא חוסר רווחיות. לא צריך להיות מומחה לתחום כדי לדעת שפארק מים דורש השקעה ענקית בתשתיות: מגלשות ובריכות שחייה, מערכות סינון מים, מערכות בטיחות, מבנים, חשמל, מים וכן הלאה. יש צורך בכוח אדם רחב מאוד לתפעול הפארק, עם מצילים, סדרנים, אנשי ביטחון ותחזוקה ועוד. אם מוסיפים את העלויות עבור האחזקה השוטפת, הביטוחים, ההיתרים והסעיפים הכלכליים האחרים, מבינים למה מורכב מאוד לנהל פארק מים מבחינה כלכלית. 

כדי להפוך את התמונה למורכבת יותר, פארקי מים סובלים מעונתיות. המשמעות היא שברוב המקומות בעולם, פארקי מים פועלים רק במהלך חודשי הקיץ – בדרך כלל בין מאי או יוני עד ספטמבר – כלומר, חודשים ספורים בשנה. כמובן שיוצאים מכלל זה פארקי מים מקורים ותרמות, כמו שתמצאו בכמויות באינספור נקודות ברחבי העולם, לגביהם התמונה קצת יותר אופטימית כי הם יכולים להיות פתוחים כמעט כל השנה.

כאשר פארק מים פועל רק חודשים ספורים בכל שנה, ההכנסות שלו קטנות בצורה משמעותית. ההוצאות נשארות גבוהות, וחלקן גם קבועות, מה שאומר שהדרך לבור כלכלי עלולה להיות קצרה. יש פארקים שמנסים לפתור את הקושי עם דמי כניסה אסטרונומיים, אבל כשעושים את זה הקהל עלול להצביע ברגליים, להדיר רגליו מהפארק או לפחות לחכות להנחות דרך המועדונים והוועדים השונים, לימים סגורים ועוד. יש פארקים שנאלצים להתמודד גם עם תחרות, בעיקר עם אטרקציות אחרות לכל המשפחה (וזה יכול להיות גם חוף ים חינמי), מה שמקשה עבורם עוד יותר את המצב הכלכלי.

בעיות ניהול ותכנון

ניהול פארק מים הוא אתגר מורכב מאוד, והמציאות מראה שלא מעט פארקי מים נסגרו במהלך השנים בגלל ניהול לקוי. לפעמים הבעיה היא בשלבים הראשונים, בהם הפארק מתוכנן בצורה שגויה. כך למשל בחירה של מיקום שגוי – רחוק מדי ממרכזי אוכלוסייה גדולים, חוסר נגישות בתחבורה ציבורית, או אזור עם תחרות עזה מאטרקציות אחרות – עלולה להגדיל את הסיכויים לכישלון. יש גם מקרים בהם יזמים נכנסו להשקעה ענקית בלי לבצע מחקר שוק מספיק, ופשוט גילו שאין מספיק ביקוש.

בעיות אפשרות אחרות בניהול הפארק כוללות: 

• חוסר מימון להמשך פיתוח ושיפוץ המתקנים, מה שגורם לפארק להיראות מיושן ולא אטרקטיבי לעומת מתחרים
• קושי באיתור עובדים, במיוחד לעונה קצרה
• סכסוכי שותפים או בעלים

סיבות ביטחוניות וסביבתיות

בעיות בטיחות חמורות עלולות להביא לסגירת פארק בין רגע. תאונות קשות, או אפילו מקרה מוות, עלולות לגרום לביטול רישיונות ולהגשת תביעות משפטיות, שמאלצות את הפארק להיסגר. לכך אפשר להוסיף בעיות תברואתיות, אי עמידה בתקנות בריאות ובטיחות (למשל מבחינת רמות הסינון של המים) וכשלים אחרים שעלולים לגרום לפיצויים כבדים, לעונשים או לסנקציות כנגד אנשי הפארק, עד לסגירה אפשרית שלו.

גם משברים גיאו-פוליטיים וסביבתיים משחקים תפקיד. מצבים ביטחוניים באזור, כמו שקרה למספר פארקים בישראל בעקבות המלחמות והעימותים הצבאיים של השנים האחרונות, יכולים לגרום לירידה חדה במספר המבקרים, וכמובן שגם לסקירה של הפארק למשך תקופה בלתי מוגדרת עקב איסור על התכנסויות. בעולם ראינו פארקים שעמדו יתומים במשך חודשים ארוכים בעקבות מצבי מאקרו, דוגמת משבר הקורונה מלפני כמה שנים, וחלקם פשוט לא הצליחו להתאושש.

שינויים בהרגלי הגלישה

לאורך השנים, העדפות הציבור משתנות. פארקים שלא משקיעים בחידוש ובשדרוג מתמיד נתפסים בתור מיושנים, ככה שהקהל מעדיף להימנע מלהגיע אליהם. דור חדש של מבקרים מחפש חוויות יותר אקסטרימיות, טכנולוגיה מתקדמת יותר, אטרקציות חדשות ומרגשות יותר. פארק שלא מצליח להתאים את עצמו מוצא את עצמו מאבד קהל לטובת מתחרים חדשניים. 

לא סתם אנחנו רואים שהפארקים הבודדים שכן פועלים בישראל, כמו שפיים וימית 2000, התחדשו בשנים האחרונות במגלשות ובמתקנים מגוונים, למרות שכל מתקן כזה כרוך מטבע הדברים בהוצאה כספית גדולה. 

מודעה

פוטנציאל הפחד של פארק מים נטוש

הכניסה לפארק מים נטוש היא חוויה שקשה לתאר במילים. זה לא רק מקום נטוש, כי כאלה יש המון. זה מקום שבעבר היה מלא בחיים, ועכשיו הוא "מת" לחלוטין. בדומה למקרה של פארקי שעשועים נטושים שכבר כתבנו עליהם באתר, התחושה המוזרה הזו של מקום שנועד לרעש, לשמחה ולהמולה, אבל עכשיו שורר בו שקט מוחלט, יוצרת אווירה כמעט אפוקליפטית.

הניגוד בין העבר להווה

אחד האלמנטים המפחידים ביותר בפארק מים נטוש הוא הניגוד החד בין מה שהמקום היה לבין מה שהוא עכשיו. המגלשות הצבעוניות, השלטים הנלהבים והעיצובים הילדותיים נועדו כולם ליצור תחושה של אושר ושמחה. אבל כשהם עומדים שוממים, מכוסים באבק ובחלודה, התמונה הזו הופכת להיות דיסטופית ומעוררת חרדה. דמיינו לעצמכם לוח פרסומת דהוי של ליצן מחייך, או דמויות קריקטוריות, שהצבעים שלהן דהו והפנים התקלפו. מה שהיה צריך לשדר שמחה ילדותית, פתאום נראה מאיים וכמעט מרושע.

המפגש בין הנוסטלגיה המתוקה לבין הריקבון והנטישה יוצר אפקט פסיכולוגי מסוים, יש שיגידו מפחיד. אנחנו נזכרים בימי ילדות שמחים, אבל בו זמנית עשויים להתעמת עם העובדה שכלום לא נצחי, שהדברים שאהבנו וגדלנו עליהם עלולים להפסיק. זו אחת הסיבות שפארקי מים נטושים בפרט ומקומות נטושים בכלל מושכים אליהם אנשים.

עבור רבים מאיתנו, ביקור בפארק מים נטוש שבו בילינו בעבר הוא חוויה רגשית לא נעימה, אפילו עצובה. אתם רואים את המקום שבו צחקתם כילדים, שבו נהנתם עם המשפחה שלכם, ועכשיו הוא מיותם ועזוב. הנוסטלגיה הזו יכולה להיות משולבת בעצב או אפילו בחרדה מסוימת מהארעיות של החיים או מחוסר הנצחיות שלנו בעולם, אם נהיה רגע קיצוניים. 

השקט המעיק

אחד הדברים הכי מפחידים בפארק מים נטוש הוא השקט המצמרר, גם הוא מנוגד באופן מוחלט למה שהיה פעם. בפארק מים פעיל, יש רעש מתמיד: מוזיקה, צחוקים, צעקות התרגשות, של ילדים, קולות של מים זורמים, צעקות של המציל ("הילד עם הבוגי במים"…) וכן הלאה. 

כשכל זה נעלם, השקט שנשאר מורגש כמעט פיזית. כל צעד שלכם מהדהד, כל רעש פתאומי גורם לכם לקפוץ. יש משהו לא טבעי ואפילו מפחיד בלראות מקום שמיועד לרעש ועומס, אבל הפך להיות שקט וריק.

סימנים של ריקבון והזנחה

אם עד עכשיו התייחסנו לכמה צדדים פסיכולוגיים של פארקי מים נטושים, הגיע הזמן להציג את העובדה שגם בלי הצדדים האלו, ביקור בפארק מים שאינו פועל כבר שנים עלול להיות מפחיד. כלל האצבע, בדומה למקומות נטושים אחרים, הוא שסימני ההזנחה נוטים להיות גדולים יותר ככל שהפארק נטוש יותר זמן.

הצמחייה משתלטת על כל חלקה פנויה, ותוכלו לראות אותה למשך בתוך מה שהיה פעם בריכת שחייה, או אפילו במגלשות המים. השלטים מכוסים בחלודה, משטחים אחרים בעובש, והמתקנים עצמם עוברים שינוי דרמטי. החלודה אוכלת את המבנים המתכתיים, הצבעים במתקני הפלסטיק מתקלפים, המגלשות נסדקות ונשברות, והמים בבריכות – אם בכלל נשארו כאלה – הופכים ירוקים, מעופשים וטחובים. זה נראה כמו נוף פוסט אפוקליפטי, כאילו העולם עבר אסון כלשהו והמקום הזה הוא אחד השרידים. כאילו מכל פינה יכול להגיח איזה סיליאן מרפי או וויל סמית', שיחטיף לך אגרוף על זה שירדת על אשתו.

הנוכחות הלא רצויה

פארקי מים נטושים לעיתים קרובות הופכים למקלט עבור אוכלוסיות שוליים: הומלסים, נרקומנים ובני נוער, שמחפשים מקום מבודד ו"אסור" להיכנס אליו. לפעמים תיחשפו לצדדים המזוויעים של נוכחות אנושית כזו, כמו מזרקים ואמצעי מניעה על הרצפה, בגדים שנזרקו, פחיות ריקות, שאריות מזון וכן הלאה. 

בנוסף, פארקים נטושים מושכים חיות בר. כלבים משוטטים, חתולים פראיים, ציפורים ואפילו נחשים וחיות מזיקות אחרות מוצאים בהם בית. המפגש עם בעל חיים בלתי צפוי במקום כזה יכול להיות מפחיד ביותר, ולפעמים גם מסוכן מאוד. אם אתם מגיעים למקומות כאלו, חשוב כמובן להיזהר ולהתרחק מכל בעלי החיים המשוחררים.

האם לבקר בפארקי מים נטושים?

יכול להיות שראיתם מתישהו כתבה על פארק מים נטוש כזה או אחר, או נתקלתם בסרטון של חוקרי מקומות נטושים שמבקרים בפארק שנסגר כבר לפני עשרות שנים. הסרטונים האלו מעניינים ולפעמים גם מושכים אותנו לבקר במקומות האלו, אבל ברוב המוחלט של המקרים מדובר בצעד שאינו מומלץ או אפילו אסור מבחינה חוקית.

המכשולים הפיזיים

פארק מים נטוש הוא, קודם כל, מקום מסוכן פיזית. המבנים לא מתוחזקים, ויש סבירות גבוהה שחלק מהם במצב של קריסה חלקית או מלאה. מגלשות שבורות עלולות לקרוס תחת המשקל שלכם, קירות עלולים להתמוטט ושאר סכנות אורבות בכל פינה. לכן גם אם ראיתם סרטונים של פארקוריסטים בכל רחבי העולם מתגלשים במגלשה עזובה או קופצים ממנה למגלשה אחרת כשהם נתקלים במכשול כלשהו, או רוכבי אופניים שיורדים במה שהייתה פעם מגלשת מים, נסו לזכור שכדאי לשמור את הפעולות האלו לסרטונים. או לאלו שמעדיפים לסכן את החיים שלהם בשביל כמה אלפי לייקים ברשתות החברתיות, וסליחה מראש על הטרחנות.

הבריכות הנטושות מסוכנות במיוחד. אם איכשהו נשארו בבריכות הפארק מים או מים התמלאו בעקבות הגשמים, צריך לזכור שמים עומדים הם מקום מושלם לגידול של יתושים, חיידקים ופטריות. אם אתם נכנסים למים כאלה, אתם מסתכנים במחלות קשות. בנוסף, הבריכות עצמן יכולות להכיל חפצים חדים, זכוכיות שבורות או מכשולים נסתרים שיכולים לגרום לפציעה.

חלודה היא בעיה אפשרית נוספת. מתכות חלודות עלולות לחתוך, ואם אתם נפצעים מחתך של מתכת חלודה, יש סיכון למחלות כמו טטנוס. חשוב לוודא שיש לכם חיסון מעודכן, או לגשת מיידית לקבלת טיפול אם קורה משהו.

הסכנות הבריאותיות

מעבר לפציעות פיזיות, פארק מים נטוש עלול לטמון בחובו סכנות בריאותיות אחרות. פארקים נטושים לעיתים קרובות מלאים בחומרים מסוכנים, כמו אסבסט במבנים ישנים, עופרת בצבעים מתקלפים, עובש ופטריות באזורים לחים. החשיפה לחומרים אלה עלולה לגרום לבעיות נשימה חמורות ולמחלות ארוכות טווח, גם אם בדרך כלל יש צורך בחשיפה ממושכת ולא בביקור של כמה שעות בפארק כדי שתחוו את הנזקים.

בנוסף, כפי שהזכרנו כבר קודם, בפארקים נטושים יש נוכחות של בעלי חיים – ובעלי חיים אלה עלולים לשאת מחלות. יתושים שגדלים במים עומדים עלולים לשאת מלריה, דנגי או נגיף זיקה. מפגש עם חיה פראית פצועה או חולה עלול להיות מסוכן.

הסכנות האנושיות

לא כל הסכנות מגיעות מהמקום עצמו. פארקים נטושים מושכים אנשים מסוגים שונים, ולא תמיד מדובר באנשים שתרצו לפגוש. מפגש בלתי צפוי עם אדם תחת השפעת סמים עלול להיות מפחיד ולפעמים גם מסוכן. בנוסף, פושעים מוצאים במקומות נטושים מקום מצוין לפעילות בלתי חוקית כמו סחר בסמים.

לשון החוק

בחלק גדול מהמקרים, כניסה לפארק מים נטוש היא פריצה לשטח פרטי – כלומר, עבירה פלילית. גם אם השערים פתוחים או אפשר לטפס מעל הגדר הנמוכה, המקום בדרך כלל שייך למישהו (בין אם אדם פרטי, רשות מקומית או גורם אחר), ואתם נכנסים לשם בעצם ללא רשות. זה יכול להוביל למעצר, לקנסות או אפילו להגשת כתב אישום.

יש מקומות ברחבי העולם שכם מציעים סיורים מאורגנים, או מאפשרים כניסה בהודעה מראש. עיתונאים, צלמים וחוקרי סביבות אורבניות עשויים לקבל אישור לבקר בפארק.

מודעה

מאשקלונה ועד ים המלח: פארקי מים נטושים בישראל

ישראל, למרות גודלה הקטן, מכילה כמה פארקי מים שנעזבו והפכו לנטושים עם השנים. למעשה, אחת הסיבות שהחלטתי לכתוב את הסקירה הזו דווקא עכשיו היא פוסט באחת מקבוצות האימה הבודדות בישראל, בהן מישהו חיפש פרטנרים או פרטנריות להגיע איתם ביחד לביקור בפארק המים הנטוש אשקלונה.

פארק המים "אשקלונה" באשקלון

פארק המים "אשקלונה" הוא כנראה הנטוש המפורסם ביותר בישראל, וסיפורו משקף היטב את האתגרים שפארקי מים מתמודדים איתם. הפארק הוקם בשנת 1987 על ידי היזמים דן ושושנה בלפור, בהשקעה של כחמישה מיליון דולר, והתפרש על פני כ-40 דונם. פארק המים אשקלונה היה השלישי שנפתח בישראל, אחרי הלונה גל ופארק המים שפיים, והשני בגודלו.  

פארק המים אשקלונה פעם היה הצלחה גדולה, שמשכה לעיר הדרומית מבלים מנקודות שונות במדינת ישראל. הוא היה אחד מיעדי התיירות הבולטים עבור תושבי הדרום, שלא היו צריכים להצפין לממדיון שבתל אביב או לפארק המים שפיים כדי ליהנות מקצת מתקני מים. יכלתם למצוא בו בריכות שחייה, מגדל מגלשות עם כמה מהמגלשות המפחידות בישראל ואת האטרקציה המפורסמת ביותר שלו, "בועת הסנפלינג" – מתקן טיפוס רטוב שזכה לפרסום גם בעקבות העובדה שהוא כיכב בקליפ של השיר "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון ב-1987.

אז למה אשקלונה נסגר? נקודת המפנה הגיעה במהלך שנות ה-2000, ובעיקר ב-2008. במאי באותה שנה נפל באשקלון טיל גארד. הוא אמנם לא פגע בפארק המים אלא בקניון חוצות, מה שהוביל לפציעתם של 96 אנשים, ארבעה מתוכם במצב קשה. אשקלון חוותה פגיעה אנושה בתיירות, ואשקלונה היה אחד הנפגעים העיקריים. כמובן שהעובדה שבמשך שנים העיר ספגה פעם אחר פעם רקטות מרצועת עזה, לא עזרה. עוד הרבה לפני שמירי רגב שאלה ב-2019 "אז מה אם ירו על אשקלון?" ועוררה ביקורת עזה, ההשלכות של הירי נתנו את אותותיהם על העיר.

למרות זאת, פארק המים אשקלונה המשיך לפעול כמה שנים נוספות. בסופו של דבר, נראה שהמצב הכלכלי הפך למורכב עבור המקימים. עוד ב-2005 הם החליטו, מסיבות אישיות, שלא לפתוח את פארק המים בשבת. מספר המבקרים ירד בהדרגה, עד לסגירה הסופית ב-2014. הפארק היום בולט בסימני ההזנחה שלו, עם סימני הזמן, מגלשות שמכוסות בצמחייה או בועת הסנפלינג, שהפכה מאז ליריעת גומי דהויה. קיימות מזה שנים תוכניות של עיריית אשקלון להקים מתישהו ואיפשהו פארק חדש, ולא ברור מה יהיה בגורלו של הפארק הנטוש, שזכה באחת הכתבות להגדרה הלא מחמיאה של "המקום המצחין בישראל".

פארק המים אשקלונה עדיין מחזיק במקום נוסטלגי מאוד בהווייה הישראלית, במיוחד של אזור הדרום, וגם מי שלא זכה לבקר בו יוכל עדיין להיחשף אליו מדי פעם. בין אם המערכונים ההם של "ארץ נהדרת" על הפילוסים שמגיעים לאשקלונה (או "אצ'קלונה") ושואלים "מה זה פה, "אצ'קלונה", ועד לקליפ לשיר "ספרי להם הכול" של אבי אבורומי, שהיה שיר הפריצה של הזמר, הגיע למקום החמישי במצעד הפזמונים השנתי של כאן גימל והעניק לאבורומי את התואר של פריצת השנה. הקליפ, שזכה עד עכשיו לכ-12 מיליון צפיות ביוטיוב, צולם בפארק המים אשקלונה. בתחילתו אנחנו רואים צילום מעולה ממבט על של אבורומי והלהקה שלו מנגנים במה שכנראה הייתה פעם בריכת הפעוטות, ובהמשך עוד כמה מוקדי עניין מהפארק.

 

פארק המים אטרקציה ים המלח

פארק המים "אטרקציה" שבחוף קליה בים המלח הוא עוד דוגמה מרתקת לפארק שהיה פעם חלום שהתגשם, והפך לסמל נוסטלגי של זמנים אחרים. הפארק הוקם בשנת 1989, שנתיים אחרי האינתיפאדה הראשונה, והיה הנמוך מסוגו בעולם. להקמה אחראיים שלושה קיבוצים – קליה, אלמוג ובית הערבה – שחברו יחד להקים את פארק המים הראשון בים המלח. הפארק, בהשקעה של כ-20 מיליון ש"ח, השתרע על פני שטח של קצת יותר מ-300 דונם, בהשקעה של כ-20 מיליון שקלים, וכלל בין השאר ארבע בריכות שחייה ושבע מגלשות מים.

ההצלחה של פארק המים אטרקציה, בתחילת הדרך, הייתה מסחררת. מאות אלפי בני אדם הגיעו לשם מדי שנה, כולל, אגב, פלסטינים מיהודה ושומרון ומבקעת הירדן. האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הייתה נקודת המפנה, וגרמה לירידה קיצונית בכמות המבקרים. ב-2002, עקב חוסר כדאיות כלכלית, החליטה ההנהלה לסגור את המקום. בהתחלה עוד חלק מהעובדים ניסו להמשיך לתפעל אותו באופן עצמאי, אבל זה לא שרד. פארק המים אטרקציה נסגר סופית זמן קצר לאחר מכן, ומדי פעם מוליד כתבות כמו זו של Ynet.

היום פארק המים עדיין נטוש, ובדומה לאשקלונה – חוזר אלינו אחת לכמה שנים בטקסטים תרבותיים. ב-1990 צולם כאן פרק בסדרת הטלוויזיה "הופה היי", וב-2014 צולמה כאן עטיפת האלבום "תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן, בה רואים את הזמר עומד כשגבו למצלמה, מתבונן במגלשות המים הנטושות שמקיפות אותו.

ברחבי העולם, כמובן, תמצאו אלפי פארקי מים נטושים, לכל אחד מהם יש את הסיפור העצוב שלו. אז בפעם הבאה כשאתם משלמים סכומים גבוהים כדי לבקר עם הילדים בפארק מים, נסו לדמיין רגע שלמרות הצפיפות בבריכות, התורים המייגעים במגלשות או התחושה הכללית של תוהו ובוהו (שלא לדבר על כיסאות מתעופפים במהלך ריבים בין מבלים) – כדאי ליהנות מהביקור, כי הילדים והצעירים בנפשם פשוט מתים על זה. חוץ מזה, אם הפארק ייסגר מתישהו ויהפוך לנטוש, אתם תרצו לזכור את הרגעים האלו.

עוד כתבות שיפחידו אתכם

מלונות נטושים מציעים חופשה מהגיהנום, במה שהיה פעם גם עדן זה כל כך מפחיד לראות גן שעשועים נטוש – הסיפור של פארק שפרה בברלין זה ייגמר בדמעות תנין? יש חוות תנינים נטושה בישראל, והיא די מסוכנת כשהמסך יורד, הפחד עולה: המקרה העצוב של בתי קולנוע נטושים