"השריקה": עוד סרט על חפץ מקולל בסגנון "יעד סופי", עם כמה סצנות מוות מעולות I ביקורת
סרטי אימה לימדו אותנו שכל חפץ עלול להיות מסוכן. "השריקה", כמו שאפשר להסיק מהשם שלו, הופך את החפץ הזה להיות משרוקית אצטקית עתיקה – די קריפית למען האמת – שמרגע שמישהו שורק בה, שומעים צווחה מקפיאת דם שמי שנושף בה, יוצר סרט אימה בסגנון "יעד סופי". עם קאסט כשרוני (בראשן דפני קין וסופי נליס) וכמה סצנות מוות מעולות, "השריקה" מצליח להיות מהנה, עד כדי כך שאפשר אולי לסלוח לו על הדמויות הסטריאוטיפיות, התסריט המבולגן לפרקים, ובעיקר – העובדה שאת הסרט הזה כבר ראינו ביותר מדי וריאציות, כולל ממש לאחרונה. אז מה חשבנו על הסרט, האם הוא ינשוף בעורפם של סרטי החפצים המקוללים הגדולים (ספויילר: לא), והאם כדאי לראות אותו (לדעתנו, כן)? אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת שלנו ולהחליט בעצמכם.
מפגש בין סטריאוטיפים ומשרוקית מוות אחת
"השריקה" מתחיל בסצנה חביבה, אבל לא מפחידה, בה אנחנו מגלים ששחקן הכדורסל המצטיין, מייסון "הורס" ריימור, קולע סל ניצחון. במקום לחגוג עם החברה ולשכב עם מעודדות, הוא ממהר להגיע למקלחת, מנסה להתחמק מהחזיונות שמקיפים אותו. שם הוא נרדף על ידי דמות מסתורית שגורמת לו להתקלח למוות באמצע המקלחת – ולא בגלל שהוא התקלח במים חמים מדי.
הגיבורה שלנו היא כריס (דפני קין, "לוגאן", "דדפול & וולברין", "חומריו האפלים"), שמגלמת כאן – נבין בהמשך – דמות די מוזרה של לסבית גותית. היא מגיעה לאותו בית ספר, וגרה אצל בן דודה, רל (סקיי יאנג, סרטי "ירח המרד"), בחור חנון אבל חמוד, שנוהג להיכנס "בטעת" לחדר שלה כדי לתפוס אותה ערומה, שוכבת עם גבר מסתורי שהשתלתל לחדר עם נייר טואלט או משהו בסגנון. כריס יורשת את הלוקר של אותו שחקן כדורסל, ומגלה בתוכו חפץ קריפי למראה, שבהמשך נבין שהוא משרוקית מוות בצורת גולגולת: כלומר, משרוקית שמפיקה צליל מפחיד שמזכיר צרחה אנושית, שהאצטקים העתיקים השתמשו בה למטרות כמו הכנסה לטראנס לפני ביצוע ריטואלים, הקרבת קורבנות או הפחדת אויבים.
העובדה שמישהי קיבלה את הלוקר של הספורטאי המחונן גורמת לעוינות כלפיה מצד הספורטאים המעצבנים של התיכון, בראשם דין (ג'הליל סוואבי, שיש לו אמנם שם של קומבינציית סושי עם טוויסט אוריינטלי, אבל מתברר שהוא שחקן שלקח חלק בכמה סדרות כמו "האגם" ו"סופרגירל"), שכנראה נקשרו מאוד לאותו לוקר. כמיטב המסורת, לבחור הספורטאי יש את החברה הבלונדינית הלוהטת, גרייס (אלי סקובבי המצודדת, "ליל הגריזלי"), שהיא באמת לוהטת. אבל מסתבר שכריס נדלקת על אלי (סופי נליס, "47 מטר 2" ודמותה של שונה המתבגרת ב"הצהובות"), בחורה פופולארית ודי מגניבה, שגלאי הלסביות המובנה אצלה מזהה בה פוטנציאל למערכת היחסים. יש עוד כמה דמויות משנה, כמו סוחר הסמים שהוא גם מטיף נוצרי (פרסי היינס וייט, זווייר ת'ורפ ב"וונסדיי" ואנדי ב"בעלי היכולות"), שתישמר לדילמות מוסריות פוטנציאליות בהמשך העלילה.
אחרי שכריס מנסה להוציא את הספורטאי מוועד ההורים העתידי, המורה החביב, מר קרייבן (ניק פרוסט הגאון, "מת על המתים", "שוטרים לוהטים"), מחליט להושיב את כל החבורה בריתוק, כי ככה נהוג בסרטי תיכון להפגיש בין דמויות סטריאוטיפיות מנוגדות. במהלך הריתוק הם מגלים את המשרוקית, מבינים שלפי גוגל כתוב עליה משהו בסגנון "לזמן את המוות שלך". כמובן שמישהו מהם ינשוף בה וימות די מהר, ולאחר מכן עוד דמות – מה שמעמיד את כולם בסכנת מוות.
כמו יעד סופי, רק עם משרוקית
תראו, "השריקה" לא המציא את הגלגל מבחינת סרטי האימה העל טבעיים עם החפצים המקוללים. פגשנו בשנים האחרונות סרטים עם יד מקוללת שמאפשרת מפגש עם המתים ("נגעת נרצחת" המעולה), בריכת שחייה ("שחייה לילית" הבינוני), קלפי "טארוט" ("טארוט" הפגום אבל החביב, שמזכיר את הסרט הנוכחי ביותר ממובן אחד), קוף צעצוע ("הקוף" הקצת מאכזב של אוז פרקינס, לפי סטיבן קינג) ואפילו שיער ("Bad Hair", סרט נוראי על שיער מכושף שגורם לכל הלבנים הפריביליגים לרדוף את השחורים, או חרטוט Woke אחר) ועוד. זה עוד בלי להזכיר יצירות מוקדמות יותר, מוצלחות יותר או פחות.
משרוקית מוות אצטקית הוא לא האובייקט המוזר ביותר שראינו בסרטי אימה, ולטובת היוצרים נציין שהמראה שלה הוא באמת מפחיד. מבחן התוצאה הוא מה עושים עם אותו חפץ מקולל. בדומה לחלק מהסרטים שהזכרנו כאן, כמו "טארוט" ו"הקוף", גם "השריקה" לוקח את זה לכיוון שאנחנו מכירים מסרטי "יעד סופי". בלי ספויילרים, מי שנחשף לשריקה המצמררת צפוי למצוא את מותו על ידי דמות מסוימת שקשורה אליו ולסיבת המוות המיועדת שלו. החבר'ה מנסים להישאר בחיים ולהבין איך הם יכולים לשבור את הלופ, כשגם כאן הכיוונים המוצעים נראים יותר מדי מוכרים. הפתרונות המוצעים הופיעו כבר בכמה וכמה סרטי אימה, אבל הדמויות מתעלמות מכך (מה שאולי היה מוסיף תענוג רפלקסיבי לסרט). מאכזב בעיניי שהתסריט של אוון אגרטון, שמבוסס על סיפור קצר פרי עטו, בוחר באותן נוסחאות שחוקות. לכן החלק האחרון של הסרט הוא קצת מאכזב וגם הסיום שחוק, אבל שימו לב: יש במהלך כתוביות הסיום סצנה קצרה שהייתה דווקא טובה מאוד.
מה שבכל זאת מציל את הסרט הוא שחלק מההריגות במהלכו הן בהחלט מוצלחות. למעשה, אני לא אופתע אם מוות אחת או יותר מהארסנל כאן יככב ברשימת מקרי המוות המוצלחים של 2026 בקולנוע האימה, אם תהיה רשימה כזו: בעיקר סצנה אחת שכוללת מרדף שמתרחש במהלך פסטיבל אימה כלשהו (אני היחידי שמת על סרטי אימה וסצנות שמתרחשים בפסטיבלי אימה ובמבוכים?), וסצנה נוספת שמראה איך תאונת דרכים יכולה להתרחש בחדר סגור, בהילוך איטי ובלי מכונית.
הסצנות האלו אולי יקבלו ביקורת, למשל על האפקטים, אבל לדעתי הן מראות דווקא יצירתיות, מחשבה מחוץ לקופסה וכבוד למקורות, כי בחלק מהמקרים היה וייב ברור של סרטים קלאסיים כמו "סיוט ברחוב אלם", ובאחרים יצירות מודרניות יותר כמו "סמייל". לא בטוח שסצנות המוות מספיקות כדי להחזיק סרט, אבל הן בהחלט הופכות אותו למהנה, לפרקים אפילו מהנה מאוד. יכול להיות שעם פחות התבססות על אפקטים ממוחשבים (שחלקם היו בינוניים), ועם קצת יותר תעוזה, התוצאה הייתה אפילו יותר מוצלחת.
המשימה: להתבלט בתוך אוסף של סטריאוטיפים
תראו, בסרט כמו "השריקה" קשה מאוד לשחקן להתבלט. הדמויות כאמור הן די רדודות, חלקן נצמדות לסטריאוטיפים המוכרים מקטלוג האימה: לסבית גותית, חנון מוזר ורגיש, ספורטאי דושבג, החברה הבלונדינית של הספורטאי הדושבג, סוחר הסמים השכונתי וכדומה. בניית דמויות מורכבות בתנאים האלו היא משימה כמעט בלתי אפשרית, על אחת כמה וכמה כאלה שיהיה לצופה אכפת מהן. חלק מהדמויות כאן מיועדות בעיקר למות בשלב מסוים, ולפעמים זה חבל כי מדובר בדמויות שהיה להן פוטנציאל להיות מהנות, או אפילו משעשעות, או סתם נראות טוב. אני האחרון שאעודד בסרטים את נרטיב ה"גברים הם חראות" הכל כך פרוגרסיבי, אבל אומר בעדינות שבניגוד לדמויות הנשיות שהיו חביבות, הדמויות הגבריות ראויות כמעט לכל בעיטה באזור האינטימי שהן קיבלו במהלך הסרט. והיו כמה כאלה, וכנראה לא מספיק.
בכל זאת, כמאתר מוסמך של איט גירלס ומלכות צעקה פוטנציאליות, בהחלט מצאתי את עצמי פותח את הפנקס הווירטואלי כמה פעמים. דפני קין האנגליה-ספרדייה – בת לשחקן בריטי ולשחקנית ספרדייה – היא שם שכדאי לכם מאוד לשנן. היא הופיעה לראשונה בסדרה The Refugees בגיל תשע. היא פרצה לתודעה בעיקר בתור לורה קיני / X23 ב"לוגאן" (2017), ובהמשך באותו תפקיד בלהיט "דדפול & וולברין". בין לבין היא כיכבה בשלוש העונות של "חומריו האפלים", סדרת פנטזיה חביבה, ולאחר מכן בסדרה הדי כושלת "האקוליט" מהעולם של "מלחמת הכוכבים". בין לבין היא גדלה יפה, אפילו יפה מאוד, ולפי הבאזז סביבה והאמ… מחקר אקדמי שעשיתי בפרופילים שלה ברשתות החבריות – אגב, הידעתם שיש לה עד כה כשני מיליון עוקבים באינסטגרם? – אני לא אופתע אם היא תהיה אחת מסמלי הסקס הבולטים של השנים הקרובות.
מה שיותר חשוב לענייננו, הוא שיש לה בעיניי פוטנציאל להיות אחת מיקירות עולם האימה בתור בחורה אחרונה, מלכת צעקה, או מה שביניהם. היא בהחלט מרשימה גם ב"השריקה", עם יופי טבעי שחדי העין יוכלו להבחין בו גם מבעד לפאה (?) הנוראית שהיא חובשת והלבוש הבלתי מחמיא שכנראה נועדו להציג אותה כ"מוזרה" או" לסבית", יש שיגידו קצת לכער אותה. אבל יש בה מעבר לזה: כישרון, כריזמה וגם חוש קומי מסוים, למרות שהדמות שלה רחוקה מלנצל אף אחד מאלו, בלשון המעטה.
סופי נליס היא שחקנית אקספרסיבית מאוד, כמו שראינו ב"הצהובות", וגם כאן קשה לבוא אליה בטענות. המתח המיני בין הדמות של כריס לזו של אלי קיים, אבל התחושה היא שזה פשוט מדי ו"מובן מאליו" ביניהן. קונפליקט פה ושם היה יכול לשפר את היחס שלנו לדמויות ואפילו להוסיף מתח – מיני, ולא רק – לסרט שקצת חסר אותו ביחס לדמויות. שלא לדבר על קצת יותר רקע על העבר והתפתחות לאורך העלילה.
דמויות המשנה נשארות בעיקר במשבצת שלהן עם כמה סטיות בחלק מהמקרים. שאת רוב הסימפתיה קיבל אצלי בן הדוד, שהצליח להיות מצחיק עם אלמנטים סטלניים נוסח "סופרבאד" מצד אחד, אבל גם רגיש לפרקים. הוא אחראי לכמה מהסצנות המשעשעות יותר, בסרט שלמרבה הצער לוקח את עצמו קצת יותר מדי ברצינות. מושא ההתאהבות שלו, גרייס (סקובבי), מצליחה לפרקים לשכנע שיש בה יותר מאשר שיער בלונדיני וגוף מחוטב. היא מעורבת בכמה מהסצנות היותר מוצלחות בסרט.
הרצינות המעצבנת של משרוקית המוות
הסרט כולל כמה התייחסויות רפלקסיביות – למשל העובדה שחלק מהדמויות נקראות על שם אגדות אימה – אבל התסריט עצמו קצת רציני מדי. בחייאת דינעק, אנחנו מדברים כאן על משרוקית מוות אצטקית שמזמנת את הרוע וגורמת לצעירים מטופשים למות בדרכים יצירתיות, אז Why So Serious?
התחושה שלי היא שקורין הארדי – לשעבר במאי קליפים, והיום במאי שזהו סרט האימה השלישי שלו (אחרי "The Hallow מ-2015 ושובר הקופות "הנזירה" שלוש שנים לאחר מכן) – קצת לא החליט מהי האווירה שהוא רוצה לבנות. בצד החיובי, הארדי מצליח לבנות כמה סצנות יעילות מאוד, בעיקר חלק מסצנות המוות, כשהצילום של ביורן שרפטנטייה ("ביירות", "סדוק") ראוי לציון.
מצד שני, בסצנות אחרות השימוש באפקטים ממוחשבים קצת פוגע בתוצאה, וכך גם הבחירה להשאיר מחוץ לתמונה את השוק פקטור, כלומר, לזעזע את הצופים באמת. הארדי מצליח לבנות אווירת מסתורין, אבל למרבה הצער היא מתפוגגת ככל שהסרט מתקדם וככל שהסרט בוחר להיצמד לנוסחאות נרטיביות וסגנוניות שחוקות מדי. גם הדילמה המוסרית שמוצגת ביחס לדמות שדווקא לא הזכרתי כאן היא מאוד שטחית ושחוקה.
בהרבה מובנים, "השריקה" הוא סרט פגום. מבחינת דמויות, תסריט ומקוריות הוא לא מצטיין, בלשון המעטה. ובכל זאת, אני חייב לציין שבאופן אישי די נהניתי ממנו. יכול להיות שהבעיה היא אצלי, כי לפעמים (ובמיוחד בימים אלו) מתחשק לי לראות סרט עם עלילה די מטופשת, בלי הגיון או ערך מוסף. קאסט צעיר ואטרקטיבי (ראיתם כמה עוקבים יש לדפני קין באינסטגרם?), סצנות מוות הזויות, קצב מהיר ונרטיב מקובל לסרטי החפצים המקוללים – הגילטי פלז'ר של כותב שורות אלה – יכולים להספיק. ראיתם כבר כמה מחורבן בחוץ בימים אלו, נכון?
איפה אפשר לראות את השריקה?
🎞️ השריקה בקולנוע
"השריקה" הוא סרט קטן יחסית, שהופק לפי הדיווחים בתקציב של כ-2 מיליון דולר בלבד. הוא זכה להפצה די מצומצמת ולהכנסות של כ-3.5 מיליון דולר בלבד ברחבי העולם, נכון לכתיבת שורות אלה. במילים אחרות: מדובר כאן בסרט צנוע בכל קנה מידה, בטח אם משווים אותו לדוגמה לפרק האחרון והמעולה של "יעד סופי", שהופק בתקציב של כ-50 מיליון דולר, נדיר מאוד בסרטי אימה.
"השריקה" הוצג לראשונה בפסטיבל Fabntastic באוסטין, טקסס, בספטמבר 2025. הוא הגיח לבתי הקולנוע בארצות הברית במהלך חודש פברואר, ולישראל היה אמור להגיע ב-12 במרץ. אלא שקודם לכן התחילה המלחמה עם איראן, בתי הקולנוע נסגרו, והסרט טרם הופץ בבתי הקולנוע בישראל.
📺השריקה בטלוויזיה
ההפצה המאוחרת בבתי הקולנוע בישראל עשויה לעכב את הגעת "השריקה" למסכי הטלוויזיה. אנחנו נעדכן כאן בהקדם על התאריכים והאפשרויות (החוקיות!) לראות את הסרט בישראל.
השריקה (Whistle) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: קורין הארדי
שחקנים: דפני קין, סופי נליס, סקאי יאנג, אלי סקובבי, ג'היל סוואבי, פרסי היינס וייט, ניק פרוסט
תסריט: אוון אגרטון
אורך: 100 דקות. שימו לב שיש סצנה קצרה במהלך הכתוביות
ארץ הפקה: קנדה, אירלנד
שפה: אנגלית, צרחה אצטקית מקפיאת דם
תאריך עלייה למסכים (ישראל): התאריך המיועד היא 12 במרץ, 2026. כרגע הסרט נדחה בעקבות המלחמה עם איראן וחיזבאללה, שגרמה לסגירת עולם התרבות
תקציב: כ-2 מיליון דולר
הכנסות: הסרט גרף כ-3.5 מיליון דולר, לפי Box Office Mojo
MPAA: הסרט זכה לדירוג R עבור אלימות ודם, Gore שפה פוגענית ושימוש בסמים ובאלכוהול על ידי בני נוער. אין עירום
ציון ביקורות:
IMDB: 5.2
Rotten Tomatoes: 63%
Metacritic: 55
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
