קטקומבות הקפוצ’ינים בפלרמו: מוות שמור היטב
את ירח הדבש שלנו עשינו בסיציליה: אי איטלקי נפלא, עם הרבה היסטוריה, נופים מרהיבים ואוכל מעולה. כמו בכל טיול, את השבועות שלפני העברתי בבניית מסלול ובסקירת אטרקציות. ואז נתקלתי בזה: קטקומבות הקפוצ’ינים בפלרמו, שמכילות בעיקר מומיות חנוטות היטב. “אממ, מאמי? מה את אומרת על האטרקציה הזו?”, שאלתי, מציג בגאווה תמונה של נזיר חנוט שמצאתי בגוגל. “נראה לך שבירח הדבש שלי אני אלך לראות מומיות? חסרים מקומות רומנטיים בסיציליה?”, ענתה אשתי המיועדת, והותירה אותי חסר מילים. “אממ, זה יכול להיות רומנטי. אה – לסמל את העובדה שהאהבה שלנו תהיה נצחית. את יודעת, כמו המומיות”, אמרתי בחשש. כצפוי, זה לא עזר. נאלצתי לוותר בינתיים על הביקור במקום הקריפי הזה.
המנזר הקפוצ’יני בפלרמו, סיציליה, הוא אחד המקומות המוזרים, המפחידים ועוכרי השלווה שתוכלו למצוא באיטליה, במיוחד בשם הקטקומבות הנמצאות מתחתיו. אז, נכון, יכול מאוד להיות שהוא לא האופציה האידיאלית למי שמארגן ירח דבש בסיצליה. סביר מאוד להניח שהביקור בו ישאיר אתכם עם פה פעור, קיבה הפוכה, ובעיקר תחושה של חוסר נוחות. הנה כל מה שחשוב לדעת על המקום המצמרר הזה.
מומיות בכל מקום
הסיפור של המנזר הקפוצ’יני בפלרמו, לפחות בהקשר של הקטקומבות והגופות החנוטות, מתחיל אי שם במאה ה-16. כמו שקרה כמה וכמה פעמים לאורך ההיסטוריה – קחו לדוגמה את הקטקומבות המפורסמות של פריז או בית הקברות היהודי של פראג – בשלב מסוים פשוט נגמרו מקומות הקבורה הסטנדרטיים במנזר שפעל במקום. הנזירים החליטו שאין מנוס אלא לחפור מתחת לכנסייה מנהרות קבורה. הדייר הראשון שם היה נזיר, בשם סילברטו מגוביו, שנפטר בשנת 1599. לאחר שהנזירים חנטו אותו, הם העבירו אותו למנוחת עולמים באתר הקבורה.
בשנים שחלפו מאז, שימשו הקטקומבות של הקפוצ’ינים בעיקר לקבורה של נזירים. אלא שהשמועה על תהליך השימור והחניטה הייחודי כאן קיבלה כנפיים. מכל רחבי סיציליה הגיעו מכובדים, וביקשו שהם או יקיריהם ייקברו מתחת לאדמה, לעיתים מתוך מחשבה שמדובר בסמל סטטוס. הקפדנים מביניהם אפילו ציינו איך בדיוק הם רוצים להיות לבושים ובאיזו תנוחה תנוח המומחיה שלהם. אוכלוסיית המומיות מתחת לאדמה גדלה בצורה משמעותית, בעיקר בזכות תרומות שהעניקו משפחות הנפטרים וגורמים נוספים. לגופות היה מקום קבורה ארעי, ולאחר מכן – עם קבלת התשלום, כמובן – הן הועברו למקום הקבוע. לפחות עד שהתשלומים יופסקו על ידי אותה משפחה, מה שיאפשר לפנות מקום קבורה אקסלוסיבי לגופות חדשות.
המשיכו לקבור גופות ולחנוט מומיות בקטקומבות במשך עשורים שלמים, עד לסגירתן הרשמית ב-1880. בפועל, עם זאת, מספרים שהקבורה כאן המשיכה עד שנות ה-20 של המאה הקודמת לפחות. בסך הכול, תמצאו בקטקומבות הקפוצ’ינים בפלרמו כ-8,000 גופות וכ-2,000 מומיות, הפזורים לכל אורך המתחם ובעיקר צמודים לקירות. באופן די מזוויע הם מחולקים לקבוצות שונות, כולל גברים, נשים, ילדים, נזירים, כמרים, בעלי מקצוע ואפילו בתולות, כך שאפשר לראות את המקום כמוזיאון מצמרר של מתים. הציניים יגידו שהחלוקה הזו היא הוכחה לכך שגם במוות, יכולים להיות הבדלי מעמדות ויש השפעה לשיוך החברתי של אדם מסום.
אפשר בהחלט לטעון שהגופות והמומיות שמורות כאן במצב מרשים באופן יחסי, בין אם בזכות תהליך החניטה המוקפד ובין אם בעקבות התנאים השוררים בקטקומבות. אלא שבאופן לא מפתיע אין אחידות במצב הגופות: חלק מהן כבר מתפרקות, ואחרות שומרות על מראה “צעיר” יותר. יכול מאוד להיות שזה תלוי בכספים ששולמו, או בזהות האדם הנקבר. או שלפעמים לטבע יש חוקים משלו, גם בחיים וגם במוות.
תהליך החניטה: אומנות של ממש?
הקפוצי’נים לא המציאו, כמובן, את החניטה: עוד בימי קדם נהגו לחנוט מתים, בטכניקות שונות שגם השתנו בחלקן עם הזמן. למדנו באתר על שיטות שונות לשימור המתים, דוגמת הפלסטיזציה שפיתח ד”ר גונתר פון האגנס בשנות ה-70 של המאה ה-20. במקרה של מנזר הקפוצ’ינים, התהליך הממושך התחיל עם ייבוש גופותיהם של הנקברים, מה שנעשה לאורך צינורות הקרמיקה במקום לפרק זמן של כשמונה חודשים. בחלק מהמקרים הגופות נשטפו בחומץ, ובאחרים – בעיקר בתקופות של מגפות בהן היה חשש שהמת יעביר את המחלה לאחרים – השתמשו ברעל חזק מאוד.
את הגופות שחנטו הכניסו לארונות זכוכית הרמטיים לחלוטין, לרוב כאמור בבגדים מלאים. לכל מומיה היו כאמור את הדרישות שלה, או של בני המשפחה, ורבים העדיפו בהקשר הזה להיחנט כשהם עומדים, ולא שוכבים כפי שנעשה בקברים. אחרים, עם זאת, קבורים בארונות מתים שקופים. ארסנל הקבורים כאן כולל כמה מבכירי הקהילה, פוליטיקאים, אמנים (דוגמת ציירים ופסלים), בעלי מקצועות מכובדים (כמו עורכי דין ורופאים), נזירים, כמרים ועוד. היום, כמו שמציין הסלוגן הרשמי של האתר, מדובר במקום בו החיים פוגשים את המתים.
יופי מצמרר: פוגשים את המומיה היפה בעולם
אי אפשר להישאר אדישים למראה של גופת ילד, ואין ספק בהקשר הזה שחלק ממומיות הילדים בקטקומבות הקפוצ’ינים מעוררות את אי הנוחות הרבה ביותר. הגופה המזוהה ביותר עם המקום, לדעת רבים, היא זו של רוזליה לומברדו. רוזליה נולדה בפאלמרו בשנת 1918, אבל נפטרה כמה ימים לפני יום הולדתה השני: ייתכן שעקב השפעת הספרדית האיומה, יכול להיות כתוצאה מדלקת ריאות. אביה פנה לחונט נודע בשם אלפרדו סלפיה וביקש ממנו לשמר את הגופה. זכרונותיו הכתובים, שהתגלו עם השנים, הראו בדיוק איך הוא עשה את זה. את הדם של רוזליה הוא החליף בנוזל מפורמלין, במטרה להיפטר מהחיידקים. באלכוהול הוא השתמש כדי לגרום לייבוש הגוף, ובגליצרין על מנת למנוע מצב של ייבוש יתר מהגופה. כדי שהיא תקבל את המראה הקשה ותישמר לאורך זמן, הוא נעזר גם בחומצה. 
קשה להישאר אדישים, או אפילו עם עיניים יבשות, כאשר חוזים בתוצאה המצמררת, המוצגת בתוך תיבה סגורה לצד שני תינוקות נוספים. גופתה של רוזליה נשמרה במצב מרשים: למשל, צילומי רנטגן שנערכו בשלב מסוים הראו שסלפיה הצליח לשמר את האיברים הפנימיים שלה, ללא כל פגיעה. עם זאת במהלך השנים כן הבחינו בשינויים מסוימים ובתחילת ההתפרקות, כך שהחליטו עם הזמן לשנות את מיקום הקבורה ומאפייני ארון המתים.
זה עבד, וכיום גופתה של רוזליה הקטנה היא אחת השמורות בקטקומבות. בעוד שחלק מהמומיות האחרות נמצאות במצב של ריקבון, או אפילו נראות כשלד שלובש בגדים, נכון לשנים האחרונות יופיה של רולזיה עדיין בוהק, עם השיער הבהיר שלה ועור השעווה שנשמר היטב. היא זכתה לכינויים “היפהפייה הנרדמת של הקטקומבות של הקפוצ’ינים”, “היפהפיה הנרדמת מפלרמו” או “המומיה היפה בעולם”. חלק גדול מהמבקרים כאן מגיעים בעיקר כדי לראות אותה, ועם השנים צצו גם סיפורים על כך שהמומיה הקטנה קורצת להם לכאורה. בפועל, כפי שמסביר אוצר הקטקומבות, מדובר פשוט באשליה אופטית הנגרמת עקב האור המשתנה הנכנס דרך חלונות הקטקומבות.
לצד רוזליה, תוכלו לראות אובייקטים מצמררים אחרים של ילדים, שכאילו נלקחו מתוך סרט אימה: שני ילדים שנחנטו בתנוחת ישיבה על נדנדה, אחת הפעולות הבסיסיות המזוהות עם התמימות ושמחת החיים של הילדים, שהפכה בשלב מסוים לדממת מוות.
איך מבקרים בקטקומבות הקפוצ’ינים בפלרמו?
כיום, הקטקומבות של הקפוצ’ינים בפלרמו פתוחות לקהל הרחב. שימו לב שהביקור מבוסס בעיקר על התרשמות מהגופות, כשאין יותר מדי מידע עליהם. בחלק מהמקרים אפילו לא תוכלו לדעת מי היא בדיוק אותה מומיה או מהן נסיבות מותה, וזה בסך הכול הגיוני בהתחשב במספר הקבורים או בנסיבות החניטה שלהם.
קטקומבות הקפוצי’נים פתוחות בכל ימות השבוע, בחלוקה לשני מרווחי זמן: בשעות הבוקר בין השעות 9:00 ל-12:30 (כניסה אחרונה בשעה 12:15), ובשעות אחר הצהריים בשעות 17:30-15:00 (כניסה אחרונה ב-17:15). החל מחודש אפריל 2023, מחיר הכרטיס הדי צנוע יעמוד על 5 אירו במחיר מלא, ו-3 אירו במחיר מוזל. אם הבנו נכון את המצוין באתר האינטרנט של המקום, כרטיסים מהסוג הזה ניתנים לרכישה רק בקופות. עם זאת, כדי להבין בדיוק את הסיפור של המקום אנחנו ממליצים לבחור בכרטיס עם מדריך, באנגלית כמובן, שיספק לכם את הערך המוסף החשוב כל כך ויאפשר לכם להבין בדיוק מה אתם רואים, מה הייחודיות של המקום ומאפיינים חשובים אחרים של סיציליה וההיסטוריה המרתקת של האי. יש סוגים שונים של סיורים, לדוגמה סיור בן כמה שעות היוצא מפלרמו עצמה וכולל אתרים היסטוריים אחרים, טיול אופניים המשלב ביקור במקום ועוד.
לפניכם חלק מהסיורים המומלצים במקום, עם אפשרות לרכישה אונליין ולרוב גם ביטול עד 24 שעות לפני מועד הביקור ללא תשלום:
להזמנת סיור פרטי באתר Get Your Guide
חשוב לציין שלפי ההנחיות הרשמיות, חל איסור לצלם את הגופות והמומיות. ברחבי המתחם כולו יש אינספור שלטים שמצביעים על כך. בפועל, כמובן, רבים כן מנסים לעשות את זה בלי שישימו לב, והחצופים מביניהם אף בוחרים לעשות סלפי מגוחך עם מומיה. מתוך כבוד למתים.
הנה אטרקציות מעניינות נוספות בפאלרמו וסיציליה:
