"הקוף": יותר מדי מוות והומור, פחות מדי פחד וסיפור I ביקורת
"הקוף" הוא, קודם כל, מפגש פסגה בין כמה מהשמות הבולטים בקולנוע (ובסיפורת) האימה בשנים האחרונות. כי ככה זה כשלוקחים סיפור קצר של אשף האימה סטיבן קינג, נותנים לבמאי המוכשר אוזגורד (אוז) פרקינס לעשות בסיפור מה שהוא רוצה, ומעבירים אותו דרך שרשרת ההפקה של ג'יימס ואן וחברת "אטומיק מונסטר", שאחראית לכמה מלהיטי האימה הגדולים וגם המשובחים של השנים האחרונות. אבל כשכל כך הרבה מוחות יצירתיים נפגשים, קיים גם פוטנציאל לכאוס קולנועי. במיוחד כשהעלילה עוסקת בקוף מקולל עם מצילתיים.
האמת היא שבמהלך הצפייה ב"הקוף", מצאתי את עצמי בעיקר מבולבל. על פניו, יש כאן את כל הרכיבים לסרט אימה משובח, אפילו כזה שיהפוך להיות קאלט: הומור, הריגות משונות, קפיצות בזמן וחפץ מקולל, די יצירתי. אלא שכמו סרטים אחרים של פרקינס, התחושה היא שחסר כאן את הגרוש ללירה. למרות היסודות המעניינים, הבמאי (שוב) הולך לאיבוד ביצירה של עצמו, ואנחנו מקבלים סדר מבולגן שבשלב מסוים אפילו הופך למייגע, מעין אוסף של סצנות שמקשרות בין מקרי מוות משונים (ולפעמים מצחיקים), שלא מתפתחים לכלום. סרט שקיבל את השם הגנרי "הקוף", כמו הסיפור שהוא מבוסס עליו, אבל היה מתאים יותר בעיניי להיקרא "יעד קופי", כי הוא מעין גרסה מצחיקה ומלאת פוטנציאל לא ממומש של "יעד סופי"… עם בובת קוף שמנגנת בתוף, כדי לסמל את הסוף של איזו דמות כלשהי.
כשהתופים מנגנים, אנשים נהרגים
"הקוף" (The Monkey) הוא סיפור קצר של סטיבן קינג – כן, ההוא שאחראי לחלק גדול מקלאסיקות האימה המודרניות כמו "הניצוץ", "קארי", "זה", "מיזרי" ורבים אחרים – שפורסם בהתחלה במהדורה של מגזין "גלריה" ב-1980, ונכלל (אחרי שינויים רבים) באוסף המוערך Skeleton Crew של קינג מ-1985. הבסיסי העלילתי מזכיר חלק גדול מהיצירות הבולטות של קינג, עם ילד תמים בעיירה קטנה שנתקל ברוע, לרוב על טבעי, שמלווה אותו גם עשרות שנים קדימה.
הסרט הוא עיבוד חופשי מאוד לסיפור הקצר של קינג. בסצנת הפתיחה, אנחנו פוגשים אדם מסוים בבגדי טייס (אדם סקוט, שמתבזבז כאן לגמרי בסצנה אחת), שמנסה להיפטר מצעצוע של קוף עם מצילתיים. הרעיון הוא שבכל פעם שמסובבים את המפתח הקוף מכה במצילתיים, ואף נגרם למישהו מוות נורא. המוכר מסרב לקבל בחזרה את הצעצוע הפתוח והפגום – טוב, תמיד בעייתי להחזיר צעצועים מקוללים – ומוצא את מותו בדרך יצירתית. את הקוף הזה פוגשים בערימת החפצים של האב התאומים האל וביל (בגילומו של כריסטיאן קונוורי מ"חומר דוב" והעיבוד החדש של "פרנקנשטיין", שם גילם את ויקטור פרנקנשטיין הצעיר. האל הוא ילד כאפות צעיר ודי תמים, וביל הוא האח הגדול (קצת יותר) והמעצבן (מאוד) שנותן לו את הצ'פחות.
אחרי שהשניים הולכים עם הבייביסיטר החביבה שלהם למסעדה יפנית, הם מגלים שהקוף הגיע איכשהו למושב האחורי של הרכב. כשהבייביסיטר מוצאת את מותה בעוד דרך מוזרה, אחד מהבנים מבין משום מה שהקוף הוא האשם. הוא מנסה לגרום לכך שהקוף יהרוג את האח השני, אבל מישהי קרובה אחרת נהרגת, והם מבינים שהצעד החכם ביותר עכשיו הוא להשליך את הקוף לבאר. אלא שהסיפור עם חפצים מקוללים בסרטי אימה הוא שאף פעם לא פשוט להיפטר מהם.
בהרבה מאוד יצירות של סטיבן קינג, אנחנו קופצים כמה וכמה שנים קדימה. ב"זה", למשל, ראינו שני צירי זמן (1958 ו-1985) שמתרחשים בספר אחד, אבל בקולנוע הפכו לשני עיבודים בני כשעתיים (הסרט הראשון) וכמעט שלוש שעות (הסרט השני).
כאן, אחרי עוד כמה מקרי מוות יצירתיים, אנחנו קופצים בזמן 25 שנה קדימה ופוגשים את האל המבוגר (תיאו ג'יימס, סרטי "מפוצלים" ו"מלחמת האופל", "הלוטוס הלבן"), שלא נמצא בקשר עם אחיו. הוא התגרש ומסרב לראות את בנו (קולין אובריאן, "הטלפון של מר הריגן", "וונקה") יותר מדי, מחשש שהקללה תפגע בו. אחרי סצנה מיותרת עם הגרושה (לורה מנל, "תעלולים נבזיים", "השומרים") ובן הזוג החדש (אלייז'ה ווד, שמתבזבז כאן לגמרי בסצנה אחת), האל והילד יוצאים לבילוי כמעט אחרון, ומגלים – ניחשתם נכון – שהאיום מפעם ממשיך לרדוף אותם. הצופה יפגוש שוב את האח בגיל (גם כן בגילומו של תיאו ג'יימס) וקטלוג עמוס מדי של דמויות משנה קריקטוריסטיות, שאמורות בעיקר למות באופן רנדומלי מדי אפילו לסרטים מהסוג הזה.
אוי, תראו. קוף שהורג בני אדם!
אחד האתגרים העיקריים עם סיפורים קצרים, הוא שהפיכה שלהם לסרט באורך מלא היא אתגר לא קטן. אפשר להתמודד איתו בדרכים שונות, כמו הרחבת קו העלילה המרכזי, הוספת עלילות משנה קצת יותר מעניינות ממה שעשו כאן, או, רחמנא ליצלן, פיתוח דמויות. הבעיה היא שאוז פרקינס, לפחות לדעתי, לא החליט בדיוק מה הוא רוצה לעשות.
אחרי הקפיצה בזמן, שמתרחשת בערך אחרי שליש סרט, העלילה מורכבת בעיקר מאוסף של הריגות יצירתיות, שנראות כאילו יצאו מתוך סרטי "יעד סופי". חלק ממקרי המוות האלה מוצגים לנו בדיעבד, כמו הסבר על כמה דמויות שמתו בעיירה לאחרונה בשלל דרכים – החל מרצח על ידי מכונת קפה ועד לנחש קוברה שיוצא מתוך חור גולף והקיש למוות שחקנית אומללה. בשאר המקרים, אנחנו נתקלים במוות משונה לא פחות של דמויות שבכלל לא אמורות להיות בסיפור, בשילוב קצת הומור. ההתבססות כאן היא בעיקר על אפקטים מעשיים או ממוחשבים, שלמען האמת נראו לי הרבה פחות מרשימים – אולי במכוון – ככל שהסרט התקדם.
אז נכון שיש יצירתיות בדרכי ההריגה האלו, אבל בשלב מסוים נוצר הרושם שפרקינס פשוט זורק לאוויר העולם איזו הריגה כלשהי אחת לכמה דקות, שמתרחשת על המסך או נחשפת אלינו בדיעבד, כדי להוסיף ממד קומי. אין כאן דמויות מעניינות (ההופעה של תיאו ג'יימס בתפקיד כפול הייתה מעט אנמית בעיניי), מתח סביב המוות (נניח, מי ימות הפעם מבין הדמויות שעל המסך), הפחדות או Gore קיצוני מדי. בשלב מסוים הסרט מתחיל לחזור על עצמו ולא מתקדם כמעט לשום מקום, כי אי אפשר לבסס סרט שלם על מקרי מוות מוזרים, שמאבדים את האפקט שלהם מוקדם מאוד. כאילו, אפשר אם עושים את זה בצורה מוצלחת כמו "יעד סופי: קשר דם", שהיה במידה רבה תענוג לצפייה.
גם הרשע כאן לא מספיק כדי לסחוף אליו את הצופים. הקוף עם המצילתיים – ואגב, ממש בקרוב נזכה לראות את "קוף הדם", סרט אימה שנראה מהנה על קוף אמיתי שחולה בכלבת ונהיה רצחני – הוא לא דמות שתיכנס אליכם לסיוטים. היוצרים גילו במהלך העבודה שהם לא יכולים להשתמש בדמות של קוף עם מצילתיים, כמו בסיפור וברוב הבובות מהסוג הזה שאנחנו מכירים, כי דיסני קנו את זכויות היוצרים לעיצוב במהלך העבודה על "צעצוע של סיפור 3". אז היוצרים בחרו בפתרון די מתבקש, והטוויסט הגדול הוא שהקוף מתופף על התוף, ולא מכה במצילתיים.
משהו בנבל כאן לא עובד, וסביר להניח שגם עם גיטרה, פסנתר או חצוצרה הנבל היה מתקשה להשאיר חותם. הקוף הוא יותר ביזארי מאשר מפחיד (לא רק בגלל שוט קצר בו הוא מוצג בתור ראש של רקדנית). לפעמים זה מרגיש כאילו ניסו מראש להכניס דמות מקוללת שאנחנו מכירים מסרטים אחרים, כמו למשל צ'אקי מ"משחק ילדים" או הבובה אנאבל מסרטי "לזמן את הרוע", לתוך נוסחה של סרט אחר. בתור סרט אימה קשה לומר שמשהו כלשהו כאן מפחיד או יישאר אתכם, אבל כקומדיה מקאברית, יש כאן כמה וכמה הברקות.
אז מה בדיוק חסר כאן?
ב"הקוף", העלילה כמעט לא מתקדמת, אין גילויים יוצאי דופן על העבר או ההווה של הדמויות, והסרט לא ממש אומר משהו עמוק, למעט כמה נקודות די שגרתיות על המוות, ארעיות החיים אל מול הוודאות של המוות וכן הלאה. פרקינס כן נותן במה לכמה מהרעיונות שחוזרים בספרים של סטיבן קינג, כמו הורים לא מתפקדים או מחסור בדמות האב, אבל העיסוק בהם הוא די קלוש, ובעיקר מאוד מבולבל עקב המבנה הנרטיבי הקלוש של הסרט. כך גם לגבי כמה נקודות שהסרט מעלה למשל על דת, או דמויות משנה שנראות כאילו יצאו מתוך פרק בסאות'פארק (למשל, בחור לא קשור עם אפרו שאומר כמה פעמים "זה מבאס"). שוב, בגדול זה נחמד וגם מקורי, אבל קשה לבסס סרט אימה שלם על זה. במיוחד שבמקום דרמת התבגרות שדווקא התחילה להיבנות טוב, אנחנו מקבלים סיפור גנרי על אב, בן וכמה דמויות משנה, שהופכות להיות קריקטורות (כולל הדמויות הראשיות) ככל שהסרט מתקדם.
יעד אולי עם קצת פחות דמויות משנה שלא קשורות לכלום או מקרי מוות משונים שנראים כאילו הוסיפו רק כדי שיהיו מספיק מקרי מוות משונים בסרט, "הקוף" היה אומר משהו בעל ערך. שלא לדבר על מצמיד אותנו לכיסא לאורך זמן, או מתקדם בכיוון של התחלה, אמצע וסוף. נדיר מאוד שאני אומר "די כבר!" למקרי מוות בסרטים, שהם במידה מסוימת הלחם והחמאה של ז'אנר האימה, אבל כאן אנחנו מקבלים – וסליחה מראש על הדימוי – לחמניה יבשה עם חמאה מקולקלת. תנו לי קצת יותר ריבה, תבלינים, ירקות, משהו שיהפוך את הביסים לקצת יותר מיוחדים. כי את הקטע שהמוות הוא בלתי נמנע, ועשוי להיות רנדומלי, ואי אפשר באמת למנוע אותו, כבר הבנו.
אפשר לראות את זה במאמצים השיווקיים של הסרט. אם נחזור לשיתוף הפעולה הקודם בין פרקינס ל"אטומיק מונסטר", ראינו קמפיין גאוני עם מודעה שמפנה למספר טלפון שקרי, שם המתקשרים יכלו לשמוע את ניקולאס קייג' אומר דברים קריפיים. הקמפיין השיווקי של "הקוף", כלל אוטובוס עם בובות מעודדות ערופות ראש, שעבר בהוליווד. זה רעיון נחמד, אלא שהוא מתייחס למשהו מאוד איזוטרי ולא קשור בסרט. אם אני מגיע לסרט כדי לחכות לראות מעודדות משופדות למוות – וכן, אני באופן אישי מת על סרטי מעודדות, ושיפוד שלהן יכול להיות גילטי פלז'ר – אני אתאכזב בסופו של דבר מהאופן שבו הסרט מטפל בנושא. הוא נותן הבטחה חזותית חזקה בלי הקשר משמעותי, ולא מממש אותה בפועל מבחינת העלילה או הפן החזותי. זה נחמד, וגם הסצנה הזו, וגם שאר סצנות המוות, אבל לא יותר.
האם לראות את הקוף?
אוז פרקינס הוא אחד השמות מעוררי המחלוקת בעולם האימה היום. לצד "לונגלגס", שסימן במידה מסוימת את המעבר שלו לקדמת הבמה (וגם היה הסרט הטוב ביותר שלו בעיניי), ראינו כמה וכמה סרטים שלי באופן אישי – ואם להסתמך על ביקורות מקצועיות ופוסטים ברשתות חברתיות – היה קצת קשה איתם. כמו "אני הדבר היפה שחי בבית הזה" המייגע, או העיבוד המבולגן של "גרטל והנזל". אין ספק שפרקינס הוא הרבה יותר מאשר הבן של אנתוני פרקינס (נורמן בייטס מ"פסיכו"), במאי עם טונות של כישרון, שנהנה לעבור בין ז'אנרים וסגנונות, אפילו בתוך סרט אחד. אלא שלתחושתי כמעט תמיד חסר לו את הגרוש ללירה, אלמנט כלשהו שיחבר את ההברקות הנקודתיות שיש לו בסרטים.
"הקוף" הוא לא היצירה הטובה ביותר של פרקינס, וכנראה שגם לא הגרועה יותר. אם אתם לא נמנים ממעריצי הבמאי, או אפילו סולדים מסרטים שלו, סביר להניח שתישארו בדעה שלכם. אם אתם אוהבים מקרי מוות משונים עם קצת הומור שחור ומקאברי, יכול להיות שתשאבו ממנו הנאה. לעומת זאת, אם אתם מצפים לסרט שיעמוד בפני עצמו מבחינת עלילה ודמויות, יסחוף, ימתח או יפחיד אתכם, יכול מאוד להיות שתמצאו את עצמכם מאוכזבים. חוץ מזה, הסרט עדיין לא פתר עבורי את חידת אוזגוד פרקינס.
איפה לראות את הקוף?
🎦 הקוף בקולנוע
"הקוף" הגיע לבתי הקולנוע בישראל ב-20 בפברואר 2025, יום לפני הבכורה העולמית שלו, והוצג בבתי הקולנוע המרכזיים של סינמה סיטי, יס פלאנט, הוט סינמה ואחרים. הסרט זכה להגבלת צפייה מגיל 16 ומעלה, בעיקר בשל האלימות שבו.
הוא הצליח בסך הכול ברחבי העולם, עם הכנסות של כ-70 מיליון דולר. סכום גבוה בערך פי שבעה מהתקציב של הסרט, שעומד לפי ההשערות על כ-10 מיליון דולר.
📺 הקוף בטלוויזיה
כמו רוב סרטי האימה בקולנוע, גם "הקוף" הגיע אחרי כמה חודשים לטלוויזיה. החדשות הטובות הן שהיום תוכלו לראות אותו דרך רוב פלטפורמות הצפייה הבולטות בישראל.
YES הוסיפה בחודשים האחרונים את הסרט לקטלוג שלה. זה התחיל עם אפשרות צפייה בתשלום נפרד, למשל דרך ה-Movie Store של Yes, והגיע עם הזמן גם לספריות ה-VOD החינמיות יותר (כלומר, בהנחה שאתם משלמים על מסלול שכולל VOD). היום, לפי הבדיקה שלנו, תוכלו לראות את ה"קוף" במסגרת ספריית האימה החינמית של YES.
תזכורת! יש לנו מבצע הצטרפות סופר שווה ל-YES, עם ספריית VOD בת עשרות אלפי תכנים, דיסני פלוס למשך שנה חינם, עד שבעה סטרימטרים ומשתמשים חינם והתקנה ללא תשלום, בסכום של 99 ש"ח לחודש בלבד. כאן תוכלו להשאיר פרטים ולקבל הצעה מותאמת אישית, או פשוט מלאו את הטופס הבא:
הסרט זמין לצפייה גם דרך סלקום TV – גם שם יש לנו מבצע הצטרפות שווה בקישור הבא. אתם יכולים גם למלא פרטים כאן:
החל מה-27 בנובמבר, הוא חלק מקטלוג הערוצים וה-VOD של הוט.
הקוף (The Monkey) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: אוזגוד (אוז) פרקינס
שחקנים: תיאו ג'יימס, כריסטיאן קונברי, טטיאנה מסלאני, קולין אובריאן והופעות אורח של אלייז'ה ווד, אדם סקוט ואפילו אוז פרקינס
תסריט: אוזגוד (אוז) פרקינס
אורך: 98 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית, בריטניה, קנדה
שפה: אנגלית, מוזיקה מעצבנת של קוף, הקשה בתוף
תאריך בכורה בקולנוע (ישראל): 20.2.2025
תקציב: כ-10 מיליון דולר
הכנסות: כ-69 מיליון דולר (מתוך Box Office Mojo)
MPAA דירוג: R עבור אלימות, Gore, שפה וכמה אזכורים מיניים (ללא עירום)
הגבלת צפייה בישראל: גיל 16 ומעלה
ציון ביקורות:
IMDB: 5.9
Rotten Tomatoes: 77%
Metacritic: 62
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
