בלון אדום, בלון איום: פחד מבלונים יעיף את החרדות שלכם לשמיים
זה התחיל כמו כל יום הולדת, עם הרבה שמח וכיף. בשנייה אחת הכול השתנה, כשהילדה שמה לב אליו. היא צרחה באימה, עד שכל המשתתפים הביטו בה בבהלה, חוששים מהנורא מכול. “הצילו! הוא כאן”, היא צרחה והצביעה ביד רועדת על משהו שהיה תלוי שם, על הקיר, נע מעט ברוח ומביט בה, היא הייתה מוכנה להישבע. בלון אדום. הצבע והצורה העגולה שלו הזכירו לה חוויות שהייתה שמחה לשכוח, והיא דמיינה איך הוא קם לתחייה, או גרוע מכך: מתפוצץ. ואז נשמע רעש פתאומי. “בום טראח, מה קרה?”, שאל מישהו באולם. “הבלון התפוצץ, הבלון נקרע”, ענתה אחת האימהות, “אבל אנא, אל תצטערו. זה סופו של כל בלון”. מישהו מההורים גיחך כששמע את הפרפרזה, אבל עבור הילדה זה כבר היה מאוחר מדי. הפחד כבר השתלט עליה, והיא החלה לבכות בהיסטריה. עבורה, חגיגת יום ההולדת הסתיימה.
האמת היא שהילדה הבדיונית הזו ממש לא לבד. למרות שבלון נחשב לאחד הסמלים המובהקים ביותר של שמחה, ולמרות שהוא מזוהה יותר מכל עם אירועים מהנים כמו ימי הולדת, יש אנשים – מבוגרים וילדים כאחד – שפשוט פוחדים מבלונים, לפעמים עד למצב של פוביה או חרדה משתקת, שגורמת לשינויי התנהגות. קוראים לזה פחד מבלונים, או “גלובופוביה” (Globophobia), ועלולים לסבול ממנו ילדים ומבוגרים כאחד.
במאמר הבא נציג את כל מה שמעניין לדעת על פחד מבלונים, נסביר ממה הוא נובע ונראה לכם איך אפשר, לפחות באופן כללי מאוד (כי בכל זאת: האתר שלנו עוסק באימה ולא בפסיכולוגיה), לנסות להתמודד איתו.
אימה מתפוצצת: אפקט הפחד של בלונים מפחידים
פחד מבלונים, או גלובופוביה (בלטינית המילה “Globus” משמעותה “כדור”, ומיוונית “Phobo” מתורגם כמובן ל”פחד”) הוא מצב בו אדם מסוים מגלה פחד קיצוני ובלתי רציונלי מבלונים. בדרך כלל הפחד הזה יהיה מהרעש שמשמיעים הבלונים כשהם מתפוצצים, כשידוע עלול להבהיל לכמה שניות גם אדם שלא סובל מפחד ספציפי. במיוחד במציאות הנוכחית של ישראל, בה כל רעש חזק ופתאומי עלול להקפיץ אותנו, או אפילו מהווה טריגר עבור חלק נכבד מהאוכלוסייה. יש אנשים שהיו נוכחים בזירת פיגוע או בשדה הקרב, לפעמים עד לרמה של הלומי קרב או סובלים מטראומה, ועבורם פיצוץ של בלון עלול להיות יותר מאשר טריגר.
אצל חלק מהאנשים, הפחד נובע דווקא מהצורה או מהטקסטורה של הבלונים, שמאופיינים כידוע בריבוי צבעים, צורות והדפסות (בינינו, חלק מבלוני המיקי מאוס או אנה ואלזה הנמכרים בחנויות ימי ההולדת עשויים להיות די מפחידים). יש אנשים שמפחדים רק מסוגים מסוימים או מצורות שונות של בלונים, אבל השורה התחתונה היא שזה ממש לא חייב להיות בלון מפחיד.
אנשים מסוימים יחששו מהיבטים שונים של הבלונים, לדוגמה חנק – וידוע שהכנסה של בלון לפה לצרכי ניפוח או מסיבות אחרות עלולה להיות מסוכנת מאוד, בעיקר עבור ילדים – והם עלולים להירתע מהפעולות הספציפיות האלה, אבל גם מבלונים באופן כללי. חלק מהסובלים מהבעיה חוששים דווקא מהתעופה של הבלונים, שמבטאת חוסר יציבות ביחס לחוקי הטבע, ועלולים לפחוד בעיקר ממצב בו בלון יעלה לשמיים וייעלם מהראייה שלנו.
ממה נגרם פחד מבלונים? (או: כך מעשה בחמישה בלונים הופך לסלאשר)
פחד מבלונים עלול להתפתח בשלבים שונים של החיים, מכמה גורמים. בחלק גדול מהמקרים הסיפור הוא טראומה מוקדמת, לדוגמה חוויה שלילית של בלון שהתפוצץ מגיל צעיר או זיכרון של בהלה שהופיעה בעקבות התפוצצות פתאומית של בלון. ספרים קלאסיים כמו “מעשה בחמישה בלונים” מבטאים במידה מסוימת את הפחד הזה. למעשה, באופן אישי תמיד ראיתי את יצירת המופת הזו כמעין גרסה לילדים של …סלאשר אימה, תאמינו או לא. אחרי הכול, הבלונים של הילדים מתפוצצים בדרכים שונות ומשונות: שיח ורדים, ניפוח יתר, ציפורניים של חתולה מפחידה בשם מיצי או חיבוק חזק מדי – עד שיש את ה”בלון האחרון” ששורד, פחות או יותר. הבלון שהוא כנראה בתול.
אם אתם הורים לילדים אתם בטח מכירים את הבכי שעלול להופיע אצל ילדים קטנים כשבלון מתפוצץ או עף לשמיים. רובם יבינו בשלב מסוים ש”זה סופו של כל בלון” ושאפשר “להביא לך בלון אחר”, אבל אצל אחוז מסוים עלול להתפתח פחד, כשילווה אותם גם עם ההתבגרות.
אצל ילדים או מבוגרים בעלי רגישות סנסורית (כלומר, רגישות יתר לרעשים פתאומיים כמו פיצוץ של בלון), קושי בעיבוד הסנסורי וקשיים אחרים, הסיכויים שהפחד הזה יופיע הם גדולים יותר. זו הסיבה לכך שילדים על הרצף האוטיסטי, לדוגמה, נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מהבעיה. קשיים אחרים שעלולים להגדיל את הסבירות לפוביה מבלונים הם היסטוריה או הווה של חרדות, דיכאון, התקפי פאניקה, לחץ, סטרס וכדומה.
לפעמים הפחד נובע פשוט מאובדן שליטה, כשהאדם הסובל מפוביה מבלונים מתקשה להתמודד עם העובדה הטבעית שהוא לא יכול לצפות בדיוק מתי בדיוק הוא יתפוצץ ומרגיש חוסר אונים, כך שהבלון הופך למעין פצצה מתקתקת.
בדומה לסוגים אחרים של פחדים ופוביות, גם במקרה של פחד מבלונים תיתכן השפעה גנטית. במילים אחרות: הורים הסובלים מחרדות, בין אם לבלונים ובין אם לשלל מושאים אחרים, עלולים “להעביר” חלק מהם לילדים.
בלונים, ליצנים ומה שביניהם
פחד מבלונים עלול ללכת יד ביד עם פחדים אחרים שמתקשרים לבלונים. הדוגמה הראשונה, אליה התייחסנו כבר קודם, היא פחד מרעשים חזקים (פונופוביה). אבל אנחנו באתר שעוסק בעיקר באימה, ככה שנרצה להתמקד בעיקר בקשר ההדוק בין ליצנים לבלונים. במילים אחרות: לעובדה שפחד או פוביה מבלונים עשויים להיות מקושרים לפחד הנפוץ מאוד מליצנים, אליו התייחסנו כבר באתר. כי הרי אם מפחדים מליצנים, יכול מאוד להיות שאחד האביזרים הבסיסיים ביותר שהם מזוהים איתם יעלה את מפלס החרדה גם כן.
בהקשר הזה, סרטי האימה בהחלט יכולים להיכנס לתמונה. קחו לדוגמה סרטי אימה עם ליצנים מפחידים, ובראשם כמובן סרטי “זה” המבוססים על סיפור של סטיבן קינג, שבגרסה הנוכחית שלהם הם מהמצליחים ביותר בתולדות קולנוע האימה (למעשה, “זה: חלק 2” מ-2019 הוא סרט האימה הרווחי ביותר מאז ומעולם). אחד מסימני הזיהוי של הליצן הרוקד פניוויז הוא הבלון האדום, שמשמש אותו בעיקר לפתות את הילדים, ככה שיוכל לבצע בהם את זממו. יכול מאוד להיות שהבחירה בבלון אדום נובעת מהעובדה שהאדום נחשב לסמל של סכנה מתקרבת, ולצבע שיכול להיתפס כמפחיד מאוד ברמה הכללית, אבל אין ספק שמדובר בגורם שמעלה אוטומטית תחושת מתח אצל הצופה. כדי לסבר את האוזן, הנה למשל סרטון קצר שמחבר את ההופעות העיקריות של הבלון האדום ב”זה” הראשון:
גם בסרטי אימה אחרים, ראינו נוכחות של בלונים כאלמנט מאיים, או אם תרצו מפתה ומאיים גם יחד. בסקירה שלנו של “בלאק פון” המשובח מ-2022, הזכרנו יותר מנקודת דמיון אחת ליצירות של סטיבן קינג, כולל כמובן “זה”. למרות שדמות הנבל שם היא לא של ליצן, הוא משתמש בבלונים שחורים, גם כאן במטרה לפתות ילדים ככה שיוכל לחטוף אותם.
למרבה המזל, לא ידועים יותר מדי סרטים משמעותיים שעוסקים בבלון רוצח, לפחות עדיין. חיפוש קצר הראה כמה יצירות שכן עונות על התנאי הזה. יכול להיות שהמשמעותית ביותר היא סרט קצר בשם “Red Balloon”, שזכה לכמות יפה של למעלה מ-2 מיליון צפיות ביוטיוב ולביקורות חיוביות. העלילה כאן לא עוסקת בדיוק בבלון שרוצח אנשים, אלא קשורה לחוויות המבעיתות שעוברת בייביסיטר בבית עם ילד קריפי למראה שמחזיק לפעמים בלון אדום לפני שדברים נוראים קורים. אם יש לכם משהו כמו 13 דקות, כדאי לכם לראות את הסרט המאוד חביב הזה:
סרט אימה קצר נוסף, Balloon מ-2017, מתייחס בצורה ישירה לפחד מבלונים. הגיבורה היא בחורה בשם פני (בחירה לא מקרית של שם, כשמדברים על ליצנים מפחידים ובלונים), שעוברת טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד על פחד שיש לה מבלונים עוד מילדות. האמת היא שיש לה סיבה טובה, כי באחת ממסיבות יום ההולדת שלה היא נחטפה על ידי רוצח סדרתי מטורף, שפיתה אותה בין השאר בעזרת בלונים, והתבקשה לענות על כמה שאלות כדי להישאר בחיים. היא שרדה את אותו מאורע, אבל מגלה שהטיפול הפסיכולוגי עלול להיות מסוכן לא פחות, עבורה או עבור המטפל.
ב-2022 ראינו (או למעשה: 12 אנשים מתוך המיליונים שמדרגים סרטים ב-IMDB) סרט בשם “The Killer Balloon”. כותב שורות אלו אינו מברי המזל שראו את הסרט, שלפי תיאור העלילה שלו עוסק בקבוצה של חברים שעוברים ממסיבה למסיבה, רק כדי לגלות שיחד איתם עובר בלון רצחני כלשהו.
ההשלכות של פוביה מבלונים
חוזרים לעולם המציאות. פחד מבלונים הוא לא פוביה מוכרת על פי הגרסה האחרונה של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, DSM-5, ולכן קשה להעריך כמה אנשים סובלים מהבעיה באוכלוסייה. בנוסף, חלק גדול מהמקרים לא מאובחנים, בין אם עקב הקושי לאתר את הבעיה ובין אם מפני שהאדם החווה אותה יסתיר מאחרים את הפחד, שהוא תופס כמביך, ילדותי או משפיל.
ההתייחסות לפחד מבלונים תהיה בדרך כלל דומה לזו שמאפיינת כל “פוביה ספציפית אחרת”. בהקשר הזה, כדי שאדם יהיה מוגדר כסובל מפחד או מפוביה מבלונים, עליו לקיים כמה תנאים:
🎈 תחושות של פחד וחרדה עזה מבלונים
🎈 פחד ממושך, הנמשך (לסירוגין כמובן) תקופה של חצי שנה במינימום
🎈שינויי התנהגות, במקרה הזה במהלך מפגש עם בלונים
🎈השפעה של הפחד על חיי היום-יום, למשל הימנעות ממסיבות ומאירועים בהם עלולים להיות בלונים
אם נכנסים קצת בעובי הקורה, אפשר לראות שלגלובופוביה יש מגוון רחב של תסמינים אפשריים, החופפים בחלקם הגדול לאלו של חרדה. התסמינים הפיזיים עשויים לכלול:
🎈 עלייה בדופק
🎈 הזעת יתר
🎈 קוצר נשימה
🎈 רעד בלתי נשלט
🎈 בחילות
🎈סחרחורות
🎈 כאבי בטן
לצד זה ייתכנו תסמינים רגשיים ונפשיים, חלקם מורכבים לא פחות להתמודדות, כמו:
🎈 רמות קיצוניות של חרדה
🎈 תחושות אימה
🎈 פניקה
🎈רצון להימלט מהמקום בו יש או עלולים להיות בלונים
🎈 קשיי ריכוז
🎈מחשבות טורדניות
ההשפעה עלולה להיות על כל אחד מתחומי החיים של האדם, לרבות חברה ומשפחה (הימנעות מאירועים וממסיבות שעלולים לפגוע ביחסים או ליצור בידוד), קושי בארגון אירועים משפחתיים, התפתחות פחדים אצל הילדים וכן הלאה.
איך מתמודדים עם פחד מבלונים?
כמו שכבר ציינו קודם, האתר שאתם מבקרים בו מתמקד באימה ובתחושות פחד, בעיקר בפן הבידורי. זהו לא אתר פסיכולוגי, ולכן חשוב שלא תקחו את הכתוב כאן ב”תורה מסיני”, בעיקר בכל הנוגע לאלמנטים הטיפוליים העומדים בבסיס ההתמודדות עם פחד מבלונים. יש מגוון רחב של אנשי מקצוע שיכולים לסייע לסובלים מהבעיה, אבל השורה התחתונה היא שיש היום מספיק פתרונות. את הפתרונות מתאימים בדרך כלל באופן פרטני לאדם, כששילוב של מספר כלים וגישות טיפוליות הוא בהחלט בגדר אפשרות.
רשימת הטיפולים האפשריים לפחד מבלונים כוללת:
🎈 טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במטרה לזהות את המחשבות הלא רציונליות, לשנות את דפוסי החשיבה ולפתח אסטרטגיות התמודדות מתאימות
🎈 טיפולי חשיפה, בהם המטופל נחשף בצורה הדרגתית לאלמנט מעורר הפחד. אצל חלקם בלונים עלולים להפחיד גם כשהם מופיעים בתור תמונות, ולכן חשיפה אליהן תהיה בדרך כלל שלב ראשון. בהמשך עשויים להתקדם ולהתקרב באופן הדרגתי לבלונים, תרתי משמע, עד למצב של מגע איתם או פיצוץ שלהם
🎈 ניתוב לשוני פיזיולוגי (NLP)
🎈 טכניקות ריפוי והרגעה, שעשויות להקל מאוד על התסמינים שחווים במהלך המפגש עם הבלונים או המחשבה עליהם
🎈טיפולי נשימה
🎈 הרחבת הידע על בלונים – לדוגמה, למה בלון מתפוצץ. ידע עשוי להקטין את מידת חוסר הוודאות, שעשויה להיות מקושרת כאמור לחרדה
לסיכום, למרות שיש אנשים שמתייחסים לפחדים חריגים כמו פחד מבלונים בתור “בדיחה”, אסור לזלזל בהם. גלובופוביה היא פחד אמיתי ומשמעותי אצל לא מעט אנשים, לפעמים עד רמה של פוביה לכל דבר ועניין, שיכולה לפגוע באיכות החיים. בצד החיובי, חשוב להדגיש כי קיימות דרכי טיפול יעילות ואפשרויות התמודדות מגוונות. ההכרה בפחד כלגיטימי והבנת המקורות האפשריים שלו – לרוב, כאמור, הרבה יותר מאשר מפגש עם פניוויז על מסך הקולנוע – הן צעד ראשון חשוב בדרך להתמודדות מוצלחת.
הפנייה לעזרה מקצועית, בשילוב עם תמיכה משפחתית וחברתית, יכולה לסייע לאנשים הסובלים מגלובופוביה להתגבר על הפחד ולשפר משמעותית את איכות חייהם. חשוב לזכור שכל אדם מתמודד בקצב שלו, ושההחלמה היא תהליך הדרגתי הדורש סבלנות והתמדה.
