זה כל כך מפחיד לראות גן שעשועים נטוש – הסיפור של פארק שפרה בברלין
פארק שעשועים, מעצם המהות שלו, הוא מקום של שמחה, פריצת גבולות, כיף ואדרנלין. כאשר הפארק נעזב ומפסיק להיות פעיל, מסיבה כזו או אחרת, התפאורה עלולה להיות שונה לחלוטין. פארק השעשועים הנטוש של ברלין, שפרה פארק (Spreepark), הוא אחת הדוגמאות המצממרות למקום ששינה את עורו לחלוטין עקב התפתחויות היסטוריות יוצאות דופן. פארק שמצליח להיות מרתק ומעציב באותה מידה.
הנפילה האיטית של פארק שפרה
פעם, לפני כמה עשרות שנים, שפרה פארק היה אחת הפנינים של ברלין. הוא הוקם ב-1969 בחלק הדרום מזרחי של ברלין, בין נהר בעל אותו שם ליער פלנטרוואלד, כחלק מהחגיגות לציון 20 שנה לברלין המזרחית. הוא היה היחידי מסוגו אז: לא רק בברלין עצמה, אלא במזרח גרמניה כולה. הפארק רחב הידיים התפרש על פני כ-300 דונם והציע אטרקציות מגוונות לכל בני המשפחה, כך שפקדו אותו מדי שנה כ-1.6 מיליון מבקרים. הוא לקח חלק בתעמולה הגרמנית, בדמות “מופעי ידידות” שנערכו בשיתוף פעולה עם מדינות שהשתייכו אז לברית המועצות.
נפילת חומות ברלין ב-1969 שינתה את הכללים והפכה לנקודת מפנה עצובה. ב-1991, לאחר נפילת החומות, נערך מכרז בו התחרו שבעה שחקנים על ניהול הפארק. בסיומו של המכרז, שלימים התברר כמרושל מאוד, נבחרה חברת Spreepark Berlin GmbH לקחת את המושכות. החברה רצתה לנצל את פתיחת הגבולות כדי להגדיל את קהל המבקרים הפוטנציאלי. היא הפכה אותו למערבי במידה מסוימת, עם אזורים ומתקנים חדשים שהוקמו. כך למשל החליפו את האספלט מסביב לגלגל הענק במשטח מים, הוסיפו רכבות הרים ומתקנים נוספים, בנו אמפיתיאטרון עם מופע פעלולים יומי ואפילו הקימו “כפר” בעיצוב אנגלי טיפוסי. גם צורת התשלום שונתה: במקום מחיר עבור כל אטרקציה בנפרד וכניסה חינמית לפארק, הוחלט על כרטיס כניסה המאגד בתוכו את כל המתקנים. בשלב מסוים מחיר הכניסה גם עלה.
החזון של שפרה: פארק שעשועים הומה בלב הטבע
בהתחלה זה עבד, אלא שמחיר הכניסה הגבוה והיעדר החניה במקום (הרשויות אסרו על הוספת מקומות חניה בשטח שהוכרז באזור לשימור) הביאו לירידה במספר המבקרים. בשנת 2001, למשל, ביקרו כאן רק כ-400,000 איש. אם מוסיפים לכך את ההוצאות שתפחו במהלך השנים, הסוף נראה קרוב מאוד. לניהול הכושל תרמה העובדה שהבעלים של Spreepark Berlin GmbH, נורברט ויטה, היה חסר ניסיון בניהול בסדר גודל כזה. בעברו הוא ניהל אך ורק מתקנים בודדים בירידים נודדים, ולא בהצלחה יתרה. באחד המקרים התרחשה ביריד בניהולו תאונה קטלנית שנראית כאילו יצאה מסרטי “יעד סופי“: מנוף שנשלח לתקן תקלה ברכבת ההרים נפל, פגע בקרוסלה סמוכה וגרם למותם של שבעה אנשים ולפציעתם של 15 נוספים. לימים התברר שגם בפארק שפרה היו במהלך התקופה בה פעל מתקנים במצב רעוע, כך שנראה שתאונה מהסוג הזה הייתה רק שאלה של זמן.
המקום נסגר למבקרים ב-2001, ומעט לאחר מכן הכריזה החברה על חדלת פירעון. ויטה עצמו ברח לפרו יחד עם בני משפחתו ועמיתים לעבודה. הוא העביר למכולות שישה ממתקני הפארק, שהוכנסו לכ-20 מכולות. הגירסה של ויטה, שהתקבלה על ידי השלטונות, הייתה שהמתקנים נשלחים למטרות “שיפוצים“.
בפועל, כמובן, המטרה הייתה להתחמק מהנושים שכבר דפקו על דלתותיו של ויטה. כשהחובות הגיעו לכ-11 מיליון אירו, הוא ניסה בצעד נואש להקטין אותם בעזרת עסקת סמים ענקית. הוא הבריח כ-167 ק“ג קוקאין בתוך אחד המתקנים שהוחזר לגרמניה. אלא שניסיון ההברחה התגלה. ב-2004 ויטה נעצר. הוא קיבל בסופו של דבר עונש מופחת, גם בשל העובדה שסבל מבעיות לב. הוא נידון לשבע שנות מאסר בגין ניסיון להברחת קוקאין בשווי של כ-14 מיליון פאונד, ויצא מהמאסר לאחר ארבע שנים. בנו של ויטס, מרסל, נידון ל-20 שנות מאסר בגין אותה עבירה.
אימה ושעשועים: כשהטבע משתלט
פארק שפרה ידע ימים טובים, אין ספק. מהרגע בו הוא הפסיק להיות פעיל והפך לנטוש, התמונה השתנתה לחלוטין. יער עבות החל להשתלט עליו, בחלק מהמקרים בין המתקנים היתומים או אפילו על גביהם. בדומה לגלגל הענק המפורסם והנטוש של פריפיאט, המהווה אולי הדימוי הוויזואלי העיקרי של האסון שעברה העיירה בעקבות הפיצוץ בצ‘רנוביל, גם כאן אחד הביטויים המוחשיים של הסיפור העצום הוא גלגל ענק בגובה של כ-45 מטר, שהיה האטרקציה המרכזית בפארק. הוא אפילו עבר שדרוג משמעותי ב-1989, לציון 40 שנה לרפובליקה הסוציאליסטית, אולם מאז הסגירה נותר יתום, כאשר הסביבה המקיפה אותו הופכת ונעשית פראית יותר משנה לשנה.
למיטב הבנתינו הגלגל פורק ב-2021 לצורך שימוש עתידי אפשרי בחלקים שלו, אבל זה לא אומר שהאימה עזבה את הפארק. ניתן למצוא כאן מתקנים נטושים מכל הסוגים שיוצרים תפאורה מצמררת: קרוסלת ילדים נטושה, בריכה המכוסה לחלוטין בעלים, המוני צפרדעים שהפכו את מגלשות המים לביתם, דמויות דינוזאורים ענקיות ומעוטרות בגרפיטי שעומדות ללא ניע או רכבת הרים, בדמות מפלצת, שכוסתה כמעט לחלוטין בשיחים.
בשנת 2011 החלו לצאת סיורים מאורגנים בפארק השעשועים הנטוש של ברלין, שהיו חריגים מאוד באופי שלהם: כי כמה פעמים ראיתם ילדים משחקים בין מתקנים נטושים, נוסעים ברכבת הרפתקאות בפארק שהטבע השתלט אליו או אפילו קונים גלידה בדוכן שהוקם בפארק למטרות אלה. הסיורים הרשמיים במקום הופסקו כמה שנים מאוחר יותר. בערך באותו הזמן גם הקימו גדר סביב המתקנים החלודים, אבל עדיין לא נסתם הגולל עבור רבים.
בתקופה בה יותר ויותר אנשים מחפשים אחר מקומות תיירותיים יוצאי דופן, כולל נטושים, זה לא מספיק. עם השנים התפתחה תיירות אלטרנטיבית סביב הפארק. לא מעט אנשים מגיעים אליו מדי יום בצורה בלתי חוקית, כי מסתבר שבברלין יש גם היום חומות שאפשר לקפוץ מעליהן די בקלות וסיירים שאפשר לנסות להתחמק מהם. לצד ה“תיירות האפלה” במקום שמזכיר יותר מכל מראות שהתרגלו לראות רק בסרטים אפוקליפטיים, הפארק מהווה מוקד עלייה לרגל בקרב צלמים, מוזיקאים ואומנים אחרים מהסצנה הברלינאית המפותחת.
האם פארק שפרה המת יקום לחיים?
בברלין יש לא מעט מקומות מפחידים. חלק מהם הוקמו מראש כאטרקציה תיירותית, שעשויה להנגיש חלק מהסיפור הלא פשוט של העיר לקהל המבקרים הפוקד אותה – דוגמה מוצלחת לכך היא הצינוק של ברלין, אותו סקרנו כבר באתר. הבעיה היא מקומות שהמציאות העגומה הפכה למאיימים. לפארק השעשועים הנטוש של ברלין יש את כל הפוטנציאל להיות סרט אימה גם על המסך, ולא רק במציאות. ככל הידוע לנו הוא לא זכה לככב במרכזו של סרט אימה, אבל יכלתם לראות אותו במרכזה של אחת מסצנות הפעולה בסרט האקשן “האנה” מ-2011 בו צעירה (סירשה רונאן), שאומנה מגיל צעיר על ידי אביה (סוכן CIA לשעבר, בגילומו של אריק באנה) יוצאת למסע נקמה מדמם בעקבות רוצחי אמה. היא עוברת בין כמה לוקיישנים ברחבי אירופה, כולל בפארק הנטוש.
במהלך השנים נערכו כאן אירועים שונים, למשל גירסת תיאטרון חיה של סדרת טלוויזיה מזרח גרמנית קלאסית בשם “הרדיפה של הגלגל הענק“, מופע של להקה בריטית בשם The XX, הקרנות סרטים תחת כיפת השמיים ואפילו שווקי חג מולד. ואגב, אם אתם מתחברים לפופ פאנק גרמני אלקטרוני, תוכלו גם לצפות בקליפ של להקת Sizarr שצולם בפארק הנטוש.
במהלך השנים, היו כמה וכמה ניסיונות להחיות את פארק שפרה. ב-2014 מדינת ברלין הציעה את הפארק למכירה – דרך האינטרנט, תאמינו או לא – אבל לא הצליחה למצוא חברה שתרכוש אותו. שריפה גדולה שפרצה במקום זמן קצר לאחר מכן והשמידה עוד יותר את מה שנותר מהמתקנים, ככל הנראה כתוצאה מהצתה מכוונת, סתמה את הגולל על ניסיונות המכירה לחברה שתפיח חיים.
החדשות הטובות הן שאפשר בהחלט להיות מעודדים. ב-2018 הציגה עיריית ברלין את התוכנית השאפתנית לפתוח את הפארק מחדש ולשלב בתוכו תוכן תרבותי ואקולוגי. עם הזמן נפתח גם אתר אינטרנט לפארק המחודש, שיהיה מעין “שטח ירוק עבור התושבים שמשלב בצורה הרמונית בין אומנות, תרבות וטבע עם ההיסטוריה העשירה של המקום”. באתר מצוינת גם הכוונה לההקים מחדש, בגרסאות מעודכנות, חלק מהמתקנים המקוריים של הפארק – כולל כאמור גלגל הענק.
השאלה שצריכה להישאל היא מתי בדיוק זה צפוי להתרחש. התכנון המקורי היה שהפתיחה בגרסה הנוכחית שלו תהיה ב-2022, אבל נראה שזה עדיין רחוק מאוד. ההנחה היא שזה לא יקרה לפני 2026, כפי שמעיד גם לוח הזמנים הרשמי. היעילות הגרמנית יכולה גם להבטיח שזה אכן יקרה. מצד שני, הסיפור של פארק שפרה מראה ששום דבר לא בטוח. יכול מאוד שהפארק שידע בעבר ימים נפלאים ימשיך להיות נטוש עוד שנים ארוכות, אחת המזכרות העצובות להיסטוריה המאתגרת של ברלין.
