Author: מערכת האתר

סרטי אימה לימדו אותנו שכמעט כל חפץ עלול להיות מקולל, לזמן רוחות או שדים, ובעיקר – לעשות צרות לדמויות. יש

אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציות, אבל משוכנע כמעט ב-100% שסידני סוויני הולכת להשתלט על העולם. כבר כמה חודשים, שאני רואה

אני מאוד אוהב סרטי כרישים, גם אם הם די צפויים. למעשה, ברוב המקרים אני מסוגל לדעת מה יקרה בסרט רק

כשזה נוגע למצב הדלק ברכב שלי, אני חי בהרבה מקרים על הקצה. גם אם אני אעבור ליד מאה תחנות דלק,

אם ביקרתם בחודשים האחרונים בקבוצות האימה הבינלאומיות בפייסבוק, יכול להיות שנתקלתם בו. דחליל רצחני בשם בני, או בשמו המלא: בנג'מין.

בהרבה ביקורות על הסרט "שחייה לילית", ציינו שזה למעשה הראשון שהנבלית העיקרית בו היא – באופן מוזר או שלא –

יש הרבה מאוד סיבות שגורמות לנו לראות סרט אימה מסוים. סביר להניח שהפוסטר של הסרט הוא לא אחת המרכזיות בהן,

אני אוהב לראות סרטי אימה מכל הז'אנרים, השנים והמדינות: אני יכול לראות סרט הוליוודי מיינסטרימי, ובאותה נשימה יצירה עצמאית נידחת.

כמה פעמים בשנה, זה קורה. מגיע סרט שמעורר ציפיות אצל כל חובב אימה, בעיקר בזכות כל הבאזז הזה שהוא יוצר.

לפני כמה ימים, ישבנו בבית של חברים. בזמן שהילדות שיחקו באנה ואלזה, ציירו, התעללו בבובות ובעיקר עשו בלאגן, אחד החברים

אם נצמדים להגדרה המילונית הדי פשוטה, חיוך הוא הבעת פנים, הנוצרת באמצעות מתיחת שרירים מסביב לפה ולרוב גם לעיניים, המבטאת