אימה תיירותית

יש מונחים שלוקחים אותנו הרבה מאוד שנים אחורה. הצירוף “חיות מאובנות”, למשל, מתייחס בדרך כלל לשרידים, לתבניות או לעקבות של

לפני כמה שנים, הייתי בטיול בתאילנד. בשלב מסוים הגענו ליער טרופי, שהיה ממוקם בתוך אי אקזוטי. ואז זה קרה. ראיתי

זה קורה כמעט בכל פעם שאני הולך לקנות פרחים, בדרך כלל בשביל אשתי. אני מגיע לחנות הפרחים, מתבונן בזרים השונים,

מה צריך לעשות כדי שאתר מסוים בכדור הארץ יהפוך למפחיד? התשובה היא מורכבת, וקשורה בהרבה מקרים למראה. חשבו למשל על

כחול הוא אחד הצבעים הנפוצים בעולם, כפי שתעיד העובדה שהשמיים שמעלינו, המים שמהווים את רוב שטח כדור הארץ הם בגווני

לפני כמה ימים, זה קרה. אני ואשתי ישבנו בערב על הספה, מנסים לראות תוכנית ריאליטי בטלוויזיה. ואז היא באה. אי

בדרום מערב אפריקה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נמצאת רפובליקה העונה לשם “נמיביה”. יכול מאוד להיות שהאדם הממוצע לא יוכל לשנן יותר

יש שמות שמעלים תחושות אימה רק כששומעים אותם, ולפעמים הם משתייכים אפילו לעולם הטבע. הממבה השחורה, הידועה לפעמים גם בשם

זה קרה לפני כמה שנים. טיילתי עם אשתי באי בתאילנד, לצד עוד כמה חבר’ה שפגשנו. יצאנו למסלול קצר ביערות, למסלול

תקראו לי משוגע, אבל בתור מישהו שמכור לסרטי אימה אני לא יכול שלא לדמיין טקסטים שכולנו גדלנו עליהם בתור זוועתון

יש כמה מקומות בעולם, שמספיק להבין מהו הכינוי השגור שלהם כדי לדעת מהי הסכנה שהם מציעים לכל מי שמגיע בהם.

סרטי אימה על תנינים מקבלים מקום של כבוד בז’אנר סרטי ההישרדות של האדם מול הטבע והסכנות שהוא מציב. זה לא

באחת הסצנות המוכרות ב“שודדי התיבה האבודה“, יצירת המופת של סטיבן ספילברג, הארכיאולוג וההרמפתקן הנודע אינדיאנה ג‘ונס מגיע ל“באר הנשמות“. הוא

הוא נחשב לאחד המקומות הרדופים בעולם. גם אם מאמינים שסיפורי רוחות רפאים שמורים רק למסך הקולנוע ולא למציאות, אי אפשר